תפריט ראשי
ראשי: ראיונות | כתבות | חדשות
סקירות: אלבומים | DVD | הופעות
סצינה: אירועים | תמונות | פורומים
שונות: עדכונים | סרטים | וידאו
אודות: המגזין | צוות האתר
פרסום: אירוע \ באנר | חדשות
Dusturbed
Graspop
Feed Us Go English Visit Our Facebook Page Visit Our MySpace Profile
:: Articles ::

16/05/2021
אבודים בגן עדן: עשרת השירים הטובים של Paradise Lost
כתב: איתמר ענברי

גם לאחר רצף של חצי תריסר אלבומי מטאל מהעשור וחצי האחרונים, שנעו על הציר שבין גותיקה לבין דת'־דוּם, Paradise Lost היא עדיין אחת הלהקות הפחות צפויות והיותר מגוונות מבחינה סגנונית. וכך, לאחר שפרצה לתודעה עם "Gothic", וקיבעה את מעמדם בעולם המטאל באלבומים שיצאו אחריו, סטה הלהקה למחוזות האלקטרו והסינת'ווייב ("One Second" ו-"Host"). אך למרות שינויי הסגנון, וגם ברגעים שבהם היא גרמה לנו לתנודות אגן לא רצוניות ולא להד־בנגינג, נותרה הלהקה, שבמהלך הקריירה שלה שמרה על ליין־אפ קבוע פרט למתופף, מחויבת לחזון שכולו עננים שחורים שמתקדרים בקצה האופק ושאינם מותירים מקום לתקווה, כמאמר השיר, שאליו יצטרפו תשעה שירים נוספים.

As I Die – רגעי הפרידה מהחיים והצעידה הוודאית לעבר קצם הבלתי נמנע, הם נושא פופולארי שהעסיק להקות מטאל. כמעט באותה המידה שבה אמני סטנד־אפ בישראל בשלהי שנות ה-80' עסקו באובססיביות בענייני מוצא עדתי, מקום מגורים ("יש כאן מישהו מבת ים"?) והזיקה ביניהם.

"Hallowed Be Thy Name" של Iron Maiden תיאר בדרמטיות את המחשבות שמתרוצצות בתודעתו של מי שעתיד להיות מוצא להורג בתלייה. "Ride the Lightning" של Metallica כלל תיאור ריאלי ומצמרר של עבריין מורשע שמוצא להורג בכסא חשמלי, ול-Tout le Monde" À" של Megadeth אפשר להתייחס כאל מכתב התאבדות שבו מנסה מי שהחליט לשים נפשו בכפו לספק הסבר אפולוגטי למי שעתידים לקרוא לאחר מעשה את מילותיו האחרונות.

כלהקה, שתכנים טרגיים היו ונותרו לחם חוקה, אך טבעי היה עבור "פרדייז לוסט" לעסוק באם כל הטרגדיות. האופן שבו ניסתה הלהקה לשפוך אור על חשכת המוות תאם את הליריקה המעורפלת של הסולן ניק הולמס. לכן, שירים שיוחדו לעיסוק בנושא זה הן במישרין, כמו "Frozen Illusion" הקלאוסטרופובי ו-"As I Die"', הן בעקיפין כמו "Our Saviour" שמופיע בהמשך הרשימה, מכוסים דוק של מסתורין סביב נסיבות המקרה.

אולם, בעוד "Frozen Illusion" מספק לנו אי-אלו פרטים לגבי דמדומי המוות, ברגעי הגסיסה שמתוארים ב"As I Die", אין כל חשיבות לפרטים ביוגרפיים.

מבחינה מוזיקלית, השיר שחותם את "Shades of God" נשמע כמו חזרה גנראלית לפני המוות הצפוי: עבודת גיטרות משובחת עם גיטרה קלאסית וחשמלית בהתחלה וסאונד שדומה לסירנה מייללת בבתים, הבס הדרמטי של סטיב אדמונדסון, והשירה המבועתת של הולמס שמכניס הרבה מלודיות בגראול.



Gothic – באלבומם השני בכלל, וברצועה שנושאת את שמו בפרט, עיצבו "פרדייז לוסט" את האסתטיקה של המטאל הגותי ושל הדת'־דום, והתוו את הדרך לשורה ארוכה של להקות. אף שרמזים מקדימים הבליחו פה ושם באלבום הבכורה, "Lost Paradise", ב-"Gothic" הרמזים המטרימים התפתחו לכדי רומן גותי של ממש. לדת'־דום הכבד והאפל, אך גם המחוספס והמאובן, הוסיפה הלהקה שירה נשית קלאסית ונוגה וקלידים דרמטיים ועוצרי נשימה – אלמנטים שכמו נלקחו מהמחזמר המצליח "פנטום האופרה".

No Hope in Sight – כמו באגדה בעלת הסממנים המיתיים "איירון ג'ון" מבית האחים גרים, נהמת הגראול שמשחרר הולמס בפתח השיר הפותח של האלבום מ-2015 "The Plague Within", היא הרגע שבו משחרר הנסיך את גבר הברזל השעיר מן הכלוב שבו נכלא, לשמחתם הרבה של המעריצים. לשינוי הווקאלי המבורך, שהתבטא בחזרה לשירת גראול לצד קלין, רעננו הגיטריסטים גרגור מקינטוש ואהרון אדי את סגנון נגינתם: לא רק פאוור קורדס עמוסי ריוורב אלא גם פאלם מיוט שהשתלב היטב עם אווירת הנכאים של הדום.

Our Saviour – ללא הקו המלודי שאותו יאמצו לאחר אלבום הבכורה שבו מופיע שיר זה, אלו הם "פרדייז לוסט" בגרסתם העירומה; גוויית דת'־דום שהוצאה ממקרר הגופות של Autopsy. הקקופוניה, הדאבל הבס, והסרקזם שנוטף ממילות השיר כמו גם מהגראולים הנבחניים של הולמס יוצרים אווירת שאול פסימית ומייסרת.

The Longest Winter – עם מילים שמברכות על כך שהקיץ הגיע סוף סוף, נדרש היה מאמץ רב מצד חובב אקלים ממוזג כמותי לאמץ לחיקו את הסינגל הראשון מתוך "Medusa" (2017). האזנות חוזרות ונשנות גילו את היופי שטמון ברבדיו של השיר, שמבטא תשוקה אנגלית למעט קרני שמש. לתוך שיר של קצת יותר מ-4 דקות וחצי, דוחסים PL, סלאדג', שוגייז, גותיקה ופסיכדליה – תרכובת פלסטלינה שכל אחד ממרכיביה שומר על צבעו המקורי במקום להפוך לעיסה אפורה.



Hallowed Land– השירה הגברית הנחושה ורווית הפאתוס, ורטוריקת מסעי הצלב, גורמים לרצועה השלישית מתוך "Draconian Times" (1995) להישמע כמי שיצאו ישירות מפיו של המלך ארתור בגילומו של גרהאם צ'אפמן ב"מונטי פייטון והגביש הקדוש". וכמו בסרט המיתולוגי שליחו לא נס, מתרחש טוויסט בעלילת השיר, בדמות קלידי היורו-פופ לפני הפזמון. שניות ספורות אלה של מוזיקה אלקטרונית בישרו בדיעבד על הפאזה הבאה בתולדות הלהקה, שבה Depeche Mode ו-Dead Can Dance היו משמעותיים יותר מבחינת הסאונד מאשר Metallica.

Darker thoughts – יחד עם "Gothic" מ-1991, "In Requiem" מ-2007, ו-"Faith Divides Us - Death Unites Us" מ-2009, "Obsidian" – אלבום האולפן ה-16 של הלהקה שיצא אשתקד – הוא יצירה מוזיקלית שכולה שירי הלל לגותיקה. ומתוך האלבום המשובח הזה, מזדקרת כצריח כנסייה מסותת הרצועה הראשונה, "Darker Thoughts". עם פתיח רומנטי של גיטרה קלאסית, עיבוד מרהיב של כלי מיתר שעוצמת נגינתם מתווה את התפתחות השיר, הליריקה הקדורנית והשירה הבטוחה בעצמה של הולמס, "Darker Thoughts", השיר הצעיר ביותר מבחינה גילאית השתחל בקלות לרשימה זו, וכמו האלבום כולו הוא מציב רף גבוה, שיקשה על להקות מטאל ורוק גותי להתעלות מעליו.

Fear of Impending Hell – "Tragic Idol" מ-2012 הוא אחד מהאלבומים היותר מלודיים בקטלוג העשיר של PL. והוא גם אחד מהאלבומים היותר מושקעים של הלהקה, בכל הקשור לתפקיד הדומיננטי והמגוון שממלא בו אגף הגיטרות של צמד הגיטריסטים מקינטוש את אדי. תפקידי הגיטרות שמשקפים היטב את הרוח הפטליסטית שמנשבת בשיר, עם הטון החם והנוסטלגי שלהן, והסולו המייבב שפוצע את הלב, מוסיפים נפח ועוצמה לשיר דום מטאל כמו "Fear of Impending Hell" והופכים אותו לחוויה מוזיקלית מפעימה שבסיומה נותר המאזין עם לא פחות מאורגזמה.

One Second – לשנייה ראשונה, נשמעים "פרדייז לוסט" כלהקה שזה עתה הוציאה אלבום בלייבל אלטרנטיבי דוגמת Mute. לשנייה ראשונה, מתעורר כעס על כך שהציר המרכזי בשיר הוא אקורד קלידים מינורי שחוזר בלוּפ לכל אורך השיר, ולא ריף נוטף דיסטורשן. גם שירת הקלין של הולמס נשמעת בתולית ולא מהוקצעת. למה בכל זאת נכנס שיר הנושא של אלבומה השישי של הלהקה לרשימה מכובדת זו? בעיקר בגלל ש-PL מוכיחים את יכולתם המופלאה להיות אפלוליים גם כשהם מוקפים בקלידים.

The Rise of Denial – מקהלת גברים גרגוריאנית בתחילת השיר, מלמול בקול נמוך בסגנון לארץ' ממשפחת אדמס באמצע, ושינויי קצב לאורך השיר – אלה הופכים את הרצועה השישית של "Faith Divides Us - Death Unites Us", לפנינה גותית של ממש.

[ פרסם תגובה חדשה ]
:: שתפו ::
FaceBook MySpace Twitter Email This
:: חיפוש במגזין ::
 
:: סקירות אלבומים ::

Judas Priest – Invincible Shield

Bruce Dickinson – The Mandrake Project

Vespertine - Desolate Soil

Sinnery – Below The Summit

Winterhorde - Neptunian

Oceans On Orion – Start From Nothing
>> סקירות נוספות <<

:: עדכונים ::

כתבה:
להקות של אלבום אחד

כתבה:
עשרה אלבומי מטאל שאולי פספסתם

כתבה:
מטאל מזרח תיכון – על הרכבי המטאל של המזרח התיכון

כתבה:
2023 במטאל – סיכום שנה ישראלי של מגזין מטאליסט

כתבה:
2023 במטאל – סיכום בין לאומי של מגזין מטאליסט

ראיון:
הקוסמונאוטית של המטאל - ראיון עם אנה וולצ'וק, בעלי מועדון הגאגרין
>> עדכונים נוספים <<
:: אירועים ::
[14/03/2024]
Structural - "Decrowned" release show
[30/03] Eternal Struggle Hafia hardoce fe(a)st
>> לפרסום בלוח אירועים <<
:: כל הזכויות שמורות © מגזין מטאליסט 2002-2014 ::                                                                                :: אתר זה מיוצג על-ידי אילון, אגרט ושות' עורכי דין ::