Main Menu
Main: Interviews | Articles | News
Reviews: Albums | DVD | Shows
Scene: Events | Photos | Forums
Misc: Updates | Movies | Videos
About: Magazine | The Staff
Advertise: Events | News
OnTour
Graspop
Feed Us Go Hebrew Visit Our Facebook Page Visit Our MySpace Profile
:: Interviews ::

26/11/2020
אלמנטים של תחכום - ראיון עם Kelly Shaefer מלהקת Atheist
כתב: ישי שוורץ

מי שמכיר וחוקר יודע, מי שהיה שם גם יודע: Atheist מארה"ב הם חוד החנית של המטאל הטכני ואחת הלהקות הראשונות בעולם שלקחה את הסגנון עד הקצה, הם עשו את זה לפני Cynic ולפני ש Death הפכו להיות פרוגרסיבים, צירוף של נסיבות גרם להם להצליח בעיקר ב 1989-1994 אבל פחות מאחיותיהן לז`אנר, קאלט הם תמיד היו, לפני קצת יותר מעשור הם חזרו עם אלבום בשם Jupiter וכיום בהרכב חדש והרבה כיוונים לעתיד הם שוב מתניעים מנועים, את Kelly Shaefer המוח מאחורי הלהקה מהיום הראשון אני מכיר די טוב והחלטתי להביא כאן ראיון איתו שנוגע בכל הפינות, סיפורי אולד סקול מהסצנה של פעם, זווית אישית וישראלית, ואיך קרה שהאיש היה אמור להיות הסולן של Velvet Revolver ומה קרה שם בדיוק…

לפני שאגש לעניין אספר של Kelly יש הרכב חדש נוסף ומצוין בשם Till The Dirt והחלק הראשון של הריאיון יוקדש לו.

מה המצב קלי? השמעת לי לא מעט קטעים של Till The Dirt, בעיני הם מעולים ויש לך פוטנציאל להרכב שיכול להפתיע בגדול, ספר קצת על ההתחלה ואיך כל העניין נוצר


אתה למעשה אחד האנשים הראשונים ששמעו את ההרכב הזה, זה התחיל כשפרץ עניין הקורונה בעולם, דבר שהשאיר אותי בבית ודחה לנו את סיבוב ההופעות של Atheist, התחלתי לכתוב חומר, עבר זמן מאז שהשמעתי לך את החומר, עברו חודשיים ובחודשיים האלו כתבתי כמעט עוד 20 (!!!) שירים והקלטתי חלק מהם, זה התחיל להתגבש כסוג של חומר שפחות מתאים ל Atheist אז החלטתי לבנות פרוייקט צד ולאט לאט השמעתי את החומר לאנשים שאני מעריך את דעתם, ממש כמו שהשמעתי לך, וקיבלתי פידבקים שנתנו לי ביטחון ומוטיבציה לקחת את העניין קדימה אז החלטתי שזה יהיה הרכב והמשכתי לכתוב את האלבום הראשון העתידי, ביקשתי מכמה חברים טובים מעולם המטאל להתארח באלבום ופניתי למתופף ולבסיסט שמנגנים איתי ב Atheist בהופעות דניאל אנטוני ויואב ושאלתי אותם אם הם רוצים להופיע איתי בהנחה ו Till The Dirt יתחילו להופיע, התשובה שלהם היתה חיובית עם המון מוטיבציה ורצון וזה נתן לי עוד דחיפה, אז המצב כרגע הוא שאני ממש עכשיו לוקח את העניינים קדימה, עד עכשיו הפרסומים להרכב הזה עלו מתוך העמוד של Atheist ועכשיו זה בהחלט ישתנה והכל יתפוס כיוון הרבה יותר ממוקד ורשמי כמו כל הרכב קיים, ומכאן הדרך קדימה לאלבום ואני יכול לומר לך שמצד אחד מרגש אותי מאד שניגנתי את רוב האלבום ומצד שני נכנסה לתמונה דמות שכולנו מכירים, המפיק Scott Burns ששמע את החומרים והתחבר עד רמה כזו שהחליט להפיק את זה לאחר ששנים ארוכות לא הפיק אלבומי מטאל, הוא יקח את העניינים לידיים ואנחנו נוציא את האלבום במהלך 2021, אני מאד שמח שהוא בתמונה כל כך לעומק ולמעשה חלק מהההרכב הזה מבחינה הפקתית ושיווקית, זו תחושה טובה של לחזור הביתה, היו לו המון הזדמנויות במהלך העשור האחרון לעשות אלבומי מטאל, המון הצעות, אבל הוא היה מחוץ למשחק ועכשיו חוזר לעניין עם האלבום הזה ואין ספק שזה מאד מחמיא אבל ני לא מדבר ממקום של אגו, אלא ממקום של להביא את האלבום הכי טוב שניתן.

האיש אגדה, הוא חתום על אלבומי מופת כמו Beneath The Remains ו Cause Of Death ובעיקר Arise והאלבומים הקלאסים של Deicide, Death ו Cannibal Corpse וכמובן האלבומים הראשונים של Atheist

סקוט הוא אגדה בלי ספק, אני מנסה לשכנע אותו לכתוב ספר על כל השנים שלו במטאל, יש לו המון המון ידע ניסיון וסיפורים מעניינים מאחורי הקלעים לספר, האיש היה זבוב על הקיר ברוב בתקליטי המטאל הכי גדולים של התקופה ההיא, תחשוב מה היה קורה ל Sepultura אם הוא לא היה לוקח את הריזיקה וטס לברזיל להפיק את Beneath The Remains, עולם המטאל היה נראה אחרת לחלוטין, הוא בהחלט אחראי על הפריצה שלהם בעולם שהביאה את הדת` מטאל לבתים של מיליונים, תחשוב שהבנאדם היה זבוב על הקיר ב Deicide באלבומים הראשונים, ב Obituary, Cannibal Corpse, עם Death, עם Suffocation, איתנו וכמובן עם Sepultura, אתה יכול לדמיין אילו סיפורים יש לו לספר לעולם? ואני בטוח שלא רק אני מתעניין בזה ולא רק אתה אלא המון אנשים בעולם, הסגנון הזה בזמן ההוא השפיע על מיליוני אנשים בכל העולם, אנשים רוצים לקרוא על התקופות האלו ממי שהיה שם, ואין כמו מי שהפיק את התקליטים הכי חשובים באותה תקופה כדי לספר את הדברים בכנות ובאובייקטיביות, אני למשל רוצה לדעת מה קרה באלבומים של הרולינג סטונס למשל והייתי שמח מאד למצוא ספר כזה של המפיק שעבד איתם וכאן מדובר במישהו שעיצב סאונד שמיליוני אנשים אהבו בעולם, הוא מפיק מאד חשוב.



ואיך אתה רואה את ההתקדמות שלכם מבחינת המצב בשוק המוזיקה כרגע ובכלל עם הקורונה?

אנחנו נוציא את האלבום בהתחלה בעצמנו ואם חברת תקליטים תרצה להצטרף לעניין אז מה טוב, אני לא מחכה לאף אחד כבר, רוצה שזה יצא בדרך שלנו בלי תכתיבים, ברור שהקורונה מקשה על הקידום והתפעול של עולם המוזיקה כי אפשר להופיע ולכן קשה יותר לקדם וגם לאנשים יש הרבה פחות כסף, אבל מתוך המצב הזה האלבום נכתב, היה לי הרבה זמן פנוי והחלטתי להתמסר ליצירה והשירים פשוט יצאו ממני

איך הכרת אותם? יואב הוא ישראלי? איך זה בשבילך בגיל 52 לנגן עם אנשים שהם חצי ממך בגיל פלוס מינוס?

אני בטוח שיש ליואב שורשים יהודים, שם המשפחה שלו הוא פיינברג אז אני כמעט סגור על זה, הכרתי אותו כשהיינו במצב שדי נתקענו בלי בסיסט, היה לנו בסיסט לזמן די קצר אבל מהר מאד הוא התגלה כבחור בעייתי מאד עם הרגלים לא טובים ובעיות של שתייה ו Attitude, התנהג לא יפה לכל הסובבים אותנו, קלטתי אותו לפני הופעות מרוקן חצי בקבוק ג`ק דניאלס ועולה לנגן, כאילו.. היי, אנחנו לא "מוטלי קרו" ולא ב 1985, גם אני מעשן ושותה קצת אבל לא לפני הופעה ובטח לא דברים כאלו בכמות כזו, ואז בהזדמנות מסויימת ואחרי בערך חודשיים בהרכב הוא זורק לי משפט סטייל "הלוואי והיה אפשר למחוק את הקלטות הבס ב Elements (אלבומם השלישי, מ 1993 י.ש) כדי שאני אוכל להקליט את זה בעצמי".

כאילו... איזה חוסר ריספקט וחוסר הבנה לסיטואציה.. הייתי המום, הוא נכנס ללהקה לפני חודשיים וחצי ובא ומדבר כך על אלבום שיצא לפני יותר מ 25 שנה ונחשב קאלט במיוחד בנגינת הבס בכל העולם..., אז כמו שאתה מבין נפרדו דרכנו מהר.

וחיפשתי נגנים מוכשרים ויצירתיים אבל בלי אגו כלל, בלי דרמות, בלי בעיות סמים, וכך המליצו לי על יואב וה"ילד" הזה עושה עבודה מדהימה מאז שהוא איתנו ואני חייב לומר שאני מאד מרוצה ושמח, הוא מוזיקאי משכיל מאד מבחינת תאוריה, גם אנטוני ודניאל הם כאלו, אני לא כזה, אני יותר אולד סקול. יש להם יתרון עלי... אני מאד שמח איתם.

מבחינת איך זה לנגן עם אנשים שהם חצי ממני בגיל? חוויה מדהימה, אין גיל למוזיקה וגם לי זה עושה שמח בלב ומטעין את כל העניין בהמון אנרגיות חדשות וטובות, אנחנו במקום נהדר.

מי עוד מתארח באלבום?

מכר משותף של שנינו.. Jeff Loomis, הוא מנגן בשיר שנקרא Privilege

השירה הנקייה שלך נפלאה בעיני, היא גם כמעט הביאה אותך בזמנו להיות הסולן של Velvet Revolver של סלאש ודאף מקגן ולעשות איתם חזרות באותו סטודיו שהם כתבו את Appetite For Destruction, ספר לי על זה

אחרי ש Atheist הפסיקו לפעול באמצע שנות התשעים היתה לי להקה בשם Neurotica שדי הצליחה, הופענו בין היתר ב Ozzfest והוצאנו אלבומים שעבדו יפה, שניים מהם הופקו ע"י בראיין ג`ונסון מ AC/DC שגם שר קולות רקע באחד מהשירים, הוא שמע אותנו והחליט לקחת אותנו כפרוייקט, שם כבר שרתי בצורה אחרת ממה שאתה מכיר ב Atheist, כלומר השירה היתה כן מחוספסת אבל שירה של רוק.

כשראיתי ש Velvet Revolver מחפשים סולן שלחתי חומר לאודישן, קיבלתי הזמנה שעברתי והוזמנתי לסטודיו שלהם בלוס אנג`לס, אותו סטודיו בו הם כתבו את האלבום הראשון שלהם כ Guns N' Roses וקיבלו את פני דאף מקגן וסלאש וכן, שרתי את השירים ועשינו חזרה, באיזושהיא נקודה ראיתי שבסיום החזרה הם מחליפים מבטים אז יצאתי החוצה לעשן סיגריה ואז דף מקגן יצא החוצה ואמר לי שהם מאד אהבו את זה ושנמשיך להתקדם ויש הרבה עניין, זמן קצר לאחר מכן הם העדיפו לקחת מישהו אחר, את סקוט מ Stone Temple Pilots אבל זו היתה חוויה נהדרת, לפני כמה שנים העלתי את הקטעים מהאודישן לאתר שלי.



להקת האם שלך Atheist נחשבת לקאלט ולאם המייסדת של האקסטרים מטאל הטכני, בעיקר שני האלבומים הראשונים שלכם Piece Of Time ו Unquestionable Presence נחשבים לאגדה ענקית בתחום

היינו אחת הלהקות הראשונות בעולם שיצרה מטאל כבד וטכני מאד, לא כולם ידעו איך לעכל אותנו, אנחנו מדברים על תקופה שונה מהיום בה המטאל הכבד רק פרץ החוצה ורוב הלהקות ניגנו חומר אגרסיבי אבל לא מורכב, אנחנו היינו סוג של נטע זר למרות שהיינו חברים טובים של כולם, Piece Of Time היה האלבום הראשון ויצא ב 1989, לנגן חומר כזה ב 1989 זה לא פשוט כלל ולא מובן מאליו, גם Unquestionable Presence שיצא שנתיים אחריו המשיך את הקו הזה ופיתח אותו, אני זוכר שחברות הבוקינג לא ידעו כל כך עם מי לשבץ אותנו להופיע אז ארגנו לנו סיבוב הופעות עם Candlemass וסיבוב אחר עם Cannibal Corpse, הסתדרנו מצוין עם הלהקות עצמן אבל הקהל שלהם לא הכי היה בעניין של המוזיקה שלנו, העניין של הקהל האקסטרימי יותר בחומר טכני ברמה כזו התחיל לתפוס גובה רק ב 1992 בערך כשגם Death לקחו את הכיוון הזה ו Human התחיל להצליח בעולם ואז יצא האלבום הראשון של Cynic ולאט לאט אנשים נהיו פתוחים לזה אבל אנחנו עושים את זה מ 1989 באלבום הראשון ואז זה היה קשה, אני שמח שעם השנים זה באמת קיבל מעמד של קאלט ויש הרבה הערכה, אני גאה מאד באלבומים האלו, פרצנו דרך, חקרנו, עשינו משהו ייחודי ועשינו אותו לפני המון אחרים.

וכשאתה רואה את כל הלהקות הטכניות של היום, החל ב Gojira דרך Meshuggah ועד ל Opeth אפילו, אתה מרגיש גאווה על שהיית בראש המחנה או תסכול על זה שאכלתם את כל הצרות מהתעשייה והן מצליחות הרבה יותר?

גם גאווה וגם תסכול, אני כנה, מצד אחד אני מאד גאה שרוב הלהקות האלו מעריצים של Atheist ויזכירו אותנו מהר מאד כשישאלו אותם על להקות מטאל שהשפיעו עליהם, וזה בהחלט מחמם את הלב ומחמיא אבל מצד שני כשאתה רואה היום כמה טבעי ופופולרי לנגן מטאל כבד וטכני וכמה הקהל פתוח לזה אז כן יש בזה גם אלמנט מתסכל כי כשאנחנו פעלנו המצב ממש לא היה כזה, את Gojira ראיתי בהופעה די בהתחלה ואני זוכר שהסתכלתי על המתופף שלנו שהיה שם גם במבט של "ואוו, הם ממש טובים", אהבתי את מה שראיתי, ואז כששוחחנו איתם הסתבר שהם מכירים וגדלו על Atheist אז בחזרה לשאלה שלך זה שילוב של רגשות אבל אני באמת שמח בשביל הלהקות האלו שקל להן לנגן כזה סוג של חומר היום ולהצליח, בתקופה שלנו זה היה הרבה יותר קשה.

איך אתה מסביר את זה באמת? בעיות עם חברות התקליטים? חוסר ב Management?

לא היה לנו Management, עשינו הכל לבד ומצד אחד זה היה כייף אבל מצד שני זה בטוח פגע בנו כי מנהל מקצועי היה מצליח להשיג לנו הרבה יותר מחברות תקליטים ומסוכנויות בוקינג, גם עם חברות התקליטים לא היה לנו מזל כי שלושת האלבומים שלנו לא היו מופצים בשוק בערך מאמצע שנות התשעים עד אמצע שנות האלפיים וזה עשור מאד חשוב למטאל בו המון להקות מהעבר קיבלו את האהדה והחיבוק מהקהל החדש יותר והפכו גדולות שוב, רק כש Relapse הוציאו מחדש את האלבומים העניינים החלו לנוע בכיוון טוב שוב, עניין הרבה יותר לעשות מוזיקה ולחקור את הגבולות האומנותיים שלנו בשנים ההן מאשר להתעסק בצד העסקי של העניינים.

אבל זה השתנה, יש לנו כיום Management שדואג לנו בהכל וגם ליין Merch ממש מרשים ומעניין עם כל החולצות מפעם, כייף שזה קורה.

אבל Jupiter היה אלבום טוב מאד, גם בעיני הוא קצת התפספס ולא קיבל את ההערכה שמגיעה לו ואת המכירות שמגיעות לו

אני מסכים שהוא לא קודם כמו שהגיע לו והבעיה גם שלא היתה לו המשכיות אבל העניין הזה "טופל" ו Atheist עובדת על אלבום חדש בהרכב החדש שלנו ואני יכול להבטיח לך שהוא יישמע מעולה, לגבי Jupiter כן, קצת מפוספס לתחושתי כי עם דחיפה חזקה יותר הוא היה מגיע להרבה יותר אנשים, אולי זה עוד יקרה.

הזכרנו קודם את אלבומכם השלישי Elements מ 1993, אתה חושב שהוא נדחק הצידה על ידי הקהל כי היה יותר מדי נסיוני וג`אזי? כמו שאני מרגיש זה בעיקר בגלל ש Samba Briza תפס את תשומת הלב, תוציא אותו מהאלבום ואני מאמין שהרבה מאלו שלא נתנו לו סיכוי היו מתחברים אליו, הוא נהדר בעיני

אין ספק שלעומת שני קודמיו הוא הצליח פחות, אני מאד אוהב אותו וגאה בו ומסכים עם הדעה שלך, ניסינו לקחת את הדברים עוד צעד קדימה וכנראה שעבור חלק מהמאזינים זה היה צעד קצת קיצוני ורחוק מדי, אני שלם איתו, מעולם לא עשינו מוזיקה כדי למכור אלבומים, מראש הסגנון שלנו הוא נישה, אין ספק ש Samba Briza היה קטע מאד לא שגרתי ואולי "תרם" לדעה הזו אצל אנשים אבל היו גם באלבום הזה הרבה שירים כבדים וטכניים, סיפור מצחיק על Samba Briza הוא שכשהופענו בדרום אמריקה ביצענו את הקטע הזה לראשונה ופתאום ראית כמה מאות גברים מקועקעים שעד לפני רקע דפקו ראש מסתדרים במעגל ופוצחים בריקודי סמבה באמצע המועדון רק כדי לחזור להתפרע בשיר הבא, זה היה מחזה משעשע אין ספק, ניסינו ללכת באלבום הזה יותר לג`אז אבל עדיין לשמור על הכבדות, אני גאה בו.

כי Atheist מעולם לא היתה להקה שאמורה לחזור על עצמה, כל העניין שלכם היה לחקור ולהתפתח, כל מי שיש לו עולם מוזיקלי רחב ומחשבה יצירתית הבין את זה

כל אלבום שלנו היה התקדמות מקודמו, כל אלבום הביא משהו חדש לשולחן אבל כולם היו אנחנו, זה הקטע, זו המהות של הלהקה הזו, כמו שאמרת, ממש ככה, לחקור ליצור ולהרחיב גבולות, באנו גם ממוזיקה שאינה מטאל וברור שאפשר לשמוע אצלנו פרנק זאפה למשל, החיפוש הזה הוא חלק מהדלק שמניע אותנו.

כי בגרמניה אוהבים יותר את הכיוון המסורתי ו Piece Of Time הוא הכי בכיוון הזה עד כמה שניתן להשתמש במילה הזו בקונטקסט הזה

כן, בגרמניה האלבום הראשון הכי פופולרי שלנו, הקהל שם מאד אוהב אולד סקול ומטאל מסורתי וזו כנראה הסיבה, במדינות כמו יוון למשל או איטליה Elements הלך ממש חזק, זה משתנה ממדינה למדינה, אנחנו לפעמים מנסים גם להתאים את השירים שאנחנו מבצעים בהופעה לפי זה כך שהקהל יהנה כמה שיותר.



אני זוכר ש Unquestionable Presence יצא זה היה הלם, הלם מוחלט לנו כמטאליסטים, לא היו דברים כאלו, עד היום אין לדעתי

תודה, מעריך את זה מאד, Unquestionable Presence הוא האלבום הכי מצליח שלנו כשחושבים על כל העולם, יצאנו מטרגדיה גדולה (מותו של בסיסט הלהקה הראשון רוג`ר בתאונה כמה חודשים לפני ההקלטות) והמשכנו ישר לתוך היצירה כדי לרפא את עצמנו ולעסוק במה שתורם להמשכיות החיים, זה גם מה שהוא היה רוצה שיקרה, זה אלבום שדובר עליו המון, אני לא אכנס לסופרלטיבים עליו אבל באמת, היינו שם בטיימינג מושלם

שם התחיל הבלגן עם חברות התקליטים והפרומוטרים

היות והנישה הזו במטאל הקיצוני לא היתה קיימת כלל אז כן, לא ידעו איך לקטלג אותנו ולא עם מי לתת לנו להופיע, כמו שסיפרתי לך הופענו אז עם Cannibal Corpse ועם Candlemass אבל זה לא כ"כ סוג הקהל שלנו, הופענו עם Solitude Aeturnus ו Obituary וניסינו לקחת כמה שיותר סיבובי הופעות, זו היתה השנה שבה Death Metal פרץ בכל העולם.

היום זה כמעט ההפך, היום המטאל בסגנון שלנו מאד מקובל ומצליח.

הם לא ידעו "לאכול" אתכם, תמיד היו לכם נגיעות של פראנק זאפה ו Fusion ואפילו רוק מחוץ לעולם המטאל, זה גם בא לידי ביטוי ממש יפה ב Till The Dirt

חלק מהמהות שלי, הגעתי גם ממטאל אבל גם מרוק וג`אז, ואני מטבעי אדם סקרן, כל הלהקות שלי, מ Atheist דרך Neurotica ועד Till The Dirt: בסוף היום זה אותו אדם כתב את המוזיקה אז גם אם היא מטאל כזה או מטאל אחר או רוק מטאלי, ההשפעות תמיד קיימות שם.

מוזיקאי שאוהב לחקור ולהתנסות

כן, מצד שני אם היינו מתפשרים יותר היינו מצליחים יותר אבל לא זו הסיבה שבאתי לעשות מוזיקה.


אבל הדבר היפה הוא שב 3 אלבומים הצלחתם ליצור הד ענק שמכה גלים עד היום, יש מעט להקות שמצליחות לעשות את זה ב 3 אלבומים ועוד מעט יותר מוזיקאים שהיה להם "טנגו" בין עולם המטאל לעולם הרוק המצליח שמחוץ למטאל, זה נותן לך עוד כלים

זה בדיוק זה, כלים, אם גדלתי בין היתר על פרנק זאפה או אירוסמית` מהסבנטיז ועשיתי המון דברים מוזיקלית, גם ב Atheist וגם מחוצה לה, בסוף היום אלו כלים שרק משפרים אותי, ניגנתי עם שני בסיסטים מדהימים, טוני צ`וי ורוג`ר ואני מנגן כעת עם בסיסט לא פחות מדהים, זכיתי להופיע בשיא שנות המטאל ולהקליט אלבומים עם סקוט ברנס שהוא אגדה, בהרכב אחר הופעתי באוזפסט ובראיין ג`ונסון הסולן של AC/DC נדלק עלינו הפיק אותנו ושר לנו קולות באלבום כאורח, זה מדהים, לא משנה אם Neurotica הצליחה יותר או פחות, מה שקרה שם זה מדהים מבחינת החוויה האישית, אותו דבר לגבי Velvet Revolver, כשאני מסתכל על Atheist אלו היו שנים מאד פרודקטיביות ומלאות יצירה ועשייה ואני מרגיש באמת שיצרנו בשלושת האלבומים הראשונים משהו שתקע יתד עמוק במטאל וממשיכים לדבר עליו גם היום אז למרות שהחלק הראשון בקריירה שלנו היה יחסית קצר הוא היה מאד משמעותי.

אתה מצייר הרבה, ספר על זה קצת

גם במוזיקה אני רואה עצמי כצייר ותמיד ציירתי, בשנים האחרונות לקחתי את זה קדימה באופן מקצועי והתחלתי לצייר הרבה, בעיקר פורטרטים אבל לא רק, אני מוכר חלק מהתמונות ומציג אותן, יצא לי לעשות כמה ציורים מאד מעניינים, זו תראפיה זה עוד סוג של אמנות והבעיה עצמית כי לכל ציור אתה מכניס משהו ממך.



אתה בן 52 כיום, יש לך בת בגיל ההתבגרות וילד בן 3, חושב שהאבהות שינתה אצלך משהו בתפיסה המוזיקלית? אני שואל בעיקר בגלל ההתמודדות שלך כהורה לבת עם אוטיזם

לחוות הורות שנייה בגיל 49 (הילד בן 3) זה דבר מדהים, אני יודע שאני אבא זקן במובן הזה וכשהוא יהיה בן 13 זה ממש יבלוט אבל אני נותן כל מה שאני רק יכול, זה מדהים לחוות את זה בצורה כזו, הילדים גם מאד שונים, בן ובת זה שוני, הורות בגיל 49 לעומת שנות השלושים המוקדמות זה שוני ולהיות הורה לבת עם אוטיזם זה שוני וזה מביא אותי לחלק הבא של השאלה שלך.

אני לא בטוח שכל זה שינה בי משהו מוזיקלית אבל זה כן שינה דברים מבחינת המחשבה והרגשות והרי המחשבה והרגשות יוצרים את המוזיקה אז אולי בעצם כן, תשמע, הבת הגדולה שלי סובלת מאוטיזם, זה גרם לי להתמקד בחיי קודם כל בה ובבטחון שלה בעולם הזה ואני שמתי את עצמי כמספר שתיים, כל מה שחשוב לי יותר מהכל זה להגן עליה, כרגע אנחנו מלווים אותה ומסתובבים איתה ומהווים בועה שומרת אבל אני חושש מאד, אני חושש מיום שבעוד אי אלו שנים היא תסתובב לבד נניח ואיזה שוטר יקרא לה, היא באופן טבעי תברח כי זו התגובה והנורא מכל יכול לקרות, זה מדיר שינה מעיני, התסריט הנוראי הזה, אני עושה הכל כדי לתת לה מעטפת מלאה וכמה שיותר כלים ובטחון, זה לא קל ואני כל הזמן נלחם על כך שהחברה תהיה יותר ויותר פתוחה לצרכים של אוטיסטים ותתחשב בהם, העולם עובר תהליך בנוגע לזה, זה כמו שהיה עם הנכים, אתה זוכר שלפני 30 שנה לא היה בין הכבישים למדרכות "מדרגה" שעליה אפשר לעלות עם כסא גלגלים? ועכשיו יש, קח את זה כדוגמא לתהליכים שהעולם עובר, אני מקווה ודוחף לכך שהתהליכים האלו יהיו מהירים יותר.

הייתם אמורים להגיע לפני שנתיים שלוש לישראל להופיע, זה לא יצא לפועל, עוד נזכה לראות אתכם כאן?

בטוח שכן, אני מאמין שעם האלבום הבא שלנו וכשהעולם יחזור לנורמליות זה יקרה, מאד רוצה לבוא להופיע בישראל, ועכשיו עם יואב זה בכלל חייב לקרות אבל באמת בלי קשר: אני כבר הרבה שנים מעוניין בזה ואני בטוח שכשיצא האלבום החדש נעשה את זה.

בכלל אני מאד רוצה עם האלבום הבא שלנו להגיע למדינות חדשות ומדינות שלא ניגנו בהן המון זמן וכמובן לעשות את כל הפסטיבלים, הפעם נלמד את הטעויות מהעבר ונעשה אלבום עם סיבוב הופעות חזק ואני מאמין שהיכולות הופעה שלנו לא פחותות מאף להקה טובה בתחום, שים אותנו על הבמה בוואקן בערב עם תאורה חזקה וכל הפירוטכניקה והטירוף ואני מבטיח לך שההופעה שלנו לא נופלת מאף אחד, הפעם ניקח את זה קדימה.

הדבר שאהבתי אצלך כשנתתי לך לשמוע את האלבום שלנו הוא שלמרות שאתה מגיע מרקע טכני מאד הן כנגן והן ככותב התחברת מאד למוזיקה ולחומר והבנת בדיוק ובחדות את מה שאנחנו עושים, וזה מה שחשבתי שיקרה אם להיות כנה כי הכרתי כמאזין את הראש הפתוח שלך למוזיקה מכל מיני סוגים

אהבתי מאד את האלבום של Tomorrows Rain, מרגישים שמי שעשה אותו בא מהרבה תחומים של מוזיקה ומבין במוזיקה, זה שאני בא מרקע טכני לא אומר שאני מחפש לשמוע רק טכניקה במוזיקה, אני מספיק בוגר ופתוח להמון סגנונות כדי להנות מלא מעט תחומי מוזיקה שלא נשמעים בהכרח דומים למוזיקה שאני כותב ומייצר, זה היופי באמנות, אז היה לי טבעי מאד לאהוב את האלבום שלך והוא גם מפוצץ באווירה ושירה ממש טובה אז כזמר זה מדבר אלי מאד, מעבר לשירה שלי ב Atheist שהיא מאד ממוקדת, אני שר גם בצורה שונה לחלוטין אז גם שם אני מנסה כזמר לתת את הקול שלי למוזיקה בצורה שהכי הולמת אותה, להרבה מעריצים של Atheist היה הלם לשמוע אותי באמצע שנות התשעים שר רוק מחוספס ב Neurotica אבל זה הכיוון של ההרכב וזה מה שנכון ואני שלם עם זה במאה אחוז.

כמי שהיה שם באמצע שנות השמונים וחווה את המטאל מתפוצץ על העולם, היום ליצור מוזיקה עם הוותק שלך והניסיון, אתה נשמע מלא באנרגיה, מה בתוכניות?

זה נכון, אני מלא באנרגיה ודרייב להקליט ליצור ולהופיע ולהזיז דברים, תראה מה קרה בחודשיים שלא דיברנו, כתבתי כמעט 20 שירים ל Till The Dirt והתקדמתי עם האלבום מאד, התכנית היא לשחרר אותו ולתת לו את המקסימום פוש ותשומת לב כי אני מאד מאמין בו, וכמובן אלבום חדש וחמישי ל Atheist בהרכב העכשווי ועם חומר שיהיה הכי טוב שאפשר, ואז הופעות, הפעם כמו שאמרתי יש לנו אפשרות לצאת לטורים ויש לנו Management חדש שמאמין בנו ואני מאמין שהסיבוב הבא שלנו יהיה מלא עניין וחוויות חדשות ויקח אותנו ואת הקהל שלנו למקומות מעניינים.

[ פרסם תגובה חדשה ]
:: Share ::
FaceBook MySpace Twitter Email This
:: Search ::
 
:: Album Reviews ::

Judas Priest – Invincible Shield

Bruce Dickinson – The Mandrake Project

Vespertine - Desolate Soil

Sinnery – Below The Summit

Winterhorde - Neptunian

Oceans On Orion – Start From Nothing
>> סקירות נוספות <<

:: Updates ::

כתבה:
להקות של אלבום אחד

כתבה:
עשרה אלבומי מטאל שאולי פספסתם

כתבה:
מטאל מזרח תיכון – על הרכבי המטאל של המזרח התיכון

כתבה:
2023 במטאל – סיכום שנה ישראלי של מגזין מטאליסט

כתבה:
2023 במטאל – סיכום בין לאומי של מגזין מטאליסט

ראיון:
הקוסמונאוטית של המטאל - ראיון עם אנה וולצ'וק, בעלי מועדון הגאגרין
>> עדכונים נוספים <<
:: Events ::
[30/03/2024]
Eternal Struggle Hafia hardoce fe(a)st
[14/03] Structural - "Decrowned" release show
>> לפרסום בלוח אירועים <<
:: All Rights Reserved © Metalist Magazine 2002-2014 ::                                                       ::::