Main Menu
Main: Interviews | Articles | News
Reviews: Albums | DVD | Shows
Scene: Events | Photos | Forums
Misc: Updates | Movies | Videos
About: Magazine | The Staff
Advertise: Events | News
OnTour
Disturbed
Feed Us Go Hebrew Visit Our Facebook Page Visit Our MySpace Profile
:: Concert Reviews ::

02/02/2020
הצפת פרוג - סקירת הופעתן של 11.1.20 - Scalar + Obsidian Tide + Parsec
כתב: יוני אורן
צילם: עמית ליבר

אחרי שהימים האחרונים הביאו גשם מוגזם והצפות לא הגיוניות של סרטונים וממים הנוגעים לגשם מוגזם ולהצפות לא הגיוניות בלא מעט קבוצות מנשמעפ (Whatsapp) בהן אני חבר, היה נראה לי הגיוני כשנכנסתי למכונית להביא מבט אחד בשמיים ולומר להם שדיר בלאק אם הם מתחילים לעשות לי את הדרך למועדון "האזור" יותר מסובכת משהיא אמורה להיות. הנוכחות של מכוניות על הכביש במוצ"ש גוברת, אז בואו לפחות נשאיר את זה יבש וננסה שלא להקפיא אותי. גם ככה באסה שאין לי בגד שהוא גם חם וגם מטאלי. החזרתי את העיניים לכביש והתחלתי לנהוג בדרך הארוכה לערב שכולו Progressive על גווניו השונים. השמיים וה-Waze באו לקראתי והגעתי חיש אל המועדון דקות ספורות לפני פתיחת הדלתות.

בעוד שבלהקת Obsidian Tide כבר יצא לי לחזות כמה פעמים בעבר ולהתרשם מאוד מאלבומם הראשון שראה אור לפני חודשים מספר, את Scalar יצא לי לשמוע ממש מעט כחלק מתוכנית הרדיו "אוי ואבוי" ברדיו זה רוק ואני די בטוח שעד אירוע זה טרם נתקלתי בשמה של להקת Parsec. אם כן, הערב הזה היה צפוי להביא איתו כמה התנסויות ראשוניות ומעמיקות יותר עם סצינת ה-Progressive הישראלית, הן בתוצריה והן בדרך בה היא מגישה אותם. המקום החל אט אט להתמלא ולאחר שתמו הבדיחות הקבועות שלי על תאורת התופים שנמצאים על התקרה ("זה נמצא שם כדי לתסכל מתופפים נמוכים, אני אומר לכם!"), האורות התעמעמו ולהקת Scalar עלתה לבמה והזמינה את הנוכחים להתקרב לבמה. השיירה הארוכה עברה מאיזור דוכן המרץ' ומהספות אל חזית הבמה. רגע קל נוסף עבר ו-Scalar התחילו לנגן את Entropy.

חוסר השליטה שלי בחומרי הלהקה לא באמת היווה מכשול בהופעה הזאת, היות ורובו המוחלט של הסט-ליסט היה מורכב מחומרים אשר צפויים להיכלל באלבומם השני הצפוי לראות אור בקרוב, דבר אשר הציב אותי באותה עמדה כמו שאר הקהל. הבחירה להתמקד באלבום הבא טרם שחרורו הייתה מעט תמוהה בעיניי היות והיא עשויה להציב את קהלה המסור בתחושת חוסר סיפוק בעקבות המחסור במה שהתרגלו לאהוב. עם זאת, נראה שלקהל המסור הדבר לא באמת הפריע והאנרגטיות מהקהל נשתמרה לאורך כל ההופעה.

ההרכב החליט לתקוף את ה-Progressive Metal מצדו המודרני ושילב פנימה לא מעט אלמנטים של Mathcore ושל Alternative Metal לתוצאה שהרגישה קרובה מאוד ל-Tesseract. למרות שהיכולות המוזיקליות והדיוק של כל נגני הלהקה ניכרו, המקצוענות של בסיסט הלהקה נעם בנישי, של מתופף הלהקה ג'ון ברג ושל קלידן הלהקה רן זהבי התבלטה עוד יותר וסיגלה ללהקה נימה שהתקרבה לדברים שעשו Between the Buried and Me. צמד הגיטריסטים אסף קרנזלר ותומר שור עשו את עבודתם נאמנה, אם כי בקטעי סולו לא הצליחו להתבלט ונבלעו תחת שאר הכלים. תומר שור התבלט בכל זאת בתור זמר רקע חייכני.

סולן הלהקה חן פרידברג הוא זמר בעל יכולות שירה ניכרות, אולם כנראה עקב בעיות בשמיעה עצמית (מה שזוהה כשהתעסק רבות באוזניות שלו) הגיע לא מעט פעמים למצב של פיספוס טונים או פיספוס בטכניקה. כשברגעים מסוימים הוא מפספס את הצליל לחלוטין ורגע אחד אחרי זה מגיע אליו בקלות, בעוצמה וביופי רב, ברור שלא מדובר על זמר חסר יכולות או חסר שמיעה מוזיקלית ומובן שמדובר על נסיבות ספציפיות כלשהן לאירוע. כשהדבר הגיע לכדי שירה קשוחה, הסאונד היה מדויק לסגנון, אולם בעיה אחרת צצה: הסולן, חבר הלהקה שניצב בחזית והדמות העיקרית שמתקשרת עם הקהל במילים, חייב להיות האדם שחי את ההופעה ומכניס את הרגש, את הקירבה ואת הכוונה פנימה. בין שבירות המשקלים וה-Mathcore, נראה שהכל נעשה מעט יותר מדי מתמטי ולא הועברה תחושת אינטנסיביות, אנושיות ואמירה. כצופה מהקהל, היינו הך אם הייתי טורח לפקוח עיניי ולהביט לבמה או אם הייתי פשוט עוצם אותן. אם כן, למה לטרוח לבוא ולא פשוט להאזין לדיסק בצנעת הבית? ישנו ערך מוסף שהיה חסר בהופעתיות.



עם זאת, מה שלא לחלוטין עבר תוך כדי ביצוע השירים הצליח בהחלט לעבור בבין לבין. כשחברי הלהקה הציגו אחד את השני בהתלהבות, זרקו בדיחות לעבר הקהל, מנו את כל הרשתות החברתיות שבהן ניתן למצוא אותם ואפילו חיפשו את הבחור המוזר הזה מהקהל שחילק לאנשים לימונים אורגניים לפני שההופעה התחילה, התחושה הייתה שהרובוטיות מעט דועכת, שהחום ואהבת הקהל גוברת וברור היה כמה שהחבר'ה האלה אוהבים לעשות את מה שהם עושים ומתרגשים ממידת התמיכה שהוענקה להם מהקהל.

לאחר הפסקה קלה והתארגנות על הבמה, חברי להקת Obsidian Tide מצאו את מקומם ומבלי להתמהמה יותר מדי התחילו לנגן את Seven מאלבום הבכורה. אותם צלילים של ספק Post Metal, ספק Progressive Death Metal, ספק ריבוי סגנוני נוסף בתמהיל הייחודי שלהם החלו למלא את החלל. המרחק בין מה ששמעתי מהבמה ובין מה ששמעתי ממערכת הסטריאו של האוטו היה מזערי ביותר, החל מהתיפוף השבטי האווירתי של ארז נדלר, דרך שירתו הנקייה והמכושפת של עוז אבניה ועד ששחר ביבר הוסיף את הנפח שלו בעזרת בס שמן ופאנצ'י. מרגע שעוז נטש את עמדת השירה ועבר להתמקד בגיטרה וברגע ששחר סיים לנבוח על הקהל על מעללי השנדריאן, שחר ועוז מצאו את עצמם עומדים פנים אל פנים בכיפוף ברכיים קל כאשר כל אחד מהם משוויץ בפני השני בכלי הנגינה שלו. רגע קל נוסף אל תוך השיר וקפצה לבמה דניאל סאסי מ-Storchi, הרימה חליל והוסיפה לשיר רובד נוסף של עושר.

את השיר Magnanimous פתח שחר במחווה למוזיקאי גדול אחד שאיבדנו בשבוע האחרון, Neil Peart מלהקת Rush, וציין אותו בתור אחד מגדולי מספרי הסיפורים ומקור ענק להשראה. לשיר, שלראשונה בוצע שלא כסגירת ההופעה, הצטרפה דניאל פעם נוספת ומסע נוסף של מעל 11 דקות החל אל מול עינינו. השיר הבא שביצעה הלהקה היה שיר חדש בהשמעת בכורה. לאחר שני שירים עשירים המלווים בסאונדים מתוך המחשב, ניכר היה בנוקשיותו שמדובר בשיר חדש שעדיין לא עבר עידון בתהליך ההקלטה וההפקה. עם זאת, ככל שהשיר התקדם פרץ ממנו בכל הכוח ה-Obsidian. שיתוף הפעולה בין ארז ובין שחר הזכיר הרבה מאוד מה-Progressive Rock של שנות ה-70 השירה העדינה של עוז נתנה לו Folk חינני, האצבעות של עוז ריחפו על פני הגיטרה בקלילות מרשימה וברגע מסוים הצליח התיפוף הפשטני אך המטאלי של ארז להעלות לי חיוך רחב על הפנים. תיאבון לאלבום הבא נפתח.

שאלה שצצה לי בכל פעם שאני זוכה לראות את הלהקה הזאת מופיעה היא איך עם 3 חברי להקה בלבד הם מצליחים להישאר כל כך מעניינים ובכל פעם השאלה זוכה לתשובה אחרת. התשובה של הפעם הייתה בהתמקדותי בשחר. בעוד שנדרש מפרונטמנים להיות תקשורתיים ושמתקבלות נקודות בונוס כלשהן אם הם מצליחים להיות שנונים, שחר לוקח את זה הרבה יותר קדימה. מעבר להיותו נינוח על הבמה ובתקשורת עם הקהל, חוש ההומור המשובח שלו הביא אותי לא פעם ולא פעמיים לצחוק בקול רם מבלי להירגע. מעבר להיותו מוזיקאי נהדר, הוא מצליח להיכנס לנעלי ה-showman, להניח לנו פשוט להיות מבודרים ולהזכיר לנו להנות מהערב.

מיד לאחר שהלהקה מבצעת את Harbinger, הם מפנים את מקומם ונותנים ל-Parsec את הבמה. אל הבמה עולים שני גיטריסטים, בסיסט ומתופף. סולידי ביותר. הם מכינים את עצמם טוב טוב, מסתכלים סביב ומתחילים לנגן את Shultz. הם מתחילים לנגן ואני מתחיל לבלבל את עצמי כי נשמע שמה שהם עושים זה הגירסה המודרנית של Progressive Rock קלאסי אבל כשברור לחלוטין שמדובר על מטאל. לא הבנתם? גם אני לא. אני לא נותן לזה להטריד אותי ופשוט נהנה מהמוזיקה שמבוצעת נהדר ורצופת אנרגיה. מחשבה שעלתה לי די מהר נוכח המוזיקאים העסוקים הללו והנגינה הנקייה היא שמדובר במעין להקת Racer X רק שהפעם כל חברי הלהקה הם Paul Gilbert. מיד לאחר שנגמר השיר, הגיטריסט שבחזית מניח את הגיטרה מאחוריו וניגש לאסוף בידו את המיקרופון. הלהקה מתחילה לבצע את השיר Your Words וגורמת ללסת שלי לצנוח. הזמר, מאי שמטוב מלהקת Floor Eight, בקול דק ובטוח התלווה ללהקה כדי להביא את הגירסה הישראלית ללהקת The Mars Volta. זה נשמע מעולה וזה גרם לי לחשוב על כמה שאני הולך להנות מזה לאורך כל ההופעה.



ברגע שהשיר נגמר, אלון תמיר הגיטריסט נפרד יפה ממאי והזמין במקומו את אביטל תמיר (OSOG, ex-Betzefer) לבמה. מה שעבר באותו רגע לכל אנשי הקהל בראש זה שזאת מקריות גמורה לחלוטין שאלון ואביטל חולקים שם משפחה ותווי פנים. מה שעבר לי בראש זה "אבל איך לעזאזל אביטל הולך לעשות The Mars Volta עכשיו?" והתשובה הייתה פשוטה מאוד - הוא לא. אביטל עשה את מה שהוא יודע לעשות והביא את הלהקה אל מחוזות ה-Progressive Groove Metal בקצב בינוני ובניחוח דרומי. הלהקה תוך רגע קט שינתה את פניה לחלוטין ונעשה דבר כל כך כבד ועם זאת עדיין מאוד מדויק. את אביטל תמיד נהדר לראות מופיע ולמרות שהוא גלש למחוזות הקאנטרי בשנים האחרונות, היה מעולה לשמוע אותו חוזר לעשות מטאל.

לאחר כמה שירים נוספים שהם ביצעו יחדיו, גם אביטל נפרד לשלום וירד לבמה ובמקומו עלה… אף אחד. אלון, גל שוחט המתופף ואור לוביניקר הבסיסט נשארו שלושתם לבד, וכמו שלישייה אחרת שראינו הערב, נענו לאתגר וחיפשו כיצד למלא את החסר. בלי שירה דקה וגבוהה ובלי שאגות, ההרכב העביר את רוב שאר השירים בנגינה בלבד, כאשר תפקיד השירה נתפס במספר מועט של שירים על ידי אלון באופן שאמנם לא משתווה לשני הזמרים שקדמו לו, אך נעים בכל זאת. כעת, כשהרכב המוזיקאים השתנה שוב, כצפוי גם סגנונה של הלהקה השתנה פעם נוספת והפעם הגיע לאיזור ה-Progressive Post Rock בעל ההשפעות המטאליות. למרות שלרוב הסגנון יקבל מחלקת קצב שניצבת ברקע וגיטרות ושירה אשר ניצבים בחזית, Parsec החליטו להחליף בין היוצרות ולתת לגיטרה להשרות אווירה יחד עם התופים בעוד הבס מתבלט מקדימה וטוב שכך. בכזה בס מעניין, מדויק ומרשים לא נתקלתי הרבה מאוד זמן.

למרות שבאיזורי ה-Post Rock וה-Shoegaze נפוץ שלא ליצור יותר מדי אינטרקציה עם הקהל או אפילו יותר קשר עין, זאת עדיין הייתה נקודה בעייתית בהופעתה של הלהקה. אפילו כותרת של שיר אחד לא נזרקה לחלל, עתיד האלבום עליו הם עובדים לא קיבל יותר מדי שפיכת אור ובכלליות רוב המעבר התבצע ישירות משיר לשיר, למעט כשהסולנים התחלפו או כשמדובר היה בשיר חדש יחסית שבוצע בהצלחה רבה לראשונה באותו הערב. תחושת הנתק עם הקהל גרמה לשירים השונים להרגיש כמו שרשרת של קטעים כשלא תמיד ברור איזה קטע אמור לגרום לי להרגיש מה. נראה היה שהקהל שהתמעט בעקבות השעה המאוחרת היוו איתות ללהקה. במאמץ אחרון, הלהקה השקיעה את כל כוחה בשיר אחד אחרון ושלחה את הקהל הנותר לביתם בתחושה של התרשמות מסופקת.

יצאתי מהמועדון אל אוויר הלילה הקר, הבטתי בשמיים וראיתי שהם עדיין נקיים מעננים. גם דרכי הביתה צפויה להיות קלילה ולא רק עקב כבישים ריקים ויבשים. הדרך צפויה להיות קלילה עם תחושת ההנאה ממוזיקת Progressive Metal מגוונת ומקורית שמהווה גאווה ישראלית. הדרך צפויה להיות קלילה לאחר שזכיתי להיות שותף לאירוע קטן שהפך להיות גדול משציפיתי ורצוף אנשים טובים. הדרך צפויה להיות קלילה לאחר שמוזיקאים מוכשרים, מקצועיים ומרשימים מילאו אותי בהשראה להיות מוזיקאי טוב יותר בעצמי. הדרך צפויה להיות קלילה כשאני מבין שעוד יש מה לשמוע ושעוד לא פג תוקפה של הסקרנות. מעל לכל, הדרך צפויה להיות קלילה כי כבר אין עליי את המשקל של שק הלימונים האורגניים שהבאתי איתי.


לגלרייה המלאה

[ פרסם תגובה חדשה ]
:: Share ::
FaceBook MySpace Twitter Email This
:: Search ::
 
:: Album Reviews ::

Judas Priest – Invincible Shield

Bruce Dickinson – The Mandrake Project

Vespertine - Desolate Soil

Sinnery – Below The Summit

Winterhorde - Neptunian

Oceans On Orion – Start From Nothing
>> סקירות נוספות <<

:: Updates ::

כתבה:
להקות של אלבום אחד

כתבה:
עשרה אלבומי מטאל שאולי פספסתם

כתבה:
מטאל מזרח תיכון – על הרכבי המטאל של המזרח התיכון

כתבה:
2023 במטאל – סיכום שנה ישראלי של מגזין מטאליסט

כתבה:
2023 במטאל – סיכום בין לאומי של מגזין מטאליסט

ראיון:
הקוסמונאוטית של המטאל - ראיון עם אנה וולצ'וק, בעלי מועדון הגאגרין
>> עדכונים נוספים <<
:: Events ::
[14/03/2024]
Structural - "Decrowned" release show
[30/03] Eternal Struggle Hafia hardoce fe(a)st
>> לפרסום בלוח אירועים <<
:: All Rights Reserved © Metalist Magazine 2002-2014 ::                                                       ::::