07/06/2022
לתוך הלהבות – סקירת הופעתה של Matricide
כתב: עדן גולן
צילם: יאיר אבלסון

הפילוסוף הבריטי Alan Watts דיבר על איך חשיבת יתר (overthinking) גורמת לנו לשקוע כל כך עמוק במחשבות שלנו, עד כדי כך שאנחנו מאבדים תחושת זמן, מתנתקים מהמציאות והורסים את הטבע. קשה להפנים פילוסופיה בשמיעה ראשונה, במיוחד כשהיא מגיעה בפתיחה של הופעת מטאל ומלווה בצלילים תעשייתיים. כך בחרו Matricide לפתוח את ההופעה שלהם בליל שישי האחרון של חודש מאי, בתיאטרון תמונע בתל-אביב, מול קהל שפוצץ את המקום, רגע לפני שהם מכניסים את כולו לתוך הלהבות.

בשעה 22:00 עלו לבמה חברי להקת Vessel- ברונו פאסי (שירה), אריאל ממן (גיטרה), מארק פריס (בס) ובפעם הראשונה בהופעה עם הלהקה- שי שיפלסקי (תופים).
הבחירה בהם לפתוח את ההופעה של Matricide הייתה די לא צפויה בגלל השוני בז'אנר, אבל אין לי תלונות על זה, כי אני מאוד אוהבת את Vessel, וכל הופעה שלהם גורמת לי לחייך.
עברה כמעט חצי שנה מאז ההופעה האחרונה שלהם. הם מאוד התרגשו לחזור שוב להופיע, ואני מאוד שמחתי לראות אותם מופיעים מול קהל גדול יותר.

יש ללהקה אנרגיות כיפיות, קצב מעולה, סולואים חזקים וברונו הוא סולן עם קול מיוחד. כיף מאוד לשמוע להקה שעושה heavy metal חדש ומקורי עם סאונד כמו של פעם.
נראה שהיה להם ברור שהקהל הגיע לראות הופעה עם אנרגיות גבוהות, אז הסט שהם ביצעו היה אנרגטי מאוד ונטול בלדות.
לאחר 20 דקות של הופעה הם עמדו לרדת מהבמה, אבל הקהל שעודד אותם לבצע עוד שיר גרם להם להישאר, והם פינקו אותנו בשיר חדש שבוצע בפעם הראשונה בלייב.

לאחר הפסקה קצרה עלו חברי להקת Matricide- רן אליהו (שירה), אוריה ספיר (גיטרה), שחר גיא (בס) ושקד פורמן (תופים).
הלהקה עולה לבמה אל תוך פתיח ההופעה שעלה מהרמקולים. אני כל כך אוהבת הופעות שמתחילות בפתיח מיוחד, והפתיח הזה כל כך סקרן אותי עד שפניתי לחברי הלהקה לשאול עליו. הם סיפרו לי שהם מאוד מתחברים למילים של Watts ושהן מתחברות לאג'נדה של הלהקה, בכך שפירוש שם הלהקה (רצח אם) מתקשר לכך שבני האדם רוצחים את אמא אדמה, או מתנתקים מהאמת ומהמציאות.

באופן מפתיע (או שלא?) השיר שפותח את הסט הוא הסינגל החדש שלהם, Walk into the Flames, שיצא באפריל, שבע שנים לאחר האלבום הראשון שלהם.
עם השיר הזה הלהקה פותחת את ההופעה בעוצמות מדהימות, אנרגיות חזקות ותאורה שנראית כמו להבות שעולות מהבמה.
מה שמדהים הוא שכל מה שתיארתי במשפט הקודם לא השתנה לרגע. כל העוצמות והאנרגיות של הלהקה נשארו גבוהות לאורך כל ההופעה, כאילו כל אחד מהם הוא להבה אימתנית שמסרבת להירגע.

השירה שלה רן מלאת עוצמה ורגש במקביל. הגראולים קשוחים ומגוונים, והקטעים המלודיים יותר בשירה מייצרים מתח מיוחד בשירים. הוא סולן כריזמטי ומתקשר מדהים עם הקהל.
ההרמוניה בין הנגינה של אוריה על החשמלית ושל שחר על הבס מדהימה ומלאה בריפים שנותנים חזק בראש. הסולואים מעולים והותירו בי טעם של עוד.
התיפוף של שקד מכתיב ללא רבב את הקצב המשתנה של השירים, ולוקח חלק משמעותי מאוד ביצירת הסאונד של הלהקה כמו הלב שפועם בתוך השירים.

אם תיארתי קודם את חברי הלהקה כלהבה אימתנית, להבה נוספת היא הקהל שהגיע להופעה. קהל מגוון בגילאים, שהכיל גם הרבה מוזיקאים מסצנת המטאל. קהל שקנה את כל הכרטיסים להופעה, והראה ללהקה כמה הוא התגעגע, וכמה בער בו להאזין לשירים חדשים.
למרות שהיה מאוד חם ולח בתמונע, הקהל נראה כאילו הוא שואב אנרגיה ללא הפסקה מהלהקה על הבמה
עד השיר האחרון, בו מבקש רן מהקהל להצטרף אליו בשירת “We are alive to be revived”.

בסוף ההופעה יצאתי מתוך הלהבות לנשום קצת אוויר בחוץ, עוברת בין הרבה אנשים נרגשים ומרוצים שדיברו עם חברי הלהקות והרעיפו עליהם מחמאות. אולי לא מדובר בסיעור מוחות ולא בחשיבת יתר, אבל הפידבק החיובי והחיבוקים הקטנים, אלו שמגיעים לרוב עם בקבוקי בירה מאחורי גבו של המחובק, הם העדות הטובה ביותר להופעה מוצלחת.
אני מאוד שמחה שהופעות מטאל מקומיות מגיעות לסולד אאוט, ובאופן אישי מחכה לשמוע שירים חדשים נוספים של Matricide, ומצפה גם להופעה הבאה.

“Life is like music for its own sake. We are living in an eternal now, and when we listen to music we are not listening to the past, we are not listening to the future, we are listening to an expanded present.”
- Alan Watts


לגלריית התמונות המלאה