טל פרידמן והחתולים השמנים – טל פרידמן והחתולים השמנים

אני לא חושב שיש בן אדם שמעורה במיינסטרים הישראלי בעשור או שניים האחרונים ולא יודע מי זה טל פרידמן. תחילה ב "חלומות בהקיציס" ובהמשך ב "ארץ נהדרת" , הדמויות וההשפעה שלו על הפנתיאון של התרבות הישראלית והפריים טיים השאירו חותם ללא צל של ספק, אבל האם הכישרון הקומי של פרידמן משתווה בכישרונו למוזיקאי שבו? ומי בהם מוביל את הדמות שהיא טל פרידמן? אלו השאלות העיקריות שעולות לפני שמיעת האלבום והתשובה אינה חד משמעית, אבל האלבום הראשון של "טל פרידמן והחתולים השמנים "שהוא בעצם ההוצאה המוזיקלית הראשונה שלו מספקת לנו נקודת מבט מעניינת ואמצעי מוצלח לבדוק האם טל פרידמן המוזיקאי מגניב ומוצלח כמו טל פרידמן הבדרן.

המקורות המוזיקלים של פרידמן די ברורים, הם נבנו מההשפעות המוזיקליות שעליהן גדל וקצת מהרכבים יותר מודרנים ברוק ובמטאל. מדובר באלבום שבעיקרו מייצג רוק כבד של פעם, לא מטאל של ממש. לא תמצאו פה Slayer, Metallica, Gojira, Lamb of God או Pantera, שאמנם היוו השפעה על האדם עצמו אך לא על התוצר. מה כן תמצאו פה? רוק אנד רול ורוק מעלה חיוך עם טעם של פעם. Led Zeppelin, Cream, Black Sabbath, AC\DC, Lynerd Skynerd ו ZZ Top הן השפעות בולטות , לצדו מנגנים תומר גולן על התופים ואלעד קרן על הבס שמורגשים היטב, אבל בגדול מנצחת מעליהם הכריזמה של פרידמן, הבדרן, חובב החיות שגם במוזיקה שלו מנסה מעל הכל לעשות שמח, ליצור מוזיקה שתהיה מצחיקה ומהנה בו זמנית ושתעביר את מה שהוא כ"כ אוהב ברוק אנד רול.

ומה בעצם טל פרידמן אוהב ברוק? התשובה החד משמעית היא גיטרות, והן נשמעת היטב בהפקה של האלבום. החל מקאבר ה Surf Rock הנהדר להמנון הלאומי "התקווה" שפותח את האלבום ניתן לשמוע שכבודן של הגיטרות במקומן מונח. הלהקה של טל פרידמן היא אומנם טריו, אבל למרות שהתופים והבס מקבלים כבוד הגיטרות נמצאות בפרונט ללא כל ספק ועל כן שאפו למתן כהן מ Betzefer שעשה פה עבודה נהדרת. השיר השני "כלבה טובה" מציג שיר ראשון של חומר מקורי, הומוריסטי בהחלט, אך מבדח? לא בהכרח. המוזיקה מנצחת מעל הכל, בשיר רוק אנד רול עברי ומהנה וגם אם זה לא מצחיק כמו הדמויות של פרידמן מדובר במוזיקה שניבנת סביב כיף מה גם שפרידמן מתגלה בפרונט כזמר לא רע בכלל. צדדים אחרים של ההרכב ניתן לראות בוויב הקריפי מעט של "החתולים השמנים" שאמנם יוצא גם הוא ממקום רוק אנד רולי אבל מקבל אופי מעט שונה עקב המילים המוצלחות של פרידמן.

"פחיד אותי" הוא אחד הקטעים המוצלחים באלבום ושיר ותיק יחסית של ההרכב, הוא נבנה בצורה יפה, מכיל הומור חביב ושומר על קצב מעניין לאורכו וגם בקתרזיס שמגיע ב C PART ומכיל נגיעה מגניבה של בלוז. האלבום מסתיים עם "ליין סטיילי" – שכמו שהשם מסביר, מדבר על הזנחה עצמית והתעללות, הוא אחד השירים היותר רציניים באלבום – אלמנט שמרגיש קצת מוזר אחרי שצף השירים ההומוריסטיים, אך עובד יפה מאוד ולא נשמע מאולץ, זר או לא מתאים בנוף המוזיקלי של האלבום. השיר מסתיים בסיום עמוס סולוים חורכים ומלוכלכים שמשאירים בפה בהחלט טעם של עוד בסיומו של האלבום.

לסיכומו של עניין, פרידמן וחברי להקתו עושים את מהם שאוהבים ב EP הבכורה והתוצאה נשמעת בבירור. מדובר ברוק עכשיווי עם טעם של פעם, געגועים לתקופות בהן גיטרות רועשות ומלוכלכות שלטו במוזיקה והתרסה כלשהי כנגד המוזיקה המודרנית שבחלקה שמה את הגיטרות במקום שולי יותר. במבחן התוצאה מי שאוהב את פרידמן הקומיקאי עלול לצחוק, מי שאוהב את פרידמן המוזיקאי גם כן יהנה מאוד ומי שמכיר לראשונה את פרידמן (אם יש כאלו) כיוצר מוזיקלי – יקבל אלבום רוק מחוספס וטעם של פעם, שאומנם כיפי מאוד ודי נדיר במחוזות העברית, אך גם לא מחדש דבר. ובכל זאת – הכיף שבו מחפה על כך מעל ומעבר.