קיו והבל 90210 – וידאודרום
תקופה טובה עוברת על סצינת המטאל בישראל. להקות מגיעות לאט לאט להוצאה שנייה ושלישית, מחזה נדיר יחסית בנוף של השנים האחרונות, אם תבחנו את הסטטיסטיקה. שמות חדשים מתחילים לעשות קצת רעש ולסובב את הראשים האדישים של החבר'ה כאן בארץ. מהתופעה הזו קצת קשה להתעלם – ראו למשל את Shredhead שעבדו דרך הרגליים ובקרוב יעשו את צעדי הענק הראשונים שלהם בחו"ל, Prey for Nothing שהגיעו לאלבום השלישי והמכובד, Barren Hope שבצניעות האופיינית להם שמרו על הגחלת עד שהחליטו לתלות את הגיטרות, ועוד ועוד.
אם אתם זוכרים (חסר לכם שלא!), לא כל כך מזמן הלהקה המסקרנת "קין והבל 90210" שחררה את האלבום השני שלה, "וידאודרום" שמו, בהופעה מפוצצת במועדון הבארבי. אם משום מה לא יצא לכם להיתקל בהם, אז תדעו שמדובר בלהקה שקיימת למעלה מ-5 שנים ועושה פרוג-סטונר (כך לדבריה) בעברית. מה שעלול היה להפוך לסלט נוראי יוצא דווקא פשוט במובן הכי טוב של המילה. האלבום הראשון "מסע הכזבים" עשה הרבה מאוד גלים והביא אותנו עם עדת מעריצים לא מבוטלת לתחילת 2015, עם שירים חדשים. אחרי התרשמות קלה מהם בבית והתרשמות מהפרשנות שניתנה להם על הבמה, חזרתי עם רשמים מפורטים יותר.
הצליל שילווה אתכם אולי יותר מכל לאורך האלבום הוא ההלמות העוצמתיות של הסולן שאול לוריא על גיטרת הבס. החל מהפתיח של "אפרים המשובח", שכולל גם קריאות ביניים מסומפלות שהולמות את העיסוק שלו בתחום הקולנוע ועריכת הוידאו, הן ילוו אתכם עד סוף האלבום, כיאה ללהקה בסגנון. ההפקה עושה חסד עם כל חברי הלהקה ומשלבת בצורה הכי נכונה שיש את הניסורים של יונתן השילוני על הגיטרה, שקולעים בדיוק לקצב. בחלק מהשירים בהמשך יכול להיות שתרגישו שהלהקה רצה מהר מדי קדימה, אבל הזהות שמביטה בכם חזרה מתוך השירים ברורה מאוד.
אווירה חזקה, מתובלת בהמון ציניות ונונסנס, עם קמצוץ של ביקורת חברתית, הם שם המשחק. שורות כמו "איך זה שכוכב אחד מעז" מתוך השיר "צביקה הדר" נותנות משמעות חדשה לדברים שחשבתם שאתם מכירים. "לקח זמן" שמתיימר להישמע קליל יחסית נוגע באינספור נושאים בלי להיכנס ממש לאף אחד מהם, מתבל זאת בהומור עצמי ולטעמי הוא גם השיר המאוזן והמוצלח ביותר באלבום. אין למעשה יותר מדי דברים לא טובים לומר על קין והבל 90210. לנגן הם יודעים, לכתוב הם יודעים, להופיע הם יודעים, אפילו יותר טוב מרוב הלהקות שפועלות היום, בסגנון שלהם ובסגנונות אחרים.
כשהלהקה על הבמה – הקהל באוויר, אבל השאלה היחידה היא כמה שירים ברצף הטריקים האלה מחזיקים כשאתם יושבים עם האלבום שלהם פשוט ככה, מול הרמקולים, בלי הפרעות. כשהגעתי לסוף של "מכונה מופלאה", עם כל הדאחקות על שירות לקוחות והצליל הבלתי נשכח של חיבור האינטרנט של הניינטיז, התחלתי להרגיש מיצוי במקום מסוים. באותו אופן, שיר הנושא "וידאודרום" מושך את תשומת הלב בשילוב המעניין שהוא מציג בין תיפוף מדויק של איתמר לוי לסאונד גיטרה צלול מאוד של איתמר, אבל הוא לא משקף את הסרט המקורי באותו השם באיזשהו אופן. מלמולים קלים על חייזרים, אונס או "בשר חדש" הופכים את הרצועה הזו למעט תלושה מהמציאות ואולי זו המטרה, אבל כזה שיר נהדר, והדברים נאמרים ממקום חיובי, הייתי מעדיף לשמוע אינסטרומנטלי וזהו.
אם הנקודה לא עברה עד כאן, אז קבלו זאת חד וחלק: קין והבל 90210 הוא אחד ההרכבים האיכותיים שפועלים כיום בתחום המטאל בארץ. השירים החדשים בפרט הם דוגמא לעבודת צוות על רמה, החל מהעיבוד, דרך הביצוע בהנהגתו של שאול ועד הגימור באולפן, כל תו באלבום החדש יערוב לכם לאוזן. יכול להיות שיהיה לכם קשה לשמור על מלוא הקשב שלכם עד סופן של 37 הדקות הללו, אבל גם זה תלוי במה שאתם מחפשים במוזיקה שלכם, בסופו של דבר. אם לא כל כך אכפת לכם במה באמת מדובר, יכול להיות שאתם מחזיקים באחד מאלבומי השנה שלכם. גם אם כן, יכול להיות שתעקמו את הפרצוף כמה פעמים, מה שלא סותר את העובדה שאת האלבום הזה – אתם חייבים לעצמכם.