Bathory – Under The Sign Of The Black Mark [קלאסי]

כבר הרבה זמן שבער בי הרצון לכתוב סוג של הספד לאחת הלהקות, ובפרט לאחד האנשים, היותר משמעותיים מבחינתי בעולם המטאל. ואיזו דרך טובה מאשר להכתיר את אחת מיצירותיה של Bathory כקלאסיקה מטאלית לכל דבר ותוך כך גם להעלות על הכתב ולו מעט מהערכתי אל פועלה לאורך השנים, וכמובן אל השפעתה הבלתי מעורערת על חלק בלתי מבוטל מהמטאל כפי שאנו מכירים אותו היום.

Under The Sign Of The Black Mark הוא האלבום האחרון בטרילוגיית אלבומי הבלאק מטאל הפרימיטיבי שהוציאה Bathory, הכוללת כמו כן את שני אלבומיה הראשונים של הלהקה, Bathory ו-The Return. שלושת אלבומים אלו בפני עצמם היו פורצי גבולות, ובכל זאת ארצה להתמקד דווקא באלבום השלישי המדובר, מאחר ולעניות דעתי הוא זה שפחות ניכרות בו ההשפעות של להקות מטאל אחרות בנות זמנו כמו Venom למשל, והוא זה שמהווה את האוונגרדיות האמיתית, לידתו של הEpic Black Metal-, ומי יודע איך היה נשמע הבלאק מטאל כפי שאנחנו מכירים אותו כמה שנים אחר כך, בתחילת שנות ה90'- בלי האלבום פורץ הגבולות הזה.

סיבות נוספות בגללן דווקא UTSOTBM (מעתה ננקוט בקיצור זה, אם לאף אחד אין התנגדות) נבחר לאלבום הקלאסי עבורי על פני שני קודמיו הן כמו כן הסאונד שבשני האלבומים האחרים היו מבחינה זו הרבה בעיות שבסופו של דבר הורידו הרבה מאופיה וכוחה של המוזיקה, בעיות שסודרו UTSOTBM, ועל אף שהסאונד עדיין קיצוני ומחוספס, כיאות לאלבום קלאסי מאמצע שנות ה-80', Bathory מעולם לא נשמעה טוב יותר, והדבר ניכר במיוחד בתיפוף הרועם של Paul Lundberg ובווקאלס הכוחניים של Quorthon. עוד סיבה שאי אפשר כל כך להתעלם ממנה היא זו הפשוטה – השירים ב-UTSOTBM הם הטובים ביותר שהלהקה הוציאה, וכל אחד ואחד מהם נוטף מתמצית הבלאק מטאל והאווירה המרושעת ביותר שיכולה לצאת רק מ-Bathory. ואכן זה הזמן לדבר קצת על השירים ב-UTSOTBM שהופכים אותו בעצם לאלבום כה חשוב ומשמעותי.

נתחיל ב-"Massacre", הממשיך לחלוטין היכן שנגמר האלבום The Return – ההפקה כאן חוראנית לחלוטין עם תיפוף שבולע את רוב המוזיקה, השיר ברוטאלי, מהיר ובלתי מתפשר – ומכניס לכיס מבחינת אגרסיביות את רוב הלהקות שהיו אז במטאל – ומגדיר גבולות חדשים לקיצוניות. פשוט דמנציה טהורה עם ריפים פרימיטיביים וווקאלס גאוניים ואחוזי טירוף מפי Quorthon. השיר הבא, מהקלאסיים ביותר שבאלבום, והוא זה שמתחיל להראות את הייחוד של UTSOTBM על פני האלבומים הקודמים לו, הוא שיר המחווה לאליזבת' באת'ורי, ואחד משירי הבלאק מטאל האולטימטיביים של כל הזמנים עבורי, "Woman Of Dark Desires". ניתן לראות את הכתיבה הייחודית של השיר הזה, עם ריפים שונים ממה ששמענו עד כה, המתגוונים באיטיות רבה, ומתחילים להזכיר פרוייקטים יותר מודרניים בבלאק מטאל, כאשר ברור כי זוהי אבן דרך מובהקת. כמו כן האווירה כאן היא עמוקה ואפלה בהרבה, אליה מוסיפים כמו כן הקלידים – שבהחלט היו אלמנט שהרבה להקות אחר כך ניסו להתחקות אחריו – ואחרי אווירת האימים שהוא מנסה ליצור.

"Call From The Grave" הוא אחד הקטעים היותר שקטים ואווירתיים של האלבום, אך עם זאת לא פחות מרושע מהשאר. הגיטרות והתופים מתנהלים כאן באיטיות בסאונד עבה וכבד, וQuorthon נאנק בכאב וייסורים באחד הקטעים היותר דרמטיים שלו באלבום, וממש אפשר להרגיש כאן בהשפעה הכבדה של Bathory על הלהקות העתידות לעשות את הצעד הבא בבלאק מטאל כמו Mayhem ו-Darkthrone שאין ספק ששאבו המון השראה מהאלבום (ואף אומרים כי גנבו כמה ריפים ממנו, אבל זה כבר סיפור אחר…) יש לציין בשיר הזה גם את סולו הגיטרה המעולה והטוב שבאלבום הזה, שהופך את השיר לאף יותר מיוחד ואטמוספירי.

עוד אחת מהיצירות הבלתי נשכחות של האלבום הוא "Equimanthorn" שפשוט קורע במהירות מטורפת ובלתי נתפסת לאותה התקופה, שכן אפילו להקות הספיד והת'ראש לא עשו דברים כאלה בזמנו, והצורה שבה Quorthon מצליח לשיר באופן כל כך מהיר ואחוז טירוף מעורר השתאות. באמצע השיר מתחלף הקצב באופן דרסטי לאיטי הרבה יותר, יחד עם Quorthon הצווח מלוא ריאותיו "Equimanthorn" שוב ושוב בשיא הכוח. את השיר מסיים סולו מהיר מטורף לחלוטין המשאיר אותנו פעורי פה לגבי כל הטירוף הזה שחלף על פנינו הרגע. אגב, אנקדוטה משעשעת לגבי השיר הזה, Quorthon טוען שאת האינטרו הקצר שלו הוא גנב מהפתיחה של הפסקול של הסרט "מלתעות"…

"Enter The Eternal Fire" נותן לנו מעין הצצה אל העתיד של Bathory שתמשיך לאחר מכן לכיוון סגנון הויקינג, החל מהאלבום Blood Fire Death. יש כאן אווירה שבהחלט מאפיינת יותר את החומרים המאוחרים יותר של הלהקה, הגיטרות בסאונד החד והמחוספס בריפים איטיים יותר ואופי התיפוף כמו כן. אפשר לשמוע כאן בבירור את החלוציות של Bathory, את ההתחלה של ה-Epic Black Metal, וכן גם יש מן הקשר אל ה-Doom Metal שמתאפיין בריפים הכל כך איטיים וכבדים בשיר הזה. "Enter the Eternal Fire" קובע את בואו של הבלאק מטאל האטמוספירי… השיר הבא באלבום, "Chariots Of Fire", מהיר לכל אורכו בריפים של ת'ראש ובלאק מטאל ומפציץ באגרסיביות וברוטאליות יתרה, תוך שהוא שובר את כל המוסכמות לגבי מה שהיה מקובל אז בסגנונות האלו, וכמובן אף מסיים בסולו קיצוני ומוטרף.

בניגוד לקודמו, "13 Candles" הוא מהשירים היותר איטיים ומרושעים וגדושי אטמוספירה שב-UTSOTBM, יחד עם מזמורים אפלים ברקע התורמים המון לבניית האווירה של השיר. "13 Candles" הוא מן הקטעים שייחרטו בזכרונכם אחרי שתשמעו את האלבום. UTSOTBM נחתם באופן האגרסיבי ביותר האפשרי, עם השיר "Of Doom…", שהוא פשוט מתקפה אכזרית של ספיד מטאל, ודומה בנימתו ל-"Chariots Of Fire" והשיר הראשון "Massacre" עם כמה ריפים נהדרים לסגנון. ואיזו דרך טובה מאשר לעשות המון בלאגן בשביל לסיים את אחד מאלבומי המטאל הטובים אי פעם… לסיכום, מבחינתי אין דרך טובה לתאר את Under The Sign Of The Black Mark מאשר קלאסיקה, אבן דרך משמעותית במטאל ובבלאק מטאל בפרט, וחלק בלתי נפרד מיסודותיהם. ולמי שעדיין לא השתכנע, מישהו אחר כבר אמר זאת יותר טוב לפניי…