Einherjer – Dragons Of The North [קלאסי]

כשעלה הרעיון לכתוב על אלבום "קלאסי", עלתה למוחי חבורה נורבגית, שערב פירוקה מנתה כ-3 חברים, אך בתקופה המדוברת מנתה לא פחות מחמישה. באמצע כל הבלגן של הבלאק מטאל בנורבגיה, בשנת 1993, בחור בשם Frode Glesnes וחברו Gerhard Storesund החליטו להרים לאוויר להקה חדשה שתנגן מוזיקה המבוססת על הבלאק מטאל, שבאותו זמן להקות שניגנו אותו עדיין היו בחיתוליהן מבחינת חומר (אך כיום כל מטאליסט בתחילת דרכו מכיר אותן), אבל שלאו דווקא תהיה באותו זרם כמו האחרות.

באותם זמנים הדבר היה יכול לעורר סתירה לא קטנה, ועלול היה להקים חלק מהאנשים על רגליהם כשהם מתריעים שהמוזיקה אינה בלאק מטאל טהור וגולמי, כפי שרצו שתהיה. ללהקה קראו Einherjer, על שמם של הלוחמים שמתים בקרב ועולים לוולהאלה, להילחם לצד האלים כשרגנארוק יתרחש. Einherjer בשנת 1995 הוציאו את ההקלטה הרצינית הראשונה שלהם, Leve Vikingåden, שהיה EP קצרצר שיצא לאחר דמו ששחררו ב-93'. לא יותר משנה מאוחר יותר, הלהקה הוציאה אלבום נוסף, שבעצם היה הדמו הראשון שלהם, Aurora Borealis, בשינוי אדרת ובהקלטה חדשה.

תוך כדי שהזמן עובר בין ההקלטות וההופעות, להקות אחרות בסצינה הנורבגית מתחילות לגלות את עצמן לאט ולחדור לתודעת המאזינים כזרם שונה לגמרי בבלאק מטאל. Enslaved יוצאים עם Vikingligr Veldi ו-Frost באותה שנה, ואפילו Emperor מולידים את In The Nightside Eclipse, שאמנם הוא לא ויקינג מטאל, אבל גם הוא סטה מהקו שהתוו להקות כמו Mayhem ו-Darkthrone, כמו להקות אחרות. כשמגיעים לשנת 1996, נמצאים כבר בתקופה אחרת. הבלגן ששרר לפני שנייה או שתיים בנורבגיה נעלם כלא היה, ולהקות חדשות צצו.

בשנה זו Einherjer מוציאים את האלבום שידחוף את שמם רחוק מהם, האלבום שיכה כמו אגרוף של מייק טייסון כשהיה בשיאו ויבהיר לעולם איך עושים ויקינג מטאל לפי הספר. הלהקה הפכה רצינית יותר, התבגרה יותר מבחינת הטקסטים והמסר שלה, וכבר גיבשה שנה לפני כן את האופי שלה. כמו כן הוסיפה לחטיבת הנגנים שלה את Steine Sund כאחראי על הבאס, עד שהוא עזב שנה לאחר מכן, יחד עם Rune Bjelland, מי שהיה אחראי על תפקיד הסולן ומוותיקי הלהקה.

מכיוון שזו לא סקירת אלבום רגילה, ההתייחסות שלי לשירים תהיה למרכזיים בלבד, אלו שלדעתי מאפיינים את האלבום יותר מהשירים האחרים. האלבום כידוע פותח עם שיר שנשא את שמו, וממקצב מרגיע שנשא גבוה את גרגוריו של Bjelland, הוא מיד עבר לסאונד שהולך לאפיין לא רק את האלבום הזה, אלא כמעט את כל אלבומי Einherjer עד פירוקם ב-2004 – מקצב לא מהיר מדי, מבנה שירים משתנה ומעניין, ושילוב קמצוץ של מוזיקת פולק המתבטאת בעיקר בגיטרות אקוסטיות, ולא מתיימרת לשלב דברים נוספים שיגרעו מהמטאל ויבואו במקום הכעס.

"Fimbul Winter", יחד עם "Dragons Of The North", הפך לשיר שבאותה תקופה כל מי ששמע Einherjer במערכת של חבר שלו (ביחד עם השיר הראשון) זכר. בגלל המבנה המיוחד שלו (וכדאי לזכור שמבני שירים דומים לאלו, לא היו בהרבה מקומות אחרים פרט לכאן) ובגלל ההתחלה והסוף שלו שהשרו אווירה קרה ואפילו דרמטית. "Ballad Of The Swords", כפי ששמו מתאר אותו וכפי שתיארו אותו ביקורות מטאל מאותה שנה, הוא בלדה טהורה, שדרכה גם השאירה צוהר וקצה של חוט ללהקות פולק מטאל עתידיות שיוכלו לעקוב אחריו.

השיר מבוסס ברובו על טוהרת הגיטרה האקוסטית והשירה הנקייה. גם כשהשיר הופך למורכב יותר למראית עין (או לשמיעת אוזן) עם שירתו הגרונית של Bjelland, הוא עדיין מצליח לשמור על האיזון שקיים בו, כשהוא מדבר על המוות בקרב מלא הדר וגבורה. אני תוהה אם בכלל צריך לציין את העובדה שלכל מקום שאליו הגיע, Dragons Of The North קצר תשבחות וסף מכירותיו היו גבוהות, כשעם כל מבקר מוזיקה ומגזין מטאל שקיבל לידיו עותק של האלבום, הפרסום של Einherjer גדל והיא הפכה בזכותו לשם דבר.

כשנה מאוחר יותר, בשנת 97', הלהקה הוציאה לאווירה הקפוא של נורבגיה את Far, Far North שהוא EP שהורכב משלושה שירים, כששניים מהם, למעט שיר הנושא, לקוחים מ- Leve Vikingåden והוקלטו מחדש. ה-EP הזה נחשב כיום להוצאה שדיי קשה להשיג אותה, וחלק נרחב מהאנשים כיום פונים להורדות לא חוקיות מהאינטרנט על מנת לשמוע אותו. זמן מה לאחר מכן, עקב חילוקי דעות ואי-הסכמות כאלו ואחרות, Bjelland עוזב את הלהקה ואיתו הולך גם Audun הגיטריסט. במקומם נכנסים Erik לנעלי הבאס ו-Ragnar לתפקיד הסולן.

עם ההרכב החדש הזה יוצא Odin Owns Ye All ב-1998, שאני אישית חושב שיש לו ייחוד מסוים שב-DOTN קיים במידה קטנה, למרות ששירתו של Ragnar פחותה עשרות מונים מזו של Bjelland. האלבום הזה עורר מחלוקות בקרב מעריצי Einherjer הנאמנים, והוא עשה זאת מכיוון שהלהקה לקחה איתו כיוון שהיה שונה קצת מזה שהיינו מורגלים אליו. למרות שהמוזיקה עדיין הייתה "Einherjer", האלבום היה ניסיוני יותר, ויש המחשיבים אותו אף כנפילה מוחלטת, שלאחריה הלהקה שתקה עד שהוציאה את Norwegian Native Art ב-2001. אותו אלבום החזיר את העניין בלהקה ןהביא אותה להיות ההדליינרית בפסטיבלים כמו "מילווקי מטאלפסט", וכלהקת חימום ל-King Diamond האגדית בטור האירופאי שלה.

האלבום זכה להצלחה, בעיקר בזכות אלה שלא אהבו את קודמו ופערו פיהם לנוכח ההוצאה החדשה (כעבור 4 שנים הוא יצא בהוצאה מחודשת). לאחר מספר עליות וירידות ביחסי חברי הלהקה השונים, ההרכב התפצל פעם נוספת, ומי שנותר היו שלושה: Frode שנשאר מההרכב המקורי ולקח על עצמו בנוסף לגיטרה, גם את תפקיד הסולן, Gerhard שנשאר להפליא חבטותיו בתופים ו-Aksel הבסיסט מההרכב של 2001. כשהם רק 3, כל אחד מחברי הלהקה הגדיל את תחום האחריות שלו (גם אם הוא לא רצה) והפליא במקצוענותו בתחומים שונים, וכך הלהקה הוציאה בשנת 2003 את Blot – אלבום חזק ובומבסטי שנושא איתו דמיון כבד ל-Dragons Of The North, רק כשהוא הרבה יותר זועם ומסכם את כל מה שהלהקה עברה עד הוצאתו.

לבסוף, בשנת 2004 חברי Einherjer הכריזו שהם מפרקים את הלהקה ולא הרבה לאחר מכן, הקימו את Battered, להקה שמטרתה לא הייתה לעשות ויקינג מטאל, אלא ת'ראש, כשחברי הלהקה טוענים שהוא מושפע מ-Einherjer וניתן למצוא שרידים (בצורת האפיות המלחמתית) מהחומר של להקתם הקודמת. עם זאת, חברי Einherjer תמיד יזכרו בזכות האלבום שהפך את ה-"ויקינג מטאל" למושג אמיתי, ואולי באופן זמני אפילו הוציא אותו מהמעמד (אם אפשר לקרוא לזה כך) ההוא, של "רק" תת-ז'אנר בבלאק מטאל, למרות שזה אכן כך, הרי שאחד מהאלבומים שגרמו לזה לקרות, הוא Dragons of The North.

מאז אותה שנה, הויקינג מטאל כבר התחיל לקבל פנים שיקבעו אותו ויביאו אותו לאט-לאט למיקום שהוא נמצא בו היום – למרות שהוא סגנון צדדי, הוא לא איזה סגנון שולי (ויש הבדל גדול מאוד בין השניים) שאפשר לשכוח ממנו בקלות. בלי האלבום הזה, עולם הויקינג מטאל היה נראה שונה בהרבה. אולי הוא היה נשאר תקוע במקומו, חצי-מפונצ'ר, עם הברקות והצלחות קטנות שכאלה פה ושם, שלא היו יוצאות מגדר ההצלחה המקומית ועוברות למכירות והצלחה בין-יבשתית.