Guns N' Roses – Appetite For Destruction [קלאסי]

אני לא זוכר את השנה, אבל הייתי בכיתה ו': ילד שמנמן, שרק מתחיל לגלות שיערות בכל מיני מקומות מפתיעים, ועסוק במחשבות מרחיקות לכת על השירותים. ליטל, מלכת הכיתה, הייתה מעצבנת, וחיפשתי דרכים יצירתיות לפרוק את הקריזה שהיא מביאה לי על בסיס יומיומי. ואז ראיתי קליפ של להקה מגניבה ב-MTV. היה לה סולן קצת משוגע, עם טעם מוזר בבגדים, וגיטריסט עם כל כך הרבה תלתלים, עד שלא ראית את הפנים שלו. והייתה לו מגבעת מגניבה לגמרי.

בכלל, הלהקה נראתה גדולה מהחיים, בעיקר כשהגיטריסט טיפס על הפסנתר והתחיל לנגן סולו גיטרה. לא יודע מה אתכם, אבל בשבילי זה היה חתיכת שוק. עד אז, הדבר הכי רדיקלי ששמעתי במוזיקה היה פס הקול לסרט "שיער". נכון, מדברים שם על סמים, אוננות והמון סקס, אבל כל מה שאני הבנתי היה שהם שרים על אהבה, אקווריוס, ונגד המלחמה.

בדיוק היה פסח, וסבתא שלי שאלה אותי מה אני רוצה בתור מתנה. אז אמרתי לה שאני רוצה קסטה של Guns N' Roses. דיסקים היו אז לעשירים. אחרי שבוע קיבלתי קסטה, ובהיתי העטיפה כמה דקות – חמש גולגלות מסודרות על צלב. חביב, לא מרשים במיוחד. ניסיתי להשוות לעטיפות שהכרתי עד אז של אלבומי רוק כבד – Irom Maiden. "מה, לאיירון מיידן האלה יש עטיפות הרבה יותר מגניבות" אמרתי לעצמי. לא שמעתי אז איירון מיידן, אבל ניסיתי לשחק אותה מתלהב. ואז שמתי את הקסטה, ועף לי הראש אחורה. וכאב לי, כי בדיוק היה קיר מאחורי.

שיר אחרי שיר, הבעת ההלם שעל פניי הפכה גדולה יותר ויותר. הבנתי את רוב המילים (כמה שכבר אפשר להבין מהצווחות השבורות של Axl Rose), ונכנסתי לאט לאט לעולם המופרע של GNR, שנת 1987 – סמים, אלכוהול, סקס, עוד קצת סמים, והמון המון המון אבל המון אלכוהול. הקסטה הסתובבה בטייפ שלי מספר פעמים, עד שלבסוף שמתי לב שכבר לילה. לא יכולתי להפסיק לשמוע ולגמוע את הרגעים המופלאים של חיים שנראו לי לא הגיוניים – כל מה שהם עושים זה סקס וסמים.

רציתי להיות אחד מהם, רציתי לעקור מיד ללוס אנג'לס. בסוף אותה שנה התחלתי לגדל שיער, ובמשך שנים רבות לאחר מכן תמיד רציתי לחבוש מגבעת. אז בסופו של דבר לא חבשתי מגבעת (גם ככה הלכתי מכות עם ערסים כל הזמן, אז למה להוסיף להם סיבה להתחיל איתי??) אבל האהבה שלי ל-GNR מעולם לא גוועה.

Appetite For Destruction היה פצצת אנרגיה שחשפה את העולם ל-GNR, הרכב הגלאם המצליח ביותר של שנות השמונים, ומפלצת הרוק של תחילת שנות התשעים. למרות שמדובר באלבום השני של הלהקה (הראשון היה EP חביב בשם Live? Like A Suicide), מדובר באחד המקרים הנדירים שאלבום מוקדם של הרכב מציג אותם בשיא הכתיבה, שיא הכוחניות.

GNR לא היו צריכים להבשיל בשביל לנפק יצירה משמעותית – הם היו צריכים שמישהו ייתן להם זמן אולפן, ודחוף. האנרגיות המטורפות של האלבום הזה הביאו אותם לתהילה לא הגיונית, בשלב מוקדם מאד של החיים. בן לילה הם הפכו אחת הלהקות הגדולות בארה"ב ומהר מאד, בעולם. כמובן שהשערוריות הנלוות לא איחרו לבוא, וסיבובי הופעות בעולם גררו עימם סיפורים על השתנות פומביות בחנויות מוזיקה, סקס פרוע באולפני הקלטות, ורצון מובן לחלוטין לשחוט פודלים.

לאחר כמה שנים, GNR החליטו שהגיע הזמן להפוך ללהקה הגדולה ביותר ביקום, האלבום הכפול Use Your Illision יצא ולאחריו GNR יצאו לסיבוב הופעות עולמי בן 4 שנים. הם הספיקו לפטר את המתופף המעולה שלהם (Steven Adler), ו-Izzy Stradlin, הגיטריסט המקורי ומקים הלהקה, פרש ממנה, לאחר שנשבר לו מהפסיכוזות של אקסל רוז – ללא ספק אחת הדמויות ההזויות שעולם הרוק ידע מאז ומעולם.

GNR החלו דרכם בתור שתי להקות נפרדות, שמהר מאד מצאו אחת את השנייה. Slash למד עם אדלר בתיכון, ובלוס אנג'לס הם מצאו את Duff Mc'kagen, מתופף בינוני שהחליט להיות בסיסט, ואת איזי. אקסל הגיע בשלב הסופי, והם קראו ללהקה על שם שתי להקות שהם אהבו – LA Guns ו-The Stone Roses.

לאחר ש-Appetite מכר מיליוני עותקים, הלהקה שחררה את GNR Lies, שהכיל את ה-EP מתחילת דרכם, ועוד ארבעה שירים "אקוסטיים", שאחד מהם ("One In A Million") עורר מחלוקות, כי אף אחד לא היה מוכן להבין שהטקסט של אקסל בעצם מפוכח, וכשהוא כותב מה ילד חווה מסכן מאמריקה התיכונה חושב על מהגרים והומואים, הוא לא באמת מתכוון לעצמו. אבל מצד שני, אקסל אובחן כסכיזופרן, אז אי אפשר לדעת.

במהלך אותו סיבוב הופעות מונומנטאלי, אקסל ואיזי רבו, ואיזי פרש. במקומו הובא גיטריסט מגניב לא פחות בשם Gilby Clark, שנאלץ ללמוד את כל השירים של GNR בתוך שבועיים. זו לא הייתה הפעם הראשונה שחבר הרכב הוחלף, שכן סטיבן אדלר פוטר במהלך ההקלטות של UYI ובמקומו נשכר Matt Surom, לשעבר מתופף The Cult, ומכונת קצב בפני עצמו. ההרכב המחודש הזה הקליט אלבום קאברים מוזר בשם The Spagetti Inicident, שלא זכה להצלחה גדולה, בעיקר כי אף אחד לא הבין מה GNR רוצים מעצמם. כשנה לאחר מכן, GNR התפרקו באופן לא רשמי.

אקסל מנסה להחיות את תהילת העבר כיום, עם חברי הרכב חדשים תחת השם GNR, ואלבום שנגנז כל כך הרבה פעמים, עד שאף אחד לא ידוע מתי ייצא, למרות שכבר שלוש שנים יש שמועות שאוטוטו הוא יוצא, בחודש הבא. סלאש הלך והקים הרכב חדש עם חלק מחברי GNR, בשם Velvet Revolver. הרכב חביב, עם אלבום בכורה מצוין, ואלבום שני לא רע. לא רע, אבל בהחלט לא מלא בקסם המכשף של GNR, ובעיקר לא הקסם שאפף את Appetite For Destruction.

אז מה היה כל כך מדהים בלהקה הזו, ובעיקר ב-Appetite? באותו אלבום קסום, האגרסיות הפסיכוטיות של אקסל התמזגו באופן מושלם לריפים הקטלניים של סלאש, אחד מגדולי הגיטריסטים בעולם – האיש היחיד שיכול למצוא עניין תמידי במשקל 4 רבעים. הקול החלוד של אקסל (שהיה פרפורמר מעולה, וסולן אדיר, אבל חרא של זמר) נשמע נפלא בכל שיר ושיר, סלאש הרביץ כמה לחנים קסומים (עזבו אתכם מ-"Sweet Child", את זה כולם מכירים. חפשו את "My Michele" ו-"Rocket Queen").

איזי סטרדלין הוא אחד הגיטריסטים המלווים הגדולים בהיסטוריה, ואני מוכן ללכת מכות על ההצהרה הזו. כמו סטיבן אדלר, המתופף הנפלא שלא הפסיק לעשות הרואין, סטרדלין הבין שהתפקיד העיקרי שלו הוא לא להפריע לשני הכוכבים הגדולים של הלהקה. בהשוואה עקומה קצת, סטרדלין ואדלר הם הרינגו סטאר של GNR – עושים את התפקיד שלהם בצורה הטובה ביותר, בלי לנסות להתבלט מעל כולם. וזה מה שהופך אותם לגדולים, יותר מכולם.

הטקסטים של אקסל באותו אלבום היו מהטובים ביותר שהוא כתב – החל מ-"Welcome To The Jungle" שמבטא היטב את ההלם התרבותי שנער צעיר חווה כשהוא מגיע לעיר הגדולה, דרך "Mr. Brownstone" ההורג שכל כולו מוקדש לקוקאין, ועד "Rocket Queen", שמסביר בויזואליות לילדים חביבים איך נשמעת גרופית בסקס קבוצתי. האנרגיה החייתית שליוותה את האלבום המדהים הזה זכתה לכינוי המושלם – "תיאבון להרס".

זה מה שהאלבום הזה תיאר, וזה מה שהאלבום הזה גרם לך. רצית לאכול חורבן, רצית לבלוע מהומות. כיום, כשאני כבר זקן, בלוי ובא בימים, הדיסק הזה מעיר אותי לחיים, וגורם לי לרצות ללכת לעשות סקס. ואם אין סקס, אז לשתות המון. ואם גם את זה אין (לא סביר), אז אני פשוט יושב עם הסיגריות, ומדמיין את החיים הנפלאים של לוס אנג'לס, 1987. קצת כואב להתעורר לישראל, 2008, אבל לכמה רגעים קסומים, אני במקום אחר. מקום בו העשב ירוק והבחורות יפות. הו, בבקשה קחו אותי הביתה. משרוקית!!