Hellhammer – Satanic Rites [קלאסי]

Satanic Rites הינו הדמו הרביעי שהוציאה הלהקה השוויצרית הצעירה Hellhammer המחזיר אותנו אחורה בזמן אל שנת 1983… אותו הזמן היה זה הדבר הכי קיצוני ומרושע שאוזניכם היו יכולות להתקל בו, ואם כעת תשמעו את Satanic Rites בהחלט תוכלו להעריך איזו אבן דרך משמעותית זו הייתה להתפתחותם של הז'אנרים הקיצוניים במטאל שאנחנו מכירים כיום.

לדבריו של מייסד הלהקה, תומאס פישר (או Tom Warrior, בעגה המקצועית), המוזיקה של Hellhammer נבעה בעיקר משעמום של כמה בני נוער שלא היו ממש וירטואוזים בתחום המוזיקה בלשון המעטה, אך בכל זאת היה להם הדחף ליצור משהו חדשני, מיוחד ומרושע שכמותו עוד לא נשמע עוד בעבר, משהו יותר קיצוני מ-Motörhead ואף יותר מ-Venom!

"מעלתם" של Hellhammer, אם תרצו, היא שהמוזיקה שלהם נבעה כמעט מכלום. אז כן, Tom Warrior אכן ציין כי בתחילה הלהקה ניסתה להדמות ללהקות בריטיות בנות זמנם כמו Motörhead, Venom ו-Angel Witch, אך במציאות הכישורים המוזיקליים של חברי Hellhammer לא היו קרובים אפילו בקצת ללהקות הקודמות (עד כמה מפחיד שזה נשמע- כן, אפילו מ-Venom), ולולא היה זה המצב כנראה שלא הייתה מתגלית לעולם תופעה מוזרה ומוטרפת שמה Hellhammer שהנחיתה מכה שממשיכה להדהד אפילו בעולם המטאל של היום.

את ההשפעה שלהם ניתן לראות בכל פינה, לפעמים בבירור כמו אצל להקות כגון Warhammer ו-Bloodhammer שמנסות לשחזר את עבודתם של השוויצרים הצעירים, ובפעמים אחרות גם בתור מחוות חבויות כפי שנוהגים לעשות Darkthrone למשל. כמו כן את הנוסחא אותה הכירו לנו Hellhammer של מוזיקה המשלבת ווקאלס מרושעים והפקה חוראנית הצפים באטמוספירה שטנית אנחנו בהחלט מכירים טוב באלבומים חדשים כקלאסיים, כמו בהוצאות מוקדמות של אמני בלאק כגון Mayhem, Darkhrone או Gorgoroth.

כשחושבים על Hellhammer בד"כ חושבים על ה-EP היותר נגיש Apocalyptic Raids, אך אני בחרתי דווקא לכתוב על Satanic Rites שאינה ממש הוצאה "כשרה" אלא יותר הפקה מחודשת של חלק מהשירים שבוצעו בדמואים הקודמים של Hellhammer, שנקראו Triumph Of Death ו-Death Fiend. אך למעשה זוהי ההוצאה הראשונה שבאמת זכתה להפצה, וכן גם זכתה לסאונד, אמנם מינימליסטי בעליל, אך הרבה פחות מחריד מזה של ההוצאות הקודמות.

בכל מקרה, Satanic Rites בהחלט אינו פחות טוב מ-Apocalyptic Raids, וכן גם מכיל שני שירים ממנו בגרסתם היותר מוקדמת, הם "Third Of The Storms" ו-"Triumph Of Death". האינטרו והאאוטרו של Satanic Rites הם למעשה שני קטעים מתוך שירים באלבום שמושמעים במהירות נמוכה במיוחד, מה שמעיד על ה-"משחקים" שאהב לעשות Tom Warrior במהירויות של שירים, שאמר גם כי אהב לנגן שירים של Venom במהירות של 33rpm כדי להגביר את הברוטאליות של המוזיקה שלהם!

השיר הראשון ב-Satanic Rites הוא גם אחת הקלאסיקות של הלהקה, "Messiah", שזכה לגרסאות כיסוי מלהקות מוכרות כמו Napalm Death ו-Sepultura, וכן הופיע יחד עם "Revelations Of Doom" באלבום ספליט יחד עם Running Wild, Helloween ו-Dark Avenger בשנת 1984 שיצא על ידי הלייבל הראשון אליו הייתה קשורה הלהקה, Noise Records.

"Messiah" מושך אותנו הישר אל תוך המציאות הדמנטית והחוויה המופרעת לחלוטין שהיא חוויית השמיעה של Hellhammer. המפתח כאן הוא – מעט זה הרבה, ולמרבית האבסורד זה נשמע כל כך רע שזה פשוט פאקינג מעולה. מהיר, מנסר, עם השפעות Venom קשות ביותר יחד עם הווקאלס המוטרפים של Tom Warrior – פשוט חולני!

השיר הבא, "The Third Of The Storms (Evoked Damnation)" מציג את אחת התופעות המגניבות של Hellhammer שנמצאת ברוב החומרים של הלהקה. תופעה זו נובעת מסגנון הנגינה שבו התיפוף מתנהל במקצבים מהירים בעוד ששאר הכלים זוחלים מאחורה בעצלתיים, מה שגורם לכל שיר להשמע איכשהו כבד ומדכא, ולא מעביר את אותה אווירת "רוק'נ'רול" (למרות כל ה-"Ooooh" וה-"Ahhhh" ואף סולואי הגיטרה הצורמניים) אלא מביא משהו יותר עמוק ועגמומי, אם תרצו.

ואם כבר עגמומיות, קבלו את השיר המרושע מאין כמוהו, "Buried And Forgotten" המשרה אווירה איטית, Doom-ית ושטנית עם גיטרה מזדחלת ובנדים אבסורדיים בסאונד של מסור חלוד יחד עם קטעי ליריקה שטניים בווקאלס מלאי-אופי ותיאטרליות חולנית וכן בעוד טוויסט אבסורדי לקראת סופו הופך השיר למשהו יותר מהיר והזוי ביותר, בהחלט אחד מהטראקים החזקים באלבום זה.

אגב, אותו "Buried and Forgotten" נלקח, שונה, והפך ל"Necromantical Screams" מתוך "To Mega Therion" האלבום הראשון מ1985 של הגלגול הבא של Hellhammer, הוא Celtic Frost כמובן! כפי שאתם יכולים לנחש, הגרסא של CF הרבה יותר מדוייקת ופחות "חוראנית", אבל זו גם איבדה מהטירוף וה"קסם" הראשוני של השיר, כאשר הווקאלס הם האבידה הכבדה ביותר שכן השירה ב"Buried and Forgotten" עלתה בהרבה על זו של "Necromantical Screams" לעניות דעתי.

פאקינג "Maniac" הוא אחד השירים היותר רוק'נ'רוליים שיש ל-Satanic Rites להציע, עם תפקידי גיטרה שלעיתים נשמעים כאילו Tom לא היה בטוח במיוחד מה הוא אמור לעשות בכל רגע של השיר עם הגיטרה בידיו, וכרגיל השיר מנסה להלחם ברפטטיביות של הריפים ללא יותר מדי הצלחה, אך עדיין "Maniac" פשוט מצליח לתת בראש כנגד כל הסיכויים.

מיד לאחר "Maniac" מגיח "Eurynomos" (מישהו מצליח לחשוב על מושפעים כפייתיים כלשהם?) באווירה רצחנית במיוחד, כאשר הליריקה בהתאם – יורינומוס, נסיך המוות, בא לקחת אתכם הבייתה. "Eurynomos" הוא למעשה סרט אימה מתמשך, גיטרות כבדות וחורקות יחד עם תיפוף מאיים וסאונד כל כך נוראי שרק השטן היה יכול ליצור, ואל תתפלאו אם נסיך המוות יבוא לפגוש אתכם בלילה בסיוטיכם הכי נוראיים…

"Triumph Of Death" הוא אחד השירים שבאמת נשמעים הרבה יותר טוב דווקא ב-EP שלהם Apocalyptic Raids, ואין שום הסתייגות בדבריי, ההקלטה ההיא פשוט נשמעת נפלא, בעוד שזו, חזקה אף היא שלא יהיה ספק, אך קל להבחין שחסר בה משהו בהשוואה לזו המאוחרת יותר, באופן מפתיע דווקא הגרסא של Apocalyptic Raids הרבה יותר כוחנית ומלאת רגש (שימו לב לעבודת הווקאלס החולנית באותה הגרסא) מאשר זו שב-Satanic Rites.

ובכל אופן, זהו אחד השירים האהובים עליי מבית Hellhammer, ומירב האושר כאן הוא פשוט לשמוע את האמ-אמא של הבלאק מטאל והשורשים מהם נבעו שנים של השראה שמופיעים ב-"Triumph Of Death" באופן כה מובהק, פשוט 7 דקות של מוות ואימה בצורה של מוזיקה.

הטירוף נמשך עם "Revelations Of Doom" שכפי שהזכרתי הופיע אף הוא בספליט של Noise Records שהוא בפני עצמו פצצה של מהירות ופסיכוזה שיכלה לצאת רק ממוחו הקודח של מטורף גמור, בעוד ש-"Reaper" הבא לאחריו לוקח שוב את אותה תפנית Doom כבדה ומזדחלת המשלבת קטעים מהירים וריפים קודחי גולגולות השקועים באווירה חשוכה מאין כמוה.

השיר הלפני אחרון הוא השיר הנושא את שם האלבום, Satanic Rites והוא גם נמנה על אחת הקלאסיקות ה-Hellhammer-יות, והוא טומן בחובו אווירה מרושעת לחלוטין, עבודת ווקאלס מהמוטרפות והטובות שבאלבום, וגם הגיטרות נשמעות כאן כל כך טוב. הבעיה היחידה שלי כאן היא ההקלטה שמשום מה קיפחה את השיר הזה מאוד ביחס להקלטה של שאר האלבום ומציקה לי המון באוזניים. נו, ככה זה שעושים הקלטות עם קסטות (אל תנסו זאת בבית!)

Satanic Rites בא על סיומו עם עוד פנינת-Hellhammer, היא "Crucifixion" הקצר אך האלים וה-"ת'ראשי" במיוחד שיתעלל עוד קצת באוזניכם כדי שחס וחלילה לא תצאו מהאלבום הזה בלי בחילה, תחושת דיסאוריינטציה קלה וצלצולים באוזניים. תראו, רובכם ודאי יגיד שהמוזיקה של Hellhammer משעממת, רפטטיבית ונוראית למשמע אוזן אנושית. ואני לא אאשים אתכם, מכיוון ש-Hellhammer בועטים בכל קונספציה שהייתה לכם לגבי איך צריכה להשמע "מוזיקה טובה", והם מגיעים ממקום מאוד ראשוני ולא מרשים במיוחד מבחינה מוזיקלית.

לדעתי אבל, זהו בדיוק הייחוד של הלהקה הזו, שכל מה שיש לה לעבוד איתו זה יצרים חולניים ודחפים מוזרים. והתוצאה היא כמובן ייחודית לאותה תקופה, ואת ההשפעה שהייתה ללהקה הזו על המטאל הקיצוני המודרני יותר והפחות אי אפשר להכחיש. אז גם אם אתם לא חובבי-אולדסקול מושבעים ורק מתעניינים לדעת מאיפה הרבה דברים הגיעו זו יכולה להיות חוויה מעניינת להכניס את Satanic Rites או את Apocalyptic Raids למערכת אם עוד לא יצא לכם לעשות זאת. אולדסקול זו כן מילה גסה, אז Approach With Caution…