Life, Sex & Death – The Silent Majority [קלאסי]

אני בטוח שכשכתבו את שיר הנושא לסרט "מלך האריות" לא התכוונו באמירה "Circle Of Life" לשם הלהקה עליה אני הולך לכתוב. אבל אני חושב ששם הלהקה אכן מציג, ממחיש, מיישם, מייצג את מעגל החיים: חיים, סקס ומוות. כמובן שצריך להוסיף לזה גם אוכל, שינה ופעם ביום ישיבה על האסלה למשך 15 דקות לפחות עם העיתון היומי לסלק את מה שלא הצלחנו לעכל ביממה האחרונה… זהו לא דיון פילוסופי, זוהי סקירה על אחת מהלהקות האהובות עלי, עוד מהתקופה שבה קנינו קלטות ותקליטים, משהו בסביבת שנת 1992 במקרה הזה. עוד מהתקופה שבה עברתי סדרות חינוך בנושאי מטאל אצל אחי (אלון מיאסניקוב, למי שלא קישר עדיין את השם ואת עובדת היותנו קרחים, נמוכים ועם זקן).

אז קודם כל מי הם? אני מתאר לעצמי שבודדים ביותר המטאליסטים בארץ ששמעו על הלהקה ולמען האמת המצב כך גם בחו"ל. סולן בעל קול צרוד, בלוזי העונה לשם Stanley. מישהו דאג להפיץ את השמועה שהסולן הוא הומלס שהצטרף ללהקה (ובתמונות אף נראה כך), אך למעשה שמו הוא Chris Stann וכנראה שהוא בכלל מיליונר. הגיטריסטים היו Alex Kane (שהיום בהרכב הפאנק הבריטי Antiproduct), ולאחריו John Lowery הידוע היום בכינוי John 5 ו-Timothy Michael Linton (שבהמשך ינגנו עם Marilyn Manson, כאשר John 5 מנגן גם עם Rob Zombie בימינו), הבסיסט Bill E. Garr והמתופף Brian Horak. האלבום שיצא אי שם ב-1992 דרך חברת Reprise הפך לסוג של קאלט – ההרכב הוציא את האלבום ונעלם מהזירה כשם שהפציע.

בשונה מההרכבים שחברי הלהקה המשיכו אליהם או הגיעו מהם LSD, עושים סוג של הבי מטאל משולב Country Rock, גראנג' ובלוז. הסאונד בסיסי ודי פרימיטיבי אבל זה לא פוגע בהאזנה. האלבום נפתח באינטרו של קולות קהל וקטע קצר בשם "Blue Velvet Moon" המלווה בקטע פריטה המזכיר שיר משנות ה-50' החביבות, בבת אחת נכנס המתופף עם דאבלים מהירים ומתחיל "We're Here Now". אותה רצועה, שיר אחר. ללא מילים מתוחכמות – אנחנו פה והולכים להפציץ את העולם. ההיסטוריה הוכיחה שהם לא הפציצו את העולם, אולי הצליחו להפציץ כמה אולמות בודדים באיזור קליפורניה. השיר הבא "Jawohl Asshole", אין לי מושג מה זה אומר, הליריקה עוסקת בתכתיבים של החברה, איך גוררים את הפרט לעשות דברים מקובלים – הסיפור של רוב המטאליסטים. "School's For Fools" הוא שיר רוקי, על גבול הגלאם אבל עם החספוס של הסאונד ושל קולו "הערב" של Stanley.

"Farm Song" הוא סוג של בדיחה. קטע קאונטרי, גיטרה נקייה ו-Stanley מלווה ע"י שאר חברי הלהקה. השיר מתאר את מסעות הלהקה ברחבי ארה"ב אך אין כמו הכפר – איפה שהחזירים, עופות, בקר וכד' מחכים שנכין מהם ארוחות בוקר… הרצועה השישית מתחילה כאשר Stanley רוטן ובועט תוך כדי שהוא מסנן "Some f**kin' shit ass". הוא ממשיך לקלל, להעלות את הקצב עד ש-Brian נכנס לפעולה. עוד קטע רוקי, עם ריף איטי שנותן לו אפקט כבד יותר. השיר "Train" מדבר על רכבת מן הסתם ונפתח עם תיפוף וריף המדמה רכבת המתחילה בנסיעתה. כאן הלהקה הולכת לכיוון אגרסיבי יותר מבחינת מהירות ומבחינת מבנה השיר. סוג של ת'ראש קאונטרי חביב. הלהקה לא מצטיינת בכתיבה עמוקה עד כדי כך שבאמצע השיר נגמרו להם המילים, אז הם פשוט עברו לג'יבריש. השיר נשבר באמצע עם קטע קלידים, מעין מוזיקת מסבאות מתקופת המערב הפרוע שמתחברת לסולו מלודי קצרצר. גם לסיים את השיר הם בחרו בדרך מעניינת – הגברת הטמפו למקסימום.

כבן ליוצא חיל שריון ואחד שגדל בתערוכות טנקים ונשקים, תמיד היה לי נקודת חולשה מוזרה לשיר "Tank". ריף פשוט ועוצמתי עם תיפוף איטי ומילים מגוחכות עושים את הרצועה לקליטה ביותר. גם כאן נעשה שימוש במוטיבים של ת'ראש יחד עם מוטיבים גלאמיים בשילוב שיושב מצוין. אני טנק, אופנוע, מיני מיינור או קורקינט – זה לא משנה, אחלה שיר. "Big Black Bush" לא מדבר על האזור האינטימי של הזוהן… למען האמת קשה להבין מה הם רוצים מאיתנו. השיר נפתח בריף מזכיר קטע של Maiden, את "Back In The Village" אם להיות מדויק. אבל השיר מתפתח לקטע מהיר, שבאמצע הופך לקטע מהופעה חיה של הלהקה. אבל לא להתבלבל, האלבום הוקלט באולפן.

14 קטעים, חלקם ארוכים יחסית לסגנון שהוא פשטני במבנה, רובם שירים שכבר אחרי שמיעה אחת פשוט נתקעים. השילוב של מטאל עם קאונטרי, כמו שעשו זאת רבים לפניהם ואחריהם הוא שילוב מנצח. הכוח והאגרסיה יחד עם המלודיה הקליטה של הקאונטרי עושים את החשק לנסוע במהירות גבוהה באיזה מוסטנג 65 בכביש 66. יש עליות ומורדות, קטעים קצת משעממים או אבל הפלוסים עולים על המינוסים. האלבום נסגר בבלדה, Stanley מלווה בפסנתר קורא לנו ל-"Rise Above" ומסיים בנימה אופטימית. וכך גם אני אסיים את הסקירה. אלבום משעשע, להקה שלא לוקחת את עצמה ברצינות, הרבה שירים מהנים וקליטים לשמיעה, כל שיר אפשר להתאים ללוות סיטואציה כזו או אחרת ותפעילו את הדמיון שלכם… למה זה אלבום קלאסי? בגלל שזה היחיד שיצא ללהקה. בגלל שהוא הפך לקאלט לדעת רבים. כיוון שהוא פשוט, בסיסי ומהנה לשמיעה.