Moonspell – Wolfheart [קלאסי]

השנה 1995, שנת חושך למטאל בעולם, הדי מתקפת הגראנג` מחקו בבת אחת את הפופולריות של מיטב הרכבי המטאל, אפשר לדבר על Anthrax ו Slayer שהפכו גרוביים, על Metallica ששקעה בתוך החליפות, על הדת` מטאל שקרס בתוך עצמו אבל הדוגמא הכי טובה בשנים ההן למכה האדירה היתה איירון מיידן האגדית שבראיון למטאל האמר אנגליה באותה שנה קראה בכתבת שער We Are Heavy ROCK band.

אתם קולטים? Heavy ROCK? אין צורך להרחיב במילים.

רק שכמו בכל גוף אנושי ואורגניזם חי, כאשר משהו חורק בצד ימין מגיעה הבשורה מצד שמאל ושנת 1995 הצמיחה מתוכה לא מעט אלבומים שפרצו והביאו זן חדש של מטאל: יצירתי יותר, פתוח יותר רעיונית וכזה שמכניס אלמנטים שונים לז`אנר, זו היתה שנת פריחה ללהקות שפרצו כמו פטריות אחרי הגשם שכל אחת מהן הביאה משהו שונה לשולחן: Amorphis היו בדיוק בשיא היצירתיות בין Tales From a 1000 Lakes ל Elegy, לצידם Tiamat שחררו את Wildhoney האגדי, אלבום הבכורה של Cradle Of Filth נתן פיצוץ לפנים, גם אורפנד לנד שלנו היו בדיוק בין "סהרה" ל "אל נורא עלילה" , Dark Tranquillity שחררו את The Gallery האדיר ואל תחום המטאל זלגו השפעות יצירתיות שהפכו את העניין למרתק הרבה יותר מאשר מה שקרה במגרש של הלהקות הגדולות שניסו להשמע כמו פרל ג`אם ונכשלו.

אל תוך הוואקום האומנותי הזה פרצה במכה אחת Moonspell מפורטוגל, שנה לפני כן הוציאה הלהקה מיני אלבום בשם Under The Moonspell שחשף את הלהקה לעולם כהרכב שההגדרה הטובה ביותר שלו היתה בלאק מטאל אוריינטלי, קטעים ערביים ומואזינים וכלי נגינה מסורתיים השתלבו יד ביד עם הבלאק מטאל שנשמע היה שונה מאד מלהקות הצפון ויצרו מיני אלבום מעניין ומקורי מאד למרות ההפקה החובבנית ודלת התקציב, היצירתיות כבשה אנשים רבים והלהקה הוחתמה ב Century Media Records ונכנסה לעבוד על אלבום מלא בחברת תקליטים מוכרת.

ואז נשמעה יללת הזאבים, מרחוק, ויותר מקרוב… וממש כאן…

הדיבור על אלבום חדש ומיוחד שעומד לצאת ל Moonspell מילא את כל עיתונות המטאל בחודשים שקדמו לו, Wolfheart היה הרבה יותר ממה שכולם ציפו.

מקוריות – נשמה – תעוזה – ועומק

הם שיצרו את אחד האלבומים המכוננים ביותר במטאל האירופאי של שנות התשעים, ובעיקר הידיעה כי גם להקה ממדינה לא מפותחת מבחינה מטאלית ובתקציב הפקה לא גדול, עם נגנים שהצד הטכני והוירטואוזי לא היה הצד החזק שלהם, יכולה לעקוף את כולם ולהוציא אלבום שיהפוך לקלאסיקה.

She brought the Night hidden in her sad Wolf eyes
The perfume of a twilight, her strongest scent
Half Wolf, Half female – what a strange wedding
Mother Nature has offered us to see…

בפריטות מלאות אווירה נפתח האלבום והשיר הראשון Wolfshade, עם פתיחה בומבסטית ושירת גראולינג שיכלה להשמע מאולצת אבל נשמעת מלאת נשמה בגלל ההפקה שהיתה תפורה למידות הלהקה, וכשסולן הלהקה פרננדו ריברה מתחיל לשיר בקולו העמוק והחצי גותי את הבית השני בשיר אתה מתחיל להבין שיש כאן משהו שונה שעוד לא היה במטאל, האווירה הים תיכונית/ספרדית נמצאת בתוך המוזיקה גם אם בשיר עצמו אין אלמנטים של פולקלור, השיר מתפתח לכיוונים שונים כשמעל כל תפנית שהוא עושה ואת כל התפניות שהוא לוקח מאחד מעטה דק של לילה שמדביק את הכל לסיפור עלילה, אין פתיחה טובה מזו לאלבום, ומה שנשאר זה להתפעל ולהבין שרמת הנגינה הרבה פחות חשובה מרמת הכתיבה, מקוריות היצירה והנשמה, ויש כאן הרבה נשמה.

Love Crimes ממשיך כמו טיל בליסטי ולוקח את האלבום 3 מדרגות קדימה, שיר סוחף מהשנייה הראשונה, אחד המזוהים ביותר עם Moonspell עד היום.

The cold nights have awakened Me
The soft winds to undress Me
The nails of two witches have touched Me
Their caress cuts like the sharpest ice

הכתיבה התיאטרלית של פרננדו ריברה התלבשה כאן בול עם השיר, עולמות של לילה, מיניות וגותיקה התערבבו עם האלמנטים הספרדיים של הלהקה ולמרות שהשיר לא מכיל קטעי clean בכלל מבחינת כלי הנגינה וכולו מנוגן עם דיסטורשנים קל להבחין שכל הריפים הם ריפים עממיים, כאלו שבקלות ניתן לנגן על גיטרה ספרדית, משם זה מגיע, גם השירה של פרננדו שבכוונה או שלא בכוונה מלאת מבטא רק מוסיפה ייחודיות למוזיקה וגרמה לחומר להשמע מקורי וככזה שלא שמענו, כשהוא שר ב "ר" מתגלגלת ומבטא ספרדי על הריפים האלו שיר אפל ומלא במוטיבים של לילה זה לא נשמע כמו אף להקה אחרת.

וזה מלא בנשמה, כבר אמרתי.

Like neophyte ravens in the strangest nest
Charmed by the wilderness of this strange host
Drawing naivety with our blood and semen
Ritually engraved in our hearts and chests
Marks of a pain, signs of a love crime
That will forever and never last

וזה ממשיך עם Of Dreams And Drama שמשקף את ההשפעות הגותיות של הלהקה, מ Type O Negative ועד הסיסטרס אוף מרסי, שיר מצויין שהראה ש Moonspell יכולה להתפתח ולגעת בלא מעט כיוונים, דבר שהם בהחלט עשו בהמשך הקריירה, מספיק לשמוע את החלק השני של השיר לאחר 2 וחצי דקות בערך ואת מהלכי הקלידים הלא שגרתיים כדי להבין שכל מה שצריך במוזיקה זה לכתוב מהלב, וזה הצליח להם ובגדול כאן.

ואז בקטע הרביעי הם הגיעו… הזאבים…

את הקטע Lua D'Inverto היה לי על המענה הקולי בטלפון במשך 5 שנים, מ 95 עד שנת 2000 בערך, גיטרה אקוסטית, חליל, ובס אקוסטי זה מה שיש כאן וזה נשמע כמו יללת זאבים נואשת אל תוך הלילה, כל כך עצוב, מלא רגש ומיוחד, מקסים.

מוכנים? Viva !!

הצעקה הזו של פרננדו בתוך Trebraruna היא בערך כמו ה "יא סאלאאאאם" שאתם מכירים מאורפנד לנד שלנו, סוג של קריאת קרב/קריאת כפיים בשפה המקומית, ושוב אני מחזיר אותנו לשנה (1995) ולאלמנטים שנכנסו למטאל על ידי הלהקות האלו.

Trebraruna הוא שיר פולק מטאל במאה אחוז עוד לפני שההגדרה הזו היתה קיימת, הוא בול מה שפולק מטאל מייצג באמת, הוא מביא את המוזיקה הספרדית העממית לתוך החומר של Moonspell, את האקורדיאון, הנגינה הצוענית, האלמנטים המסורתיים של שירי העם, הרבה לפני שהלהקות מפינלנד עשו את זה, יותר מעשור לפני.

You're a beast, evil one
Above your head lays a Star
In your heart is buried the jewel
of a Serpent who wished to die
your red long tongue has her poison
And you will spread it as you breed
In a Unique transylvanian dream
Conceiving the creed of all creeds

זו למי שלא מזהה: הפתיחה של Vampiria כמובן.

ואת המשפטים האלו שר פרננדו בקול הכי עמוק עם המבטא הכי כבד שיכל להוציא וזה יצא הכי מיוחד, כי שוב: כשלהקה עושה מה שהיא רוצה בלי לפחד, בלי לחשוב מה יגידו ו"הופכת את הדפקט לאפקט" (את המבטא הספרדי לכזה שנחרט לאנשים בראש, מתאים לחומר ועובד בול עם המוזיקה) התוצאה תמיד תשמע טוב.

אז Vampiria הפך להיט ואחד השירים שהכי מזוהים עם Moonspell עד היום, ממש באותה שנה יצא גם The Principle Of Evil Made Flesh של Cradle Of Filth שהתעסק גם הוא בתכנים די דומים (ללא האלמנט הספרדי עממי) ובהרבה מגזינים הוצמדו שני האלבומים האלו יחד כשני האלבומים הטובים והחשובים של אותה שנה, יש דמיון ויש גם מספיק שוני והעובדה שכל אחד מהאלבומים האלו מכר בעולם מעל ל 100.000 עותקים (מספר שיא בתחום) מראה יותר מהכל שהיה כאן משהו שונה שכבש את הלב לקהל.

An Erotic Alchemy אחד השירים הכי יפים של Moonspell, תקראו לזה איך שאתם רוצים, דום מטאל, גותיק מטאל, בלאק, פולק הכל בסדר והכל נכון, גם השימוש בסולנית כאן נותן עומק לאלבום ולא מאפיל על השירה מלאת הכוח של פרננדו, Moonspell לא פחדו מאף אחד באלבום הזה, הם פשוט כתבו את הרגשות שלהם וזיקקו אותם לתוך המוזיקה, ויש משהו יפה בכאב שהם מביעים לכל אורך האלבום דוקא בהיותו לא הכי מלוטש ולא תמיד בוגר אלא יוצא מהבטן, כשזה פגוע זה מדמם וכשזה אוהב זה שיכור מיין אדום משתפך ומלא דימויים של רומנטיקה אפלה, יש בזה משהו מדהים כי כאן זיוף, הנה זו המילה שחיפשתי זיוף, העמדת פנים, אין את זה כאן ולו לרגע, זה הם,

atheistic to the point of fanaticism, there you have me in a nutshell
and kill me again or take me as I am,
for I shall not change.

אז זה הם.

ואז מגיע Alma Mater ולהקת הזאבים הזו מיללת סביבך ורוצה לטרוף לך את המעיים..:-)

שוב ריף ספרדי שמנוגן על דיסטורשן, אולי השיר שהכי ראוי להקרא בלאק מטאל בכל האלבום, Alma Mater הוא שיר סוחף, מלהיב, כזה שמהשמיעה הראשונה תזכרו ולא יימאס בשמיעה המאה, סיום פנומנלי לאלבום ושיר שמזקק את ההוויה של הלהקה והאלבום לתוך 6 דקות מעגליות של שיר שנשמע כמו טקס עתיק, כמו תפילה.

Mother Tongue speaks to Me
In the strongest way I've ever seen
I know that she sees in Me
Her proudest child, her purest breed

She speaks to Me in colours
That I can't really understand
I only know that they are ours
And to those I'll proudly bend

For I am your only child
And you my dearest mystery
World can't you see it?
Am I alone in my belief?

והזאבים מיללים לתוך הלילה והשאלות ממשיכות להשאר פתוחות גם הרבה לאחר שהאלבום שמסיים להתנגן, האם אנחנו בודדים בחברה בהיותנו נמשכים באופן מופגן לצד העמוק יותר ספק האפל יותר? האם השילוב ולקיחת האלמנטים מהמקורות מצביע על סוג של מיאוס ואולי אפילו תיעוב מהחברה המודרנית? Moonspell הצליחו בשפה פשוטה ולא מתיימרת ועם טאץ` רוחני להעלות הרבה שאלות שנשארות להדהד הרבה אחרי שהאלבום נגמר, הרבה השפעות ואלמנטים שהם רקחו כאן נתנו חותם על יוצרי מטאל ואנשים בשנים שלאחר מכן, פתאום זה היה בסדר גמור לשיר במבטא הטבעי שלך ולא להשמע בריטי בכח, פתאום זה היה בסדר להכניס אלמנטים עממיים למוזיקה שלך גם אם היא מטאל, פתאום זה היה בסדר להכניס לאולפן להקה שהיא לא בדיוק דרים ת`יאטר מבחינת רמת הנגינה ולצאת המנצחים הגדולים של השנה עם אלבום שלא היה מטאליסט אחד באותה שנה שאהב את הז`אנר ולא קנה אותו.

Moonspell של Wolfheart לא היו Heavy Rock Band ולא ניסו להשמע כמו נירוונה, Moonspell של Wolfheart היו הדבר הכי מיוחד במטאל של אותה שנה, שנה שתסומן לעד כשנה חשוכה למטאל ושנה בה יצאו מתוך החושך הזה מספר הרכבים שהביאו יצירתיות ומקוריות לקדמת הבמה, הזאב של Moonspell רץ בראש הלהקה.