Mr Bungle – Mr Bungle [קלאסי]

מה הקשר בין בובה מתוכנית ילדים משנות ה-60' בארה"ב, חבורת תיכוניסטים חובבי מוזיקת שוליים והפתעות מעיר נידחת בצפון קליפורניה? איך זה קשור לחבלי הלידה של ז'אנר הפ'אנק מטאל והאוונגרד ואחד האלבומים המהפכניים במוזיקה האלטרנטיבית? הישארו עמנו ותגלו. בעיר Eureka הסולן Mike Patton אסף את חבריו ,Theo Lengyel ,Travor Dunn, Trey Spruance שהושפעו מרוח התקופה ומהולדת הפאנק, ומהרכבים אלטרנטיבים נוספים בקליפורניה ובארה"ב שהשמיעו את קולם במקביל וכנגד הפופ הפומפוזי והגלאם של שנות ה80'. הילדים הללו הביאו לשולחן את הטאץ' המופרע שלהם, שבעזרתו יצרו את התשובה הבועטת למיינסטרים, מין עיסה מוזיקלית שהייתה רחבה מלהכיל הגדרה מוזיקלית בודדה.

ההוצאה המוקלטת הראשונה שלהם יצאה ב 1986, בדמות הדמו The Raging Wrath Of The Easter Bunny, שהוקלט בסאונד מערות חורני שלהקות בלאק שוודיות עוד לא חלמו לייצר ומוזיקלית נשמע כמו Death-Grind .לצד גראולים, שאגות וצרחות היתה שם גם שירת קלין סוחפת, כלים לא קשורים בעליל כמו סקסופון, קאזו ותופי בונגו וקאברים הזוים שהמשיכו להופיע גם ביצירות הבאות שלהם. הדמו שיצא לאחר מכן Bowel Of Chiley התחיל לקבע את הכיוון המוזיקלי של הלהקה; ולהוסיף השפעות ברורות של funk ,Ska, Jazz וSwing לסלט. קלטת הדמו השלישית שלהם Godammit I Love America! שעל העטיפה שלה כיכבה התמונה המוטרפת של ג'ק ניקולסון מהסרט "הניצוץ" כבר קיבעה סופית את הסגנון, שהמשיך הלאה לדמו הרביעי והאחרון לפני האלבום הראשון, OU818 שיצא בשנת 1989. במקביל לקריירה של הלהקה, הסולן Patton נסע לסן פרנסיסקו להיבחן ללהקה עולה בשם Faith No More שלא זכתה לסולן קבוע והתקבל לתפקיד.

הכניסה של Patton ל FNM רק תרמה להרכב, ויש אומרים שבזכותה הם הוחתמו בסופו של דבר בלייבל הענק Warner Bros שהוציא את אלבום הבכורה שלשמו התכנסנו בשנת 1991. את האלבום הפיק מוזיקאי האוונגרד John Zorn, בחירה תמוהה עבור כל להקה אחרת, אבל לא עבור Mr. Bungle שמקוריות, מוזרות והתחדשות מוזיקלית היו הדלק שלהם. בגסות אפשר לקטלג את האלבום כ Funk Metal אבל זו הכללה צרה מדי בשביל מה שהעולם קיבל ביצירה הזאת.בעקבות איומי תביעה מצד טרבולטה שונה השיר הראשון , Travolta לאחר יציאת האלבום ל”Quote Unquote” השיר נפתח בנעימת אורגן בליווי תופים דופקים ובסים רועמים ושירה תיאטרלית שנעה בין צרחות, דיקלומים שקטים וקולות רנדומלים אחרים, המילים עצמן שטותיות ולא ברורות, מדברות על ישות לא מתפקדת תו"כ שימוש בדימוים, ניבולי פה, משחקי מילים מרובים ורמיזות תרבותיות.

השיר השני באלבום, Slowly Growing Deaf כשמו הוא, על אדם שמתחרש. השיר סוער, גועש ומתפרע בהפרעות קשב וריכוז חולניות ובקטעי קלידים סוחפים (שאגב אף אחד מחברי הלהקה לא לקח עליהם קרדיט עד היום ובהופעות כל פעם ביצע אותם מישהו אחר) Patton נע משירה אל צרחות, מילמולים או גראולים והגיוון הקולי שלו רק מוסיף עוד מתח ליצירה הביזארית הזאת ועוזר לבניה המעולה של השיר שהולך ומקבל מימד נוסף של טירוף ככל שההתחרשות גוברת . Squeeze Me Macarony הפ'אנקי וההיפראקטיבי הוא שיר אהבה שמשתמש במאטפורות ודימוים של אוכל לצד עוד משחקי מילים הזוים, קצב Ska עם גיטרה בס פאנקית שדופקת בראש וקצב חולני. מתוגבר בסולו סקסופון ושירה סופר מהירה של פאטון שנעה שוב בין דיקלומים מהירים, לצרחות לג'יבריש וקולות סקרצ'ים שPatton הכניס כאן לראשונה. השיר הרביעי באלבום,Carousel הוא מין מזמור אימים על הסכנות שבקרנבל ובלונה פארק, על ליצנים ועל כך שהפחד הגדול של כולנו מליצנים, נובע מכך שבכל אחד מאיתנו ישנו ליצן שמתחבא. הטירוף נמשך גם כאן עם קלידי אימים וקולות הקאה.

בין השירים ישנם סימפולים רבים שאותם לקחו חברי הלהקה ממגוון גדול של מקורות; הסרט Blue Velvet של דיוויד לינץ', דגימות מנעימות של משחקי מחשב כגון Super Mario Bros., Altered Beast, Smash TV, R.B.I. Baseball, ועוד, וסרט פורנו אחד בשם Sharon’s Sex Party. השיר Egg הוא מעין מחזמר באורך 10:39 דקות על חייה ומותה של ביצה:

Boiling hard in euphemism
Slowly becoming part of the water
Like a frog who never knows
The jacuzzi's getting hotter

במקביל יש רפרנסים נוספים לתרבות המודרנית (ציטוטים מהסרט נהג מונית, ועוד הרבה חירפו. נושאים חשובים נוספים באלבום שמכבים בשירים וזוכרים להתייחסות הם הכלב בחיי המשפחה, שיר שלם המקדש את הפורנו והאוננות, שיר המתאר פי טבעת שעולה באש מנוד ועוד הרבה דברים טובים.

מה קרה הלאה עם ההרכב? האלבום שלאחר מכן כבר היה בלתי מובן לחלוטין ועד היום אני אישית לא מסוגל להקשיב לו, עירבוב של מוזיקה אלקטרונית,קקופוניה, רעש מוחלט, הזיות ובלאגן. Faith No More עם Patton עלו והצליחו והפכו לאחד מסמלי הFunk Metal של שנות ה-90' ולאחת הלהקות המצליחות אי פעם. וMr. Bungle הוציאו את היצירה המסכמת שלהם, California בשנת 1999 ולאחר מכן הופיעו מעט והתפרקו.
במקביל הם הספיקו לצחוק על ולהסתכסך עם הRed Hot Chilli Peppers סיכסוך שגרם ללא מעט ביטולי הופעות של ההרכב ע"י Anthony Kiedis סולן הלהקה. Patton המשיך את ההתנסויות שלו במוזיקה עד היום והספיק בינתיים להוציא שיתופי פעולה רבים עם אומנים מכל סקאלות המוזיקה, כולל להקות אלטרנטיב ומטאל כדוגמת Dillinger Escape Plan, The Melvins ועם המתופף של Slayer מר Dave Lombardo בהרכב שלו Fantomas. הוא מרבה לשלול איחוד של Mr. Bungle ואף בהופעה של Faith No More המאוחדים בת"א ב2009 זכיתי לראות אותו מנופף באצבע משולשת תוך כדי מילמולי Fuck You! לעבר מעריץ ישראלי שנשא שלט שרמז על הנושא.

האלבום הזה מהפכני בכל צורה, אומנם היו להקות שניגנו מוזיקה דומה והשטותניקיות של חברי הלהקה לא הייתה המצאה שלהם בלבד, אבל כל הגישה המטורפת, שלא שמה לה שום כלל מוזיקלי ברור, הפכה את השואו של הלהקה לחלק בלתי נפרד מהמוזיקה (הם היו עולים בתחפושות לבמה ובשמות בדוים הרבה לפני Slipknot ולהקות הBlack הקשוחות) את האוונגרד, המקוריות והכיף לדרך חיים מוזיקלית ופרצה את הדרך להרבה הרכבים מעולמות מוזיקלים שונים. הגישה הפרועה שלהם נתנה השראה וללא ספק הייתה אבן יסוד לניו מטאל שבא כמה שנים אחרי והיה לאחד הז'אנרים המוזיקלים הפופולאריים בשנות ה-90' המאוחרות לטוב ולרע. בנוסף הוא היווה תוצר לוואי של התרבות הפופולארית, כמו שאוליבר סטון עשה זאת קולנועית בסרט Natural Born Killers בשנת 1994, מר בנגל עשו זאת מוזיקלית בשנת 1991, תוך כדי שהם מוציאים את אחד מאלבומי המוזיקה האלטרנטיבית החשובים, פורצי הדרך והמופרעים ביותר אי פעם.