One Maח Army And The Undead Quartet – Error In Evolution

27/04/07
כתב/ת:
לאתר הלהקה
  1. Mine For The Taking
  2. KNights In Satan's Service
  3. Such A Sick Boy
  4. Supreme Butcher
  5. Sun Never Ssines, The
  6. See Them Burn
  7. Nightmare In Ashes And Blood
  8. He's Back
  9. Heaven Knows Pain
  10. Hail The King
  11. Killing Machine
  12. Public Enemy No. 1
  13. So Grim So True So Real

One Man Army And The Undead Quartet הוא שם שלא יצא מהראש מהר מדי, זה בטוח, אבל משום מה הלהקה הזו תמיד הצליחה לחלוף מעליי בלי שאתן לה תשומת לב מיוחדת. זה כנראה קשור לעובדה שמנהיג הלהקה, יוהאן לינדסטראנד, הקים אותה על חורבותיה של The Crown בשנת 2004 – וזו להקה בפני עצמה שלא ממש אהבתי. עקב כך, החלטתי להתעלם מהאלבום הראשון של OMAATUQ, אבל למזלי הרב, נחשפתי ללהקה בעל-כורחי ע"י האלבום החדש שלה, Error In Evolution.

למי שלא כל-כך הבין, שמה של הלהקה מתייחס לחמשת החברים בה: לינדסטראנד הוא כמובן ה-One Man Army, והוא חולש על כל התפקידים הווקאליים באלבום. הקול שלו נע בין שירת ת'ראש נקייה אך מחוספסת, לגראול עבה ואימתני ולעתים אפילו משחרר כמה צרחות בלאק צורמות ומאיימות. The Undead Quartet הם ארבעת חברי הלהקה האחרים – שני גיטריסטים, באסיסט ומתופף, חברים לשעבר בלהקות כגון Persuader, Reclusion ו-Auberon, שעושים עבודה טובה מאוד, כל אחד על הכלי שלו.

המתופף הוא לא בין המוכשרים והיצירתיים ביותר שקיימים בסצנת המטאל, אבל מקצבי הת'ראש שלו, שמתפרצים בזמנים המתאימים לבלאסט-ביטס מהירים וחזקים, מחזיקים את השירים השונים בצורה מספקת ביותר. שני הגיטריסטים מפליאים בריפים נהדרים, חלקם בסגנון ת'ראש אולדסקול וחלקם על טהרת הדת' מטאל על שלל הוריאציות שלו. הבאסיסט אמנם נבלע בכל ההמולה, אך כאשר הוא נשמע, ניתן לשמוע איך הוא מחזיק ומלווה את השירים בצורה הולמת למדי.

האלבום נפתח בשיר "Mine For The Taking", ומהרגע הראשון ניתן להבין מה הסיפור – ת'ראש מטאל סטנדרטי מהול בריפי דת' מטאל כבדים ומפוצצים, בלי הרבה משחקים, בלי עניינים מיותרים. מוזיקה כיפית, זורמת, כבדה המבוססת על ריפים כבדים, תיפוף ת'ראשי מובהק והרבה משחק בברייקדאונים ובילד-אפים. כמעט בכל אחד מהשירים יש ברייקדאון כבד סטייל דת' מטאל מודרני, או בילד-אפ של לחישות ושקט שמתפוצץ פתאום בגראול אימתני וריף חזק. אמנם לא מדובר בהמצאת הגלגל, וכשמשתמשים בזה יותר מדי זה בהחלט יכול לצאת מכל החורים, אבל פה הכל במידה ואין טעם להכחיש שזה עובד.

לכל שיר באלבום יש מאפיין שמייחד אותו והופך אותו לנהדר בפני עצמו. הם אולי לא שירים חדשניים וגאוניים במיוחד, אבל לכל אחד מהם יש את הרגע המצויין שלו, ולפעמים זה מספיק. "Knights In Satan's Service" מספק פתיחה בועטת ושוברת, "Such A Sick Boy" מביא איתו פזמון ממכר במיוחד, "See Them Burn" הוא שיר מידפייס רגוע למדי – שהופך לעתים למפלצת ריפים מודרנית, רווית ברייקדאונים שלא היו מביישים להקות ברוטאליות הרבה יותר – ו-"He's Back (The Man Behind The Mask)" הוא קאבר דת'-ת'ראש לשירו של מלך ה-Shock Rock אליס קופר שכולל מקהלת קולות נקיים שעומדת בניגוד מושלם לגראול המחוספס והעבה של לינדסטראנד ומוסיפה מימד קצת יותר אותנטי לקאבר שמזכיר מעט את הביצוע המקורי.

בסך הכל, One Man Army And The Undead Quartet מצליחים להביא לנו אלבום חזק, שילוב כמעט מושלם בין ת'ראש מטאל לדת' מטאל, לא רציני מדי ולא רשלני מדי, לא מודרני מדי אבל גם לא תקוע בשנים עברו, ובעיקר אחד שלא נמאס אפילו אחרי כמה שמיעות רצופות. אין פה טקסטים עמוקים, יכולת טכנית יוצאת מגדר הרגיל או שום דבר חדשני במיוחד. אבל מה שכן יש לנו, זה אלבום סולידי ומהנה, שלא רק שגרם לי לרצות לשמוע אותו שוב ושוב, אלא גם גרם לי לרצות ולהתעמק בחומר המוקדם יותר של הלהקה. מומלץ בחום.