Virgin Steele – The House Of Atreus: Act I [קלאסי]

יש להקות שצריכות להיות למעלה ברשימה עם Iron Maiden ו-Manowar, או לפחות באזור שלהן, ואיך שהוא הן לא. Virgin Steele היא אולי אחת מאלו המפוספסות ביותר, ולמרות שבשנים האחרונות החלו לפחות באירופה לגלות את הגדולה של להקת המטאל האמריקאית הזאת – נראה שהיא כבר לא תהיה לאגדה בסדר גודל של הלהקות שהזכרתי. במרכזה של Virgin Steele תמיד עמד Devid Defeis, הסולן הקלידן והכותב העיקרי. בהגשה שלו תמיד נשמע כמו Eric Adams מ-Manowar עם שילוב של הרבה דרמה ועליות פלשטו ש-Adams לא חיבר בצורה דומה מעולם. ההכשרה שלו כנגן קלאסי ניכרת במוזיקה של הלהקה, ששואבת הרבה ממוזיקה קלאסית מצד אחד ומפסי קול מצד שני. מה שגם הוביל לכך שלפני זמן רב הוא היה מועמד לתפקיד הסולן של Dream Theater, דבר שבסופו של דבר התמוסס.

למרות ההתחלה ההבי מטאלית הטיפוסית והקלילה יחסית של ההרכב באלבומים המוקדמים, הלהקה עברה לסוג של פאוור מטאל אמריקאי החל משני אלבומי ה-The Marriage Of Heaven And Hell שיצאו ב-1994 ו-1995, שינוי שהפך מוחלט לאחר מכן עם אלבומים כבדים ומהירים בהרבה מאלו שעשו בהתחלת דרכם. The House Of Atreus הוא אלבום יחסית מאוחר ללהקה – ב-1999 כבר היו מאחורי הלהקה שמונה אלבומים שהספיקה להוציא מאז הקמתה ב-1981, אבל משהו בו התחבר בצורה מוחלטת ועשה ממנו, לדעתי, אחד מעשרת אלבומי הקונספט הטובים ביותר שהנפיק ז'אנר המטאל. לפניו הגיע אלבום מעולה אחר, Invictus, אבל החיבור לסיפור מיתולוגי ורוחב היריעה של Atreus עושים אותו לשלמות בעיני.

הסיפור בגדול מבוסס על הסיפור המיתולוגי של בית אטראוס, משפחה שספגה לא מעט בעיות במיתולוגיה היוונית, ושההיסטוריה שלה מרוכזת בעיקר סביב מלחמת טרויה האגדית. The House Of Atreus מתחיל עם הסיפור לקראת סופה של אותה מלחמה, בשעה שטרויה מושמדת, והטרגדיה של המלך אגממנון רק מתחילה. החל מאינטרו קלידים אפי, האלבום מזנק לשיר מהיר ואגרסיבי במיוחד ללהקה, "Kingdom Of The Fearless", וכל מה שעושה את האלבום הזה לשלמות של מטאל מלודי מתגלה – תיפוף דאבל בס מהיר של Frank "The Kraken" Gilchrist, נגינת גיטרה מושלמת של Edward Pursino – חבר הלהקה הוותיק ביותר מלבד Defeis עצמו – והשירה והקלידים של Defeis שנותנים להכל נופך דרמטי וגדול מהחיים. החל משם, האלבום זורם כמו מחזמר לכל דבר, שיר מטאל זועם דוגמת "Through The Ring Of Fire" שמתחבר לקטעי מעבר סימפונים שמקשרים ותווים את הסיפור, ומשם שוב לשיר מטאל גרנדיוזי.

אחד הדברים האהובים עלי בכתיבה של Defeis, מלבד הדרמה שהוא טובע בכל השירים שלו, הוא השילוב של אלמנטים מאלבומים קודמים, וכך אתה מגלה פתאום ריף גיטרה או לחן בקלידים שאתה מכיר מאלבומי העבר של הלהקה, במידה ואתה מכיר אותם כמובן. השילוב הבלתי מתפשר של ריפים מטאלים מצוינים עם תיפוף זועם, כשמעל הכול שכבות של שירה מקהלתית ומלודיות עשירות מפתיע בכל שיר מחדש, כששירים כמו "Flames Of The Black Star" מהווים מה שניתן להגדיר כ-Prog Power Metal אמיתי, שיר ארוך ואפי, מלא שינויים ורעיונות. בסופו של דבר, לאחר 22 קטעים, ניתן רק לשבת ולהעריך את גודל החוויה הרגשית שעברת, אם אכן נתפסת על הדרמה והכוח ש-Virgin Steele מציגים לפניך, התחושה היא כמו אחרי סרט טוב, כזה שהעביר אותך במגוון של רגשות, כמו מסע אמיתי. אם זו התחושה שתקבלו אחרי ההאזנה רצופה ומלאה לאלבום – תבינו למה מדובר באלבום קלאסי.