עוד שנה נסגרה לטובה, ואיתה מבחר עצום של אלבומי מטאל משובחים. השנה לא ראינו הוצאות של הענקים – לא Megadeth, לא Metallica, לא Maiden וגם לא Slayer, אבל כן אלבומים חדשים ומצליחים במיוחד מכמה ענקים מהדור שאחרי – Rammstein, Tool ו Slipknot הוציאו אלבומים שקרעו את מצעדי המכירות והוכיחו שהז'אנר הוא עדיין אחד הבועטים והחזקים גם כשכל שנה יש טרנד מוזיקלי אחר מתחלף.
מבעד למיינסטרים גם האנדרגראונד המשיך והיה פעיל כתמיד, עם רליסים חזקים גם בז'אנרים הפחות מסחריים כמו הבלאק, הפוסט-מטאל, הדום והסלדג', וגם סצינת המטאל המסורתית – שבסיסה באירופה – המשיכה להנפיק עוד אלבומים מאמנים בולטים כמו Blind Guardian, Rhapsody ו Sabaton.
קשה להצביע על מגמה אחת ברורה השנה בז'אנר, אבל כפי שתתרשמו, הרגל לא ירדה לשניה מהגז ויש שפע מטורף של אלבומים ולהקות להאזין להם.
הנה הוא סוף סוף, סיכום שנת 2019 במגזין מטאליסט:

אלון מיאסניקוב

אלבום השנה
Exhorder – Mourn the Southern Skies
לקח להם כמעט 20 שנה אבל בסופו של דבר הלהקה הזאת עשתה קאמבק, ובעטה בראש של המתחרים כל הדרך לפסגה.
כבר בשנות הפעילות שלהם בתחילת ה 90 הם היו מעצמה, אחת מלהקות הסלדג' הראשונות, וכנראה זו שהשפיעה יותר מכל על הסאונד הראשוני של Pantera במעבר מגלאם למטאל כבד יותר. עכשיו, כמעט 20 שנה אחרי אלבומם האחרון – האגדות מטקסס חזרו עם מטאל שמשלב Thrash עם Groove ואפילו הארד קור שלא לוקח שבויים. שיר אחר של של פצצות מצרר מטאליות, אגרסיה הדוקה ביותר שהזכירה לי למה אני כל כך אוהב את המוזיקה הזאת. אלבום השנה שלי, וכנראה אחד מאלבומי העשור גם.

אלבומים נוספים

Cattle Decapitation – Death Atlas
המפלצות האלה הפתיעו אותי עם האלבום הקודם שלהם, אבל האחרון ממש המם אותי לגמרי. שילוב בלתי קדוש של גריינד, בלאק, דת', ואין ספור ריפים מבריקים ובלסט ביטים מטורפים. השירה של הסולן נעה בין צרחות בלאק, לגראולים לשירה מלודית צרחנית – ומשהו בתוך כל העירבוב הזה פשוט עובד מושלם.
אם אלה הפנים של המטאל הקיצוני העכשווי, אני בעד למסמר אותם לעוד להקות שם בחוץ.


Candlemass – The Door to Doom
קנדלמס הם אגדת דום, כבר 3 עשורים שהם מוציאים דום מטאל מלודי משובח, אבל פה הם באו בהפוך ושלפו מהקבר את הסולן המקורי והראשון שלהם, שבאמצעותו עשו אלבום רטרו כבד ומרשים שהפתיע רבים מחובבי הלהקה, ובעיקר לטובה.


Overkill – The Wings of War
זה לא צחוק, זה האלבום ה 19 של הלהקה הזאת. כמעט 40 שנות פעילות והם לא מפסיקים להנפיק Thrash כבד ורצחני שלא מספיק לתת בראש. אז נכון, האלבום הוא בדיוק מה שהם עשו מאז אלבום הקאמבק שלהם Ironbound לפני עשור, אבל למי אכפת, הם ענקים.


Flotsam and Jetsam – The End of Chaos
עובר משהו טוב על הלהקה הזאת בעשור האחרון, ואלבומה 13 ממשיך את המגמה. מאז האלבום The Cold נראה שהם מצאו מסלול מוצלח של סאונד, שירים מלודים חזקים, וכיוון שעובד להם, זאת לאחר כמעט 20 שנה של שינויים מוזיקלים ואלבומים שיצאו בפערים גדולים יחסית.
האלבום החדש נע בין Thrash לפאוור אמריקאי ועובד טוב בשני הז'אנרים.


Queensryche -The Verdict
אין ספק שהפרידה מהסולן המיתולוגי ג'ף טייט עשתה רק טוב להרכב האמריקאי האגדי הזה.
מאז הגעתו של הסולן טוד לה טור הם הנפיקו כבר שלושה אלבומים שהחזירו אותה לימי התהילה שלה, עם מטאל מלודי, כבד ומשובח שזנח את כל השפעות הרוק שטייט הביא ללהקה. האלבום החדש הוא מופת של מטאל מסורתי מלודי, עם השירה המדהימה של לה טור שעושה טייט יותר טוב מטייט.


Diamond Head – The Coffin Train
מבחינתי הפתעת השנה – למרות שאף פעם לא חיבבתי יותר מידי את להקת ה NWHOBHM הזאת, שנודעה בעיקר בגלל הקאברים של מטאליקה לשירים שלה, נראה שהשנים וחילופי ההרכב עשו לה רק טוב. האלבום החדש כולל שירה משובחת של סולן שבדי צעיר, ושירים שעושים הבי מטאל מסורתי בצורה הכי טובה שיש, כבד, מלודי, מלהיב – הרבה מהדברים שכמעט ואין להקות עכשוויות בז'אנר שמצירות לייצר.


Death Angel – Humanicide
עוד להקה שגם אחרי 30 שנה לא מפילה את הכדור, מאז חזרת ההרכב הכמעט מקורי, הם מוציאים אלבומים משובחים. Thrash כבד, מנוגן לעילא, עם הפקות מצויינות, ושירים כתובים נהדר. האלבום החדש לא יוצא דופן, הם בהחלט יכולים ללמד להקות צעירות דבר אחד או שניים על איך לעשות מטאל.


Abbath – Outrider
Abbath הוא גאון מטאלי. למרות שהשנה האחרונה הייתה קשה עבורו אם לשפוט לפי תקריות שיכורות כאלו ואחרות שעברו עליו, ולאחרונה כניסתו למוסד לגמילה, הוא לשניה לא איבד מיכולתו לכבוד ריפים מטאליסטים אפים מדהימים וליצור בלאק שמביא את החורף השבדי אליך הביתה.
אלבום הסולו השני שלו מאז הפרידה מ Immortal הוא פחות או יותר כל מה שאני אוהב בבלאק, וזה הוכחה ששום בקבוק וודקה לא יצליח לעצור את Abbath.


Sonata Arctica – Talviyö
בואו נהיה ישרים. סונטה לא יוציאו יותר עוד Ecliptica. אחרי שעברנו את זה אפשר להגיד שפאוור מלודי, לעיתים כזה שנע עמוק לתוך קיטש – הם בהחלט יודעים לעשות. והאלבום החדש מכיל כמה המנוני שרק חברנו טוני קאקו יודע לכתוב. פאוור מנוגן היטב, סאונד נקי וקר, קלידים של שנות השמונים, והשירה המלודית הגבוהה של קאקו שיודע לכתוב פזמונים טוב יותר מרוב הסולנים האחרים בז'אנר כיום.
האלבום החדש אולי לא החזיר אותם לימי השיא, אבל הוא בהחלט אלבום שיא בשבילם לעומת החומרים של העשור האחרון ומהווה יופי של קאמבק לטובת המעריצים הוותיקים.

אלבומים מצטיינים מהשנה האחרונה
Grand Magus – Wolf God
Turilli / Lione Rhapsody – Zero Gravity (Rebirth and Evolution)
Sacred Reich – Awakening
Novembers Doom – Nephilim Grove
Nile – Vile Nilotic Rites

ראובן שליט
אלבומי השנה

Obsequiae – The Palms Of Sorrowed Kings
אני בטוח ששאלתם את עצמכם לא פעם ולא פעמיים איך היה נשמע בלאק מטאל אם היו מבצעים אותו טרובדורים בחצרו של קרל הגדול בשנת 800. מה, לא?! זה לא משנה כי השלישייה ממינסוטה ארה"ב עדיין עונה על השאלה הזו ובצורה שהיא לא פחות ממופלאה. רכיבים: בלאק מטאל, האבי מטאל ומוזיקה עתיקה. תוצאה: אחד מאלבומי השנה.


White Ward – Love Exchange Failure
תסמונת האלבום השני?! הצחקתם את חבורת הפוסט-בלאק האוקראינית מאודסה. עם עטיפה אורבנית ומיוחדת לז'אנר ושני חברי הרכב חדשים כולל הסקסופוניסט, White Ward מתעלים גם על עצמם ומצליחים לרתק את האוזן היכן שלא מעט להקות שהלכו על הפוסט שבבלאק נכשלו. אם אהבתם את Futility Report אין סיבה שלא תמותו על Love Exchange Failure. אם אתם עדיין לא מכירים, למה בדיוק אתם מחכים?


Ashes – Ashes
מאחורי השם האולטרה גנרי, העטיפה הסופר אנונימית והיח"צ שלא קיים עומדת שלישייה פולנית עם קילומטרז' מטאלי נכבד ועם האלבום הטוב ביותר השנה שלא שמעתם עליו. פחות מחצי שעה וארבעה שירים מספיקים להביא לנו את התמצית של הבלאק הפולני – מלודיה מחוספסת, מלנכוליה, גיוון, רמה טכנית גבוהה והפקה שעושה חסד עם כל הנ"ל.


Departure Chandelier – Antichrist Rise to Power
עוד הוצאת בכורה והפעם כמו לא מעט דברים מוזרים בעולמינו, המקור הוא קנדה. למה מוזר?! ובכן, חברי Akitsa הוותיקה ושות' העלו באוב חומרים שאמנם נכתבו לפני שנים, אבל ראו חושך השנה בתור אלבום בלאק מיד טמפו מחוזק בקלידים הימנוניים, מקושט בקולות מקהלה וגולמי כמו מוות אלים, ואם זה לא מספיק, תערבבו את כל זה עם נפוליון שטני אחד והיסטוריה צרפתית ותקבלו מוצר שהוא או רע במיוחד או – כמו במקרה שלנו – מהפנט.


Blue Hummingbird on the Left – Atl Tlachinolli
שוב אלבום בכורה ושוב צפון אמריקה, אך הפעם במקום קוויבק הבדלנית, אנחנו מדרימים למקסיקו האצטקית. Blue Hummingbird on the Left שזה תרגום שמו של אל המלחמה האצטקי Huītzilōpōchtli היא להקה שחברה בקולקטיב המוזיקה הקיצונית Black Twilight Circle מדרומה של קליפורניה, והיא מביאה באמתחתה WAR-מטאל מצוין, שונה, שחור ורוק נ' רולי שכולו ריפים עוקרי לב. יש שיטענו שהאפקט המהדהד על הווקאלס מפריע להם, אך לטעמי הוא רק מוסיף לאווירה השבטית והאלימה הכל כך מיוחדת כאן.


Fvneral Fvkk – Carnal Confessions
אני בטוח שיצאו כמה וכמה הוצאות דום מטאל ואף דום אפי מצוינות השנה, והמבינים בז'אנר יכולים לזרוק לא מעט שמות שאולי מגיע להם להיות כאן לא פחות מאחרים, אבל אותי אישית תפס אלבום הבכורה (שוב אלבום בכורה?! ממש תופעה השנה) של Fvneral Fvkk (מה הקטע עם כל ה-V?) הגרמנים. מהעטיפה דרך הווקאלס ועד הכתיבה והביצוע האינסטרומנטלי. את הכול כאן אפשר לסכם במילה אחת – מרשים!


Krypts – Cadaver Circulation
ואם כבר בדום עסקינן, אי אפשר בלי נציג לדום-דת', ועל אף לא מעט הוצאות מצוינות בז'אנר השנה, Krypts הפינים הפילו לי על הראש פטיש עשר קילו וגם גרמו לי לאהוב את זה. האם זה אומר שאני מזוכיסט?! לא יודע, בכל מקרה אם גם אתם מסוג האנשים שנהנים כשזוהמה ביולוגית ורעילה חודרת לכם לאוזן ומשחיתה לכם את הנפש לבלי היכר, זו הוצאת השנה בשבילכם.


Musmahhu – reign of the odious
אפרופו זוהמה, הפעם אנחנו כאן לדבר על קברים עתיקים וקרים. על נשמות שוכני המדורים הנשכחים של השאול. ועל דת' מטאל שמסוגל להעיר אותן מביעות הנצח שלהם רק כדי להדביקן בטירוף ובכאוס. צמד אושיות המטאל השבדי הביאו לעולם אלבום בכורה מדהים ומאוזן באופן מושלם בין אפלה לכבדות. בין דיסוננס למלודיה. בין ישן לחדש. דת' מטאל בשיאו.


Idle Hands – Mana
ואלבומי הבכורה פשוט לא נגמרים. Idle Hands עם האלבום המפתיע של השנה. האבי מטאל מודרני שהוא רוק גותי מהשמונים שהוא פשוט מוזיקה שכיף להאזין לה. מי לעזאזל חשב שהשילוב הזה יעבוד טוב כל כך?! ואולי בעצם השאלה הנכונה צריכה להיות, איך לעזאזל לא חשבו על זה קודם?!


(EP) Suffering hour – Dwell
אם יש מקום אחד ל-EP כלשהוא ברשימת אלבומי השנה, אין לי כל ספק לגבי ההוצאה שחייבת לאכלס את המקום הזה. Dwell הוא מעט מעל 18 דקות של דת' מטאל עם עבודת גיטרה מדהימה וריפים, ריפים ושוב פעם ריפים. מה צריך יותר מזה?! אני הייתי אומר, עוד מאותו הדבר. אולי אלבום שני מלא במהרה בימינו אמן.

אלבומים מצטיינים בשנה האחרונה:
Blut aus Nord – Hallucinogen
Darkthrone – Old Star
Mord'A'Stigmata – Dreams of Quiet Places
Panzerfaust – The Suns Of Perdition – Chapter I: War, Horrid War
Tomb Mold – Planetary Clairvoyance

יבגני טרבנוב
אלבום השנה

Opeth – In Cauda Venenum
לא ציפיתי להרבה מ-2019, ויחד עם זאת יצאתי בתחושה כמעט עילאית מהרליסים של השנה. מעל כל אלה מתנשא בגאווה אלבום השנה שלי (במטאל, לפחות): In Cauda Venenum של Opeth. מדובר באלבום אולפן מס' 13 עבור הפרויקט המוזיקלי של מייקל אקרפלדת השוודי (כן, הם מזמן לא באמת להקה וזה בסדר). בעיני, שני האלבומים האחרונים של Opeth היו לא טובים. אם היה מדובר בלהקה חדשה, לא הייתי נותן לה צ'אנס בכלל. זה אפילו לא ההתרפקות על העבר או אפילו העובדה שהאלבומים האלה לא היו מטאל. שלא יהיה מטאל, שלא יהיו גראולים. הרי Damnation וגם Heritage היו נפלאים. הבעיה היא שהפרויקט הזה הפך משעמם ולא מקורי, והרי Opeth תמיד נשמעו כמו עצמם ולא להקות אחרות.
למזלי, In Cauda Venenum ממשיך את המסורת עם רצועות פרוגרסיב מטאל נטולות גראולים, אבל מלאות בריפים נושכים ותיפוף כוחני של מרטין אקנסרוט – אחד המתופפים הטובים ביותר בעולם הרוק והמטאל של היום. האלבום יצא על גבי שני דיסקים, באחד אקרפלדת שר באנגלית ובשני בשוודית למהדרין. שתי הגרסאות מצוינות ונודפות מוזיקה קסומה ומסתורית, עם הרבה מחוות למוזיקת עם שוודית ולענקי הפרוגרסיב באשר הם. מדובר באלבום ארוך בלי רצועה אחת מיותרת, מופק היטב ופשוט נשמע נהדר. Opeth חזרו אחרי שיממון עם האלבום של השנה, ואחד הטובים של הקריירה שלהם.

אלבומים מצטיינים מהשנה האחרונה:

Swallow the Sun – When a Shadow is Forced into the Light
Soilwork – Verkligheten
Devin Townsend – Empath
Mayhem – Daemon
Slipknot – We are Not Your Kind
Sunn O))) – Life Metal
Borknagar – True North
Ancient VVisdom – Mundus
Strigoi – Abandon all Faith

איתמר ענברי
אלבום השנה

Tool – Fear Inoculum
13 שנים הם פרק הזמן שנדרש מילד יהודי להגיע לגיל מצוות ולעבור מילדות לבגרות. 13 שנים הם גם פרק הזמן שעבר בין 10,000 Days לבין Fear Inoculum – האלבום החדש והחמישי במספר של Tool שיצא השנה. פרק הזמן הממושך עורר סימני שאלה באשר להצהרות הלהקה על אלבום עתידי, והשאלה "מתי ייצא החדש של Tool?" הולידה דחקות אינטרנטיות.
אך 7 הרצועות החדשות (10 בגרסה הדיגיטלית) שבאלבום החדש מצדיקות את ההמתנה הממושכת. כמנהגה בקודש, Tool לא עושה הנחות למאזיניה, ומגישה יצירות מורכבות כמו קובייה הונגרית עם כל מה שיש לה להציע מתוך ארגז הכלים שלה: הרבה ריוורב, בייסליינים דומיננטיים וקולו הגבוה של מיינרד ג'יימס קינן. אלה מצדיקים לתת את הבכורה ל-Fear Inoculum על פני לא מעט אלבומים טובים שיצאו השנה.

אלבומים מצטיינים מהשנה האחרונה:
Abbath – Outsrider
Dream Theater – Distance Over Time
The Great Machine – Greatestits
Mayhem – Daemon
Rotting Christ – The Heretics
Shredhead – Live Unholy
Soen – Lotus
Tillian – Lotus Graveyard
Zad – Followers of Tann

יותם Defiler
אלבום השנה

Hannes Grossmann – Apophenia
אלבום השנה שלי, כאחד שהצטרף לאלבומי העשור – הוא אלבומו האחרון מבית היוצר של האנס גרוסמן. גרוסמן, מתופף מוכשר שידוע לכולם גם מעבודתו המרהיבה ב-Obscura וב-Necrophagist בעשור הקודם עוד, הצליח להרכיב עם חבר מרעיו (לרבות חבריו מלהקת האם הנוכחית שלו – Alkaloid) אחד מאלבומי המטאל הנהדרים ביותר של השנים אחרונות. למרות שמדובר בז'אנר שלמרבית המטאליסטים יהיה קשה להתחבר אליו (הבסיס הוא Technical Death Metal, או לפחות Death Metal מלודי בואך Progressive Metal) הוא הצליח לשזור פנימה כמה וכמה עבודות נפלאות של גיטרה, תופים וגם המנונים מדבקים. בצורה מסוימת ככה ממש בסוף העשור הוא גם הצליח להתברג לאחד מאלבומי העשור שלי (זו הייתה שנה פורייה במיוחד מהבחינה הזו) אבל לא צריך להאחז בכתפי ענקים כמו מרטי פרידמן וג'ף לומיס אשר באו להתארח פה עם סולואים עוצרי נשימה – אלא פשוט להתמקד במוסיקה עצמה ובאמירה שהאלבום מביא עימו. בקצרה – לא עוד להכנע לטיפשות ולרצון למצוא את המכנה המשותף הנמוך ביותר (בין אם זה בתרבות האנושית או במוסיקה ספציפית) אלא לכוון גבוה ולפגוע מבלי לוותר במקביל על האהבה שלנו למלודיות, הרמוניות נהדרות ובכלליות מטאל מצוין שנותן בראש.

אלבומים מצטיינים מהשנה האחרונה:
Idle Hands – Mana
Cattle Decapitation – Death Atlas
Gygax – High Fantasy
Xentrix – Bury The Pain
Allegaeon – Apoptosis
Obsidian Tide – Pillars Of Creation
Spirit Adrift – Divided By Darkness
Rendezvous Point – Universal Chaos
Paladin – Ascension

יוני אורן
אלבום השנה

Lemuria – The Hysterical Hunt

לאחר התלבטות קשה בין האלבום הרלוונטי יותר והנכון יותר לבין האלבום שהפגין שיא אמנותי יוצא דופן, השני מביניהם הוא מה שלקח הפעם. האלבום The Hysterical Hunt, שראה אור כבר בחודש ינואר, הצליח להרשים אותי בכל פעם מחדש באופן בו הוא הצליח לשלב בין כל כך הרבה עולמות עד אשר יצר תמונה עשירה אחת גדולה להנאתנו ולהתרגשותנו. למרות שבאופן כללי האלבום נוטה בעיקר ל-Symphonic Black Metal, האסתטיקה שבו מתרחקת מאוד ממה שנצפה עד כה במחוזות. השילוב בין סגנונות מוזיקליים נוספים ומוזיקליות עשירה, בין אווירה קולנועית, בין סיפוריות קלאסית-גותית מסתורית ומאיימת, בין התבססות על פרטים היסטוריים אמיתיים שתרמו להתפתחות סיפורי פולקלור שפופולאריים גם בימינו ובין הבאת המאזינים לכדי התרגשות אמיתית וצביטה בלב, האלבום שיקף בפניי את Lemuria כלהקה שיודעת מה היא רוצה להגיד ושעבדה קשה כדי לוודא שכל צליל ומילה נמצאים במקום כדי להשיג את המטרה. גם עכשיו, קרוב לשנה אחרי שהאלבום יצא, תחושת האקסטזה מהמסע שמתגלה בהאזנה לאלבום עדיין נוכחת וברור לי שמעבר להיותו האלבום הטוב ביותר שיצא השנה בעיניי, מדובר על פיסת אמנות מענגת שתלווה אותי עוד זמן רב.

אלבומים מצטיינים מהשנה האחרונה:
Devin Townsend – Empath
Borknagar – True North
Russian Circles – Blood Year
Soilwork – Verkligheten
Swallow the Sun – When a Shadow Is Forced into the Light
Herman Frank – Fight the Fear
SinHeresY – Out of Connection
Lacrimas Profundere – Bleeding the Stars
Diabolical – Eclipse
Tillian – Lotus Graveyard
Obsidiane Tide – Pillars of Creation

מתן קדר
אלבום השנה:

Alcest – Spiritual instinct
הלהקה המדהימה מצרפת משחררת אלבום שהוא הדבר הכי יפה שהאוזניים שלי שמעו השנה. שוגייז-בלאק-דום מעודן ואטמוספרי מבוצע ברמה הגבוהה ביותר, עם שירים שאומרים לך פשוט לכבות את האור, לעצום עיניים ולהיכנס למסע רוחני. אלבום שפשוט תענוג לאוזניים.

אלבומים מצטיינים מהשנה האחרונה:
Batushka – Панихида
Fleshgod Apocalypse – Veleno
Nile – Vile Nilotic Rites
Swallow the sun – When a Shadow Is Forced Into the Light
Mgła – Age of Excuse
Clouds – Dor II
Rammstein – Rammstein
Amon amarth – Berserker
Novembers Doom – Nephilim grove

ניצן כהן
אלבום השנה

Sinheresy – Out of Connection
השנה המוזיקלית הזאת הייתה בעייתית מאוד מבחינתי – המון אלבומים טובים מאוד, אבל אף אחד לא ממש מצוין. מתוך כל אלה האחד שבלט למעלה הוא אלבומם השלישי של הלהקה האיטלקית, שהתחילה את דרכה כלהקת קאברים לNightwish אבל קיבלה מאז תפנית כל כך חדה. בשמיעה ראשונה, ניכר שהאלבום מעניין ומכיל מוטיבים ששווה להתעכב עליהם לשמיעה שניה, אבל לא בהכרח "אלבום השנה". דווקא עם המילים, איכות האלבום קפצה עבורי בעשות מונים. האלבום מורכב מחיבורים מרתקים בין סוגי שירה מגוונים, נקייה וגם פחות, ריפים שממש לא שייכים לעולמות הסימפוניים והפאוור אליהם הלקה לרוב משויכת ומגוון רחב של איכויות שקופצות לאוזן רק כשממש מתעמקים. האלבום המרתק הזה כבש אותי לגמרי ומסתמן לי כאחת ממבשרות המטאל המלודי החדש, יחד עם Beast In Black ודומותיה.

אלבומים מצטיינים מהשנה האחרונה:
The Agonist – Orphanes
Juliet Ruin – Old Stardust, Love and Chaos
Wind Rose – Winter Saga
Hannes Grossmann – Apophenia
Asylum Pyre – N4
Insomnium – Heart Like a Grave
In Mourning – Garden of the Storms

ירון הורינג
אלבום השנה

I, The mask – In Flames
אלבום השנה שלי, ללא צל של ספק הוא אלבומה השלושה עשר של ענקית המלודת' הזו. קלישאתי ככל שזה ישמע, לא יכולתי להרשות לעצמי לבחור שום אלבום אחר. ולא, זה לא כי ממש אכפת לי מה יחשבו על הבחירה שלי או כי זה מה שמצופה מ"מעריץ" של אינפליימס. בסופו של דבר, האלבום המרגש, העוצמתי, הכבד, האלקטרוני לפרק והמלודי להחריד היה האלבום שהתנגן לו הכי הרבה בכל מקום שבו אני שומע מוזיקה – באוטו, באוזניות, על המחשב בבית ואפילו ברדיו דאגתי לשדר אותו כמה וכמה פעמים.

אם אתם כבר לא יכולים לשמוע אותם בלי להעלות מגנים של סרקסזם ושליליות, אז האלבום הזה לא ישכנע אתכם להוריד את המגננות, זה בטוח. אבל אם תחליטו לתת להרכב הזה עוד הזדמנות, זה יהיה האלבום המרגש ביותר שתשמעו בזמן הקרוב, מילה שלי.

אלבומים מצטיינים מהשנה האחרונה:
Baroness – Gold & Grey
Thy Art Is Murder – Human Target
Rammstein – Untitled
Moran Magal – Under Your Bed
Allegaeon – Apoptosis
Idle Hands – Mana
Myrath – Shehili
Rendezvous Point – Universal Chaos
Jinjer – Macro