איש איש בסוכתו – כתבה לחג הסוכות

לפני כמה שנים, אולי אפילו עשור, כתבתי כתבה במטאליסט על אחד הדברים שלדעתי השמיד או משמיד את סצנת המטאל הישראלית. מאז זה רק הקצין, ואולי הגיע הזמן שוב לגעת בפצע פתוח ומטופש במיוחד – גזענות הז'אנרים.

בוא נתחיל מההתחלה, זה לפני 25 שנה בערך.

כשהתחלתי לשמוע מטאל, בסביבות 1988, היה מעט מאד היצע בתחום בארץ, ודבקנו בכל מה שהגיע אלינו. זה אומר ששמעתי את התקליט In Rock של Deep Purple שדוד שלי השאיל לי,
זה אומר שחרשתי על הקלטת Memorex 90 דקות שלי כשבצד אחד שלה יש South Of Heaven ובצד השני Keeper Of The Seven Keys II של Helloween, והכול נשמע לי טוב, הכול נשמע כבד, איזה ז'אנר זה? זה באמת משנה?

ידעתי ש Slayer זה Thrash, ידעתי ש Helloween זה מטאל מלודי יותר, ידעתי ש Deep Purple זה מה שהיינו קוראים "רוק כבד", אבל לא פסלתי כלום בגלל השיוך הז'אנרי שלו.

Appetite For Destruction, שנשמע שונה לחלוטין מ Number Of The Beast לא זכה לעלבונות כי חברי הלהקה ניפחו את השיער עם ספריי או שמו מייקאפ, בסופו של דבר זה היה מטאל מבחינתנו, לא חיפשנו בציציות לקרוא לזה "הארד רוק", או "גלאם", או "הבי מטאל" או "פולקה כורדית".

קצת יותר מאוחר נפתחו ארובות השמיים עם המטאל הקיצוני, פתאום להקות דת' מטאל הפכו לדבר הכי חזק בקרב המטאליסטים המקומיים, הרכבים כמו Death או Carcass זכו להרבה יותר תשומת לב, אבל עדיין – אם היית הולך לערב מטאל במועדון, תופעה שכמעט נמוגה מהעולם לטובת בימים אלו, היית שומע שיר של AC/DC, עובר לשיר של Maiden, משם ל Sepultura ומשם ל Massacre, בלי שום ניתוח או מחשבה בסגנון "עכשיו נשים את הז'אנר הזה לטובת אלה שאוהבים רק את זה".

ובואו נגיע להיום.

אני כמעט 10 שנים עורך את מגזין מטאליסט, בכל הזמן הזה תמיד המשכתי לקנות מטאל, בעיקר דיסקים, וגם לראיין להקות, ובדרך לכתוב על אלבומים – ולנהל דיונים ערים עם מטאליסטים בכל שכבות הגיל האפשריות. ועם השנים – גיליתי שההפרדה הגזעית בין הז'אנרים הפכה למחלה ממארת ודי דוחה.

יש כמה זנים של חולים במחלה. אחד מהם, ובין הגרועים בהם – התגלה כ "אנשי ה True", מבחינתם מטאל אמיתי זה רק הבי מטאל של שנות השמונים, לא גלאם – אלא הבי מטאל, או רק Thrash מחתרתי מסוף השמונים, ואם כבר משהו מימים אלו – אז זה רק להקות כמו Destryor 666 או Desaster או כל מיני הרכבי רטרו שפועלים בתדמית הנכונה, עם ההפקה המטונפת מספיק – כדי לענות להגדרת ה True שלהם.

השיא היה שספגתי אש על הכנסת "לא-מטאל" לתוך אתר מטאליסט. זה פשוט קרע אותי. אני גדלתי ושמעתי בעיקר הבי מטאל קלאסי ו Thrash כשני הז'אנרים האהובים עלי, ובתחילת התשעים גם שמעתי והכרתי כל אלבום Death סביר ומעלה שיצא – ופתאום כל מיני זאטוטים מוכיחים אותי זה שלאתר נכנסו להקות שעושות Groove, או פאוור מלודי מידי, או מיליון תתי-ז'אנרים אחרים שעוררו את חמת זעמם. תזרקו לח'ברה האלה אלבום של Avenged Sevenfold חס וחלילה וזה כמו לראות פיראנה שהושארה בצום משוחררת על מחסני בנק הדם.

זה התחיל מלשעשע, ועבר ללעצבן אותי. בחייאת, אני האחרון שאפשר להאשים אותו בהגדרת ה "פוזר" האלמותית, ואם אני מחליט שאלבום של Killswitch Engage זה מטאל לא רע, שמושפע מאד מז'אנר הדת' השבדי המלודי – אז לא מעניין לי את התחת אם ילד צעיר יותר או פחות מחליט שהם לא להקת מטאל ומגזין מטאליסט מכר את נשמתו לשטן כי הוא כתב על אלבום של ההרכב.

זה הגיע לשלבים שבו אלבום מופת כמו Cowboys From Hell זכה לקיתונות זעם, ואלבומים של גלאם משנות השמונים – שאני ואחרים משכבת גילי גדלנו עליהם מתוארים כנלעגים כי הם לא True מספיק.

בואו נעבור לגזענים האחרים – ז'אנר המתנשאים. בו נתקלתי לראשונה בפורום המטאל של הייד פארק, כאן כבר נחשפתי ל "אינטלקטואלים", חבורה של אנשים שהמטאל שלה הוא דווקא המודרני, המתוחכם וה "עמוק" יותר, אם לא הבנת את הגאוניות של Converge ו Pelican או את המופת שהוא Sun O אז כנראה שאתה טיפש. הפעם מגזין מטאליסט תואר כצהובון כי הוא התייחס ללהקות הבי מטאל, או פאוור מטאל ריקות מתוכן שלא עוסקות בנושאים פילוסופים מעמיקים ורבי מסרים ושכבות.
כמה דיוני פורום מיותרים בזבזתי, כמה זרע לבטלה על התפלספות בסגנון של "לי יש מוח גדול יותר" ולכן הז'אנר שאני מאזין לו הוא חכם יותר מהז'אנר שלך.

אז לכו כוסאמק. דחפו את הסלדג' המבריק שלכם עמוק במודולה אובלונגטה הפלצנית שלכם, אני נהנה מ Manowar שרים על פוזרים לא פחות, ואני לא מרגיש בצורך להאזין ל Boris כדי להרגיש חם בבטן עם התבונה האדירה שלי.

ואז נחתו לי הבלאקרים. הם גזענים גם נגד בלאק עצמו. תנו להם אלבום של Cradle או של Dimmu Borgir והם יקיאו עליכם את השתן של השטן. "אתם מעזים לקרוא לזה בלאק??" הם שוצפים, אם זה לא Mayhem והוקלט במערה של בעל-זבוב תוך שימוש במיקרופון שבוקע מהאיינוס של בורזום – זה לא בלאק אמיתי! גם בתוך הבלאק צמחו גזענים, אלו שתפרו את הפלצנים של קודם בתוך הבלאק, אם אתה לא מעריץ של Wolves On The Throne Room או Deathspell Omega אז אתה לא מיזנטרופי מספיק.

זה ממשיך, כל מיני חברי להקות בארץ שאם אתה לא כותב להם רק על גריינד-קור שנון אז אתה מיינסטרים מידי, כל מיני אוהבי מטאל מסורתי שאם אתה כותב להם על מטאלקור הם מקבלים חררה בפי הטבעת, אוהבי Thrash שמקבלים דינזטריה מלשמוע פולק מטאל, אוהבי מטאל מלודי שלא מבינים איך אפשר לקרוא לגראול "שירה", וכו' וכהנה וכהנה.

מה אני אגיד? אני אגיד שבשנה שעברה נהניתי מ Book Burner של Pig Destroyer, ש Dark Roots Of The Earth של Testament היה יצירת מופת, ש Stalingrad של Accept היה אחלה אלבום מטאל, שהשנה ממש אהבתי את Preachers Of The Night של להקת הפאוור מטאל Powewolf, אבל גם את הדת' המבריק שב Kingdom Of Conspiracy של Immolation, ואפילו מה Rob Zombie החדש..כמה פוזרי/לא מתוחכם/לא טרו מצידי!!

השורה התחתונה? תקשיבו לכל מה שטוב בעיניכם, ותשחררו את אלה ששומעים משהו אחר. אם מישהו שומע Avenged Sevenfold ליד ה Iron Maiden שלו, או הגיע למטאל כבד יותר בזכות Linkin Park, בחייאת – שחררו אותו מביקורת. גזענות תשאירו לקו-קלוקס-קלאן, עזבו אותנו מזה במטאל שלנו.