אלבום קלאסי – Bloody Kisses – Type O Negative

פרצופו של ע.פ., שהעיד על התרגשות רבה, לא היה הסיבה היחידה לכך שביקשתי לשמוע את הדיסק בחנות. טריגר נוסף היה העטיפה: שתי נשים מאופרות בכבדות שהיו צמודות זו לזו בפוזה ארוטית.

השפתיים הבשרניות שעל גבי התקליטור נבלעו במגש הקומפקט דיסק, ולאחר 40 שניות של מה שנשמע כמו גניחות במפעל פניציה, נשמעו קלידים מהוססים. מבין הקלידים הפציע קול בס: קול יפהפה, נימוח כמו פירה, אך בו בזמן עוצמתי ומלא נוכחות.

מי שהפיקו את הקול הזה הם מיתרי הפלדה של אחד בשם פיטר סטיל, הסולן והבסיסט שלType O Negative, שלאלבומה מ-1993, Bloody Kisses, מוקדש טור זה.

אם אוזי אוסבורן הוא נסיך האופל, אזי סטיל – עם קומתו התמירה (יותר מ-2 מטרים) וקלסתרון הבלה לוגוסי שלו – יכול היה לכל הפחות להתהדר בתואר "רוזן".

אלא שבשונה מרוזנים אחרים מטילים אימה כמו דרקולה, סטיל נעץ את ניביו בטרפו, תוך שהוא מעלעל במגזין הסאטירה המיתולוגי MAD.

לתוך ז'אנר שלוקח את עצמו לא אחת יותר מדי ברצינות, סטיל יצק הומור שחור ושפע של אירוניה, אולי ברוח הסדרה "סיינפלד" שבדרכה שלה הטיחה עוגות קרם בפרצופה המדושן מעונג של החברה האמריקנית.
"Christian Woman", הרצועה השנייה מתוך Bloody Kisses, גולל את סיפורה של מאמינה אדוקה, שדמותו של המשיח הצלוב בוערת לא רק בתודעתה, אלא גם בין ירכיה. בגין תאוות הבשרים הזו לבן האלוהים, היא תיצלה באש הגהנום, הבטיח סטיל, והוסיף בקריצה שנשמתה תהיה בדרגת "מדיום וול".

השיר השלישי, "Black No. 1 (Little Miss Scare-All)", הוא עקב סטילטו שמכוון לעברה של מי שאמורה להיות ה"קליינטורה" הטבעית של Type O, "הקהילה הגותית". שכן, בינינו, מה מרגיז יותר ממישהי שמצד אחד מתפארת בכוחותיה המגיים ורוצה לצאת החוצה לגשם השוטף, אך מצד שני חוששת ששורשי השיער שלה ייחשפו לעיני כול, מטאפורה להיותה פוזרית.

אך מעבר לביקורת ולאירוניה, שהופכת את האלבום למייצג של רוח התקופה, הייתה גם הרבה מוזיקה טובה.

אף שבטורי "אלבום קלאסי" הכותב לא נדרש לדרג את האלבום, הרי שאם הייתי מתבקש לתת ציון ל-Bloody Kisses, די בצמד השירים שהוזכרו לעיל כדי לזכות את האלבום בחמישה פנטגרמים.

קשה למצוא חובב מטאל שעורו לא מצטמרר כשהוא שומע את סטיל הוגה בקול הנמוך ביותר שהוא מסוגל להפיק את המשפט האלמותי שפותח את "Christian Woman": "Forgive her, for she knows not what she does", פרפראזה על אמרה ידועה של ישוע.

"Christian Woman" הוא יצירה שמורכבת מהתחלה דוּמית וכבדה, מאמצע שקט ורומנטי שנפתח בציוצי ציפורים ובמים מפכים, ומאפילוג הארד רוקי, שנפתח ב"קאו בל" ושמעוטר לכל אורכו בקולות גרגוריאניים.

"Black No. 1" הוא שיר מבריק שמשלב גותיקה אמריקנית עם בלוז שורשי. מעל הכול, מתנשא סטיל, שבמשחק מילים בלתי נמנע על שמו מתגלה כסולן ורסטילי: פעם כזמר גותי מוקף עטלפים עם "R" גרונית, פעם כזמר רומנטי, ופעם כזמר האבי מטאל צרוד.

אם למישהו היה ספק לגבי התיאטרליות של סטיל, הדיקציה הקריבית שלו ב-"Kill All The White People" היא עדות נוספת לכך.