אלבום קלאסי – Dio – Strange Highways

ההרכב באלבום הקודם של דיו – Lock up the Wolves ב 1990, התפרק די מהר לאחר יציאתו, ורוני גייס הרכב חדש ומעניין – החל בגיטריסט Tracy G, שניגן בכל מיני הרכבי הארד רוק קטנים, דרך הבסיסט ג'ף פילסון – יוצא להקת Dokken, והמתופף Vinny Appice – שגם הוא יצא מהאיחוד הזמני של Black Sabbath ובחר להמשיך עם דיו.

באופן מוזר, האלבום שנוצר הוא כנראה ה Sabbathי ביותר של דיו, במקום ההבי מטאל האמריקאי שעשה באלבומי הסולו הקודמים, הכיוון היה כבד יותר, לפרקים גרנג'י, עם ריפים כבדים ומקצבים שהזכירו לא מעט את Dehumanizer, כולל בשירה האגרסיבית של דיו.

גם הטקסטים היו שונים, בלי שירי דרקונים וקרבות, יותר שירים חברתיים, אישיים, כאלה שדנו בדת, אלימות נגד נשים, העצמה אישית, ניכר היה שלמרות העטיפה המצויירת הצבעונית – דיו הלך פה על אלבום בוגר יותר מאלו המזוהים איתו ביותר משנות השמונים.

האלבום הגיע בשיא תקופת הגרנג', ולמרות שמוזיקלית הוא יכול היה לשבת שם, רוני כבר מזמן לא היה "מגניב" מספיק, ומסחרית הוא רחוק היה מלהצליח, אבל מוזיקלית? לדעתי מדובר באחד מאלבומי המטאל הגדולים של שנות התשעים.

החל מהריף המבריק של Jesus, Mary and the Holy Ghost, דרך התיפוף הרועם הייחודי של אפייס, ומ Firehead הקצר והמטאלי דרך שיר הנושא האפי, הדכאוני ומרשים – מדובר באלבום מרתק, והקול של רוני הוא כרגיל – חסר גיל, הכוח והעוצמה שלו כסולן בולטים פה במיוחד.