אלבום קלאסי – Forbidden – Twisted Into Form
סוף שנות השמונים ותחילת התשעים היו עידן הזהב של ז'אנר ה Thrash.
מטאליקה פרצו את הדרך, Slayer ו Megadeth המשיכו לרפד את הכביש, ודור שלם של להקת Thrash רצה לעשות מוזיקה טובה, ודור שלם של חברות תקליטם רצה לעשות בוחטה טובה של כסף עליהן.
הגלאם התחיל למות בתחילת התשעים, וגם נראה היה ש Thrash מתחיל להחלש, ואז ב 1991 יצא האלבום השחור של מטאליקה ונולד עוד דור לז'אנר.
אז איפה שהוא לפני הדעיכה, פרצו Forbidden לתמונה.
את ההרכב הקים ב 1985 בחור מוכר בשם Rob Flynn, כן, זה של Machine Head, הוא צירף אליו את Craig Locicero הגיטריסט השני – והסולן Russ Anderson, ענק ג'ינג'י עם קול מלודי ענק לא פחות. ב 1986 נטש Flynn והקים את Vio-Lence, והלהקה גייסה גיטריסט ובסיסט חדשים, וגם את המתופף פול בוסטף (כן, זה של Slayer).
ב 1988 שוחרר אלבום הבכורה המשובח Forbidden Evil, שהכיל 3 שירים שהספיק לכתוב Flynn. האלבום היה רחוק מלהיות הצלחה מסחרית, אבל הוא כן זכה לשבחים (מוצדקים) והביא להם סיבובי הופעות עם הלהקות החזקות ביותר בז'אנר, כולל באירופה.
שנתיים לאחר מכן יצא האלבום Twisted Into Form, שלקח את כל היכולות של הלהקה וזיקק אותן למשהו מלוטש בהרבה, עם הפקה נקייה וחדה, יכולת נגינה מרשימה ביותר, ושירים ששילבו טכניות מרשימה ויכולת נגינה עם מלודיות חזקות.
הפתיחה האקוסטית מתבקשת, אם זה היה טוב ל Alice In Hell למה לא להם? מיד לאחר מכן הלהקה מזנקת ל Infinite, מופת של אגרסיית Thrash משלובת במלודיה, העבודה של שני נגני הגיטרה של הלהקה – Craig Locicero ו Tim Calvert הטרי יותר – היא לא פחות ממדהימה, כנראה מעבודת הגיטרות הטובה ביותר שידע הז'אנר ולא נופלת משלו אלו הגדולים והמוכרים יותר.
Calbert נפטר לפני כשלוש שנים, אחרי שניגן בעוד שני אלבומים של Forbidden ולא לפני שהספיק לתת תצוגה של נגינה משובחת גם עם Nevermore וניגן באלבום המופת Dreaming Neon Black, פה, הוא ו Locicero בשיאם.
Out Of Body הוא עוד פיסת גאונות, כולל תיפוף אגרסיבי של בוסטף – שלאחר האלבום הזה נשתה ע"י Slayer והחליף את דייב לומברדו, מה שמצביע על היכולת שלו כמתופף, ככזה שיכול להחליף את אחד ממתופפי ה Thrash הגדולים בכל הזמנים. על גבי הכול יושב קולו המלודי של Anderson שהיה מלוטש ומוצלח משל רוב סולני ה Thrash של התקופה.
R.I.P היא מהיצירות השאפתניות ביותר של ההרכב, על גבול ה Progressive Thrash, אך מבלי לאבד את המלודיה והריפים הקליטים, למעלה משבע דקות של Thrash מושלם שמשלב מהירות רצחנית עם מלודיה ודינמיות נדירה.
אין ספק שאין צדק בעולם, ולא היה צדק בז'אנר המטאל בכלל וב Thrash בפרט, כי ע"פ זה Forbidden היה בקלות צריכה להיות משוייכת ל Big 4 או Big 5 או Big 6, איך שלא תקראו לזה. האלבום הזה הוא מבחינתי הוכחה שהם לא נפלו גם מהלהקות הגדולות ביותר של הז'אנר.