אלבום קלאסי – Nocturnus – The Key

אם השם Mike Browning לא מצלצל לכם מוכר, אז דעו כי מדובר בשם ידוע למדי בנוף סצנת הדת' מטאל המחתרתית המתהווה בטמפה, פלורידה של שנות השמונים ותחילת שנות התשעים. האיש הספיק לקחת חלק בלא פחות מתשע להקות שונות החל משנת 83' ועד היום. עם זאת, גולת הכותרת של הקריירה של Browning נחקקה בדפי ההיסטוריה עם הלהקה שהפכה לאחד מהשמות הנרדפים של הדת' מטאל לדורותיו – Morbid Angel.

בין השנים 88'-83' (לפני עידן Pete Sandoval ו-David Vincent), תפקדה Morbid Angel עם בסיסטים מתחלפים וחבר להקה נוסף, שהיה מתופף וסולן בו זמנית – מה שנחשב עד היום לשילוב לא נפוץ במיוחד – Mike Browning בכבודו ובעצמו. מעבר לדמואים המוקדמים של הלהקה, הקליט עמם Browning אלבום אחד בשנת 86'. אותו אלבום היה אמור להיות אלבום הבכורה של הלהקה, אך נגנז ושוחרר בפועל רק חמש שנים מאוחר יותר – "Abominations of Desolation". ימיו של Browning ב-Morbid Angel באו לסיומם תקופה קצרה לאחר הקלטות האלבום, בעקבות סכסוך מתמשך עם הגיטריסט ומנהיג הלהקה Trey Azagthoth, ששיאו היה ככל הנראה ברומן שניהל Azgathoth עם חברתו של Browning דאז.

אזכורם של Morbid Angel בהקשר זה הוא מהותי למדי, מאחר ואי אפשר להתכחש לכך ש- Nocturnus היא תולדה ישירה של פרישתו של Browning מהלהקה. Nocturnus קמה בסך הכל כשנה לאחר מכן, עם תחנה אחת קטנה בדרך בדמות ההרכב Incubus אליו חבר Browning בתחילה (מעין הרכב פליטי Morbid Angel שכלל גם את הבסיסט Sterling "Von" Scarborough, שהספיק להותיר אחריו רק דמו בודד אך מצוין). בשלושת השנים שלאחר מכן, כלל חברי Nocturnus פרט ל-Browning כבר התחלפו, וההרכב הספיק לשחרר דמו שהמשיך באופן מובהק למדי את הקו המוסיקלי שהביא עמו Browning מ-Morbid Angel. הדמו השני לעומת זאת, העונה לשם "The Science of Horror" כבר תפס כיוון מעניין יותר, שהיווה חתירה מובהקת למקום אליו כיוונו Nocturnus עם אלבום הבכורה.

בשנת 90', כשנתיים לאחר צאת הדמו השני, הגיח "The Key" לאוויר העולם. עטיפת האלבום, פרי יצירתו של גדול אמני עטיפות המטאל לדורותיהם Dan Seagrave, היא ביטוי ויזואלי מבריק שמצליח לשקף נאמנה את המוסיקה שמרכיבה את היצירה הזו: שילוב בין המסר השטני והאפל של תורת הנסתר הנטוע בשורשי הדת' והבלאק מטאל הקורא תיגר על העולם הסקרלי, לבין נוף רובוטי פוסט-אפוקליפטי עתידני, שנדמה כאילו נקטף מאחד מסרטי המד"ב של שנות השמונים – אלמנט שהביא עמו ללהקה הגיטריסט Mike Davis שהצטרף להרכב עם הדמו השני.

בהתאם לכך, על אף שמעט קשה לדלות זאת מהשירים הראשונים, במהלך האלבום נבנה לו מעין קונספט עלילתי – לכשעצמו רעיון דיי זר בכל העולם הזה של דת' מטאל. כמובן ש-Browning רחוק מלהיות משורר דגול ובשירים הראשונים סביר להניח שלא תמצאו הרבה מעבר לגיבוב מילים אודות הילולת השטן והמוות. רק לקראת אמצע האלבום העניינים מתחילים להתבהר איכשהו – וכאן נכנסת גם תרומתו של Davis לתמונה – ואז אנחנו מבינים שבתוך כל הרשע הזה ישנו בעתיד פוסט אפוקליפטי סייבורג בשירות השטן, שגונב מכונת זמן מבני האדם על מנת לחזור לאחור בזמן ולהשמיד את ישו באבוס בו נולד – זאת על מנת להשיב את הרוע הקדום לפני שהוקע על ידי תכתיבי המוסר הנוצריים לכאורה.

השילוב המדובר הוא אספקט מוביל ביצירה של Nocturnus גם מבחינה מוסיקלית – הביטוי המובהק לכך הוא תפקידו של הקלידן Louis Panzer כחלק אינטגרלי מהלהקה, בצורה שהייתה רחוקה מלאפיין להקות דת' מטאל באותה תקופה; מה שהחל בהדרגה עם "The Science of Horror" אליו גויס Panzer לראשונה ביחד עם Davis והבסיסט Jeff Estes, שהכיל שירים שעשו את דרכם בגרסה מופקת ומעובדת יותר באלבום. "The Key" למעשה משלב בין דת' מטאל מתוחכם, שופע טכניקה וריפים שבקלות נכנסים לפתניאון של הסגנון, לקלידים אווירתיים ואפקטים על הגבול החייזרי למכביר – בדגש על שירים כמו "Droid Sector" ו-"Andromeda Strain".

כמו להקות מטאל רבות תוצרת פלורידה מאותה תקופה – גם "The Key" הוקלט באולפני Morrisound, כשאחד ממקימיו Tom Morris לקח חלק ביחד עם הלהקה בהפקה. Morris הצליח לסייע לחברי ההרכב לקחת את חומר הגלם שביססו בדמואים לכדי התגלמות חיה, מלוכדת ומהודקת יותר בתוצר הסופי בהפקה חדה-אך-בלתי-מושלמת – חלק מטביעת האצבע הייחודית שהפכה את האלבומים בסגנון לקלאסיקה. התיפוף המרהיב של Browning משלים בצורה מופתית את צמד הגיטריסטים Sean McNenney ו-Mike Davis. כמו כן, את שאגותיו של Browning באלבום מגבה מפעם לפעם, בפזמוני השירים בעיקר – Kam Lee, סולן Massacre בכבודו ובעצמו (בעברו ממקימיה של להקת Mantas, שלימים הפכה להיות Death המיתולוגית).

מרצפת קלידים אניגמטית שואבת את המאזין הישר אל מטח של דיסטורשן וצווחות גבוהות סטייל King Diamond מהולות באפקט מהדהד. לפני שהמאזין מצליח לעכל את מה שנפל עליו – שאגתו המוכרת של Browning, שהייתה חלק ממה שהגדיר את המוסיקה של Morbid Angel בראשית ימיה, בוקעת מהרמקול; כך נפתח האלבום עם השיר "Lake of Fire" לו בוים במקור גם קליפ (רחמנא לצלן), שבדיעבד הפך להיות השיר המוכר ביותר מן האלבום בפרט ושל הלהקה בכלל. זאת על אף שדווקא "BC/AD" הוא השיר הקליט ביותר שיש לאלבום להציע, וגם היחיד ששרד עוד מימי הדמו הראשון.

מפגן הבלהות שפותח את האלבום ממשיך גם בשיר "Standing in Blood" ששב מהדמו בגרסה משודרגת יותר, יחד עם שירים כמו "Neolithic" הפוסט-אפוקליפטי, ו-"Undead Journey" (שמשום מה נחתך מגרסת הויניל המקורית של האלבום), כשנוכחות הקלידים אינה מרככת לרגע את הכוחניות הגלומה ביצירה הזו. חברי הלהקה מנחיתים על המאזין בזה אחר זה שירים אכזריים ואינטנסיביים, אך יחד עם זאת מתוחכמים ובלתי צפויים שנבנים היטב – כשחציו השני של האלבום מכיל את השירים שהכי מאתגרים את האוזן. לא פעם השירים באלבום מאטים קצב ולאחר מכן מגבירים קצב מחדש. אין פה רגע אחד משעמם.

ניתן להבחין כי על אף שהאלבום כולו נשען על שירים מורכבים מבחינה טכנית – הלהקה ידעה הליך של התפתחות גם משירי הדמו השני. "Visions from Beyond the Grave" ו-"Destroying the Manger" הם שירים פרוגרסיביים לחלוטין, שקרובים במבנה שלהם יותר ל-"Piece of Time" של Atheist או "Nespithe" של Demilich מאשר ל-"Altars of Madness", לצורך העניין. "Droid Sector" הוא כבר שיר שהמוזרות שלו היא כמעט אוונגרדית.

האלבום נחתם עם השיר "Empire of the Sands", שבדומה ל-"Lake of Fire" הפותח את האלבום – נפתח באינטרו אפוף מסתורין ויוצר מעין סגירת מעגל. ללא ספק שיר שבנוי בצורה מושלמת לסיומו של אלבום כזה, עם פזמון מהדהד שמתגלגל למפגן סולואים חסר מעצורים כשברקע הקלידים משרים אווירה מאיימת. ממש כאילו חברי ההרכב רוקנו את כל האנרגיה שנותרה בהם בשיר האחרון.

למרות שהצליחו לייצר יצירת מופת פורצת דרך כבר באלבום הבכורה, תוחלת החיים של Nocturnus הייתה קצרה למדי; חברי הלהקה הספיקו לשחרר אלבום נוסף בשם "Thresholds" וכלל תוספת של סולן בשם Dan Izzo. זמן קצר לאחר צאת האלבום החליטו Davis, McNenney ו- Panzerעל מהלך מסריח במיוחד – במסגרתו רשמו את Nocturnus כסימן מסחרי שלהם, ופשוט פיטרו את Browning מהלהקה שהוא עצמו הקים. הקארמה חזרה אליהם בהפוכה – ולאחר שפג החוזה שלהם עם Earache, הם איבדו תמיכה מחברת התקליטים והתפרקו תוך כדי עבודה על האלבום השלישי. נכון להיום להקת After Death שהקים Browning (במקור עם חברי ההרכב הראשון של Nocturnus) מהווה המשך של Nocturnus, לפחות מצדו – אם כי החל מהקמתה ב-2007 שחררה רק דמואים ו-EP אחד ששוחרר כחלק מאוסף.

את האלמנטים ש-Nocturnus הציגו לראשונה באלבום הבכורה, ישנן להקות שמאמצות עד היום (באופן אישי אני דיי משוכנע ש-"Above the Light", אלבום הבכורה של Sadist האיטלקים שיצא ממש 3 שנים לאחר מכן ספג ממנו לא מעט השראה, ולכו תדעו אם השימוש המרובה של Morbid Angel בכבודם ובעצמם באפקטים קוליים ב-"Covenant" לא היה מושפע מעניין גם כן). עם זאת, הוא לא יצר יותר מדי באזז כמו אלבומי דת' מטאל אחרים בני תקופתו. אולי יש לכך קשר לאופן הטראגי בו סיימה הלהקה את חייה הקצרים. יחד עם זאת, בכל פעם בה אני חוזר לאלבום הזה אני מוקסם ממנו מחדש, ואני מחשיב אותו לאחד מאלבומי הדת' מטאל הגדולים בהיסטוריה. אם מישהו מכם בטעות פספס את הפנינה הזו, אל תבזבזו זמן ולכו לגשר על הפער – מסע האימים מחכה לכם.