אלבומים מלאים בתקופת הענן – חלק ב': העתיד שייך לצעירים

חייבים לקבור את הראש עמוק בקוקוס כדי שלא לשים לב לעידן הענן אליו נכנסנו. הכל חייב להיות מיידי. הכל חייב להיות קצרצר ותכליתי. הכל חייב להיות חינמי אם הוא לא זול בצורה מגוחכת. הכל חייב להיות מותאם למשתמש. בראיון שנערך עם Clown חבר Slipknot הוא הביע את רצונו להפסיק להוציא אלבומים מלאים כי מה הטעם בלגרום לקהל שלהם לחכות שנה בשביל לקבל 12 שירים בבת אחת במקום לשחרר שיר חדש בכל חודש. התפוקה היא אותה תפוקה, אבל שביעות הרצון והקשר עם הקהל משתפרים.

הדיבור ההיסטורי על אלבומים משנות ה-70 עם הזמן נעשה פחות ופחות רלוונטי לקהל בו אידיאלית ממוצע הגילאים נעשה נמוך מיום ליום בעקבות מנגנוני המלצות שנועדו לספק את הצורך ב"כזה. עוד. עכשיו". מה אכפת מאלבום שהגדיר סוגה והיה כוכב צפון לעדר להקות אם הסאונד בו מעומעם, הכלים לא יושבים על הגריד ובעיקר שמעתי עשרות להקות מודרניות שעשו את אותם הלחנים ושרו על אותם הנושאים? ברני סטינסון הדגול כבר אמר שחדש עדיף תמיד. והאמת? כשזרקתי הצידה את המטא שבעניין, מה רע להעדיף תוצר שתואם יותר את עור התוף אנין הרעש שלי? הזמן שלנו סופי ואם אפשר לנצל אותו במשהו שמסב יותר עונג מאשר הדבר האחר שעשה את זה קודם אבל ממש מזמן, שיהיה לבריאות.

תארו לעצמכם כמה זמן יכול עוד להיחסך כשאני יכול לצמצם את ההאזנה החדשה שלי ללהקה אהובה ל-4 דקות פעם בחודש ולהישאר מעודכן. מה אעשה בזמן שהתפנה לי? אקשיב לסינגלים החדשים של להקות אחרות, כאלה שאני מכיר וכאלה שאני מאפשר לענן להכיר לי. את אותם 10 אלבומים אוכל לצרוך באותה מידה אבל בצורת סידור אחרת. גם על המוזיקאים זה עשוי להקל – תארו לכם אלבום של להקות נוסחאתיות שנמאס אחרי השיר הרביעי. חובת הלהקה הייתה לנקות את החך בשיר השלישי כדי שהמאזינים יגיעו רעננים לשיר הרביעי. לא עוד, בייבי. אפשר להוציא כל חודש שיר חדש שנשמע זהה לקודם לו ולא רק שצרכנים יצליחו לקבל אותו, הם עוד עשויים לשמוח שהם קיבלו משהו נוסף שתואם את הטעם שלהם. האלגוריתם עובד! להקה כבר לא חייבת להימדד בהקשר לעצמה, אלא בהקשר לכל הלהקות הדומות לה.

זאת צורת מחשבה של תעשיית מוזיקה שמנסה להגדיל רווחים ממכירה של מוצר או שירות. מצאנו משהו שאנשים אוהבים אז נראה כמה רחוק אפשר להגיע מצמצום כספים שנוגעים לייצור שלו והרחבת הדחיפה לפרצוף של מי שקונים אותו. מוצאים כל הזמן נוסחאות שעובדות לייצור מהיר וזול ונעשים יצירתיים בהגעה לקהל שישלם. מה בעצם הבעיה בזה שקהל מקבל את מה שהוא מעוניין לקבל? הרבה דברים, אבל הכתבה הזאת לא נוגעת לירידה על מוזיקה תעשייתית אלא על בחינת הרלוונטיות של אלבומים מלאים.

הייתי אומר שההקבלה האהובה עליי להבנת התשובה שלי בשאלת הרלוונטיות היא דרך עולם הספרות. קיימות הרבה צורות הבעה ספרותית באורכים שונים ובמבנים שונים, החל משירה, דרך סיפורים קצרים או ספרים הבנויים מפרקים ועד סדרות ספרות הנושאות עשרות ספרים המחוברים זה לזה. לא כל סופר או סופרת יכולים לכתוב בכל הדרכים. למרות שהכל נוגע לכתיבה בסופו של דבר, יש סיבה שאתגר קרת מצא את עצמו בקבצי סיפורים קצרים, שסטיבן קינג מחלק ספרים גדולים להרבה פרקים מצומצמי עמודים ושיש יותר מדרך אחת לגשת לסדרת ספרי "עולם הדיסק" של טרי פראצ׳ט. אמנם כל אלה התנסו בכתיבת סיפורים קצרים, אבל רק אחד מהנזכרים ממש נעשה שם שני להם. מאידך, אם תחפשו רומנים עבים אצל קרת, אתם עשויים למצוא עצמכם מאוכזבים.

את הסיפורים הקצרים של קרת אפשר להקביל לסינגלים מוצלחים ומעניינים אשר ניצבים בפני עצמם בהצלחה בעודם נותנים משהו קצר ומיידי אבל חומר אמנותי למחשבה. לא באמת חשוב סדר הקריאה של הסיפורים שלו וכל אחד מהם מצליח לגעת במקום אחר. בעיקר יש בהם בשר אמיתי ליוצר ומיידיות "עננית" לצורכים ולאנשי התעשייה. אם זה היה תלוי בתעשייה, שכולם יהיו אתגר קרת מעתה ועד עולם.

אבל לא כולם אתגר קרת. כשמגיע סטיבן קינג, עוד ניתן לקחת פרק פה ושם הנושאים ניחוח של סיפור קצר, אבל העומק האמיתי מתגלה כששמים את הפרקים לפי הסדר בקובץ אחד ומכריחים את הקורא לעבוד על הקישור ביניהם. אם סטיבן קינג היה עובד על סיפורים קצרים בלבד, לתענוג שבאוסף גדול של סרטי דרמה ואימה כנראה שלא היינו זוכים (אפילו הנובלה "חומות של תקווה" מתנשאת על פני מעל מאה עמודים). לא שם "כוח העל" שלו. אפילו שהיו שמחים לקבל כל שבוע משהו להוציא, מניח שאפילו הסוכנות שלו מקבלת בהבנה את העובדה שספרים ארוכים דורשים זמן ושהציפייה משתלמת.

גם לצרכני האמנות יש מה להרוויח מהשקעה ביצירה ארוכה. אנחנו אוהבים לסמן לעצמנו הצלחות ועוד יותר אם אנחנו זוכים להמשיך ולהפיק הנאה מהתוצר שלהן. כמה מיוחד יהיה השולחן שבנינו במו ידינו וכמה מצחיקה שתהיה בדיחה נישתית שנוגעת לתחום העיסוק שלנו. עבדנו קשה כדי להגיע לנקודת העצירה הטבעית הזאת ופרי העבודה מתוק. ככה גם עם ספר עב כרס שהכניס אותנו לעולם שלו עם הדמויות שלו, המושגים שלו והחוקים שלו. ככה עצירה מתודית של ארבעים דקות להקשיב לאלבום שמקבץ אוסף רעיונות במעטפת אחת ומאפשר לנו להרגיש חיבור או ניתוק לזמן די ממושך. אולי אפילו לכל החיים. ישנה נימת גאווה עצמית על זמן שנוצל ולא בוזבז.

מתוך ההבנה שעוד קיים קהל שישמח לעבוד עבור הסיפוק האמנותי שלו, מובן שעוד יש קהל שישמח לצרוך אלבומים מלאים. כל עוד יש מי שקונים, כנראה שיהיו גם כאלה שמוכרים ואם יש כאלה שמוכרים כנראה שיש גם כאלה שמוכרים איכות. אלבומים מלאים לא פגו תוקף כי הרצון לצרוך רעיונות מורכבים עוד לא פג תוקף ואין דרכי קיצור למקום ששווה להגיע אליו. התארכות משך הסרט הממוצע בימינו אל מול סרט ממוצע משנות התשעים תעיד כך. כך גם עם פרקים בסדרות טלוויזיה שנעו ממשך של עשרים דקות עד חצי שעה לאיזור הארבעים דקות עד שעה. עונה אחת של שרלוק הכילה שלושה פרקים באורך שעה וחצי כל אחד. לפני שלושים שנים זאת הייתה טרילוגיית סרטים. לכל הטוענים שהקשב הצטמצם ושיש פנאי רק לדברים קצרים, אותה מציאות של סרטוני טיק טוק או יוטיוב באורכי כמה שניות עד דקות ספורות היא המציאות של שירותי הסטרימינג שמהווים חברות הפקה לסרטים מלאים ושל יקומים קולנועיים הנמשכים על גבי שנים. קשב קצר, עם כמה שנשמע כמו הסבר טוב, הוא לא תירוץ משכנע. מה שכן, אפשר לטעון שלא מדובר בסוגיית משך אם כי בתדירות רצף ההוצאות ובלכידת תשומת לב – גם בעידן הענן אלבום מלא הוא הוצאה לגיטימית בתנאי שהצליח להשאיר אותי בקשב ושעשה לי משהו.

ומה לגבי העתיד? ובכן, את השתלשלות האירועים הבאה אני יכול רק לשער, אבל היא נשמעת לי משכנעת: הוצאות של סינגלים יהיו הדבר הכלכלי יותר שיותר תואם את התעשייה בעוד שאלבומים מלאים יהיו מנת חלקם של אלה המעוניינים להפגין רעיונות אמנותיים מורכבים. מכאן שלאלבומים מלאים הולכת להיות יוקרה – "מוזיקה זה לא בשביל הכסף. זה בשביל הנפש". האמנים המורכבים יהיו אלה שילכו בדרך הזאת. משם, רק מי שיבחרו להראות עצמם ראויים לתואר "אמנים אמיתיים" יוותרו על תעשיית הסינגלים, בין אם יש במוזיקה שלהם מה שנדרש כדי לגבות בהצלחה את הצעד ובין אם לא. ממש כמו עם הופעה בקיסריה, יש שיבחרו להרוויח פחות רק לשם משמעות ההישג עצמו כמנגנון מינוף עצמי. "אני לא אחד מפשוטי העם החלולים ההם. אכפת לי ממשמעות המוזיקה שאני משחרר. הקשיבו לי. אני אמן!" ומכיוון שיש כאן הזדמנות לא מנוצלת לעשות כסף, תעשייה חדשה תצטרך לצמוח – כזאת שתצליח לייצר בזול ובמהירות לא רק סינגלים אלא גם אלבומים מלאים (והבינה המלאכותית באה לעזרתה בזמן) לכל דורשים שיודעים לשים את כספם. אותו בית היוצר שמביא כמויות סרטים עצומות עד שקשה מאוד למצוא משהו ששווה לצפות בו יביא חרושת אלבומים שבה קשה לדעת למה שווה להאזין. גירסת המוזיקה לטביעה בכמויות מידע עצומות. ומה אז? האם המוזיקה האמנותית תרד למחתרת? בואו נחכה ונראה. בכל אופן אלבומים מלאים הם אמנם קונספט מיושן אך סביר להניח שהם עוד לא פגו תוקף ושהם צפויים להמשיך וללוות אותנו בעתיד הנראה לעין.