אלבומי החובה – על 10 אלבומי ה Avant-Garde Black Metal שאתם חייבים לשמוע

ימים מוזרים כמו אלו דורשים גם מוזיקה מוזרה. מוזיקה שיונקת מהפרא לא פחות משהיא יונקת מהתבונה. מוזיקה שהיא תקווה לטרנסהומניזם והשתוקקות לפרימיטיביות בו זמנית. מוזיקה שהיא מגפה וחיסון ובריחה גם יחד, ומי הוא הטוען לכתר הזה שיתאים יותר מאשר הבלאק המוזר, האוונגרדי והפסיכודלי?!
עשרה אלבומים שאף מגפה עולמית לא תהיה ראויה לתוארה בלעדיהם:

Master's Hammer – Rituál

לא יודע עד כמה צריך באמת להציג את הצ'כים הוותיקים האלו, אך אם איכשהו מפלצת הבלאק הניסיוני הזאת חמקה אצלכם מתחת לראדר המפלצות, מדובר על אחת מחלוצות הבלאק מטאל בגוש המזרחי של אירופה. לאחר מספר דמואים, אלבום הבכורה Rituál מ-1991 פותח את המסע של הלהקה על שביל שהלך והתרחק מהשביל שלהקות הגל השני הסקנדינביות החלו את המסע שלהם עליו באותה תקופה. עם חיבור חזק למטאל מסורתי ולגל הראשון של הבלאק ועם טונות של יצירתיות וייחודיות – Master's Hammer הקדימו מגמות מודרניות בבלאק בעשרות שנים.

Arcturus – The Sham Mirrors

עוד פז"מניקית ועוד אחד שתפסה שביל משלה – אקזוטי, אקלקטי ואקסצנטרי. Arcturus נוסדה בתחילת ה-90 בנורבגיה וכבר מאלבום הבכורה אפשר היה להבין בקלות שמה שהלהאמר עשה ב- Mayhem או אפילו גארם ב- Ulver וב-Borknagar באותה תקופה, זה שונה מאוד ממה שהם עשו ויעשו בעתיד ב-Arcturus. האלבום השלישי של הנורבגים מציג פסיפס של אקסטרים מטאל כובש, מתקדם ואוונגרדי. טירוף מחושב שישמש פסקול מושלם לאפוקליפסה שבחוץ.

Sigh – Hangman's Hymn – Musikalische Exequien

ומצעד הוותיקות ממשיך עם כל הטירוף של ארץ השמש העולה בלהקה אחת. במשך השנים Sigh הפכה – לפחות בעיני – לסמל של מטאל משוגע שנע על הגבול בין הגאוני לבלתי נסבל, ובכל זאת כזה שמדבק כמו נגיף. בשביל מכונת הקלטות שזרקה עלינו 11 אלבומי אולפן מלאים ושאר ירקות, קשה לבחור את הוצאה אחת שתהיה המתאימה ביותר לרשימה הזו, אך אם חייבים, יהיה זה האלבום השביעי מ-2007. Hangman's Hymn – Musikalische Exequien מלא במטאל קשוח, עיבודים אורכסטראליים גדולים מהחיים והתאמה מושלמת לסגר מכל סוג שהוא.

Peccatum – Lost in Reverie

היה היה צעיר נורבגי שעוד בהיותו בן עשרה הקים את הלהקה שבתוך שנים מספר תהפוך לאחד מעמודי התווך של הבלאק מטאל, ובעיני רבים ללהקת הבלאק הטובה בעולם. את הצעיר הזה כינו Ihsahn ובאיזשהו שלב הוא החליט שבלאק מטאל זה טוב והצלחה זה יפה, אבל יש בו עוד יצירתיות ותשוקה מוזיקלית מסוג מעט שונה, ולכן הוא זנח בהדרגה את הקורפס פיינט, את הגולמיות והישירות והקים מספר מיזמי צד אישיים. Peccatum היה המיזם הראשון ו- Ihsahnהקים אותו יחד עם אישתו. המיזם הזוגי ששרד עד שהמיזם הגדול הבא לקח את מקומו, השאיר לנו בין השאר את Lost in Reverie המצוין על הבלאק-אוונגרד התעשייתי והגותי שלו.

Psychonaut 4 – Have a Nice Trip
איזו מין מגפה זו ללא לפחות מעט דיכאון?! ואם בדיכאון עסקינן, אני בטוח שכולכם חשבתם מיד כל גיאורגיה. מה לא?! יין, חצ'פורי והכנסת אורחים נדיבה לא מעלים אצלכם אסוציאציות דיפרסיביות ומחשבות אובדניות?! לא יכול להיות! ובכל זאת, אם תרשו לי רגע של רצינות, Psychonaut 4 הם עוף מוזר לא רק גיאוגרפית כהרכב גיאורגי, אלא גם מוזיקלית כלהקה שעושה את ה-DSBM הכי מיוחד, לפחות בפלייליסט שלי. מבחינתי אם בחוץ אפידמיה, אז באוזן שיהיה Post-Soviet Suicidal Black Metal.

Thy Catafalque – Róka hasa rádió

אהבתי לגאון ההונגרי ולמוזיקה המדהימה שהוא מייצר, זה לא דבר חדש. לעזאזל, יש עלי קעקוע לא קטן על אחד מגפי התחתונות שהוא מחווה יפיפייה וזדונית לעטיפת האלבום השביעי שלו Meta, אך לא הוא האלבום המתאים לרשימת הקורונה שלי, ואפילו לא Sgùrr המופתי, אלא דווקאRóka hasa rádió הכבד והמטריד לסירוגין. אל תתחילו לגסוס בלעדיו.

Mord'A'Stigmata – Hope

לפעמים נדמה לי שאני היחיד שמזהה את הגדולה של האלבום הזה. אין לי מושג איך הוא לא כיכב ברשימות השנה של 2017 ואני מתחיל לחשוד שיש כאן מקרה מובהק של סובייקטיביות לא מודעת מצידי, ובכל זאת, אם במקרה בלאק פולני מלנכולי עד העצם במתכונת אוונגרדית ועם פוטנציאל להתקפי צמרמורות, נשמע לכם כמו משהו שיכול להקל עליכם את קבלתה של המציאות העכשווית, תנו ל-Hope להנגיש לכם את חוסר התקווה.

Diabolical Masquerade – Death's Design

זה לא שיש בכלל אפשרות כזו לעשות רשימת אוונגרד-בלאק ללא יצירת הביעותים הזו של דן סוואנו ואנדרס ניסטרום. האלבום הזה, הרביעי והאחרון של Diabolical Masquerade הוא כל מה שרציתם מפס קול ליצירת אימה קולנועית שרוצחת כל מי שצופה בה. שירת הברבור של הפרויקט הוותיק מתאימה כמו כפפה ליד לשירת הברבור של העולם והאנושות. היו שלום ותודה על הטירוף.

Oranssi Pazuzu – Muukalainen
A forest of stars – Beware the sword you cannot see

לפעמים כל מה שאנו צריכים זה נתיב בטוח לאסקפיזם בריא. אולי החוץ עכשיו עשוי כולו ממאה מטר לכל כיוון, והפנים מאלקוג'לים ומהדורות חדשות חמורות סבר, אך אין צורך לכלוא את הדמיון בעודו מביט מבעד לסורגים על עוד ערמת גופות בשידור ישיר מאיטליה. תנו לו לעוף. תנו לו מנת בלאק מטאל פסיכדלי או אפילו שתיים. Muukalainen Puhuu של הפינים ו- Beware the Sword You Cannot See של האנגלים – הראשון אפל ומטריד והשני אפי ופולקי – יעניקו לכם את הבריחה שכולנו משתוקקים לה בימים אלו.

Dødheimsgard – A Umbra Omega