אני מטאליסט – אז מה כדאי לי לאכול? חלק ב'

מאת: צוות מטאליסט

לפני שלוש שנים העלנו במטאליסט המלצות של חברי הצוות למקומות ראויים לאכילה ושתיה, שמתאימים להם אישית ולדעתכם טובים לכל מטאליסט המכבד את קיבתו. הכתבה זכתה למאות תגובות, רובן טובות, חלקן המלצות אחרות, ומיעטון קללות ותמיהה על כך שהעזנו לדבר על משהו חוץ מאלבומים חדשים באתר.

אז 3 שנים אחרי – מגיע סוף סוף החלק השני, איפה כדאי לאכול, ולמה במגזין מטאל אפשר לכתוב גם על משהו חוץ ממוזיקה. קריאה מהנה ומעוררת תאבון:

ירון הורינג

קיבוץ גלויות 1, חיפה, חומוס אבו מרון

חומוס היא כבר מזמן מנה של מטאליסטים. כל להקת מטאל שמגיעה לארץ נלקחת אחר כבוד לחומוסיה ביפו, כי זה מה שאתם התל אביבים מכירים, אבל אצלנו בצפון יש חומוס אמיתי.

חומוס אבו מרון הוא חומוס לא מתפשר, בחומוסיה הזו אין הרבה מנות, כמה וריאציות של חומוס, משאוושה, צ'יפס וסלט, זהו.

אין שיפודים ואין בשרים. (חוץ מבחומוס עם בשר).
החריף ורוטב השום והלימון שהולך טוב עם החומוס שלהם ועוד יותר טוב על הצ'יפס המדהים שלהם הוא היהלום שבכתר החומוס הזה, החומוס הזה עד כדי כך טוב שהוא מאפשר למלצרית לא להיות הכי נחמדה בעולם ועדיין אני חוזר לשם בכל פעם מחדש.

סתם, זה כבר שקר, אני חוזר לשם כל פעם מחדש והיא כבר נחמדה אלי, היא לא נחמדה רק לחדשים, כמוכם.

שבתאי לוי 12, חיפה – סנדביץ' ברכה

אני מסתכן בלהיות לא מקורי כשאני ממליץ על ברכה, הסנדביץ' שלה זוכה כל פעם בשבחים בכל כתבה שבה איזה פלצן תל- אביבי מדרג את הסנדביצ'ים הכי טובים בארץ.

הסנדביצ'ים של ברכה הם מטאל כי ברכה לא מתנצלת ולא מנומסת, היא מגישה את הסנדביצ'ים בחצי כיכר לחם, את הלחם הם מכינים במקום, כמו את הרטבים המעולים שם.
הכל עולה על הפלנצ'ה עם גבינה מותכת, בשר וחלב ביחד, אתם יכולים לנסות להזמין בלי חריף ולהנות מזלזולה המקסים של ברכה.

כמו מוזיקה טובה, היא לא מתאימה את עצמה לקהל אלא מגישה את מה שהיא מגישה, טוב לכם? נהדר, לא טוב לכם, אתם מוזמנים לעבור למתחרים סביבה שסוגרים ופותחים מחדש מקומות חדשות לבקרים.

זה מדהים לראות כמה מקומות נפתחים ונסגרים סביבה בזמן שהיא עדיין מתחזקת שלטים משנות ה80. רוצים עוד הוכחה שברכה היא מטאליסטית? המקום שלה שוכן מרחק הליכה ממועדון ה Cityhall(הי"ד) שהיה אכסניה נהדרת למוזיקה טובה אי שם בעשור הקודם.

אלון מיאסניקוב

אליפלט 23, תל אביב – נורמה ג'ין

בואו נתחיל עם זה שנורמה ג'ין פתוח כבר מ 18:30. זה עדיין לא פאב באנגליה שפתוח כל היום ואנשים יכולים אחרי העבודה לעמוד ליד שולחן בחוץ ולהריץ גינס עם החברים, אבל זה לא רע במדינה שבה אנשים חושבים שצריך לפתוח פאבים באזור 21:00 ואילך.

אפשר להמשיך עם זה שיש להם את מבחר הוויסקי מהגדולים בישראל, וזה כבר עושה אותם מטאל בעיני. אז נכון, זול יותר לקנות וויסקי בבקבוק שלם מאשר להזמין כוס בפאב, אבל למי שרוצה לשבת עם אוכל טוב ולהתנסות במבחר גדול במיוחד של וויסקי – יש להם הכול, החל ממבחר הוויסקי האירי הגדול ביותר שראיתי בישראל, ועד מבחר ענק של סינגל-מאלטים סקוטים שאפילו מסודר ע"פ איזורי הבישול שלהם – כיאה למקום שמבין עניין.

תוסיפו לזה מבחר עצום של בירות, כולל לונדון פרייד משובחת מהחבית, וגם האהובה עלי ביותר- הפורטר הכהה והמרה, ולצידן מנות פאב משובחות כשפרדס פאי, בנגרס אנד מאש, והמבורגר שכולל גם צ'דר, גם בייקון וגם טבעות בצל בפנים (!!!) ותמצאו שלמרות שהמוזיקה ברקע היא יותר רוק קלאסי מאשר מטאל – זה עדיין מקום שרוב המטאליסטים ישמחו להעמיס בו את כרסם.

בן אסטרכן

אבן גבירול 54, תל אביב – ויטרינה

פרט טרויוויה קטן – אני שונא בארים ופאבים. באמת. אם הייתה לי האפשרות ללכת לבאר או לעשות משהו אחר עם חברים (כולל קריאה רומנטית של ברקודים לאור מדורה) הייתי בוחר בשניה. הבעיה עם הבארים בישראל היא המחירים מטורפים וזה חייב להיות אירוע מיוחד כדי שתהיה מוזיקה נורמלית.

אבל בואו נדבר על אוכל. בשבילי המקום הכי טוב בישראל הוא הויטרינה באבן גבירול. אם אתה אוהב בשר טוב, צ'יפס איכותי ואפילו מבחר טוב של בירות, זה המקום בשבילך.

הם מקום ראשון בשבילי עם הצ'יזבורגר שלהם, הנקניקיות והצ'יפס 50/50 שכולל ציפס רגיל וגם צ'יפס בטטה, עם שבבי קליפת לימון למעלה, ההמבורגר והנקניקיות מוכנים ומתובלים באופן כזה שיהיה קשה למצוא משהו טוב יותר בישראל. כל האיכות הזו מבטיחה שאתם תאכלו קילוגרמים שלמים של החרא הזה.

הבעיה הרצינית היחידה היא שאם אתה מגיע לשם בערב קשה מאד למצוא מקום לשבת, ההצעה שלי? קח את זה לכיכר רבין שקרובה לשם מאד, ותהנה בישיבה.

אלכס ימפולסקי

שלומציון המלכה 18, ירושלים – Glen Whiskey Bar

אם יש בר אחד בירושלים שאליו אני מוכנה להגיע תמיד, בכל מצב, לבד או עם חברים זה הגלן. שם יש בירות שלא ראיתי בשום מקום אחר, מלווה עם מוזיקה טובה וסרטונים מטרידים על המסך (happy tree friends, Looney tunes, tom & jerry)

גיא פירסט

המגשימים 15, פתח תקווה – ג'מס ביר פקטורי

וולפנייטס, מוזיקה, המבורגר, אין כמוהו מיונז – עד אין סוף, מחירים – עד הגג. אבל בסתר… אוהב ללכת לפאב כשר בפתח תקווה ע"ש ג'מס. אחלה בירה. ונקניקיות שגורמות לך לאהוב נקניקיות.

שגב רום

שדרות הנשיא 121, חיפה – באניז

המבורגר רחוב. באמצע רחוב ראשי. בחיפה. על הנייר נשמע כמו הג'אנק של הג'אנק, אבל האמת היא – ויסלח לי יותם – שזה ההמבורגר הטעים בארץ. אם תבחרו לשבת על הדלפק תראו את הטבח מכין את האוכל וסביר להניח שכך או כך, תזמינו המבורגר אנטריקוט של 300 גרם (עם אפשרות גדולה יותר לרעבים). ההמבורגר מגיע חצוי ואפשר ליהנות גם מהמראה מעורר התיאבון וגם לאכול בנחת. עם הבשר מומלץ לבחור תוספת של פוטטוס ברוטב צ'ילי, קונטרה יפה לבשר. המנות מגיעות גם עם אפשרות לבירה בתשלום סמלי יחסית, כשהמחיר באופן כללי סביר אבל לא זול. מצד שני, ביס אחד ותשכחו שפתחתם את הארנק בכלל. כמעט מיותר לציין שהשירות נהדר וביתי וכנראה שתיתקלו בתיירים במקום.

למה המקום הזה מטאל? מועדון הביט נמצא בקושי שלוש דקות הליכה. מה שטוב ל-Prey for Nothing, Orphaned Land ועוד רבות וטובות כנראה טוב גם לבטן שלכם.

חיים וינטראוב

נתנזון 4, חיפה – מעיין הבירה

למה? כי זה הכי מטאל בעיניי. זה מושחת כמו שרוק כבד צריך להיות. זה בועט בבטן כמו שמטאל חייב להיות. זה מכבד את המסורת הותיקה וההיסטוריה כמו שרוקרים חייבים לכבד. זה אוכל כבד, שמן, בשרי ולא כשר. זה נוטף דם וקרביים. זה לא גורמה אלא משביע ומכביד. זה טעים עד מוות וזה לא מתחנף. זה צפוף תמיד ורועש תמיד ואם לא תבעט במלצר עם הקעקועים אף אחד לא ישים אליך. אבל כשתקבל את האוכל תתחיל לקרקר ולעשות גראולים שיושתקו רק על ידי ליטרים של בירה משובחת. זה בועט וזה ישן וזה מלא נוסטלגיה. חזירים וקבבים וסטייקים מדממים. וגינס ובורשט וחמוצים ואנשים קשוחים ורעבים.

גלעד קרן

שדרות המגינים 29, חיפה – מסעדת אבו שאקר

מאז ומעולם, כאשר מגיעה להקת מטאל להופיע בישראל, לוקחים את חבריה לאכול חומוס בירושלים. אבל האם החומוס בירושלים הוא הבחירה הנכונה?

מסעדת אבו שאקר בחיפה היא החומוסייה הזו שירושלמים אומרים עליה שהיא הכי טובה בארץ. בעוד הסיכוי לצאת משם רעב הוא אפסי, מנת החומוס עצמה מפנקת וטעימה יותר מכל חומוס שאי פעם אכלתם. מחיר מנת חומוס נע בין 22 ל-26 שקלים (לא כולל מנת חומוס בשר) ובהזמנת המנה מוטסים לשולחן ירקות חתוכים, מג'דרה, בורגול בנדורה ופלאפל בטחינה. כמובן שלא יזיק להתפנק על מנת צ'יפס לשולחן.
אז בקיצור, אין קשוח יותר מחומוס, ואין יותר טעים מאבו שאקר. רוצו לאכול, ייתכן שתצטרכו מונית חזרה.

יותם דפיילר

הלל 28, ירושלים – איוו מיטבורגר

אני חושב שהטעות הכי גדולה שלי שעשיתי בירושלים היא שאמרתי על הבמה בסוף הופעה של Prey For Nothing שאני הולך לאכול באיוו וכולם מוזמנים להצטרף. כי הייתי צריך לחכות משהו כמו שעה ורבע בתור בשביל ההמבורגר הכי טעים שאכלתי אי פעם. אני לא איש של מידות ולא איש של חסדים, אבל כשאני אוהב לחטוא – ואני מתכוון לתאוות בשרים פשוטה כמשמעה – אני פוקד את המיטבורגר הירושלמי שמנפיק המבורגרים ברמה שלא מצאתי שנייה לה, וחיפשתי. לעזאזל, היו ימים שהייתי מגיע אחרי חזרה בתל אביב עד לירושלים כדי לאכול באיוו ולחזור. לצערי לוח הזמנים שלי התמלא לאין שעור בשנים האחרונות מאז שהתחלתי את עבודת המאסטר, ולאט לאט יצא וקרה שלא ביקרתי במזללה האהובה עלי כבר שלוש שנים, אבל אני מתכוון לתקן את העוולה הזו במהירות האפשרית! ובלתקן אני מתכוון ללזלול המבורגר מידיום 400 גרם עם חביתה, אמנטל, מיונז-שום, בייקון ונהנתנות גרידא.
התשובה ל"האם היה שווה להמתין שעה וקצת בתור בקור הירושלמי עד שיצא לי להזמין ולקבל את פיסת הבשר הזו" היא חד משמעית כן, תבואו כל יום.

עדי כהן ביטרן

סוקולוב 45, חולון – סוקולובסקי בר

לא יעזור כלום, גם הפאב התל אביבי המפונפן והמטאלי ביותר לא יכול להתחרות במעמדו של הפאב השכונתי שכוח האל, זה שממוקם עשר דקות הליכה מהבית גג ושבו הברמן כבר יודע מה למזוג לך עוד לפני שנכנסת בדלת. סוקולובסקי הוא פאב קטן באמצע חולון, ממש בהתרסה ממול לפאב הגדול של הערסים. רוק קלאסי, גלאם וגראנג', זה מה שתשמעו שם, וביום שהוא לא שישי גם ישמחו לשים בשבילכם מטאל כי זה מה שהברמן אוהב – רק צריך לבקש. בערב רגיל אפשר לשמוע שם שירים מבית היוצר של Alice in Chains או Marilyn Manson, דברים שאי אפשר בלעדיהם כמו ACDC, Ozzy ו- Deep Purple, ואפילו קלאסיקות פאוור ופרוג כמו Edguy וQueensryche . תמיד יצ'פרו אותנו בפופקורן שאף פעם לא נגמר, וזה מקום שמעודד התנסויות מוזרות . החסרון הוא שכמו בכל בר שכונתי פצפון כמעט ואין מבצעים על אלכוהול יקר, אבל הברמן נדיב לאנשים בעלי טעם מוזיקלי מפותח. והכי כיף? לחזור הביתה ברגל, בלי לדאוג לחניה או כסף למונית ומבלי להלחם בכוחות אחרונים ברצון הנורא הגיוני להרדם על ספסל באמצע.