אנתולוגיית אוונגרד בלאק – 2022

לתשוקה הזו אל הדינמיות ואל החידוש היו וישנם שני מסלולים. האחד לקח ולוקח את הז'אנר קדימה. מגל אל גל. לפעמים הוא מוסיף לו יותר מלודיה ולפעמים הוא מעביר אותו דרך אטמוספרה כבדה. מפעם לפעם מתוך נוסטלגיה או רצון להיטהר לרגע ממשקל המסע, הוא חוזר למקורות, ולפעמים הוא מפגיש את הבלאק עם ז'אנר מטאלי אחר וכופה עליהם להתרבות.

המסלול השני לעומת זאת פיתה ומפתה את הבלאק הצידה. לא על הציר האבולוציוני, אלא כסטייה אמיתית של ניסיוניות ואוונגרד. לא הדבר הבא בז'אנר, אלא ירידה של טירוף מהשביל הרחב, המגוון והמכיל כל כך אל בין עצי היער חסר הממשות. לא עוד קדימה או אחורה ולא עוד לכבוש משעולים חדשים ולהרחיב את השביל. הצידה, לחקור את הקצוות המשונים.

שם, בין מטפסים שחורים ולחים, פטריות זוהרות בצבעים לא טבעיים ואדמה קרה וחומצית, בין השאר ראו אור השנה שלושה אלבומים; שלושה תוצרי בלאק אוונגרדי, ניסיוני ופסיכדלי של להקות מהמועדפות עלי. אחד מבית היוצר של הרכב צרפתי עתיק יומין ושניים ממזרח אירופה – מפולין ומאוקראינה הנאנקת כבר תשעה חודשים תחת עול הפלישה הרוסית והמלחמה.

White Ward – False Light
Debemur Morti Productions

את האלמנט המלודי יותר מתוך טריו האלבומים המוזכרים כאן מייצג False Light – האלבום השלישי המלא של White Ward האוקראינים מאודסה. להרכב שנוסד אי אז ב-2012 לקח חמש שנים ומספר הוצאות מינוריות כדי להוציא אלבום אולפן מלא, אך כל זה לא היה לחינם. Futility Report הוכיח לעולם ולי במיוחד שפוסט-בלאק לא חייב להיות משעמם או מנוכר לאסתטיקה המוזיקלית ולהיסטוריה של הז'אנר. לא כל הפוסט-בלאק הוא מה שכונה בלעג בזמנו היפסטר-בלאק. False Light ממשיך את קו הבלאק האורבני והמודרני של הלהקה. הסקסופון שבהרכבי מטאל אחרים מנוצל לפעמים כגימיק, ממשיך להרגיש גם באלבום הזה כחלק בלתי נפרד מהתמהיל המוזיקלי המיוחד שההרכב הזה מייצר, והשימוש בו הופך לתכוף אף יותר. הבלאק של האוקראינים מסתמן כמשטח מעבדה עליו אפשר ורצוי לחקור ז'אנרים נוספים כמו פוסט-רוק, נאו-פולק, ג'אז רדוף ורוק גותי, ובתורו הוא גומל למאזין במוזיקה שמרגישה כמו פילם נואר ניסיוני וחסר מנוח עם רמזים לאימה ואורבניות על צדדיה עוכרי השלווה.

Blut aus Nord – Disharmonium – Undreamable Abysses
Debemur Morti Productions

וממלודיה לאטמוספרה. אני בטוח שאת Blut aus Nord אין צורך להציג בפירוט. ההרכב הצרפתי הזה מנורמנדי שקיים כמעט שלושה עשורים, חקר כבר כמעט הכל; מלודיה, אלמנטים תעשייתיים, אטמוספרה דחוסה, אגרסיה וכבדות, פסיכודליה ודיסוננס המזוהה עם הסצנה האיסלנדית ובמידה גם עם זו הצרפתית בזכות הרכבים כמוDeathspell Omega ו- Blut aus Nord עצמם.

לא משנה מה עשו Blut aus Nord במשך השנים ומה הם חקרו, היבטים צורמי נפש ואנטי-הרמוניים תמיד נכחו שם, פעם יותר ופעם פחות, אך עם Disharmonium – Undreamable Abysses הם זינקו ישר אל תוך המערבולת. אלבומם החדש של הצרפתים מסתמן כאחת מההוצאות היותר כבדות ברפרטואר שלהם. הלהקה חוזרת כאן במידה מסוימת להוצאותיה המוקדמות כמו The mystical beast of rebellion מ-2001 ובמיוחד ל- The Work Which Transforms Godמ-2003, ושמה דגש חזק על אטמוספרה לאברקרפטית מצמררת במיוחד ששואבת את המאזין לחזיונות של יקומים מעוותים מבעד לחורים שחורים טורפי אור. Blut aus Nord תמיד עסקו בסטייה מהשביל אל הזרות שמעבר, וב- Disharmonium – Undreamable Abysses הם לקחו צעד חסר תקדים מבחינתם אל עומק יער הקצוות.

Mord’A’Stigmata – Like Ants and Snakes
Pagan Records

את Mord'A'Stigmata הפולנים הכרתי עם יציאת אלבומם Hope ב-2017. הוא נכנס לי ללב כל כך מהר וכל כך חזק שידעתי שני דברים – על אף שהוא יצא בתחילת השנה בפברואר, הוא יככב ללא ספק קל שבקלים ברשימת אלבומי השנה, ושאני חייב אותו בויניל לאוסף שלי.Mord'A'Stigmata כבשו אותי עם אוונגרד-בלאק עם נופח דרמטי המושפע באופן חזק מהבלאק המלנכולי המאפיין את הסצנה הפולנית אליה הם שייכים.

ב- Like Ants and Snakes הם מתרחקים מרחק לא מבוטל מהבלאק המסורתי יותר של האלבומים המוקדמים שלהם, אך הם לא מסתפקים בכך ומשאירים מאחור אף את האוונגרד-פוסט-בלאק של האלבומים המאוחרים שלהם. הם עוברים אל מחוזות שיהיה זה לגיטימי בהחלט להטיל ספק בקשר שלהם לבלאק מטאל בכלל. Mord'A'Stigmata עושים כאן מעשה קטטוניה ומעבירים את המלנכוליות דרך פוסט-מטאל רך ועגמומי בואכה פוסט-גותיקה וג'אז אפל. ב- Like Ants and Snakes הפולנים לא רק ירדו מהשביל אל תוך היער, אלא הם יצאו ממנו מהצד השני אל שביל אחר, שונה, אך לא בהכרח איכותי פחות.