בלאק מטאל – חלק א'

זהו החלק הראשון מתוך סדרה של שלוש כתבות שתסקור את עולם הבלאק מטאל.

חלק א' – תחילת הדרך והמהומות.
חלק ב' – ההתמתנות וההתמקדות בצד
המוזיקלי.
חלק ג' – בלאק מטאל בארץ הקודש.

תחילת הדרך והמהומות

מאז שקיימת מוזיקה, כבר הרבה פעמים שוייכו לסוגי מוזיקה שונים מסרים רבים, וכבר הרבה פעמים אמנים המשתייכים לסגנון מסוים ניסו לנצל את המוזיקה שלהם
על מנת להעביר רעיון חברתי מסוים. אבל מעט מאד פעמים, סגנון מסוים לוקח את הרעיונות שהוא מנסה להביע, לא משנה כמה הם קיצוניים, ומוציא אותם לפועל בשטח.
כך היה בסצינת הבלאק מטאל הנורווגית של תחילת שנות התשעים.

בתחילת שנות התשעים התפתחה בנורווגיה סצינת הבלאק מטאל הגדולה בעולם, כאשר היא מעמידה בראשה אידיאולוגיה מרכזית אחת: לסלק את הנצרות מנורווגיה.
בין השנים 1992-1995 ידעה נורווגיה למעלה מ-77 שריפות כנסיות, לפחות שתי רציחות, ובעיקר, הרבה בלאגן, והרבה קיצוניות.

לפני הכיבוש הנוצרי בסקנדינביה, בסביבות אמצע המילניום השני לספירה, שלטה בסקנדינביה תרבות וויקינגית, של מנהגים ברבאריים ופולחן אלים ויקיניגיים כגון אודין
(Odin), ת'ור, ועוד. עם הגעת הנוצרים לסקנדינביה, שועבדו הויקינגים לבניית כנסיות, שעל פי האמונה נבנו על גבי מזבחים ויקינגים על מנת להעלים את זכרם.
בשנת 1988, הוציאה Bathory, הלהקה השוודית האחראית לגיבוש הסאונד המוזיקלי שהיום נודע כבלאק מטאל (מקור השם מהתקליט Black Metal של הלהקה הבריטית Venom משנת 1982), את אלבומה הרביעי Blood Fire Death, אשר הציג גישה חדשה לחלוטין במחתרת המוזיקה הרועשת בסקנדינביה
ונחשב עד היום לאבן דרך משמעותית בהתפתחות הסגנון. בעוד שבאלבומיהם הקודמים עסקו בעיקר בנושאי שטניזם ואימה, אלבומם החדש של Bathory הציג קשר עז לשורשים הוויקינגיים של סקנדינביה. העטיפה מבטאת (על פי פרשנויות מסויימות) את רגנארוק, האפוקליפסה במיתולוגיה הויקינגית, הטקסט מדבר על תחיית הויקינגים ושבירת העבדות, והמוזיקה היא אמנם מטאל רועש ועצבני, אך האלבום פותח בכשתיים-שלוש דקות של צלילי סוסים, רעמים, ושאר חזיונות ויקינגיים.
המילים אמנם לא דיברו ישירות על שבירת עול הנצרות, אך כן על התקוממות העמים הויקינגיים נגד דיכוי מסוים. באלבומם הבא, Hammerheart, כבר הבליטו מעט יותר את העובדה שהכוח המשעבד בסקנדינביה הוא הנצרות.

מוזיקה רועשת קושרה מאז ומתמיד להתנהגות אנטי-חברתית, אבל שום דבר לא משתווה לטירוף שהתחולל בנורווגיה בתחילת שנות התשעים. לפניכם מדריך מקוצר לכל
האישים, המעשים, והעזים בנורווגיה של תחילת שנות התשעים:

דמויות מפתח:

-oystein Aarseth המכונה גם יורונימוס נחשב בעיני רבים למנהיג הסצינה הנורווגית, בעיני אחרים לצבוע מוחלט, אך בעיני כולם למי שתרם בצורה הכי משמעותית
להתפתחות סצינת הבלאק מטאל הנורווגית. הוא היה גיטריסט ומנהיג הלהקה שעד היום נחשבת לאגדית שבלהקות הבלאק אי פעם, Mayhem. אך פעילותו היתה נרחבת
הרבה יותר מהנהגת הלהקה. יורונימוס ניהל את חנות התקליטים Helvete (גיהנום) באוסלו (בירת נורווגיה), בה נמכרו תקליטי בלאק מטאל ודת' מטאל. דרך הכנסות אלו
מומנו הפעולות האנטי-נוצריות בנורווגיה, ומעבר לכך שימשה החנות בתור מקום מפגש לכל אנשי הסצינה, מקום מפגש ללהקות, ומוקד הפצה יחיד באוסלו לבלאק מטאל.
כמו כן ניהל יורונימוס חברת תקליטים (כושלת) בשם Deathlike Silence Productions בה החתים כמה מהלהקות הגדולות שיצאו מנורווגיה, ביניהן Mayhem, Emperor,Burzum(בתחילת דרכם) ועוד. יורונימוס אף יצר קשר עם להקות מארצות שונות (כגון צרפת ואף יפן) במטרה להפיץ את הבלאק מטאל שיצרו דרך החברה שלו.
מי שהכירו אותו מספרים שהיה מנהל מוכשר ובעל חזון, אך איש עסקים גרוע. הוא אמנם עשה כמיטב יכולתו להפיץ את בשורת הבלאק-מטאל, אך נכשל בניהול כספי,
ולא הצליח להחזיק את חברת התקליטים שלו כמו שצריך. יש הטוענים שלמרות התדמית שרצה ליצור לעצמו, של אחד שמעורב בפעולות הקיצוניות ביותר נגד הנצרות,
למעשה יורונימוס לא שרף אף כנסיה (למרות שדיבר על כך פעמים רבות), וזה ידוע שמספר פעמים הוא יצא לתקשורת והתנצל על הפעולות שביצעה הסצינה, על פי טענות מסוימות, בגלל שהוריו הכריחו אותו לעשות כן! מאפייניו האמיתיים של יורונימוס הם בגדר תעלומה, ועד כה לא היה ניתן לקבל רושם חד משמעי מעדות של צד בעל דעה לא משוחדת בסצינה, ונראה שלא ניתן לדעת האם יורונימוס באמת היה מנהיג קיצוני, או שהיה רק בעל תדמית של מנהיג, ולמעשה צבוע. העובדה היחידה שנשארת וודאית היא שללא יורונימוס, לא היו מגיעים מימדי הסצינה לרבע ממה שהגיעו אליו. יורונימוס מצא את מותו (בנסיובות שיוסברו מיד) בעשרה באוגוסט שנת 1994.

-Varg Vikernes כינוי נוסף: A.K.A Count Grisnackh – כאשר אני שומע את צמד המילים "וארג ויקרנס" עולות בראשי האסוסיאציות הבאות: נאצי, רוצח, Burzum, חרא של
מוזיקה, חולה-רוח, שקרן, ואידיוט. כן, כל המילים האלה הן תיאור לא רע של ידידנו וארג. וארג התגורר ב-Bergen, שנמצאת במרחק כשבע שעות נסיעה מאוסלו, ועל כן היה בהתחלה מרוחק מן הסצנה. בשנת 91 הוא הגיע לאוסלו, ובמהרה התיידד עם יורנימוס. השניים נעשו חברים טובים, ווארג אף חתם את הרכב היחיד שלו Burzum, לחברתו של יורונימוס, DSP. בתחילת דרכו היה וארג עובד שטן, והתנגד לנאצים, מסיבות עקרוניות שאינן ברורות. אולם בסביבות תחילת שנת 93, כאשר השתחרר ממעצרו הראשון, החל לפתח השקפת עולם שונה. הוא זנח את עבודת השטן לטובת חזרה למקורותיה של נורווגיה, והתחיל לחקור את עבודת האלילים הויקינגית.
כחלק מתפיסתו הכוללת של חזרה לנורווגיות, גברה תחושת הלאומיות החזקה שלו והוא פיתח אידיאולוגיות נאציות. במאבקו נגד הנצרות הדגיש פעם אחר פעם שהנצרות היא פרי יצירתה של היהדות ה"מלוכלכת". לוארג מיוחסות שריפות כנסיות רבות (כולל שריפת הכנסיה הראשונה, ב-Bergen). הוא נחשב לאחד הקיצוניים שבפעילי הסצנה.
בשישה ביוני, שנת 1992, הוצתה הכנסייה הראשונה בנורווגיה. הכנסיה היא Fantoft Stave Church ב-Bergen, ובעיקר בגלל מיקומה, שריפתה מיוחסת לוארג. כמו כן, לאחר שריפתה צצו תמונות טריות שלה לאחר שריפתה בסצינה, שעל פי השמועה הופצו על ידי וארג. למרות זאת, וארג לא נמצא אשם בשריפת כנסיה זו. בסופו של דבר,
בשנת 94, הוא נמצא אשם בשריפת שלוש כנסיות אחרות. על פי החשד, היה מעורב בהרבה יותר שריפות מאשר שלוש אלו. בשנת 94 התחילו היחסים בינו לבין יורונימוס להתעכר. יורונימוס היה חייב לוארג כסף שלווה ממנו על מנת שיוכל להוציא לאור את אלבומי Burzum, ווארג רצה יותר הכרה כמנהיג בשטח של הפעולות הקיצוניות בנורווגיה.
לתוצאה הסופית קיימות הרבה תאוריות, הרבה פרשנויות, והרבה הסברים (כולם יוסברו מיד), אך התוצאה עצמה היא חד משמעית: בעשרה באוגוסט נמצאה בבניין הדירות באוסלו בו התגורר יורונימוס, גופתו המתה, והרוצח הוא וארג ויקרנס. בראיון על הרצח שנעשה בכלא, משחזר וארג: "הוא מת מדקירה אחת לראש. הוא מת תוך רגע, בום!
והוא היה מת. ישר דרך הגולגולת. הסכין היה תקוע בו, וממש הייתי צריך למשוך אותו החוצה, כי הוא [יורונימוס] נתלה ממנו". וארג טוען להגנה עצמית. הוא טוען שנסע לאוסלו על מנת להתעמת עם יורונימוס לאחר ששמע שיורונימוס מתכנן לרצוח אותו, ושכאשר הגיע, ניסה יורונימוס לתקוף אותו, ווארג הגן על עצמו בסכין, והרג את יורונימוס.
לסיפור זה מספר סתירות: הראשונה היא שככל הנראה, וארג
ניסה בפירוש לבסס לעצמו אליבי ב-Bergen עוד לפני שנסע לאוסלו לבקר את יורנימוס. קלטת וידאו נשכרה תחת שמו לאותו ערב, וחברו היה אמור לבצע משיכת כסף מכספומט על ידי שימוש בכרטיסו של וארג, על מנת להוכיח שהיה ב-Bergen באותו הערב. השנייה היא ש-Snorre W. Ruch (BlackThorne אשר הצטרף לוארג בנסיעתו לאוסלו, מעיד אחרת. Ruch נשבר למשטרה והודה שבכוונתם היה לרתוח את יורונימוס, ושבתכנון היו עוד מהלכים רבים לטשטוש ראיות, אשר נשכחו מרוב התלהבותו של וארג ממעשה הרצח.

קיימות מספר תאוריות לגבי מניע הרצח, אך אף אחת מהן אינה חד משמעית. הראשונה טוענץ שהרצח היה על רקע כספי בלבד, תאוריה לא סבירה, שהרי אם יורונימוס מת,
אין זה עוזר לסיכוייו להחזיר לוארג את הכסף שהיה חייב לו. תיאוריה שנייה טוענת שהרצח היה עקב מאבק על שליטה בסצינה, ושוארג היה ממורמר מהעובדה שבעוד הוא זה שמבצע פעולות אנטי-נוצריות בשטח, יורונימוס הוא זה שזוכה להכרה כמנהיג הסצינה. תאוריה שלישית טוענת שוארג פשוט רצה לרצוח מישהו על מנת להשתוות למעמדו הקיצוני של Faust, מתופף Emperor, שרצח הומוסקסואל, ולא נתפס במשך יותר משנה, עד שוארג חשף אותו לאחר שנעצר באשמת רצח יורונימוס.

וארג מרצה בימים אלו עונש מאסר של 14 שנה בכלא הנורווגי. במהלך כליאתו הספיק לכתוב ספר המספר על האידיאולוגיה שלו, ולנהל את עסקי Burzum. לאן יפנה בעוד מספר שנים כאשר ישתחרר, אין לדעת, אם בכלל יצליח להתגבר על החובות שלו לנורווגיה (סכומי עתק שהוא חייב למדינה על עלות שחזור הכנסיות שנשרפו).

-Bard Eithun כינוי: Faust – אחת מהלהקות היותר חשובות והמיוחדות ביותר שקמו בנורווגיה בשיא הבלגן הזה היא Emperor, להקה שמימה הראשון היתה עמוסה באידיאולוגיה
שטנית, אך מעולם לא הצהירה בשיריה או באלבומיה התנגדות לנצרות, למרות ששניים מחבריה באותה תקופה היו פעילים רציניים ומשמעותיים בפעולות ההצתה והאלימות במדינה. הראשון הוא Samoth שהשתתף בכמה שריפות כנסיות ואף ישב על כך בכלא (ללא קשר, הוא גם ניגן גיטרה באלבום Aske של Burzum). השני הוא המתופף של Emperor בשני אלבומיהם הראשונים, Faust, מתופף גאון, אבל חולה רוח בקנה מידה שלא ישוער. אמנם בראיונות שונים איתו הוא מופיע כאדם שפוי, שקול והגיוני הרבה יותר מכל חבריו לסצינה, אבל עוצמת המעשה שעשה, והגישה בה הוא מתייחס אליו, מראים כי משהו במוח שלו לא בסדר. מעבר לשריפת כנסיה, הוא עשה עוד משהו.

באוגוסט של שנת 92, כחודש לאחר שעבר לאוסלו, נסע Faust לבקר את משפחתו בליילהאמר .
בליל ה-21 באוגוסט, הוא הלך לפאב המקומי לשתות. הוא התחיל לשתות בירה, ובמהרה השתעמם מהאווירה במקום והלך לטייל.
כאשר הוא עבר ליד הפארק הלאומי (בו התקיימה אולימפיאדת החורף), בעודו נושא על גופו סכין, מתוך הרגל (שנבע מהמגורים באוסלו), התחיל לדבר איתו אדם זר.
לפאוסט התברר במהרה כי האדם הוא הומוסקסואל, כי הוא שתוי, וכי הוא מנסה להתחיל איתו. הזר שאל את Faust אם הוא מעוניין לבוא איתו ליער, והוא הסכים "מכיוון שכבר אז החלטתי שאני רוצה להרוג אותו, מה שהיה מאד מוזר בגלל שאני לא כזה – אני לא סתם הולך ורוצח אנשים". בשלב מסויים בהליכתם, כשכבר היו באיזור מבודד ביער, שלף Faust את הסכין שלו והתחיל לדקור את הזר. הוא דקר אותו בבטן, בצוואר ובפנים פעמים רבות (אין מספר מדויק), רצח אכזרי וממושך. לאחר הרצח הלך לנהר קרוב ושטף את הדם מפניו ומידיו. ומה שבאמת מפחיד הוא, שאם אף אחד בסצינה לא היה אומר כלום, הוא גם לא היה נתפס. למשטרה לא היה שום דבר שיכל לקשר אותם בין הרצח של הומוסקסואל בודד בליילהאמר לבין סצינת הבלאק מטאל באוסלו. Faust היה חופשי במשך שנה ושבוע עד שנחשף, ככל הנראה על ידי וארג, בחקירתו במשטרה. הוא עכשיו מסיים לרצות עונש מאסר של כעשר שנים, ומשתחרר עוד חודשים ספורים.

אם כן, אלו עיקרי הדברים. רגש התקוממות, וקיצוניות בלתי מוסברת שהולידה גל אירועים אלימים ביותר. אינספור כנסיות ברחבי המדינה נשרפו, ביניהן מבנים היסטוריים עתיקים, שחלקם בלתי ניתנים לשחזור. שני בני אדם איבדו את חייהם. חצי מהאנשים שהיו מעורבים בסצינה ריצו זמן מאסר מסויים, וחלקם עדיין מרצים אותו. ומילא אם כל זה היה עוזר במשהו. על פי השערות מסויומות, לא רק ששריפת הכנסיות המסיבית לא הזיקה למעמד הכנסיה בנורווגיה, אלא היא אפילו חיזקה אותו, על ידי כך שגרמה לקהילות להתאחד בבניה מחודשת של הכנסיות ההרוסות. סצינת הבלאק מטאל המשיכה להתקיים (על צידה המוזיקלי, סוף סוף) בעוצמה רבה גם לאחר מות יורונימוס,
כאשר השנים 1993-1995 היוו תקופת שיא מבחינת מספר אלבומי הבלאק מטאל הנורווגיים החשובים והגדולים שיצאו בהם. בסביבות 1996 דעכה קצת הלהבה, וחלק מהלהקות התחילו לחפש כיוונים חדשים. מה נשאר היום מאותו סגנון קיצוני ומטורף? המשך יבוא…