בלאק מטאל – חלק ב'

ההתמתנות וההתמקדות בצד המוזיקלי.

בחצי השני של שנות התשעים, לאחר שיורונימוס נרצח, ווארג התחיל לרצות את עונשו, התחילה סצינת הבלאק מטאל להשתנות. פעולות הטרור האנטי-נוצריות פסקו, ונראה
שהקיצוניות איבדה ממעמדה כערך ששווה להפיץ אותו בזכות עצמו. בהדרגה, במשך כשש-שבע השנים האחרונות גדלה משמעותית סצינת הבלאק שמחוץ לנורווגיה,
ודווקא הבלאק הנורווגי כמוזיקה התחיל לקבל כיווני התפתחות אחרים. ניתן לראות זאת כמעט בכל להקה נורווגית שהמשיכה להתקיים גם לאחר המהומות בתחילת שנות התשעים. גם הלהקות שלא העשירו את המוזיקה שלהן באמצעים שהיו עד כה זרים לחלוטין לבלאק מטאל, ונשארו במסגרת הבלאק, איבדו מקיצוניותן וניסו לפתח משהו שנשען פחות על קיצוניות, ויותר על מוזיקליות וכתיבה.
דוגמא מצוינת לכך היא Immortal. בשלושת אלבומיהם הראשונים (1992-1995), כתבו אימורטל מוזיקה כה קיצונית שיש שפירשו אותה כרעש ותו לא. פרשנות זו היא כמובן
שטות גמורה, אבל אמת היא שהסגנון המוקדם של אימורטל אכן היה צורם מאד לאזניים, ובעוד שאמנם הרבה להקות בלאק היו מושתתות על תופים מהירים מהרגיל אשר מעיבים על שמיעת הגיטרות במידה מסוימת, תכונה זו היתה מוגזמת אצל אימורטל, ובשילוב עם ריפים רועשים וסולן נשמשע צרוד באופן תמידי, אימורטל נשמעו למאזין הלא מנוסה כתוהו ובוהו מוחלט, שאין שום דרך לתקשר איתו. באלבומם הרביעי Blizzard Beasts, שינו אימורטל כיוון. המוזיקה אמנם עוד היתה בהחלט בלאק מטאל, אבל אחר. המוזיקה נהפכה פתאום למוזיקה שניתן לשמוע ולהבין… זה אמנם נשמע כדבר חיובי, אך לטעמי האישי, לא אצל אימורטל. אך איכות המוזיקה היא לא הנושא כאן.
העובדה היא שהמוזיקה שינתה פתאום את אופיה באופן מוחלט, מסגנון אשר נשאר יחסית אותו דבר במשך שלושה אלבומים, לסגנון אשר נשמע פתאום שונה למדי.
וזה עוד מקרה עדין, שהרי לפחות המוזיקה עוד נשארה בתחומיו הסגורים של הבלאק מטאל בלבד. שינויים קיצוניים הרבה יותר התרחשו בלהקות אחרות. Mayhem, שהיו
נושאי הדגל של הסצינה, פשוט הפסיקו את פעולתם כליל לכשלוש שנים לאחר מות יורונימוס. ב-1997 איחד המתופף, Hellhammer את הלהקה, והם חזרו להופיע ולהקליט.
לזכותם יאמר, שגם אם המוזיקה ירדה באיכותה בהרבה, מייהם שמרו על אופי בלאק מטאל לחלוטין במוזיקה שלהם, בכל אספקט אפשרי של העניין, כולל מהירות, אינטנסיביות,
ומה לא.

שינוי קיצוני במיוחד חל בשתיים מהלהקות היותר מיוחדות שיצאו מסצינת שנות התשעים המוקדמות בנורווגיה, והן Emperor ו-Satyricon. כבר בתחילת שנות התשעים הצליחו שתי הלהקות האלו ליצור בלאק מסוג שונה מאד בצלילו ובאיכותו מהבלאק המסורתי של אותה תקופה, סטיריקון על ידי שילוב פולק נורווגי במוזיקה, ואמפרור על ידי שימוש נרחב
בקלידים, ויכולות טכניות יוצאות דופן, על כן היה זה רק טבעי ששתי הלהקות ימשיכו להתפתח בכיוונים משלהן, שהרי זה גם מה שעשו לפני גוויעת הקיצוניות בסצינה. אבל ההתפתחות של להקות אלו היתה שונה מאד מההתפתחות שעברו קודם, ולרוב, לא לטובה. את השינוי שעברו אמפרור (שהמתופף המקורי שלהם נזרק לכלא עקב המהומות)
קשה בדיוק להגדיר, כי המוזיקה שלהם נשארה (בכל האלבומים פרט לאחרון שלהם) קיצונית מאד, אך בצורה משונה ולא ברורה. המוזיקה איבדה ממהירותה בצורה דראסטית,
על כן הקלידים, שבעבר היו רק מדגישים את צלילי הגיטרות (שלעיתים נבלעו במהירות ובתופים), קיבלו עתה תפקיד משל עצמם במוזיקה. כמו כן, השירה, שבעבר הורכבה
בעיקר מצרחות בתדרים מבהילים באמת, קיבלה עתה לעיתים קרובות יותר גוון מלודי מאד, ונקי.

סטיריקון אמנם המשיכו עוד במשך אלבום אחד (בשנת 1996) להוציא בלאק מטאל מסורתי, מיוחד, יפהפה וחסר פשרה, אך לאחר מכן בא שינוי. ב1997 הוציאו סאטיריקון את Megiddo קצר -נגן בן 4 שירים שנועד לציין 5 שנים להיווסדות הלהקה.
סאטיריקון הצהירו שאת האלבום הזה הם מקדישים לשבירת מחסומים ונסיונות מוזיקליים חדשים.
ולראיה , Apoptygma Berzerk הרכב ה synth pop וה House הנורווגי ביצע גרסת רימיקס לשיר The Dawn of a New Age מתוך האלבום Nemesis Divina.
ב-EP שהוציאו בשנת 1999
(Intermezzo II) שילבו אלמנטים אלקטרוניים ותעשייתיים למכביר, מה שלא היה קיים לפני כן בשום צורה, באף להקה בסצינה הנורווגית. באלבום המלא שהוציאו לאחר מכן,
Rebel Extravaganza, המשיכו לשלב (מעט) אלמנטים תעשייתיים במוזיקה, ופרט לכך גם הגיטרות, וכל כתיבת השירים, בכל השתנה מאד. לצד קטעי הלאק מטאל מהירים ומטורפים באו קטעים שנשמעו כמעט כמו רוק מסורתי, וכל שריד לפולק נורווגי נעלם לחלוטין.

כמו כן חל שינוי משמעותי בהופעתן החיצונית של להקות רבות בסצינה. להקות רבות ויתרו על המראה המרושע, מה שהתבטא בגזירת השיער הארוך, ביותור על ערימות הניטים, והכי חשוב,
בהרבה מאד מקרים, ויתור על צביעת הפרצוף בשחור-לבן מפחיד/מגוחך (corpsepaint). מעטים בסצינה הנורווגית ממשיכים לצבוע את פרצופם (אימורטאל, סטיריקון), אך
הרוב משווה לעצמו מראה רציני, כך נראה.

נראה שבאופן כללי המגמה הרווחת בקרב להקות הבלאק מטאל הנורווגי בסוף שנות התשעים והלאה היא מגמה של רצינות, של השקעה במוסיקה, עבודה קשה, בלי דגש על פרובוקציות שטוטיות, עם דגש על בלאק מטאל כמוזיקה ולא כתופעה חברתית, וכסגנון שנמצא בתהליך של התפתחות מתמדת, ללא עצירה על סאונד אחיד. ובאמת, כמות הזרמים אליהם התפלג הבלאק מטאל מאז היווצרו ועד היום היא מדהימה. להקות כמו סטיריקון ו-Ulver נוטות להתנסות במוזיקה תעשייתית, אימורטאל מתנסים בשילוב צליל ת'ראש מטאל ישן במוזיקה החדשה שלהם. Zyklon, להקתו החדשה של Samoth, אחד ממייסדי אמפרור, משלבת בלאק מטאל מטורף, בדת' מטאל טהור, עם קטעים תעשייתיים שלא משאירים מקום לספק באשר לטיבם, ואמפרור עצמם, עד פירוקם שנה שעברה, מתנסים בכל מה שהם רק יכולים.
התנסויות שונות נחתו גם על עולם הבלאק שמחוץ לנורווגיה, והן שהביאו איתן את המסחור שהולך ותוקף להקות בודדות מסצנת הבלאק העולמית (הרחבה בנושא זה מיד).
מעטות הן הלהקות שנשארו נאמנות לחלוטין לסגנון המקורי, אך ניתן למנות מספר מצומצם, כגון Mayhem ו-Darkthrone שנראה שלעולם לא ינגנו שום דבר חוץ ממה שהם
קוראים True norwegian Black Metal.

קיימות מספר גישות ביחס להתפתחויות אלו. רבים מאד יטענו שאלו ההתפתחויות הכי חיוביות שיכולות להיות, ושאין דבר יותר נהדר מכך שסגנון בעל פוטנציאל עצום כבלאק
מטאל מתפתח ומוסיף לעצמו. הגישה ההפוכה יכולה להתחלק לשתיים: האחת שטוענת שהתפתחויות אלה הן עצובות פשוט מעצם העובדה שהבלאק מאבד את אופיו האחיד הקיצוני והייחודי, ושבהכנסת אלמנטים חדשים, אנו מאבדים אתל כל מה שיפה בו (זוהי הגישה בה אני נוקט, שהרי אני לא סובל כמעט שום דבר שקשור בבלאק "החדש",
למעט סטיריקון). הגישה השנייה תטען שהסיבה שהבלאק היה כה מוצלח לפני שניסה להתפתח למשהו מוזיקלי אמיתי, היא בדיוק שהוא אמור להשאר משהו שמונע על ידי
קיצוניות, מכיוון שבתור סגנון שמנסה לפתח בעצמו משהו מוזיקלי, אין לכותבים שלו שום סיכוי. כך או כך, הבלאק הנורווגי בצורתו המקורית, כמעט ונכחד.

הבלאק מחוץ לנורווגיה:

צורתו הראשונית של הבלאק מטאל אמנם לא התפתחה בכלל בנורווגיה, אלא באנגליה (Venom) ובשוודיה (Bathory), אך בהחלט ניתן לאמר שאת הבלאק כפי שהוא מוכר היום יצרו הלהקות הנורווגיות של שנות השמונים והתשעים. עם זאת, כבר בשיא פריחת בסצינה הנורווגית, בסביבות שנת 93, התחילו לצוץ להקות בלאק מטאל בבריטניה שהיו חלק מהסצינה, ומקוריות וקיצוניות בדיוק כמו הנורווגים. Cradle of Filth שהיום כולם כל כך אוהבים לשנוא, התחילו למעשה כלהקת בלאק מטאל מרשעת וקיצונית פי שבע מכל הלהקות הרכרוכיות שמציפות את אירופה היום. בשנת 93, בשיא הסצינה, הם כבר עשו סיבוב הופעות שלם באנגליה עם Emperor! עוד להקה בריטית שהנפיצה באותה תקופה בלאק מקורי ומדהים שלא היה מבייש את הטובים שבנורווגים היא Sanctum העלומת-שם יחסית… הם לא מאד מוכרים אבל אם יום אחד יוצא לכם
איכשהו איפשהו (לא שיש איזשהו סיכוי שזה יקרה) לשים את ידכם על אלבום שלהם בשם Raped of your Religion, תדעו למה אני מתכוון. כמו כן, בימי שיא הסצינה הבלאק
בצורתו המודנית כבר התחיל להכות שורש בשוודיה, עם להקות כמו Dissection האגדיים, Marduk, או Dark Funeral. מאז הגיעה הסצינה לשיאה הבלאק מפיץ את עצמו בכל רחבי העולם, והרכבים קמים ונופלים בכל יום. ניתן לציין כמה הרכבים משמעותיים מרחבי העולם, כמו למשל Impaled Nazarene מפינלנד, Absu ו-Thornspawn האמריקאיים, Behemoth הפולניים, Sarcofago הברזילאים, הלהקות השוודיות שצוינו לעיל, Melechesh הרב לאומיים, שמקורם כאן בארץ הקודש כבר בשנת 95, ובנציגויות מקומיות, Arallu, Bertholomeus Night (סליחה ללהקות שלא הוזכרו).

כמו בסצינה הנורווגית, גם הסצינה הבינלאומית חוותה גיוונים מוזיקליים רבים ומשונים. Impaled Nazarene לדוגמא, התמקדו בנושאים הודיים באלבומיהם הראשונים,
משהו שלא היית מצפה לו גם לא מהנורווגי המופרע ביותר.
אך ההתפתחות החשובה ביותר בבלאק מטאל, וכנראה גם ההרסנית ביותר לצורתו הטהורה היא התפתחותם של Cradle of Filth מלהקת בלאק מטאל טהורה, ללהקה העוסקת בנושאים גותיים ורומנטיים. קריידל תפסו תמיכה ענקית ברחבי העולם, אשר כללה אפילו השמעות באמ טי וי. הם סחפו אחריהם קהל שלם של מעריצים שלא הגיעו אל המוזיקה דרך בלאק מטאל, אלא דרך הנושאים ה"מפחידים" בהם עסקה הלהקה, והם יצרו לעצמם סצינה חדשה, עמוסה במסחרה ובכסף, אשר נטלה מקריידל את הסגנון המושרש בבלאק, והפכה אותם לבסך הכל עוד להקה אשר מנגנת מוזיקה סתמית וחסרת תוכן, ועל כן מצליחה הרבה יותר מכל להקה אחרת בתחום.
הסיבה בגללה ניתן להסתכל על התפתחות זו כעל הרסנית לצורתו הטהורה של הבלאק היא מכיוון שלאחר הצלחתם של קריידל, התחילו חברות התקליטים הגדולות לחפש
עוד להקות בלאק להחתים, ובכך הן ממוטטות את עיקרון הייחודיות של הבלאק. הדוגמה האחרונה לכך היא חתימתם של סטיריקון ל-Capitol, חברת התקליטים הגדולה ביותר
בנורווגיה, רק על מנת לקבל עוד כסף, על פי Satyr (כותב התכנים העיקרי בסטיריקון) בעצמו. תארו לעצמכם את Arafel חותמים עם "הד-ארצי" ותבינו את משמעות העניין.
זה נראה לכם בסדר?