דופקים את הראש ולא את הזנב
יש לנו שתי שנות חדשות כאן בישראל, זו האזרחית שתתחיל ב 2013, וזאת שעכשיו – ראש השנה היהודי. אז כדי לבדל בין השתיים עשינו כאן במטאליסט משהו שונה, לעומת סיכום השנה הרגיל שעולה בסוף כל שנה ומסכם מה היה טוב ומה פחות במטאל בשנה שחלפה, הפעם אספנו המלצות לאלבומי מטאל מחברי צוות מטאליסט, ממגוון תתי-ז'אנרים שונים, ולהם הוספנו את ההמלצות של כמה דמויות מהמטאל המקומי והבין לאומי, אנשים כמו ישי ברגר מלהקת Useless ID, קירק מלהקת Down, מבקר המוזיקה הבריטי Keith Khan Harris ואחרים. אז שתהיה לנו המשך שנה אזרחית טובה – בינתיים הנה הספישל שלנו לראש השנה – תיהנו!
מורן פריאל (כתב מטאליסט)
Acid bath- When the kite string pops Cry
במשך עשרים שנה הלהקה הייחודית הזאת מאיזור ניו-אורלינס הייתה, ובמידה מסויימת עודנה, אחד הסודות השמורים ביותר של חובבי הסלאדג' המחתרתי באמריקה. על אף שהייתה קיימת לזמן קצר בלבד במהלך שנות התשעים והספיקה להנפיק לא יותר מצמד אלבומים מלאים- האלכימיה המטאלית שהם יצרו נשארה רלוונטית ובלעדית להם גם כיום, חמש עשרה שנים לאחר מות באסיסט הלהקה בתאונת דרכים והפירוק שבא אחריו. שירת דת' מטאל לצד שירה נקייה ומלודית, מקצבי אינדסטריאל לצד המנוני פולק מאיזור הביצות של לואיזיאנה, מקצבי ת'ראש מעל שטיחי סאונדים צורמים ועיסוק כמעט אובססיבי בצדדים הפחות נעימים של נפש האדם. הכל עטוף בהפקה בינונית ואולד-סקולית לגמריי, מה שרק מוסיף לקסם ולראשוניות שלו.
Om- Advaitic Songs
לאחר שבעה אלבומים שנשמעו פחות או יותר אותו הדבר, צמד הבאס-תופים עולה בניסיון השמיני לפסגות מוזיקליות חדשות ומתקרב צעד נוסף להארה לה הוא כה מייחל. מגובים במתופף חדש- שינוי מרענן והכרחי לזה הקודם וה"משעמם"- הקליפורנים ממשיכים במגמה בה התחילו באלבומם הקודם "God is good", כשהם משלבים כלי נגינה ערבים אקזוטיים כאלה ואחרים ותפילות בודהיסטיות כקטעי מעבר ארוכים בין הקטעים ה"רגילים" וגם כשירים עצמאיים. מלבד החידוש הנ"ל, ממשיכים כרגיל- הבאס הנמוכה והמלוכלכת, השירה המונוטונית והחיפוש הרוחני של Al Cisneros על רקע מקצבים מהפנטים בני 11 דקות במפגש מפוצץ בין דום מטאל, סלאדג', פסיכדליה ומוזיקת עולם. ללא ספק מועמד לאחד מאלבומי השנה הנוכחית.
Belphegor- Bondage goat zombie
למי שלא זכה עדיין להתוודע אל הצמד החביב והמופנם הזה מאוסטריה, אסכם בקצרה את עיקר עיסוקם: סגידה לשטן, יחסי מין סאדו-מזוכיסטיים, שברון לב, סגידה לשטן תוך כדי קיום יחסי מין סאדו-מזוכיסטיים שוברי לב. כל החומרים מהם עשוי מטאל טוב. בתור אחת מנושאות הדגל הבודדות של גל ה-Blackened death-metal השני (יחד עם להקות אירופאיות נוספות כמו Behemoth ו- Septic flesh) הם מפליאים לייצג את הז'אנר באופן נאמן ביותר, בעודם עומדים על התפר בין היכולות הטכניות והמהירויות הבלתי אפשרויות של הדת' לבין הברוטאליות והתיאטרליות המצועצעת של הבלאק ביצירת אלבום אינטנסיבי, אלים- ואם תקשיבו לגניחות המאולצות של הבחורה המעונה ברצועה מס' 5- אפילו קצת משעשע.
Brujeria- Brujerizmo
כשעבדתי באחת מחנויות התקליטים הגדולות בארץ נפל לידי העותק הזה במחיר מצחיק של 10 ש"ח. האמת? בשביל אלבום שיש עליו תמונה של זומבי שטני ומדבקה לבנה וגדולה שאומרת: "השמועה אומרת שהאלבום מכיל חברים מהלהקות הבאות: Cradle of filth, Fear factory, Napalm death, Dimmu Borgir & Faith no more"- הייתי משלם גם פי תשע. ומה בתפריט? סימפול קצר של ילדה מקסיקנית שרה במתיקות מתוך תקליט עתיק, והישר אחריו מנה גדושה של מטאל-תעשייתי מבית היוצר של Fear Factroy (לא מפליא בהתחשב בעובדה שהחברים הדומיננטיים בהקלטת האלבום הם הגיטריסט והמתופף של הלהקה), מוגשת בספרדית שוטפת ועם טקסטים על שטניזם, מהגרים וסמים בצד. בהתחשב בנפשות הפועלות ובציפייה הכרוכה בכך לא מדובר באלבום מופת או אפילו באחד ששווה להמליץ עליו בחום- אבל כן מדובר באלבום ממש כייפי ברקע בזמן שמשתכרים, מגישים עבודות לאוניברסיטה או סתם שוטפים את הבית. והאמת? לפעמים לא צריך יותר מזה.
Nile-Ithyphalic
בראיון שערכתי עימו שנה שעברה, הסביר לי המתופף של אחת מלהקות הדת'-טכני החשובות והטובות בתולדות הז'אנר, George Kollias, שהוא לא מתאמץ באופן מיוחד בזמן שהוא מנגן. "אתה מבין, זה כבר חלק ממני.. אני הופך להיות טייס אוטומטי", הוא אמר בדרך-אגב. בהנחה ששמעתם את הרכבת הדוהרת הזאת שבסיסה בדרום ארה"ב, האמירה הזאת היא לא פחות מסנסציונית. בתור מי שידוע כמתופף שמנגן במהירויות של עד 280 בי.פי.אם ניתן לחשוד שמדובר במגזימן או מקסימום בשקרן. ישנה גם אפשרות שלישית, בה אדון אח"כ. עם השנים Nile, ובמיוחד "אית'יפאליק", הפכו ללהקה שאני מחזיק בצד ושומר לאירועים מיוחדים- כמו וויסקי משובח או ירק ממש טוב. סאונד הגיטרות הנמוך מעפר, הגראולים הבאסיים, ומהירויות הנגינה הבלתי-אפשריות הופכות את המוזיקה של Nile לכזו המסוגלת להשתבץ בחלקים נורא מסויימים של מצב-הרוח. אני אוהב להקשיב לאלבום האכזרי הזה כשאני רוצה לקבל השראה. קוליאס הוא מבכירי מתופפים בעולם המטאל הקיצוני בימינו, והנגינה שלו מהווה מקור לאינספור רעיונות ואתגרים. האפשרות השלישית לה הבטחתי תשובה, אגב, היא שהוא זומבי מהחלל החיצון.
להאזנה לשיר מהאלבום
רני זגר (ליטרשפיך / Heart&Crossbone Records)
Ministry – Rio Grande Blood
אם אוזי אוסבורן הוא השמעון פרס של המטאל, אז אל יורגנסון הוא סטס מיסז'ניקוב: שותה, מתהולל וחי על הקצה. אבל בניגוד לשר התיירות הכושל, ליורגנסון יש אג'נדה פוליטית רצינית שמגובה באינדסטריאל מטאל רצחני וחיצי תוכחה מורעלים שהוא משלח בעת הצורך בממשל האמריקאי – האחראי הראשי לפיגור השכלי שתקף את ארה"ב באופן סופני אחרי הפיגוע בתאומים ומשם זלג לשאר העולם המערבי.
Gnaw Their Tongues – All The Dread Magnificence Of Perversityd
מסע של יסורים, ניסורים וסטיות קשות בדרך חתחתים שהיא מוחו הקודח של ההולנדי המעופף Maurice de Jong הרכב גאוני של איש אחד שמקבל השראה ממוסדות סגורים ומערבב חומרים מסוכנים שאסף באובססיביות מכל ז'אנר מטריד, אפל ואפשרי: מדארק אמביינט מטיל מורא, דרך בלאק-נויז שטני ו doom-drone לחולי נפש.
Highgate-Highgate
אני לא אשכח את היום שגדי יחזקאל, הבעלים של טוטאל ראסט, הביא לי את האלבום הזה והמליץ לי לשמוע אותו, חצי מסוייג ולא בטוח בכלל שאני אתחבר להרכב הזה מקנטאקי. האיש טעה וצדק בו זמנית: יאני מת האלבום הזה שהוא לא פחות מיצירה על-זמנית של סלאדג'-בלאק מופתי, וגם האלבום הטוב ביותר שיצא בטוטאל ראסט מאז ומעולם, לעניות דעתי ולמרות שאסור להשוות.
Detritivore – Pakt
כל החוכמה זה להפתיע וזה בדיוק מה שקורה באלבום היחיד של ההרכב הנורבגי האלמוני הזה: שילוב בלתי נתפס של שוגייז דרוון ובלאק פסיכדלי. אני לא יודע אם זה יותר יפה, יותר מהפנט יותר אפל או הכל ביחד, אבל אני בטוח שזה אלבום מצוין.
Grime-Grime
סלאדג' מטונף שמתפלש בבוז עצמי, שנאה תהומית וחולי חסר תקנה מהרכב איטלקי חדש יחסית שמסתמן כהבטחה הגדולה, לפחות מהצד המלוכלך של הז'אנר (יעני Eyehategod, Dystopia וכו'). כ"כ טוב שלא תרצו להתקלח שבוע.
להאזנה לשיר מהאלבום
עדי כהן (כתבת מטאליסט)
Darkology – Altered Reflections
פתאום נזכרתי שכבר הרבה זמן לא שמעתי חדשות מזמר הפרוגרסיב הענק Kelly Sundown Carpenter (מיטיבי הלכת בטח מכירים אותו מ- Beyond Twilight) ותהיתי מה קורה איתו. אז הוא עדיין מסתפק באלבום פה אלבום שם, למרות שאין לי מושג איך עדיין לא קפצו עליו, ומסתבר שהוא שותף בשתי להקות שהוציאו כל אחת אלבום בכורה: Darkology ו- Underworld. כל השירים באלבום הזה הם פשוט תענוג לאוזניים מכל הבחינות, המוזיקה נהדרת וההפקה פגז, אבל מה שבאמת טוב לי כאן זו הפסיכיות התיאטרלית ש- Carpenter פשוט עשה בה דוקטורט בשנים האחרונות. היכולות הווקאליות והצלילים הגבוהים עד כאב שלו, יחד עם כישורי משחק לא מבוטלים שרק התחדדו עם השנים הופכים את Carpenter לאמן ששווה לעקוב אחריו, לא ממש משנה עם איזה הרכב.
Shadow Gallery – Digital Ghosts
הנה אלבום שהבטחתי לעצמי להתעמק בו יותר בשנה הקרובה, ובכלל בחומרים של Shadow Gallery, להקה נהדרת עם פרוגרסיב איכותי לא פחות. אם הסקאלה של הז'אנר מתחלקת בין אלה שמשוויצים בטכניקה לבין אלה שבעד המינימליזם, אצל Shadow Gallery זה מאוזן – זה לא מעיק או מתיימר לשבור לך את הלב, אבל כן יכניס אותך להלך רוח מחשבתי. אין כאן מהלכים מעיקים ויותר מדי שבורי קצב וגם לא שעמום של ארבעה רבעים. פשוט מצוין. אז נכון שאת הסולן Mike Baker ז"ל אי אפשר באמת להחליף, אבל האלבום הזה עשוי היטב ובמידת העשיה הנכונה. אין הרבה כאלה.
Beyond Twilight – The Devil's Hall of Fame
נכון, זה אלבום ישן, אבל דווקא בשנה חדשה כדאי לעשות סיבוב אחורה ולראות אם לא פספסתם משהו. כי אני פספסתי בגדול – שנים שהאלבום הזה שכב אצלי והעלה אבק, כשעל שני האלבומים האחרים של Beyond Twilight נדלקתי חזק אבל לא כל כך הבנתי את הסיפור של הראשון. ואז מישהו שם לי זרקור עליו ופתאום הבנתי, מה זה הבנתי –השערות שלי סמרו והרגשתי קור מצמרר בכל הגוף – ואז הלכתי לדפוק את הראש בקיר, איזו טפשה הייתי שלא הבנתי את זה קודם! מדובר באחד האלבומים הטובים ביותר שנכתבו אי פעם, כשהמוזיקה כבדה ורעה ומציבה את התפאורה ישר בפנים שלך, האווירה מסחררת ומפחידה והזמר – Jorn Lande, שהוא לא פחות מאגדה מהלכת – עושה דברים מדהימים ומכווצי כליות שלא שמעתי זמר אחר עושה לפניו או אחריו. בהתחלה הוא יותר מדי לעיכול וקשה לקלוט אותו, אבל כשקולטים זה ממש כאילו נדלקה לך נורה מעל הראש, ואתה תרגיש אותו חזק בבטן. אלבום טוב בעיני זה אלבום שמצליח להפיל אותי מהרגליים, שאני אשכרה מצליחה להרגיש בו משהו, וכאן יש הכל, וזו בדיוק הסיבה שהוא נכנס היישר לטופ של הטופ שלי.
Subterranean Masquerade – Suspended Animation Dreams
הסיבה שנזכרתי באלבום הנהדר הזה מ-2005 היא שהשמועות מספרות שהיוצר שעומד מאחוריו, תומר פינק, עובד על אלבום חדש. הגיע הזמן באמת, אחרי שבע שנים של ציפייה. זה אלבום שאני נותנת כדוגמה לשבירת מוסכמות, ללא-סטנדרטי, לשילוב של ניגודים. פינק, שגר בחו"ל תקופה, אסף סביבו אמנים שונים מרחבי העולם, מוכרים יותר ופחות, והוציא תחת ידו יצירת מופת שלא פוחדת משירים קטנים ומפוחדים פה ושם, שמסוגלת לשלב גראולים על גבי סקסופונים שמחים, שמסתכלת למלנכוליה בפנים ואפילו מחייכת לעיתים. דווקא החוסר שלמות של האלבום הזה מדגיש את הגדולה שבו, והוא גורם למאזין להתמודד עם עצמו מבפנים מבלי להרוג אותו בתהליך.
Stonelake – Uncharted Souls
אמנם הם איכזבו אותי באלבומים האחרונים, אבל Stonelake של פעם היו ממש אחלה. מהפאוור מטאל הזה שכיף לשמוע כשיש מצב רוח, וגם כשאין זה מעלה חיוך על הפרצוף, בדוק. אם בשירים כמו "Tonight" בניחוח ההארד רוק, או "Higher" המהיר והמגניב, Uncharted Souls הוא אלבום שאני שומרת קרוב אליי לעת צרה. אמנם Heavenly פחות או יותר ירשו את מקומם של Stonelake – אותו גוון ווקאלי, אותו ז'אנר, רק עושים אותו טוב יותר – אבל זה אלבום שהצליח להתבלט אצלי מתוך הפגזת הפאוור שאנחנו מקבלים מאירופה בזמן האחרון.
להאזנה לשיר מהאלבום
ישי ברגר (מ Useless Id ו "בוא לבר")
Baring Teeth – Atrophy
טריו אמריקאי טכני ומוזיקלי עד אימה, מומלץ במיוחד למי שלא יודע איך Avanged Sevenfold נשמעים.
להאזנה לשיר מהאלבום
Buried Inside – Spoils Of Failure
סלאדג'י, מלודי, עצוב ופסימי. האלבום האחרון של הקנדים האלה, אני אוהב אותם.
להאזנה לשיר מהאלבום
All Pigs Must Die – God Is War
בעצם סוג של להקת הרדקור פאנק. אני קורא להם מטאל בוטיק כי זה פרוייקט של מישהו מ Converge וגם בגלל שאני אסהול.
להאזנה לשיר מהאלבום
Liturgy – Aesthethica
תקליט בלאק מטאל משונה עם איזשהוא טאץ' היפסטרי שאני לא ממש מצליח או רוצה לנסות להסביר. אני אוהב את הזמר פה, הוא כל כך כואב לו, נשמע כאילו לפחות לא קיבלו אותו לעבודה באמריקן אפרל.
להאזנה לשיר מהאלבום
Burzum – Fallen
כולם כועסים עליו כי הוא אמר כל מיני דברים לא כל כך נחמדים.אני באופן אישי אוהב אותו, הוא נראה מאוד נחמד.
המוזיקה פה מדהימה, גם. אני שומע את זה עכשיו.
להאזנה לשיר מהאלבום
מתן פאר (כתב מטאליסט)
Nevermore – Dead Heart In A Dead World
אלבום מדהים עם שירים מעולים אחד אחרי השני. אין שיא חיובי או שלילי, פשוט מצוין. למי שלא מכיר את הלהקה (שכבר הספיקה להתפרק) – לדעתי זאת הדרך להתחיל.
Kreator – Hordes Of Chaos
חבורת הדודים הנחמדים מגרמניה, ממשיכים לשיר ולקפץ עם ת'ראש מנסר טהור ואיכותי. למרות הטריות היחסית של האלבום, כל מעריץ קריאטור יתחבר ויזמזם מיד את הטקסטים והריפים. הסולן עדיין עצבני, הגיטרות עדיין קורעת את עור התוף, והתופים לא נחים לרגע. גם אחרי 30 שנה – קריאטור נותרה במיטבה.
Orphaned Land-Mabool
שמעתי אותו לראשונה כשחבר קנה לי אותו ליום הולדת 14 ומאז – לא הפסקתי. אני חייב להודות שאני קצת משוחד – בזכות האלבום הזה עשיתי עליהם סרט דוקומנטרי והייתי תקוע להם בורידים שנה שלמה. חוויה מומלצת אף מזיקה.
Volbeat – Beyond Hell / Above Heaven
להקה מאוד מיוחדת ויוצאת דופן בעולם המטאל. פיתחו סגנון משלהם עם סולן שנשמע כשילוב של ג'יימס הטפילד ואלביס פרסלי – קאנטרי ומטאל ביחד. תמיד כיף לשמוע אותם, בעיקר באלבום שמתארחים בו סולן קריאטור, סולן נאפלם דת' ועוד רבים וטובים אחרים.
Myrath–Tales Of The Sands
להקה שגיליתי רק בשנה האחרונה ופשוט נדהמתי. עד אותו הרגע חשבתי שטוניסיה מאופיינת רק בסנדוויץ' המפורסם שלה, אך מסתבר שיש להם סצנת מטאל בועטת. מטאל אוריינטלי טהור, מצד אחד מזכיר את אורפנד אבל מצד שני כל כך שונה ומיוחד. האזנה לאלבום גורמת למאזין להרגיש כאילו הוא דוהר עם אלאדין במדבר ירדני ועוזר לו להילחם בג'אפר וחבריו לאל קאעידה.
להאזנה לשיר מהאלבום
בן אסטרכן (כתב מטאליסט)
Azarath-Blasphemer’s Malediction
אתחיל את הרשימה שלי עם אלבום ממולדתי פולין. נכון להיום מדובר במדינה נהדרת לדת' מטאל, החל מכוכבים בין לאומיים כמו Behemoth, Vader ו Decapiatated ועד הרכבים קטנים יותר אבל טובים כמו Lost Soul, Hate ו Crionics – אין מחסור. אחת הלהקות הקטנות שחסרות מחנויות ורשימות המלצות היא Azarath להקתו של Infernus, מתופף Behemoth. Azarath משחקים באותו מגרש של Behemoth רק מהצד השני של המטבע. בשעה ש Behemoth מנגנים דת'-בלאק עם הפקה נוצצת, Azarath עושים אולד-סקול דת' עם הפקה גסה ומחוספסת. עם שיר כמו Blasphemer's Malediction הלהקה בעטה לי בתחת לחתיכות, לקחו חתיכה, חתמו עליה והושיטו לי אותה בחזרה. בהחלט חובה לאוהבי אולד-סקול.
Necrovation-Necrovation
ממקום קר אחד לאחר – השניה ברשימה שלי היא להקת האולד-סקול דת' מטאל השבדית Necrovation. ההאזנה ללהקה היא גם מסלול מוכר וגם חדש לאוהבי דת' שבדי. בשעה שהסאונד והתחושה הם של האלבומים הקלאסים משנות התשעים, זה גם מחדש לא מעט (שלא כמו Entrails שמחקים את Entombed) ומרגיש מאד מזוקק. בגדול, בשעה שהלהקה לא מביסה את Entombed או Unleashed (זה פשוט לא יקרה בשבדיה), היא כן מציעה טעם שונה לארוחה המוכרת. ההפסקות האקוסטיות והתחושה הקודרת של האלבום מאפשרת ללהקה לגוון יותר, ונותנת תחושה יותר הרפתקנית לדת' מטאל שלהם. האלבום עשוי טוב, גש אליו – הכנס את הדיסק, וקבל מכה לפנים פעם אחר פעם, גם בפעם השישית שהוא מנגן.
Bunker 66-Out Of The Bunker
מספיק עם הקור! עברנו לאיטליה החמה יותר לקצת Thrash, בדמות הלהקה העולה Bunker 66. הם מגיעים מ Messina שבסיציליה (להקת הת'ראש הכי מאפיונרית שיש) והוקמו ב 2007, הם עושים ב EP הזה מה שלהקות רבות לא מצליחות לעשות באלבום שלם. הם הצליחו כאן ליצור חווית ט'ראש זכירה וטובה עם 6 שירים שמכילים ריפים שיזיזו לך את הראש וגם יגרמו לך לחשוב "אה, זה מתוחכם", לא מתוחכם בקטע של איזה טכניקה מרשימה, אלא מתוחכם בכמה טוב זה עשוי. ה EP לא מכיל רגע אחד משעמם, מ A Can Of Zyklon (שימו לב, לא מדובר בנאצים ויש גם תמונה של הסולן מחזיק אלבום של להקת Tangorodrim הישראלית), ועד Lurking (Demons Of War) האיטי יותר הכול פה מלא בפנינים. הקול המחוספס של הסולן Damien Throne מתאים בול לסאונד הפשוט של כל ההקלטה, וגם זה של התופים והגיטרות. על הדרך כשאתם מאזינים לאלבום הזה תאזינו גם ל Barbarian, עוד הרכב בלאק-ט'ראש איטלקי מעולה.
Brocken Moon- Hoffnungslos (German for Hopeless)
אתה שונא את החיים שלך? זה בסדר, גם להקת ה Depressive Black Metal שונאת אותם. ההקשבה לאלבום היא לא רק טעם של דכאון, היא כמו לירות לעצמך בראש, כמו לזרוק לבריכה של נזק עצמי, כמו לירות לעצמך כדור בראש כשאתה בבית גרמני מבודד בהרים שבו איש לא ישמע את קול הירי. אם אלו הצרחות של הסולן Humanhater שיצננו לך את חוט השדרה או הגיטרה המדכאת והמלכותית של הגיטריסט R.W, זה אלבום לא קל אבל מתגמל. הטון המדכא של האלבום ישאיר אותך מרוסק, עצוב, ומוכן להאזין שוב לכל העצב היפה הזה. האם מישהו ביקש אלבום למסיבת יום הולדת?
Behexen- My Soul For His Glory
הבחירה האחרונה שלי היא מארצות הקור של פינלנד, עם האלבום הזה של Behexen. מסע קר לנבכי הבלאק מטאל השטני כפי שהוא אמור להיעשות, זה סיכום מדויק של האלבום הזה. האלבום מכיל משהו בשביל כל אוהב בלאק מטאל אמיתי – מהירות רצחנית שתקרע לכם את המוח? יש, קטעים איטיים יותר לדפוק את הראש של בלאק מרושע? יש, ועוד הרבה מעבר לזה.
האלבום לא עושה כלום חדש, אבל הוא עושה את מה שהוא עושה טוב. האזינו לשילוב של השירה הנקיה והצורחת ותוכלו לדמיין פנטגרם פורץ בין רגלייכם ואוכל אתכם בשלמותכם.
אתם יכולים כבר להודיע ל Varg שאתם עוזבים את המעגל השחור שלו עכשיו, אבל לא בראש השנה, זה ליל הנוער ההיטלראי שלו, ואתם יודעים כמה אוהב את ליל הנוער ההיטלראי שלו.
להאזנה לשיר מהאלבום
Kirk Windstein (גיטריסט להקת Down)
אין שום דבר שממש התלהבתי ממנו בשנים האחרונות – אני הולך דווקא על הקלאסיקות – שיהיה לכם ראש שנה שמח!
1980 – Judas Priest – British Steel
להאזנה לשיר מהאלבום
Iron Maiden – Iron Maiden – 1980
להאזנה לשיר מהאלבום
Motorhead – Ace Of Spaces -1980
להאזנה לשיר מהאלבום
Accept – Restless and Wild – 1982
להאזנה לשיר מהאלבום
Saxon – Wheels Of Steel – 1980
להאזנה לשיר מהאלבום
Keith Khan Harris (סופר, מרצה, מבקר מוזיקה, לשעבר כתב המגזין Terrorizer)
Meshuggah – Koloss
אני פשוט טורף כל מה ש Meshuggah עושים!
להאזנה לשיר מהאלבום
Sunn0 – Monoliths and Dimensions
יש לי אובססיה עם SunO, וזו יצירה מדהימה ומורכבת שלהם.
להאזנה לשיר מהאלבום
mebix – Sonic Mass
אולי לא כולם יגדירו את זה כאלבום מטאל, אבל יש בו כוח מהמם ומונומנטאלי.
להאזנה לשיר מהאלבום
Triptykon – Eparistera Daimones
השיר A Thousand Lies הוא אולי שיר המטאל האהוב עלי ביותר ב 10 השנים האחרונות. מסע של שנאה קדומה טהורה.
להאזנה לשיר מהאלבום
Wolves in the Throne Room – Celestial Lineage
מעולה ויפיפה, זה אולי השיר של הקריירה של הלהקה המצוינת הזאת.
להאזנה לשיר מהאלבום
Sven De Calywe (סולן הלהקות Aborted ו System Divide)
Benighted – asylum cave
ככל הנראה אחד מאלבומי הברוטל דת' הכי אהובים עלי בשנים האחרונות.
להאזנה לשיר מהאלבום
Entrails –the tomb awaits
תחייה מחודשת אמיתית לסאונד השטוקהולם של שנות התשעים.
להאזנה לשיר מהאלבום
Septic flesh – the great mass
הלהקה הזו עושה גלים רציניים בשנים האחרונות, ומסיבה טובה.
להאזנה לשיר מהאלבום
Periphery – periphery 2
לא חשבתי אי פעם שאוהב את האלבום הזה, אבל הם השתפרו באופן מדהים מאז האלבום הראשון, יופי של אלבום.
להאזנה לשיר מהאלבום
The ghost inside- you get what you give
אחת מלהקות ההארד קור הכי טובות שיש כיום.
להאזנה לשיר מהאלבום
Jed Simon (גיטריסט Strapping Young Lad ו Tenet לשעבר)
"שנה טובה, יום כיפור וסוכות שמח לכולם! (אשתי יהודיה אז אני מכיר קצת את החגים.."
Krisiun-The Great Execution
Krisiun הם מבחינתי אלי המטאל החדשים, הם פשוט להקת המטאל הכי טובה על פני כדור הארץ, נקודה.
להאזנה לשיר מהאלבום
Anthrax-Worship Music
Anthrax עלו וירדו במהלך הקריירה שלהם לדעתי, אבל האלבום החדש מלא במוזיקה מצויינת, אני ממש שמח עבורם.
להאזנה לשיר מהאלבום
Tenet-Sovereign
אני חייב לצפור בצופר של עצמי כאן.. האלבום הזה מייצג 10 שנים של עצירת הרגשות שלי כשהייתי בסיבובי הופעות עם SYL, ואני מאד גאה בו.
להאזנה לשיר מהאלבום
Ghost-Opus Eponymous
יש לי רק שתי מילים לאלבום הזה.. Holy Shit. הוא עד כדי כך טוב.
להאזנה לשיר מהאלבום
I-Between Two Worlds
מטאל מהמדרגה הראשונה. חד כתער וכיף להאזין לו.
להאזנה לשיר מהאלבום
דני אחירון (כתב וובמאסטר אתר מטאליסט)
Between The Buried and Me-The Great Misdirect
מדובר באלבום החמישי של אחד ההרכבים העולים במטאל המודרני, שיצא ב 2009 והיווה העלאת הילוך מבחינתם במטאל הפרוגרסיבי המסוגנן, מהלך שהחל באלבום שקדם Colors והמשיך באלבום הזה. האלבום הוא יצירת מופת של מטאל מודרני, מלווה בנגיעות של ג'אז, רוק אלטרנטיבי, קאנטרי ומה לא. פרוגרסיב מטאל אלים וחכם למי שלא מפחד ממטאל לא קונבנציונאלי ולא פשוט לעיכול אבל חוויתי מאוד.
Forbidden-Omega Wave
אלבומם האחרון (ויש מצב האחרון בהחלט) של הרכב הת'ראש-פרוגרסיב המצוין הזה שיצא ב 2010. הלהקה הקליטה אותו לאחר 13 שנות שתיקה ומדובר באחד הקאמבקים היותר מוצלחים שידע עולם הת'ראש ובאלבום שופע מוזיקה מרתקת, חוצת גבולות שנעה בין ת'ראש אולדסקול לפאואר פרוגרסיבי ומכילה כמה מהרגעים היותר יפים שלהם. השנה נזכרתי בו לקראת פסטיבל וואקן שבו הם היו אמורים להופיע (אך
ביטלו בסופו של דבר עקב בעיות בהרכב) ורק התפלאתי ממנו מחדש.
Mastodon-Crack the Skye
בחירה די ברורה מאליו. אחד האלבומים היפים של אחת מלהקות המטאל הגדולות כיום, האלבום הכי בוגר של ההרכב עד כה, ויש יגידו גם הכי נוגה. הלהקה עבדה עליו בחזרות קרוב לחצי שנה, ובגדול הוא מין אלבום נושא הזוי שמספר על רוחו של רספוטין, חוויות חוץ גופיות ומשל התמודדות כואב של מתופף הלהקה Brenn Dailor עם ההתאבדות של אחותו Skye Dailor בגיל 14. בעיני אחד האלבומים הטובים אי פעם והדובדבן בקצפת של מסטודון (למרות שישנם שיטענו שהכתר מגיע ל Lavihathan)
Norma Jean-Bless the Martyr and Kiss the Child
אלבום הבכורה של להקת המטאלקור הנוצרית Norma Jean, ויותר מהכל אלבום עם אווירת אימים מדבקת. מי שרוצה להבין על מה אני מדבר שישמע את הסינגל שיצא ממנו "Bless the Martyr and Kiss the Child" שפשוט נשמע כפסקול המצמרר לסוף העולם. מיועד עבור אוכלי המטאלקור הכועס ואווירתי, שאר המטאליסטים יכולים לנסות, הנאה לא מובטחת. אני בזמנו קיבלתי הלם מהאווירה המצמררת והמחשמלת שישנה באלבום.
Dissonant-Perspective
חייבים גם איזו זווית ישראלית, אז אני הלכתי על Dissonant עליהם השלום, אחת מהלהקות הטובות שהיו פה. מדובר בEP השני שיצא להם לאחר EP הבכורה המעולה מ2005, והיה אלים, הזייתי ומצוין לא פחות, והיה לצערי אקורד סיום ללהקה, שכן זמן קצר לאחר מכן התפרקו סופית. מי שיצליח להניח את ידו על האלבום הזה (או למצוא ביוטיוב) יהנה מאחת מיצירות הפרוגרסיב מטאלקור המגניבות שנוצרו פה ובאלבום קצר וקולע.
להאזנה לשיר מהאלבום
אלון מיאסניקוב (עורך אתר מטאליסט)
Dezperados – Dead Man's Hand
אני פשוט אוהב את ההרכב הזה, מתחילת דרכו ועד האלבום הנוכחי שהגיע אחרי כמה שנים טובות של שקט. הכשרון של הסולן והגיטריסט Alex Kraft, מי שמנגן ב Onkle Tom לצד Tom Angelripper מלהקת Sodom. הלהקה משלבת הבי מטאל אמריקאי שמנוגן על ידי גרמנים, השפעות גראנג' ומוזיקת קאנטרי, לצד כבדות של ספיד מטאל גרמני איכותי, יופי של דבר.
Accept – Blood of the Nations
אולי אלבום ההבי מטאל הטהור הגדול של העשר שנים האחרונות. ההרכב חזר מהכפור עם סולן אמריקאי חדש ומצויין ופשוט מרביץ פה שיר אחר שיר של הבי מטאל מלודי משובח, עם הפקה נוצצת ומתאימה במיוחד של Andy Sneap. חובה לכל חובב שניצל איכותי.
Marshal Law – Razorhead
הרכב בריטי שעושה פאוור מטאל כבד? תופעה נדירה, אבל הלהקה הזו ייצרה מעט אלבומים אבל כולם איכותיים מאז תחילת דרכה בשנות השמונים. האלבום הזה משלב כבדות, מהירות ומלודיה בצורה מושלמת.
Prong – Carved Into Stone
ההרכב הענק הזה היה נראה כמו זכרון רחוק, למרות אלבום קאמבק לא מוצלח במיוחד לפני מספר שנים. השנה הם הגיחו עם אלבום שמשלב את הכבדות של חומרים קלאסים מ Beg To Differ הענקי לחומרים עם השפעת אינדסטרייאל מאלבומים מאוחרים יותר כמו Cleansing.
Iced Earth – Dystopia
להקת הפאוור האמריקאית לא מצליחה להחזיק סולן, אבל הסולן החדש Stu Block שהגיע מ Into Eternity משלב את כל מה שהיה טוב ב Barlow עם הקול הייחודי של Ripper ותופר את זה על אחד האלבומים החזקים בתולדות הלהקה, חובה לכל חובב מטאל מלודי.
להאזנה לשיר מהאלבום
עומר אהרון (כתב אתר מטאליסט)
Ulcerate – Everything is Fire
הנה לכם אלבום שמציג בפניכם את העובדה שיש עוד תקווה למטאל הקיצוני. עבודת הגיטרות הטכנית והדיסוננטית מרשימה גם את קטני האמונה, התיפוף לא לוקח שבויים והמוזיקה עצמה פשוט כבדה, מלוכלכת ומעוררת מחשבה והשראה. כבר שנתיים שזה אלבום שאני שומע על בסיס קבוע למדי, ועדיין אין לי היכולת לעקוב אחרי השירים באופן בו נראה שאפשרי בחומר של להקות אחרות. פשוט נפלא.
Deathspell Omega – Paraclitus
DSO היא להקת Black Metal צרפתית שעשתה את שמה בזכות היצירתיות שביאו לעולם בשלושת אלבומיהם האחרונים. המוזיקה אוונרגדית ומתוחכמת, כזו שתעורר בכם את המחשבה, ולמרות שבאלבום הזה התמתן מעט הצליל של הלהקה, ונדמה כי הוא קרוב יותר ל – Mathcore מבחינת הגוון שלו, המוזיקה פה היא יצירה שאין שני לה, והיא בהחלט יכולה להיחשב ככזו שעוזרת למטאל לצעוד הלאה מן הקלישאות עליהן מסתמכים בדרך כלל היוצרים בו.
Negura Bunget – Om
אלבום מדהים ואווירתי שבו שילבו חברי הלהקה בין ה – Black Metal הפגאני והארצי שלהם בעוד התנסויות בתחומי ה – Ambient וה – Progressive, וזה לכשעצמו היה דבר מרהיב בזמנו. זהו גם האלבום האחרון של ההרכב הקלאסי של הלהקה, שהתפצלה מאז לזו שמוזכרת לעיל, ול – Dordeduh, שמתיימרת להמשיך מאותו המקום שאליו Om הגיע. זהו אלבום שכל חובב של מוזיקה מעניינת ומקורית חייב להכיר. יצירה חד פעמית של שלמות מוזיקלית ללא פשרות.
Fabricant – 2010 Demo
למי שאוהב Death Metal אין צורך להכיר את Demilich, להקה שעצם איזכור שמה מעורר התרגשות בקרב חובבי המטאל של פעם, זה שהיה מעז בחקר, ולא נוטה להסתגר בשבלנות מאוסות. Demilich, לצערינו, אינם עוד, אך השפעתם גרמה לגל קטן ולא משמעותי מספיק של יוצרים להתחיל להתחקות אחריה, ו – Fabricant הם ללא ספק המוצלחים שבהם. נכון, עד כה הוציאה הלהקה הנפלאה הזו רק דמו קצרצר, אך הוא טוב מספיק בכדי שאמליץ לכם עליו, ועוד יותר מכך, אמליץ לכם לעקוב אחרי הלהקה ולראות כיצד היא יוצאת מהצללים אל המקום הראוי לה. המוזיקה יצירתית ואגרסיבית, ויש לה מעיין תחושה חייזרית שכזו שמאפשרת לנו לחשוב שאילו היו נוחתים חוצנים חובבי מטאל על הכוכב שלנו, לפני שהם היו דורשים להיפגש עם ראשי העולם, הם היו קונים כרטיס להופעה של Fabricant.
Esoteric – The Maniacal Vale
תהומות הרגש והמלנכוליה שאליהם Esoteric הגיעו באלבומיהם הקודמים, זכו לחקר נוסף באלבום הזה. המוזיקה באלבום הזה נוטה יותר להשפעות Post Rock ולאו דווקא ל – Funeral Doom Metal הגרנדיוזי שהלהקה התמידה בו, ולמרבה הפלא, חיזוק האלמנטים ה"חולמניים" של הלהקה דווקא שיפר את המוזיקה שלהם אפילו יותר. אם אינכם מפחדים משירים ארוכים, איטיים ומלאי מחשבה, בידקו את האלבום הזה, ולא תתחרטו.
להאזנה לשיר מהאלבום
יובל "מולך" טלמור (סולן להקת Lehavoth לשעבר)
הילדים היום שומעים חרא מוזיקה. זה לא עניין מתנשא של גיל או ידע, זה עניין של פילטרים. אם פעם כמות החסמים בדרך של הלהקה לאוזן המטאליסט, שכללה אולפנים יקרים, מיעוט חברות תקליטים ומעט מקום על המדף בחנות, גרמה לתהליך זיקוק כזה שכשהגעת לחנות מצאת רק פנינים נדירות, אזי היום, בעידן הווב, לכל להקה יש באופן תיאורטי אותו משקל סגולי כמו לכל להקה אחרת. כולן בסופו של דבר מתגלמות בצורת עוד לינק להורדה בבלוגים ואלבומים אדירים מתחבאים להם מאחורי אוקיאנוס של בינוניות . אז הנה חמש פנינים שכדאי לדלות בים החרא:
Edge of sanity – Purgatory afterglow
זה לא שדת' מטאל מלודי הוא משעמם, גנרי, חוזר על עצמו ולעוס, זה רק ארץ' אנמי שגורמים לו להשמע ככה. אדג' אוף סאניטי, מצד שני, היא להקה מעניינת, שלא מרגישה צורך ליפול לקלישאות ושייצרה בזמנה כמה אלבומים שעדיין, במבחן הזמן, נשמעים טוב יותר מכל אלבום שמלכי המכירות של הסצינה יקליטו אי פעם.
Necromass – Mysteria Mystica Zofiriana
אני לא מבין מה נסגר עם הבלק מטאל בשנים האחרונות ולמה כולם שומעים להקות נוראיות כמו ביהקסן וארמדגה. ובכן, אחרי הפתיח שלי, אולי אני כן קצת מבין. האלבום הזה של נקרומאס האיטלקים אולי לא באמת יושב ממש טוב, והסאונד עתיק והעטיפה הודפסה בצורה הכי חאפרית בעולם אבל היי, אם אתם אוהבים בלק מטאל, אז אלה בעצם הכל סיבות טובות לשמוע את אחד האלבומים היותר מעניינים בז'אנר, שמצליח לערבב באותה חבילה גם מוזיקה רצחנית ואפלה, דינמיקת שירה כאוטית ומבריקה וגם לזרוק לך מדי פעם איזו מלודיה מנצחת.
Katatonia – dance of december souls
ביחד עם סרניידס של אנאת'מה,שני האלבומים שהופכים את כל עניין כתיבת אלבומי דום מטאל חדשים לעניין מיותר לחלוטין. באמת אין צורך שתנסו, כבר עשו את זה בצורה מושלמת לפניכם.
Ulcerate – The Destroyers of All
הלהקה הזאת, שכותבת בעצם דת' ברוטאלי, מתכתבת במחלקת הגיטרות עם ז'אנרים כמו פוסט רוק וסטונר. התוצאה היא אלבום כבד וטכני מצד אחד שמשרה טונות של מלודיות ואווירה מצד שני. מסוג האלבומים שאתה מסיים לשמוע פעם ראשונה ואומר לעצמך " וואלאק, אלבום דת' מטאל מרגש, מתי זה קרה לאחרונה?"
Nightbringer – hierophany of the open grave
תודה לך ערן סגל, על כך שהתעקשת שאשמע את זה. זה הדבר הכי טוב ששמעתי בבלק מטאל בשנים האחרונות, וכל מילה נוספת תהיה ממש מיותרת.
להאזנה לשיר מהאלבום
אלעד מיאסניקוב (כתב מטאליסט)
Testament – Dark Roots Of The Earth
קודם כל, רק לפני שמעתי את החדש של Testament במערכת והאלבום הזה פשוט הפיל אותי, אז נשים אותו. שילוב מדהים של ת'ראש קלאסי יחד עם מלודיות מדהימות ותיפוף רצחני שמשתלב מעולה עם שאר הנגנים. מוסיקה שמלווה ליריקה מגוונת – פוליטית, עדתית וחברתית. בקיצור אלבום מעולה ששוטח בפנינו את רעות האדם.
Amon Amarth – Twilight Of The Thunder God
בשביל העצבים שיתכן ויבואו. לדעתי אחד האלבומים היותר טובים שיצאו בז'אנר ולא מבייש אלבומים קודמים של Amon amarth. השילוב המנצח של ליריקה בנושא המיתולוגיה הנורדית, בדגש על מלחמות יחד עם דת' מלודי מהיר ובלתי מתפשר.
Lynyrd Skynyrd – Last of a Dyin' Breed
הם לא בדיוק מטאל, אבל גם לא בדיוק קאנטרי. בכל מקרה, אלבום חדש להרכב שהתעורר לחיים, כאשר את עמדת הסולן שנהרג בתאונת המטוס הטרגית תופס אחיו. זהו אלבום חדש שיצא רק לא מזמן בחברת Roadrunner. במרבית שירי האלבום יש שימוש נרחב בריפים כבדים ותיפוף מהיר אשר לא מאפיינים להקת קאנטרי – רוק רגילה. חשוב לציין כי באלבום מתארח בין השאר John 5, שניגן בעבר עם מרלין מנסון ועוד – חיבור מוזר אבל עובד היטב.
Orphaned land- The Never Ending Way Of ORwarriOR
אי אפשר בלי קצת משהו מהבית, אלבומם האחרון של Orphaned land שרק השבוע הספיקו להופיע בפסטיבל העוד בירושלים עם סטליסט מרשים ומיוחד. 6 שנים חיכינו ובסוף הגיעה יצירת האומנות הזו שיש בה כל כך הרבה סגנונות, ריפים, כלים, סגנונות שירה וכמובן ליריקה מבריקה (כן, אני יודע שאני משוחד).
Septicflesh – The Great Mass
לא יעזור בית דין, היוונים האלה יודעים לעשות מטאל טוב. אחרי ההופעה מלפני מספר חודשים חרשתי את האלבומים של הלהקה וללא כל ספק, האחרון, The Great Mass, פשוט מוביל.
מבין כל 5 האלבומים אם עלי לבחור שיר אחד שעשה לי את זה בתקופה האחרונה אז אני בוחר ב .Pyramid God.