"דפיילר" חופר – להיות אדם טוב יותר

ובכן, את הטור השבועי, אני רוצה לפתוח בהתנצלות. אני רוצה להתנצל בפני כל מי שלקח את שני הטורים האחרונים – שהם דבר והיפוכו למעשה – בצורה חמורה מדי. כלומר, חוץ מאלה שזה מגיע להם כמובן, אבל לא מהסיבות שצויינו בכתב. אני נוהג להתנצל הרבה, זה משום שאני טועה הרבה, ועושה הרבה שגיאות, והדרך הכי נוחה לתקן אותם זה להתנצל במקום להיכנס לסחרחורת של צדקנות. אז אני מתנצל בפני כל הבנות שנפלו להכללה הסקסיסטית שלי. לא היה נגע של שוביניזם בתפיסה שלי, ואם הדברים התבהרו ככה על הדברים, זה היה בעיקר בגלל שהמצב עצמו הביא אותי לכדי ייאוש. אני חייב לציין שבעקבות הרבה פניות אליי באי מייל, נוכחתי לדעת, וזאת מהסברים בלבד – שאני טועה. שיש הרבה יותר ממה שנראה לעין, ואל לי לשפוט אנשים, בטח לא בגלל שיחה פשוטה על סאונד של סנייר.

כפי שהבהרתי לרבות מאותן בנות, הבעיה היא בי כנראה. אני אוהב לדבר הרבה ועל מטאל. זה שני דברים שלא הולכים יחד. יתר על כן – אני לא מוזיקאי, וכל המילים שיוצאות לי מהפה או מהיד אינן מבוססות על תיאוריות והתנסות נגינתית, אלא מסתכמות בניגוח ססגוני של רעיון מסוים, באופן כללי. אז לכל אותם אלה שנעלבו בגלל שקראתי לדום מטאל סגנון נשי, סליחה. הדום מטאל הוא לא סגנון נשי. אמרתי את זה כי… כי רציתי לפגוע בכם 🙁 … זה לא עושה אותי אדם טוב יותר, אבל זה לפחות אומר שאני מנסה. עדיין, אלה אשר קראו את הכתבה וחשבו שאני מתייחס לכלל הבנות במטאל, אמרתי מראש שלא, שישנם שני סוגים. הראשון ממש גרוע, והשני לא. השני אפילו ממש טוב. מבחינת מטאל. זה לא אומר לכם שאתם אנשים טובים יותר. למעשה רוב המטאליסטים האמיתיים שאני מכיר הם אנשים נוראיים.

עכשיו לנושא אחר לגמרי, מגהדת'. השם עצמו היה מסמר את השערות שלי שהייתי קטן. אמנם הייתי ילד-מטאליקה מושבע, אבל מגה-דת', החל משלב מסוים – תמיד הראו תחרות צמודה מבחינתי. ועכשיו הם באים לארץ. אני מתרגש עד אין שיעור. בשבילכם כמובן. אני לא אהיה פה כדי לראות את זה. אני אראה אותם לעומת זאת יומיים אח"כ בפסטיבל גראספופ, שזה גם אחלה מקום לתפוס אותם, עם סאונד שההאנגר לעולם לא יוכל להוציא (-אולי- בהופעה של סאלם). דייסקשן גם אטרקציה לא קטנה ובינתיים, נכון להיום, הלהקה השלישית עוד אלמונית.

איטרנל גריי, נכון להיום נציגת הדת' מטאל הגדולה ביותר בארץ, אישרה את השתתפותה. גראספופ זה לא, אבל זה בלי ספק מה שציפיתי אולי עוד רק 5 שנים במקום ישר על השנה השלישית. פסטיבל מטאליסט השנה הולך להיות גדול ברמה ניכרת מהקודם לו והקודם לו. אני מקווה רק ששנה הבאה ההאנגר יוכח בתור מקום קטן מדי לאלפי המטאליסטים המתכננים להגיע. אני מהמר שתחנה הבאה זה גני התערוכה. המגמה לחלק את הפסטיבל לשתי במות או יותר תהיה חכמה, וברגע שיהיה תקציב לעשות דבר שכזה, אני ממליץ בחום. זה כמובן כאב ראש רציני לחברת ההגברה, אבל בשביל זה משלמים להם לא? כן, בשביל זה. לא בשביל סאונד כמו בנמלה.

ובכן, בהתאם לציפיות שההופעות הולכות ומעלות רמה, התרחש לאחרונה אירוע רב-להקות בירושלים הבירה, בצוללת הצהובה – המקום הזה עם הסאונד שממש כיף לשמוע בו. בקצרה, זהו מקום אידיאלי להופעות מטאל בגודל בינוני עם קיבולת של 300 איש בערך, קצת יותר, אבל מרוב שזה בחור בתוך ירושלים – זה מאד מייאש להגיע לשם. אני לצערי לא הגעתי, אבל המאורע נחל הצלחה מרובה. המקום שם הולך והופך להיות הבמה האלטרנטיבית ללהקות מקומיות אשר מתייאשות מהסאונד והיחס התל-אביבים והולכות לנוח עם סאונד טוב והופעה טובה ואינטימית למדי מול קהל שונה, רובו אגרסיבי ולהוט להופעות. ממש פריפריה נפרדת – ובכלל מדובר בעיר השנייה בגודלה בארצנו. ההבדל בין הקהל החיפאי, שגם הוא מרוחק, לירושלמי, אינו מובן. האם זה בגלל הרכבת שחיברה אותנו עד כה? האם הדבר הולך להשתנות? זה אולי נשמע לכם מטופש –אבל פתאום הדרך לירושלים מת"א או אפילו מחיפה לא נשמעת מסייטת כל כך – וזאת רק בגלל הרכבת, למרות שהמסע שלה ארוך מנסיעת אוטובוס רגילה.

לאחרונה היו שם הופעה של בצפר, ערב הופעות בלאק מטאל וה"מיני-פסט" של הלהקות המקומיות (מאיזור החיוג הקרוב בכל אופן) – זה יותר הופעות מאשר שהיו בבארבי באותו זמן נתון. רק מה? לאירועים האלה עדיין מגיעים מעט אנשים. יש הרבה מאד ירושלמים שמתבאסים מזה. למה אצלנו יש רק 120 איש ובת"א יש 300 שמגיעים קבוע? אז רק כדי לתת פרופורציות, הבא נאמר שהלהקה שלכם נקראת Vader ואתם עושים סיבוב הופעות אירופאי. כמה אתם חושבים יבואו למועדון קטן שכזה בברלין, שלמחרת אתם מופיעים בבון? המספר די זהה. למעשה, ייתכן שפה בארץ המספר כפול ואף משולש מהופעה של ויידר בברלין בסיבוב הופעות. אנחנו עומדים בסטנדרט נהדר יחסית מבחינת הלהט המקומי למוזיקה. לא רק זה – גם מבחינה עסקית, יש פה יותר אידיאולוגיה מאשר תמלוגים.

תחשבו רגע על Raven Music. אתם חושבים, וברצינות, שמישהו מרוויח על חשבונכם שאתם מקבלים אומנים מכל העולם ב-25₪ לאלבום? אם כן, אתם כפויי טובה ברמות היסטריות. אז נכון שאיש לטעמו יקלע, אבל חנויות המטאל המקומיות כמו החנות המקוונת של Raven או המטאלשופ הן חנויות שעיקרן הוא אידיאולוגיה. אתם רוצים ת'ראש מטאל מקסיקני? אתם תקבלו. אתם רוצים בלאק מטאל פורטוגזי? אתם תקבלו. יש לכם מכל וכל, מהמיינסטרים עד לאיזוטרים שבאומנים, שאולי אפילו הם לא יודעים שהאלבום שלהם יצא. אני לא חושב שאין שום יד עושקת נסתרת שעושה כסף על חשבון קהל הקונים. לעומת זאת, יש תמיד מקום לשיפור מבחינת הצד המקומי, ואני לא מדבר על חנויות הדיסקים המקוונות והארעיות – אלא על ההופעות וזה תמיד נושא שהדאיג אותי.

לכל להקה לדעתי מגיע תגמול על הופעה שלה. לא. חשיפה זה לא תגמול. כלומר זה כן, אבל במידת הנכון. לתת ללהקה במה ואז לשים אותה על פלאייר זה לא חשיפה. זה ניצול. כמובן אם להקה רוצה להתנדב להופיע, זו כמובן זכותה המלאה. אם היא מאמינה באמת ובתמים שהשם שלה ייבנה בזיעת אפיים הקשה ביותר, שהיא תקרע את התחת בשביל ששמה ייכנס לפלאיירים הנכונים, לאירועים הנכונים, והתגמול שלה מסתכם במחיאות הכפיים של הקהל במקום ושאיש לא זוכר את שמה למחרת, זה פייר לחלוטין. זו גם סיבה שלהקות מתפרקות בגללה. אם הן קורעות את התחת בשביל להישמע טוב ביותר בשביל הקהל שלהן, בחזרות, שעולות לרוב כסף, ואז לא מקבלת החזר כספי למאמץ, שכזכור עלה כסף, מתישהו הלהקה הופכת לנטל יותר מאשר לתחביב. אני לא פונה ללהקות פה, אני פונה למארגני האירועים. אם הערב עלה יפה, תנו קצת כסף ללהקות. לפחות לשלם על החזרות שהן עשו, עזבו אתכם החזרי דלק וכדומה, זה לא שהלהקות בלעדיכם הם שום דבר. מארגן אירועים שחושב ככה צריך להכיר את המגף של כל אחד מאותם רוסים חובבי Manowar בתור עונש, ואז לעשות פוגו עם אנשים פשוטי חולצה ומיוזעים כחלזונות. בלי הלהקות – אין אירוע.

Get it into your head.

מסר כללי לשבוע: להקות יקרות, קהל יקר, מטאליסטים יקרים. זוהי די קריאה נואשת לחרב, או לרובה הסער לחילופין, או לעט ההורגת לא פחות. אנתרקס אמרו את זה הכי טוב – United in despair still makes it harder to divide. אם כל אחד יראה איפה הוא יוצא מופסד, איפה האחר יוצא מורווח יותר ממנו, ואם נחפש את הרע בכל מקום, אנחנו נמצא את זה. זה האופי האנושי – ועוד יותר על כן – היהודי שבכולנו. אבל סצינה מוזיקלית – באשר היא, היא מעבר לרעיון של להישען על הדברים שמביאים לנו כסף לכיס או לחם ללוע. אני יכול להגיד כמובן שכולנו נעשה מוזיקה טובה – או סרוחה – לפי ההחלטה שלנו, ונהנה ממנה. זה יכול לעבוד טוב מאד. רק תסתכלו על Buzzer, כמה יפה זה עובד להם (והנה, השחלתי עוד פרסומת חינם).

מסר מנותק מחייכם באופן כללי, כן בטח: אינטרנט-באשינג. זה כמעט ומושג נפוץ בחייו של כל מטאליסט. הרצון להוכיח שהוא עושה הכל יותר טוב, שהוא יותר טוב מהאחר וכדומה. זה אולי הניכור שמגיע באינטרנט, שאנשים פשוט לא אכפת אחד מהשני כי כל מה שהם קולטים מהם זה כינוי מטופש וכמה מילים, והכול מתרכז במקומות מאד ספציפים, החל מאיבריו המוצנעים של הגבר או אישתו, וכלה באביזרים נלווים. חלק מזה נעשה ללא מטרה, חלק מזה נעשה בשביל הצחוק, וחלק זה נעשה לטובת הכלל, כביכול. זה לא משרת אף מטרה, ופוגע מאד, בי באופן אישי. ואלה שחושבים שנהייתי ריגשי לעת זקנה, צודקים. גאד-דאם אני אוהב את המוזיקה הזאת וכואב לי לראות איך אנשים ששומעים אותה מתנהגים. אז שיעור חשוב לכולנו, וגם לי, אם פגעתי במישהו, לפני שנהיה מטאליסטים, נלמד להיות בני אדם. זה למה כל כך הרבה מטאליסטים נתפסים אצלי כאנשים נוראיים כנראה. ע"ע ו-Support the Strength.