"דפיילר" חופר – לכלוכית

בצפר חתמו ב-Roadrunner. כן, יש לי הצתה מאוחרת. אני קם בבוקר, מביט עמוק אל תוך הידיעה המנצנצת באפור בהיר על אפור כהה באתר החדשות הנצחי של "בלאברמאות'" כדי לראות שזהו, זה קרה. הם הצליחו "לטפטף" (אם נתרגם בצורה פושעת) עסקה עם Roadrunner, וכל הכבוד להם. הבעיה נפתרה. הסצינה יכולה לעשות עכשיו פסטיבל בסדר הגודל של וואקן וכעת אקססום ועזאזל יכולות לצאת לסיבוב הופעות של חצי שנה באירופה + יפן.

לא.

כלומר, אני אומר שיהיה, בכיף, למה לא? אבל כולנו יודעים שלא. זה לא יקרה, לא בשנים הקרובות ולא בגלל שלאסף עינב יש מחויבויות מוזרות לקדם ארוויזיון. הסיבה היא כמובן שמה שבצפר עשו, זה השקיעו הרבה עבודה בלשחק בליגה של הגדולים, וכמו מילי אביטל הם אשכרה משכו את האש בדיוק בזמן הנכון במקום הנכון אצל העיניים הגדולות של הגויים, שהחליטו "וואלה, גם יפה וגם אופה", רק בגרסה פחות כוסית ויותר הארדקור. מה לעשות, אי אפשר להתווכח עם עובדות מנצחות. בצפר להקה טובה בסטנדרטים של Roadrunner והעובדה שהיא מישראל גובלת בזניחה בשבילם כל עוד הם יבצעו את המוטל עליהם, שזה כבר פרטי החוזה שלא ידועים לעבדכם הנאמן.

אבל כמו שמילי אביטל היא לא נועה תשבי, בצפר הם לא להבות' והם לא איטרנל גריי והם בטח לא ספון אוף איבל (למרות שנייל ווית'ין הם כן) ומזלו של האחד אינו בהכרח מזלם של כל השאר. עובדה היא שאיטרנל גריי הקליטו הרבה לפניהם אלבום בחו"ל, עם אורחים מכובדים וכיוצא ועד היום הם לא השתרבבו לאיזו חברה בסדר גודל כמו מטאל-בלייד, שבהחלט מחזיקה להקות ברמה מתחת אליהם, אם לא שתי רמות. וגם להבות', שמנגנת אמנם מוזיקה פחות קליטה ויותר אכזרית, הייתה צריכה איכשהו למצוא את עצמה לפחות קרובה יותר לרילאפס מאשר לחברה כמו פיידלס רקורדס, שהיא בעצם גולת הכותרת שלה. ואני רק מדבר מבחינת איכות המוזיקה, שנויה במחלוקת ככל שתהיה, מה לעשות – הגויים אוהבים את הרעש הזה, במיוחד ברילאפס. איך דברים השתבשו?

אני לא גאון הדור, אני רחוק מאד מהבנה של הדברים האלה, אבל מן הסתם התשובה היא שלא הכול מוזיקה, במיוחד לא בעסקי המוזיקה באשר הם. ונכון שלהבות' טחנו פחות או יותר כמה בילויים עם אבורטד באירופה, הם לא הצליחו לקלוע את השלשה המתבקשת שבצפר הצליחו כנגד כל הסיכויים, והמשל לסינדרלה הוא פשוט מושלם. דמיינו שבצפר היא סינדרלה, או בעצם "לכלוכית" (באמת נשמע מתאים פה יותר), וארץ זבת-חלב ודבש היא האימא החורגת והמרשעת. כמובן שהנסיך הוא Roadrunner, שבה הכול טוב וכיוצא בזה והייתי מניח שסוון (אבורטד) הוא הפיה הטובה. איכשהו כל הפאקטורים עבדו לטובתם (במיוחד הפיר פאקטורי, ההופעה שחשפה אותם לנסיך, אותם נמשול לכרכרת הדלעת).

עכשיו הבעיה היא לא בבצפר, ההפך. בצפר עשו את שלהם, והם יכולים לנוח על זרי הדפנה עד לפחות שיבוא שלום עלינו, ואז Roadrunner יחייבו אותם להופיע בסלע האדום או לעודד חיילים אמריקאים בעיראק (ואני רק יכול לדמיין את עצמי כמה מעודדת את ג'ון סמית בן ה-24, רד-נק שרוצה ללכת הביתה ולשמוע אלביס, תהיה ההשמעה של Early Grave על במה גדולה ומפחידה באמצע נהר פרת). הבעיה היא בכל הלהקות שאומרות בעיניים עיוורות "אם לבצפר זה הלך, גם לנו זה ילך." מתוקים, לבצפר זה לקח 8 שנים, והרבה מאד מזל. אל נא נקפוץ מעל הפופיק ונגיד שנפתחו שערי גן-עדן, כי סינדרלה יש רק אחת נכון להיום.

אז נכון, שהם עשו את הדבר שהיה נתפס כבלתי אפשרי. אין ספק שעכשיו כל הסצינה השתנתה, עד כדי כך ש-Damnnation יתחילו לעשות מטאלקור ו-Armilos יחליטו שגראנג' יותר הולם את התדמית המוזיקלית שהם מנסים לשדר. ההבדל שעליו אני שם את האצבע והוא נראה כמובן אבסורדי, שאם נחזור שוב למטאפורה הטחונה של סינדרלה, האימא המרשעת נשארת האימא המרשעת וככה גם האחיות הרשעות של סינדרלה, ואם היא עזבה או הולכת לעזוב את הבית, אנחנו, העכברים הסטלנים מהסרט המצויר, עדיין נשארנו עם יחס מחורבן בבית.

אז הבא לא ננסה לחכות את בצפר, לא מבחינה מוזיקלית, ובטח גם בטח לא לפי איך שהם סללו לעצמם את הדרך פה בארץ. בצפר הצליחו להעיר את עינינו שפה בארץ אין עתיד למוזיקת מטאל, לא בפורמט המקומי שאנחנו מכירים אותה, ועם המקסימום שאפשר לסחוט מהמטאל הישראלי זה מלחמת עקובה מדם על גלגל"צ בשביל סינגל אחד יחיד ומסכן של אורפנד לנד, אחרי תחנונים רבים, ואפילו את זה הם לא מצליחים לבטא כראוי, אז אולי המלחמה הזאת לא שווה את הדם שנשפך עליה, פשוט כך.

אני חושב שפתאום צצה תפיסה שחברי הלהקות המקומיות אומרים לעצמם "בצפר הופיעו בכל חור, אז גם אנחנו נעשה את זה". ופתאום מועדונים בשקל במתנ"סים צצים כמו פטריות אחרי הגשם או אחרי שיעור ספורט – וכולם אוהבים את המטאל (אם זה ערב מחווה לדימו בורגיר) או רוצים לעודד להקות צעירות (ולכתוב את השם של הלהקה בשגיאות כתיב, אם בכלל) והנה בכל חור אפשרי מה-"נמלה" ועד לאשקלון עיר האופל האבסולוטית צצים אירועי מטאל עד כדי התפקעות ורוויה ללא הכרה.

אז באמת כל הכבוד לכך שיש לנו הרבה מאד להקות צעירות עם הרבה מאד אמביציה פה בארץ ואני באמת 100% שמח בחלקי על כך, כי אני, להבדיל רבים מאחרים, באמת –אוהב- מטאל, על מרבית הפורמטים שלו. אני לא מבין גדול, אבל אני אוהב את זה.

מסר חשוב לשבוע: פשוט לא לקפוץ מעל הפופיק ולפול לעסקאות מפתות לחינם. זה לא שווה את זה. להקות צעירות באשר הן הקוראות את דבריי – אם יש לכם פוטנציאל, תפגינו אותו, אבל לא בערב-שטות, כי אם רק בערב איכות. אל תתנו למועדוני הארץ להתייחס אליכם כמו זבלים. מי יודע, אולי אתם הדור שיביא פה שינוי. בצפר הוכיחו לכולנו שאפשר לשנות.

מסר מנותק באופן כללי: DIY, ידידיי, זה התגלמות הפוי במוזיקה. להקות אשר באמת שואפות להופיע במקלט עם סאונד מחורטט ויותר פיד-בק ממוזיקה, אינן אוטנטיות – כי אם טיפשות. הלהקות שיכולות להרשות לעצמן לקרוא את זה, תשקיע את הזמן שלכם בלעבוד ולמצוא ציוד נורמלי ואולי קצת סטנדרטים במקום לשוטט באינטרנט. שמועות אומרות שזה ממכר.

אל תגיבו לי. אני לא יודע לקרוא.