"דפיילר" חופר – שרק 3: ביצת המטאל
אתם שומעים את זה? לא, זה לא השקט שלפני הסערה, זה הצפצוף המעצבן שאחריה. לא שומעים? תקשיבו טוב. אחרי כל הרעש שהביאו בצפר עימם, אחרי המבול של אורפנד לנד ואחרי הלהט של ההופעות של הצעירות בלהקות, נדמה כאילו הצפצוף הנצחי שכולנו יוצאים איתו אחרי ערב מטאל מוצלח בבארבי, אנחנו לא מספיקים להרגע, והנה אנחנו חוזרים לקירות בעוד ערב מטאל מוצלח בבארבי. יום אחד אלה איטרנל גריי, יום אחר אלה סוליטארי, ואלה שאוהבים לשמוע מוזיקה אחרת ועדיין להנות ממיטב ההופעות של המטאל בארץ יכולים לשכוח, מה שגם כרטיס להופעה של אהוד בנאי עולה יותר משל סוליטארי והתסכול על זה רב למדי.
אנחנו עומדים בפני שינוי נוסף, ידידיי ואחיי. שוב הסצינה הולכת ללבוש צורה אחרת, ואולי תקופת הרוויה המבורכת הזאת עלולה להביא שנת פוריות ואחריה שנת בצורת. 2004 נעלמה מהמראה האחורית ו-2005 נראית כמו משהו מפלצתי עוד יותר לטובה כמובן. אלבום חדש לסאלם, בצפר ודיסטורטד, וסימנים חזקים גם מהחבר'ה הפחות מיינסטרימים כמו אלבום להור-קור (אשר מוקסס על ידי רייזור ראמון, כמובן), אלבום חדש לערפל, אי-פי לדיסוננט שצברו תאוצה זועמת בשנה האחרונה, וכמובן אי-פי חדש לאיטרנל גריי שכולנו כבר מחכים לו המון זמן.
אז הופעות השקה לכולם? וואו, זה בערך יגדיל את הדיסקוגרפיה הישראלית הממוצעת בביתו של המטאליסט הישראלי הממוצע בישראל. זוכרים מה קרה ב-2003? נכון, זה היה ככה עם נייל ווית'ין, להבות, ואיטרנל גריי. וזאת הדרך אני חושב. לתת לקהל שלך דיסק + הופעה זה הדרך הכי כיפית בעולם לגרום להם לאהוב את הדיסק.
זה ממש לומר "ככה אנחנו נשמעים על הבמה. אהבתם? תוכלו לשמוע גם בבית". ובדר"כ החומר פה בארץ ויהיו הרבה שלא יסכימו אותי, הגיע ב-5 השנים האחרונות לסטנדרטים שאני אישית לא הייתי רגיל אליהם. אז נכון שאיש מאיתנו לא מנגן כמו מסטודון או מקסים כמו וינטרסורג, אבל עדיין צריכים להודות ולהגיד שסחטיין על ההצלחה וההתקדמות. כיפאק היי לכולנו.
עכשיו לקצת פרקטיקה להמונים. בואו נאמר שהגידול של הקהל הישראלי לא יגדל באופן שווה לכמות הצפי של אירועים גדולים. מה זה אומר? שלהקות שהיו רגילות בעבר להביא 200 איש להופעה, וכיום מביאות 400, תחזורנה להביא 200 איש. הדבר הזה יחמיר כמובן אם תכנסנה לתמונה הופעות רציפות מחו"ל ונצטרך להתלבט בין הופעה של The Haunted לבין Lamb Of God כי הן נופלות על אותו יום. פנטזיה פרועה של כמה אנשים? אני מניח. האם זה סימן לסצינה בריאה? כן ולא. זה עובד בפריפריות אחרות, למה שזה לא יעבוד פה?
בגלל סיבה פשוטה, תרבות הרוק ומוזיקת הלעז בארצנו נגועה בגועל נפש מדיני. זה בא לידי ביטוי בעיקר בגלל שמועדונים, לא משנה להם כמה אנשים באים – אם זה 150 או אם זה 700, מטאליסטים הם עם שלא ראויים לקבל במה, כי הם מוזיקת שוליים, ואף עיתון או כתבת טלוויזיה לא תתן למקום את המוניטין אותו הוא מחפש אם הוא ייתן באופן קבוע ובראש חוצות במה למטאל. אני לא אלך להתבכיין כמה רע לנו, וכמה טוב לאחרים, כי יש לנו מה שלאחרים לעולם לא יהיה, מלבד האופי היהודי של הסצינה שלנו, וזה קהל חם ואוהב, מה שבפינלנד מקבלים במחיאות כפיים קרירות, אצלנו מקבלים ב-4 מעגלי פוגו באולם קטנטן. אולי המטאל שלנו בשולי-השוליים, אבל הוא עדיין בועט חזק יותר מ-90% מהמטאל העולמי, וזה רק בגלל שהוא חושל בלהבה הישראלית.
אה כן, ואנחנו בכיינים בצורה היסטרית. שום דבר לא טוב לנו מספיק, תמיד יקר לנו, ואנחנו עם של כפויי טובה. זה ביטוי של אופי יהודי, וזה מקבל ביטוי בכל אחד מאיתנו. אם לא היינו כאלה, גם בעלי המועדונים לא היו כאלה. עם ישראל הוא כזה, אין מה לעשות.
זו בעצם אחת הבעיות העיקריות שכולנו כבר שמנו לב אליה. אנחנו תקועים בבארבי. לפעמים נושקים לתאטרון נשיקת לילה טוב. לפעמים מבקרים בהאנגר 11 ונזכרים כמה המקום לא אקוסטי אבל מאד מרשים, לפעמים גם מבקרים במקומות איזוטרים יותר, אבל בסופו של דבר, המטאל הישראלי חי את חיי הלילה שלו בבארבי בקיבוץ גלויות 52. זה עצוב במיוחד. בין סצינות המוזיקת שוליים הכי בועטות ופעלתניות בארץ ובחו"ל מבחינת יצוא (לעומת מוזיקה ישראלית אחרת כמובן, מאז נפילתו של הטראנס למחוזות הזויים, אבל מה אני מבין בעצם – יש עדיין הרכבים פסיכודלים שעושים מיליונים כמו אינפקטד מאשרום לא? … לא) ועדיין יש לנו מוניטין שנשמר מכתבה מטופשת על מלכאש מלפני 10 שנים, שכל הורה מאיים לנפנף בה אם רק ידע שהילד שלו מחביא חולצה של סלייר בארון. אמנם יש פתיחות יחסית, האינטרנט כמו שהסביר הרבה לעולם התקשורת העוין תמיד שהמטאל הוא לא השטן, ויש כמה פנינים חמודות (תודה לאבא סאלם ולאמא אורפנד לנד שהסבירו את זה טוב ממני, ושהביאוני עד הלום) שאבא או אמא בבית מוכנים לשמוע ומדי פעם גם גונבים לכם את הדיסק וטוחנים אותו במערכת, אבל מעבר לזה, האינטרנט פתח שערים לא רק לילדים שיכירו להקות כמו אבורטד ובהריט, אלא גם בשביל שנצא מהבועה שחיינו בה.
הכל עניין של תהליכים ושל מידות בחיים. עם הזמן, ועם המצב של המדינה שלנו יהיה שפוי יותר (כי מה לעשות, במידות של חו"ל, הוא לא שפוי) אז אולי נעבור באמת עם הזמן למעצמה של מטאל אוטנטי לפחות כמו יפן או אוסטרליה, או מינימום ברזיל. אבל עד אז – אנחנו יכולים לחיות באשליה נטולת חמרמורת אמיתית שתעיר אותנו בקול שאון למציאות חדשה. אנחנו עדיין תקועים בביצה הזאת ואין לנו דרך לצאת או לשפר אותה בדרכים אינדיבדואליות.
מה עושים ? אמממ… העצה שלי היא שכל קורא אשר אכפת לו (זה מצמצם אתכם, הקוראים החביבים ל-10% מן המסתבר) ישאל בבית וינסה לברר אם יש באמת אופציה להרים מועדון אירועים של ליין קבוע באיזור התעשייה של עיר מגוריו או משהו דומה. תמיד אני מקבל את השמועות הרגילות "אבא של חבר שלי מתעסק עם ההוא שם בעירייה" – אבל איפה אנחנו ואיפה פסטיבל המטאל שהובטח באיצטדיון הכדורגל של נהרייה? במרחק גדול אחד מהשני כנראה. אבל את הצעדים הראשונים אנחנו כבר עושים, ואם כנען יכולים לחמם את הדג נחש, אז אין סיבה שדיסוננט לא יעשו סיבוב הופעות עם היהודים, ואין סיבה שבוטן מתוק בקרקס לא יחממו את בצפר – מלבד העובדה שבוטן להקה ממש מחורבנת. יאללה תרבויות שוליים יקרות, עורו והתאחדו נגד האנשים הרעים ששולטים במועדונים ובמות ישראל! אחריי לדגל, וכל מיני שירבובי טרו-מטאל למיניהם!
מסר חשוב לשבוע: מסקנה עגומה היא של-10% מהקוראים האלה פשוט נשבר מהקריאה לנשק שלי. כולנו אוהבים מטאל, בתאוריה, אף אחד לא לוקח ומיישם לקחים בידיים שלו. אני מבחינתי ובאופן אישי עושה הכל כדי לקדם לפי ראות עיני את המטאל בארץ. נשמע מטופש? זה מטופש, כי זה לא נותן לי כלום, אבל הביצה הזאת היא הביצה שלי, ואני אוהב להתנהג כמו שרק לגביה.
מסר מנותק באופן כללי: לאחרונה הגעתי למסקנה (תודה אורי) שאנתרקס היא הידידה הכי טובה שלך שלעולם לא תרצה לזיין. כי באמת, מי "באמת" אוהב את אנתרקס, כאילו – בתור להקה אהובה? יש כאלה שאוהבים מטאליקה, מגה-דת', סלייר ואפילו טסטאמנט, אבל אנתרקס? היא כמו אחות בשבילך. אתה לא תרצה "באמת" לאהוב אותה הכי הכי. יש לזה סיבה כמובן. הם מעולם לא היו ממש "שם" אתם מבינים? כלומר, היו ספיד מטאל אחרי שכל הגל כבר פגע בכולם, והאלבום הכי טוב שלהם "Among the living" יצא שנה אחרי היצירות הגדולות באמת של 86 – הם היו תמיד מאחורה. איזה Lag טראגי. אני אומר תנו צ'אנס לאנתרקס! אל תתנו לסקוט אייאן ומבחר יצירותיו להתבזבז לשווא!
ספרו לי כמה "אבא שלכם מקושר בעירייה ואתם יכולים להשיג מקום יותר שווה מהבארבי"
אחד-אחד בבקשה.