האלבומים שעשו את Ferum, גיטריסט להקת Dim Aura
לקראת קיומו של פסטיבל המטאל הישראלי הגדול Kineret Open Air, ישבו חלק מחברי הלהקות המשתתפות ובחרו 10 מהאלבומים שהפכו אותם למי שהם.
את סדרת הכתבות פותח Ferum, גיטריסט להקת הבלאק מטאל הישראלית Dim Aura, עם כמה בחירות מעניינות:
Metallica – …And Justice for All
אין מה לעשות. עם כמה שאני רחוק היום ממטאליקה, זה היה האלבום מטאל הראשון ששמעתי ואלבום המטאל הראשון שרכשתי, דרכו עשיתי את הצעד הראשון שלי בתור ילד בן 13 לתוך עולם המטאל. זה גיל מצחיק, הייתי ממש fan boy של מטאליקה ומהם התגלגלתי ל-Megadeth, Sepultura ועוד הרכבים שאני מניח שנחשבים כ"בסיס". התחלתי לנגן על גיטרה קצת לפני גיל 13 ואני זוכר כמה רציתי כבר גיטרה חשמלית כדי ללמוד שירים שלהם. יש להם מקום שאי אפשר לקחת בעולם המוזיקלי שלי, וגם השפעה על המוטיבציה שלי ללמוד לנגן ולהשתפר כשעוד בקושי הצלחתי להחזיק אקורד.
Substance for god – Assembly of Flowers
אחרי מס' שנים בתור נער מתבגר שגדל על מטאליקה וחברים, התחברתי לכל מיני מטאליסטים מה"גן השכוח" בפ"ת. עם אחד מהם אני עדיין בקשר, שמעתי על כאלו שחזרו בתשובה או נהיו נרקומנים, ואני מניח שיש כאלו שפשוט המשיכו הלאה עם החיים. ההיכרות עם אנשים מהסצנה של שנות ה-90 היתה מאד שונה ממה שיש היום בכל הרשתות החברתיות, הנגישות להכיר מוזיקה חדשה היתה מוגבלת ולא זמינה כמו היום. החברות איתם היוותה פתח לעולם מוזיקלי דרך האזנה לכל מיני קלטות אוספים שהסתובבו בין חברים. Substance היתה אחת הלהקות המקומיות המדוברות באותה תקופה, "חברים של חברים", ומודל לחיקוי ללהקות מקומיות שנעלמו עם הזמן. עד היום אני זוכר איך התהפכה לי הבטן כשהאזנתי לדיסק שלהם בחנות דיסקים בפ"ת. הגראולים של אלון מורדי היו בקנה מידה לא אנושי, ולטעמי האישי לקחו את כל הגראוליסטים של אותה תקופה (Paradise Lost, The Gathering וכו'). אלון נפטר לפני שנה ומשהו והגראולים שלו ילוו אותי לכל החיים, זה מצחיק שיש אנשים שהשפיעו עליך כ"כ ואין להם שמץ של מושג על זה. זה אחד האלבומים הראשונים שהובילו אותי לתחום של extreme metal ולמרות שזה לא משהו שקופץ אצלי בפלייליסט, אני עדיין זוכר ריפים ומילים מאותו אלבום ויש לו משמעות מיוחדת בשבילי.
Orphaned land – Sahara
כהמשך טבעי וכנראה בלתי נמנע, גם האלבום הראשון של Orphaned Land מאד השפיע עליי כגיטריסט צעיר. עוד אבן דרך במטאל הישראלי, ובהיכרות שלי עם מוזיקה קצת יותר קיצונית ממה שהייתי רגיל אליה באותה תקופה. הכתיבה של יוסי היוותה השראה גדולה, המון feel וגישה מיוחדת ושונה לנגינה. לאחר שהאלבום יצא ניגנתי בלהקה בסגנון דומה (Divine Nation, כמה מקורי) ודרך ההרכב הזה התפתחתי מוזיקלית, גם בנגינה שלי, גם בנגינה עם עוד אנשים, וגם נחפשתי ללהקות רבות, שלא היתה לי חשיפה אליהן קודם לכן.
Cradle of Filth – Vempire Or Dark Faerytales In Phallustein
בדומה לתחושות שאני זוכר באופן צלול מהאזנה ל-substance, גם כאן – יש לי זיכרון מאד ברור לאמוציות הראשונות בהאזנה בפעם הראשונה בחיים שלי ל"בלאק מטאל", למרות שיכולים להכנס לדיון שלם מה זה "בלאק מטאל" והאם זה נחשב "בלאק מטאל" או לא. אבל מבחינתי, באותו גיל, ומבלי שהכרתי הרבה מסביב באותה שנה – לחלוטין אפשר לומר שזה האלבום הראשון בז'אנר שפתח לי את הדלת לעולם הזה, ומשם הדרך ללהקות נוספות כמו Dark Funeral, Dimmu Borgir ו-Dissection היתה ממש מוסללת. השיר הראשון ששמעתי היה The Forest Whispers My Name מתוך איזו קלטת אוסף, במקלט חזרות שלנו בפ"ת. זוכר שהתגובה הראשונית שלי היתה פחות נלהבת, מהתגובה בהאזנה שניה ושלישית. זה קורה לי לא מעט. לפעמים אי אפשר להתלהב ישר מהאזנה ראשונה.
Darkthrone – Transilvanian Hunger
Transilvanian Hunger הוא אלבום אייקוני, לצד עוד המון אלבומי מופת שיצאו באותה תקופה. שווה לציין גם את De Mysteriis Dom Sathanas של Mayhem , את Storm of the Light's Bane של Dissection , Under the Sign of Hell של Gorgoroth ואת Tusen år har gått של Mörk Gryning באותה נשימה. אלבומים של בלאק מטאל סקנדינבי, שהביאו המון השראה והיוו שורשים ללהקות רבות של אותה תקופה ועד היום. יש לי זכרונות נוסטלגיים מסוף שנות ה-90, בתור נערים אופיר ואני היינו מאזינים ללהקות האלו, וממש "לומדים" אותם, צרבנו דיסקים ושיתפנו אחד את השני בכל להקה חדשה שהיתה מעניינת, וזה למעשה מה שהפך לבסיס משותף שחיבר אותנו לנגן ביחד עם E.F.F בהרכב "Sitra Achra".
Transilvanian Hunger הוא אלבום שמצד אחד יש בו מונוטוניות מטרידה וחד גוניות ומצד שני מלא נשמה, אנרגיות רעות ואווירה שאי אפשר לזייף. זו פעם ראשונה שהתחברתי לאלמנטים של Raw Black Metal, מוזיקה יותר חוראנית שעשתה לי משהו ומשכה אותי פנימה לעולם הזה, שהוא כמו סם בשבילי.
Horna – Envaatnags Eflos Solf Esgantaavne
האלבום הזה של Horna הוא אלבום דגל, למרות שבאמת היה קשה לבחור אחד מתוך הדיסקוגרפיה שלהם שמונה עשרות הוצאות. הוא משמעותי עבורי כי זה היה הפתח לבלאק מטאל מפינלנד שאני כ"כ מחובר אליו היום, ואחד התתי ז'אנרים שאני הכי מסופק מהם מוזיקלית. כבר התרגלתי לזה שרוב המוזיקה שאני מאזין לה, היא בשפה זרה, ופה, אמנם לא היה לי חצי מושג מה קורה מבחינת הליריקה, אבל הווקלס מבוצעים עם כ"כ הרבה רגש, והמוזיקה כ"כ spot on, שההבנה של מה נאמר פשוט לא רלוונטית מבחינתי, מצידי שישיר על עננים. זה גם אחד האלבומים שחיברו ביני ובין H לצד אלבומים נוספים מהסצנה הפינית, ויש לו מקום מיוחד אצלי באוסף, לצד Satanic Black Devotion של Sargeist ו- By the Blessing of Satanשל Behexen. עד היום אני ו-H יכולים לג'מג'ם שירים משם או סתם לזמזם ביחד, כמחווה לתקופה ההיא.
Craft – Terror Propaganda (Second Black Metal Attack)
האלבום הזה הוא פשוט fist fuck רציני, עצמתי ושונה מכל מה שהכרתי בסצנת הבלאק מטאל עד שהכרתי אותם. ל-Craft יש חתימה מוזיקלית ייחודית, הם הצליחו לעשות בלאק מטאל שונה, אבל בניגוד לרבים שעשו בלאק מטאל שונה עם חרא של תוצר, פה היתה הצלחה פסיכית. הם נותנים בראש בלי רחמים ובביצוע מעולה. זו להקה שאני מאד מעריך, והיא היתה השראה גדולה לפרוייקט Infernal Nature שהתחלתי ב-2003. עד היום אני מחכה לכל הוצאה שלהם בציפייה גבוהה. להופעות פחות, כי ממה שיצא לי לראות הם לא נותנים בראש ב-live, אבל מוזיקלית – הם פשוט אדירים.
Carpathian Forest – Defending the Throne of Evil
CF עשתה גלים חזקים בתחילת שנות ה-2000 ואי אפשר להתעלם מההשפעה שלה. בלאק מטאל + רוק'נ'רול, עשוי טוב רצח. אני זוכר שהיינו בפסטיבלים בגמרניה ב-2004 ובכל חור אנשים היו עם חולצות שלהם, היה להם קטע שעבד. גם כאן, לצד להקות נוספות, יש השפעה על ההתפתחות המוזיקלית שלי באופן אישי, וגם על הכתיבה שלנו ב-Dim Aura. היום הטעם המוזיקלי שלי קצת יותר פתוח, אבל במשך שנים, כששאלו איזו מוזיקה אני אוהב התשובה היתה "Black Metal, exclusively". אני חושב שההיכרות עם Carpathian Forest לצד קאברים שהם עשו, בשיתוף המגוון שמגיע אליי דרך החברים שאני מנגנן איתם, אפשר לי קצת יותר לפתוח את הראש (קצת.).
Peste Noire – Folkfuck folie
Peste Noire הוא הרכב צרפתי סופר ייחודי, עם חברים מתחלפים לעיתים תכופות, אבל Famine שמנהל את העסק ממשיך להפיק אלבומי מופת למרות התחלופה לצדו. אני תופס ממנו כמוזיקאי אדיר, יצירתי בקטע אחר וכל אלבום שהוא מוציא פשוט בול פגיעה מבחינתי. אני שם בצד את כל המחלוקות לגבי NS ואני כן אומר שלאומנות היא קונספט עלוב מבחינתי ובזה הדיון מסתכם. יש כאן חתימה מוזיקלית ייחודית, מוזיקה חולנית, חוליגנית, משוגעת, יפה, אפילו רומנטית, מעוררת השראה ויצירתית בטירוף. בחרתי את האלבום הזה כי זה האלבום הראשון של Peste Noire שהאזנתי לו, אחרי ששמעתי שיר שלהם מתקליט ספליט שהם הוציאו עם Horna. בלי למצמץ, כל אלבום אחר שהוציאו הוא מופתי ואני ממליץ בחום. ללוש באגט!
Armagedda – Ond Spiritism: Djæfvvlens Skalder Anno Serpenti MMIV
אם היה אפשר לקחת אלמנטים ולתרגם אותם לסאונד – זה מה ש-Armagedda עשו פה. האלבום הזה הוא הסאונד של שנאה, רקבון, פחד וחלודה. האלבום הזה מבחינתי תמיד רלוונטי, קרוב ל-20 שנה מאז שהוא אצלי והוא לא נמאס. באופן כללי, מדובר בלהקה ייחודית, ואני חייב קרדיט לאופיר על ההיכרות איתם דרך ""The Final War Approaching שהיה האלבום הראשון שלהם. כל אלבום שלהם נשמע שונה לחלוטין מקודמו וזה מעניין לראות את ההתפתחות המוזיקלית שלהם (בגבולות ה-Black Metal), האלבום המדובר כאן הוא השלישי במספר ואולי הטוב ביותר, עם תחרות צמודה ל- Only True Believersשיצא שנה לפניו. הללויה, הללויה.
לסיום, לא כולם אוהבים בלאק וזה ממש בסדר מבחינתי, שכל אחד ישמע מה שמדבר אליו. אולי זה טעם נרכש, אבל אני לא פה לשכנע אף אחד. עבורי, זו המוזיקה היחידה שעושה לי משהו אמיתי בהיבט הרגשי והנפשי. אני יכול להינות מעוד דברים בין אם זה Black Sabbath, AC/DC או Iron Maiden או אפילו להקות רוק יותר קונבנציונליות, באמת שזה סבבה, אבל זה לא זה.