האם המטאל מיצה את עצמו

למשל שנת 1999, שנה שבחרתי באופן די אקראי:
הנה כמה מהאלבומים שיצאו באותה שנה
In Flames – Clayman
Akercocke – Rape of The Bastard Nazarene
Amorphis -Tuonela
Anathema – Judement
Arch Enemy – Burning Bridges
Behemoth – Satanica
Children Of Bodom – Hatebreeder
Control Denied – The Fragile Art of Existence
The Dillinger Escape Plan – Calculating Infinity
Dream Theater – Metropolis Part II
Emperor – IX Equilibrirum
Edguy – Theatre of Salvation
Gamma Ray – Powerplant
Hate Eternal – Conquering the Throne
Kamelot – The Fourth Legacy
Korn – Issues
Kreator – Endorama
Limp Bizkit – Significant Other
Metallica – S & M
Mr. Bungle – California
Nevermore – Dreaming Neon Black
Opeth – Still life
Rage – Ghosts
Satyricon – Rebel Extravaganza
Slipknot – Slipknot
Sonata Arctica – Ecliptica
Static-X – Wisconsin Death Trip
Testament – The Gathering

אתם מבינים קצת ממה שקרה באותה שעה? איזה מעצמות מטאל יצאו? החל מאלבומי פאוור מטאל קלאסים, עד ניו מטאל שובר מוסכמות, בלאק היסטורי, דום, דת', קור, באמת שנה מדהימה לז'אנר.
לאחר מכן ניגשתי לשנת 2022 ועשיתי קצת אגריגציה של אלבומים שנבחרו לטובים ביותר באותה, שנה וזה מה שיצא לי
Ozzy Osbourne, ‘Patient Number 9’
Meshuggah, ‘Immutable’
Ghost, ‘Impera’
Lamb of God, ‘Omens
Slipknot, ‘The End, So Far’
Voivod, Synchro Anarchy
Architects – The Classic Symptoms of a Broken Spirit
Bleed From Within – Shrine
Clutch – Sunrise on Slaughter Beach
Decapitated – Cancer Culture
Lorna Shore – Pain Remains
Norma Jean – Deathrattle Sing for Me
Revocation – Netherheaven
Zeal & Ardor – Zeal & Ardor
Korn, 'Requiem
Bloodywood, 'Rakshak
Allegaeon, 'Damnum'
Abbath, 'Dread Reaver
Animals As Leaders, 'Parrhesia'
Rammstein, 'Zeit'
Halestorm, 'Back From the Dead'
Municipal Waste, 'Electrified Brain'
Arch Enemy, 'Deceivers'
Polyphia, 'Remember That You Will Die'

יהיו מי שיתווכחו איתי ויגידו שהיו פה אלבומי מופת, וייתכן שהיו כמה אלבומי בכורה מפתיעים. אבל כמה אגדות של ממש אתם רואים בוקעות משנת 2022? כמה אלבומים טובים שהם לא של להקות וותיקות שפשוט הוציאו עוד אלבום טוב?

גם כמה חידוש מבחינת תתי-ז'אנרים של המוזיקה? או קי, יש קור, יש DJENT, יש דת'קורבלאק, אבל אני היחיד שמזהה איזה מחסור חמור בחדשנות או מקוריות?

עכשיו, תגידו שזה טבעי. עברו שנים, גילו מה שהיה לגלות, והתעשייה השתנתה בעקבות ההיצע העצום שנותן לנו הסטרימינג, לעומת העבר הבאמת רחוק שבו חברות תקליטים התרכזו במספר קטן יחסית של אמנים ורק על אלו יכולנו לשמוע, אבל עדיין – התחושה שלי היא – שהחומר נחלש. ואני לא בטוח שעוד יהיה פה איזה שינוי מפתיע לטובה ואלבומים ואמני מטאל שבאמת יגרמו לי להתרגש כמו מה שהיה פה בעבר.

אני אלון. ושמחתי לדכא לכם את החיים. תודה