הגיהנום מעולם לא היה חם יותר חלק ג' – Hellfest 2014

צילום: טל צבר, מיכאל קלמנוביץ', Ronan Thendey, Dorien Goetschalckx, Ozirith.Com
אם ביום הראשון של Hellfest רציתי לברוח חזרה לארץ, ביום השני הייתי בעיקר עייף, אז גם ליום השלישי בפסטיבלים יש רוטינה משלו. אתה מסתובב רוב היום ברגשות מעורבים. מצד אחד, עוד רגע זה נגמר וחוזרים הביתה למיטה, אל הגברת, העברית, החום, העבודה ולשגרה המבאסת. מצד שני זה יום אחרון לחוות כמה שיותר הופעות, להנות כמה שיותר, להשתכר, להתפרע ולהספיק מה שרק אפשר כי ממש עוד רגע זה נגמר. אז בחלק השלישי והאחרון שלי על ה Hellfest אני השתדלתי ליהנות בשבילכם כמה שיותר, לקנות עוד תקליטים לקראת הסוף ובדיעבד מצטער על כך שלא ראיתי יותר הופעות. אז בלי הקדמות מיותרות, להלן היום השלישי וסוף המסע שלי לצרפת:
היום השלישי – 21.6

לראשונה מאז הגיענו לארץ הבגטים קמנו כשהשמים אפורים מעט ויש רוחות מסביב ולכמה רגעים בודדים היה נדמה לנו שהנה סוף סוף אנו זוכים לקצת מזג אויר אירופאי. הלכנו שלושתנו להסתובב בפעם האחרונה (של שאר שותפי למאהל לפחות…) בשוק המטאל ולאחריו יצאנו לחפש שירותים כדי שנוכל לשבת עם עצמנו קצת 🙂 פה המקום לציין שהצרפתים החמדמדים אוהבים מאוד לעמוד בתור.

בפסטיבל היה תור למים, תור לאוכל, תור לכרטיסים, תור לכניסה, תור ליציאה, תור כשאין תור…תנו לצרפתים לעמוד והם יעשו את זה. גם כשלא צריך ויש 10 ברזיות ו 9 מתוכן מקולקלות, להריץ תור מקלחות כשמקלחת אחת לא מאוישת בלי שום סיבה הגיונית. אז אחרי שעמדנו בתור בגבורה וזכינו לשבת על כס המלכות, שחר הלך לנוח לקראת ההופעה של Crowbar ואני גררתי איתי את עמית ודייב לתפוס מקום באוהל ה Altar לקראת Obliteration.

Obliteration

אךךך Obliteration. שובבים גדולים הם. למרות שלאחרונה רדפתי לא מעט אחרי הסולן שלהם בשביל ראיון למגזין אני לא אשכח את ההופעה הנהדרת בפסטיבל. יצא לי להכיר אותם בשנה שעברה כאשר יצא האלבום הקודם והמופלא שלהם "Black Death Horizons" שהיה מופת של אולדסקול. שלא תבינו אותי לא נכון – אני לא משוחרי הטרו, לעזאזל הלכתי באותו מקום להופעה של הבלאק דליה מרדר באותה במה ממש באותו יום. אבל האלבום הזה קנה אותי לגמרי, שילוב בין המהירות והרשע של Slayer\Venom המוקדמים עם האוירה המאיימת של Morbid Angel והבלאק הנורבגי בראשית דרכו מבלי להישמע לחלוטין כמו אף אחד מההשפעות שציינתי. על הבמה נראו חבורה של ילדים נורבגים עם פרצופים אטומים אבל זה לא שינה דבר ברגע שהם החלו לנגן והשעה והמקום לא שינו – הראש שלי קיבל חיים משלו וחיפש כיוון לברוח מהגוף ובהקדם. בחצי שעה הקרובה לא הפסקתי לדפוק את הראש וכשזה נגמר לבסוף והם ירדו בלי שום גינון מיותר הצוואר שלי קצת שמח שזה נגמר אבל אני הרגשתי כמו נרקומן שרוצה עוד, זה היה טוב מדי ומהר מדי.

לצפיה בשיר מההופעה

אחרי שהתאוששתי מההופעה, שמתי לב שמזג האויר המגעיל והחם חזר לו, ואחרי שהלכתי לדאוג לעצמי לעוד בירה ולעשות סבב בדיקה בדוכן הפלפונים האבודים + קפיצה לשוק מיהרתי לחזור לבמה המרכזית לקראת ההופעה הבאה שלי להיום.

Crowbar

זו פעם ראשונה שאני רואה את הלהקה, ובתקופה טובה מאוד שלה. Kirk Windstein המוח, הזקן והפרונט של הלהקה עזב את הסופרגרופ Down השנה בכדי להתמקד בלהקה שלו והתוצאה הייתה בדמות אלבום שהוא אחד הטובים בתולדות הלהקה וללא ספק אחד היותר ממוקדים שלה לאורך הקריירה. מהר מאוד הישראלי שבי מצא את עמית דייב ושחר ונצמדנו כדי לראות את ההופעה. השמש הצרפתית הקשתה אבל השתדלנו להנות מכל ריף וריף ורוב הזמן הצלחנו, כשגם החום ושיא הצהריים לא מפריעים לנו בהופעה הכל כך טובה של הלהקה. כש Kirk שואג כל הנהרות של התסכול היגון והצער נשפכים, כשהוא במיטבו השירה העגמומית שלו תופסת אותך בבטן ולא מרפה, וברגעים היותר מוצלחים של המוזיקה המילים שלו נכנסות בך כמו סכינים. אבל זה לא רק Kirk, כל שאר חברי הלהקה משלימים את המכה והופכים אותה לעוצמתית יותר ויותר ומשלימים את המפלצת המוזיקלית שהיא Crowbar, זאת למרות שהסולן שלה נשמע קצת כאילו הוא עושה קקי ויש סיכוי סביר שהוא יבעט לך בפנים אם תעלו אליו לבמה, עם כל זה הם עדיין אחת הלהקות היותר אותנטיות שישנן במטאל.

לצפיה בשיר מההופעה

השילוב של הכבדות ושל החום יכול להיות קטלני אבל למזלי הייתי חכם בשמש והקפדתי לשתות הרבה כלקחים מהיום הראשון ולא הורדתי את הכובע שלי. ההופעה נגמרה הרבה יותר מדי מהר וקצת התבאסתי שלא היה הדרן, אבל מצד שני גם הרגשתי שהחום כן קצת גמר עלי ואני צריך ללכת לשתות בירה ולהרגע קצת. בדיוק אז נכנסתי לאוהל הגדול ומצאתי שם הופעה נהדרת.

Lowrider

באוהל ה Valley הייתה על הבמה להקת Stoner Rock שמעולם לא שמעתי עליה לפני כן, אבל אחרי שחקרתי בבית הבנתי שמדובר בסוג של הופעת איחוד שכן האלבום האחרון של ההרכב הזה יצא יותר מעשור. אני לא יודע להגיד מה היה כל כך כיף בהופעה של Lowrider. העובדה שהייתי קצת שיכור מהבירה? האוירה הטובה? כנראה שגם המוזיקה הייתה לא רעה, כי גם אם הם ניגנו ז'אנר די חרוש ונשמעו כמו עוד Kyuss/Fu Manchu הם עשו את זה בצורה מדהימה. סה"כ כמה שבדים בלונדינים שנראו קצת תלושים מהמקום אבל הם נשמעו טוב. אפילו הרשתי לעצמי לעשות פוגו מטופש עם שחר שגם כן היה שם ולקפוץ לקראודסרף עם ניגון בגיטרה באוויר מרוב שנהנתי, זה היה האנטיתזה של Crowbar, להקה קלילה עם מוזיקה מקפיצה שפשוט הקפיצו אותי. אחלה הופעה וזכרון נהדר נוסף מהפסטיבל. rock and f**n roll.

לצפיה בשיר מההופעה

לאחר מכן המשכתי בגיחה קצרה להופעה של סנדקי הגריינדקור Repulsion שמיצתה את עצמה אצלי מהר מאוד ופרשתי תוך שני שירים כדי ללכת לאכול, על הדרך הספקתי לפגוש בפעם המי יודע כמה חברים מישראל ולשבת איתם בשולחנות קצת. בשלב הזה של היום הבנתי שאם אני רוצה להגיע ל Black Dahlia Murder במצב צבירה סביר אני חייב לנוח. בקו הזה המשכתי שהמשכתי עם כוח מוגבל להופעה של Unleashed שנראתה די טוב מהצד אבל גם הצדיקה את עצמה כהופעה של ישיבה מהצד, כי הם להקה שעבורי שהמוזיקה שלה די חוזרת על עצמה ולא מתפתחת לשום מקום. אני כן אפרגן להם על שואו הדוק מאוד ונאמן לחומר.

משם היו לי עוד תוכניות לראות את Annihilator אבל אני מודה שיצאתי מעפן והמשכתי לכיוון האוהל להשניץ קצת לפני הדליה מרדר. הצלחתי לעצום עיניים לכמה דקות והצלילים של Alison Hell רק ביאסו אותי יותר, אבל מילא, זה היה למטרה טובה. התחלתי לנוע במהירות לכיוון ה Altar וכיוונתי את עצמי לתפוס מקום בשורות הראשונות בהופעה של אחת הלהקות האהובות עלי.

The Black Dahlia Murder

לא הפעם הראשונה שאני רואה את הדליה, אבל בפעם הקודמת זה היה בדוחק בהופעה שהייתה קצרה בזמן, עם אנשים קצרים ורטובים ועם המון גשם בחוץ וראות מוגבלת, אז הפעם החלטתי לבוא הכי מפוקס שאני יכול ולהנות כמה שאני יכול מהופעה עם סט גם ארוך יותר משמעותית. השעה אומנם הייתה 18 בערב, אבל החום היה בלתי נסבל. נדחסתי לשורה השניה-שלישית ובמשך כל ההופעה לא הפסקתי לזוז. הסט כלל שירים מהאלבום האחרון, אלבומים ישנים ואם יש דבר שבלט לנגד עיני בהופעה שלהם היא כמה שמדובר בחיות במה. Trevor Strnad הסולן לא הפסיקו לזוז, הגיטריסטים Ryan ו Brian התבלטו בסולואים והקהל השתולל כאילו אין מחר. אם יש מישהו שראוי לציון לשבח זה מאבטחי ה Hellfest שפרט לסבלנות אין קץ לתפוס אנשים ב Crowdsurfing שבעטו לנו בראש בכל הזדמנות הם גם הפליאו בכך שהזליפו עלינו מים קרים מתוך בקבוקים ואף נתנו לנו לשתות מדי פעם. עכשיו זה לא נשמע הרבה, אבל כשנמעכתי שם באפיסת כוחות כשכולי זיעה זה הציל אותי. לקראת סוף ההופעה החלטתי לעשות מעשה והצטרפתי למעגל המטורף שהיה שם ורצתי לי כמה סיבובים, לא רעיון חכם במצב שבו הייתי שרוי אבל מילא, אם להנות אז עד הסוף. הלהקה חתמה את הסט בלי המון שירים שרציתי, אבל עם I Will Return האפי שסוגר את רוב ההופעות שלהם ואת האלבום Deflorate שגרם לי ממש להצטער שהוא הגיע מהר כל כך. היו שירים שרציתי לשמוע בלייב, אבל אצטרך לקוות אליהם בפעם הבאה שיזדמן לי לראות את רוצחי הדליה שלחלוטין רצחו אותי.

לצפיה בשיר מההופעה
Behemoth

הישר משם אספתי את שי מהבר אחרי תדלוק נוסף של המון מים וגם קצת בירה זרמת איתו והלכתי אחת ולתמיד לראות מה המהומה מסביב לבהמות', הם אף פעם לא תפסו אותי. אל תשנאו אותי קוראים יקרים, אבל בהמות' לא עושים לי שום דבר גם אחרי שראיתי אותם בלייב. האש. התחפושות והתפאורה מרשימים אבל המוזיקה לא עושה לי כלום ושום דבר. כמובן שאי אפשר להשאר אדיש לשירים כמו Christians to the Lions או Slaves Shall Serve ובדיעבד בזמן כתיבת הסקירה וצפיה ביוטיוב אני עדיין מתרשם, אבל פרט לכמה האדבאנגים וכמה שירים שקוסמים לי אני בחיים לא אתלהב מבהמות' כמו רוב האנשים שאני מכיר. הלכתי משם די מהר ולצערי לא הפכתי למעריץ של ההרכב. באסה לי.

לצפיה בהופעה בשלמותה

הסתובבתי חסר מעש כשאני יוצא באמצע מההופעה של Behemoth ודי נגמר לי הסוס. רציתי שכבר יגיע בלאק סבאת' והאמת שכבר קצת רציתי הביתה. לא היה לי כוח, לא היה לי מוח ואפילו לא היה לי ראש לנסות ולראות ברצינות את Soundgarden שניגנו והעדפתי לשמוע מרחוק ולהתרשם מ Chris Cornell מהמסך הרחוק, אפילו אחרי שהלכתי לחפש אוכל והבנתי ש Paradise Lost מסיימים לתת סט לא היה לי כוח אפילו לראות אותם בשיר אחרון. למרות הכל ידעתי שגם אם אני לא מעריץ, אני חייב לראות את האיחוד של כוורת, אה אמפרור.

Emperor

קצת כמו במקרה של בהמות', גם מעריץ גדול של Emperor אף פעם לא הייתי. אבל כן הבנתי על מה המהומה. בכל זאת אני רוכש כבוד לאלבומים הקלאסיים שלהם גם אם אני לא מכיר אותם בעל פה, ולשמוע את In The Nightside Eclipse לא היה משהו שאני רוצה לפספס. אז נכון שראיתי אותם מרחוק יחסית כי הגענו לשלב שבו לקראת בלאק סבאת' אזור הבמה המרכזית הוצף פחות או יותר בכל באי הפסטיבל, אבל כן הצלחתי לתפוס לי ספוט לא רע לצפות ממנו מרחוק. Ihsahn והחבר'ה נתנו את אחת ההופעות ההדוקות של הפסטיבל ופרט לכך ששידר פוזה של "אני בוגר מדי בשביל המוזיקה הזאת" הוא הנהיג את ההרכב בסט מדויק שכלל אלבום ושני שירים והעיף את כל מי שצפה בהם למקומות אחרים. אולי העדר התחפושות עשה לי את זה, או אולי זה פשוט כי הם היו ונשארו להקת על אבל ההופעה כן הצליחה להעיר אותי ולמרות שאני לא זוכר בעל פה אף שיר של Emperor נהנתי מאוד.

לצפיה בהופעה בשלמותה

אז נגמר Emperor ואני, ישראלי טיפוסי מוצא את עצמי בבעיה: הנה אני, מוקף ב 150,000 איש(שאז נראו כ 60,000 אבל זה לא שינה באמת) רוצה להתקדם ולראות משהו ולא ליצור מצב כמו באיירון מיידן שבו אצפה באוזי דרך מסכים. אחרי 5-10 אנשים שניסיתי לחתוך הבנתי שהצפיפות האנושית כל כך גבוהה שאין מצב שאתקדם יותר. אז מה עושה דני האובר-חוכם? חכו ותשמעו. מימיני הייתה גדר, אז בהתחלה ניסיתי "לשבת על הברזלים" ואז כשהמוני צרפתים צעקו לי "אתה מסתיר לנו יא ז*ן" או משהו בסגנון קפצתי לצד השני של הברזלים. וגם אז הסתרתי להם. ואז, הישראלי הפנימי שבי חייך לו. הבנתי שאני נמצא על פלטפורמת הצלמים, שמשום מה(בלאק סבאת' וזה) נמצאה לה ריקה. טיפסתי לי שם, בהתחלה ישבתי ואז כשקלטתי שאפשר לעמוד באמצע מבלי להסתיר עמדתי ולפתע הבנתי עד כמה שאני גאון – עמדתי בקו אוירי מול הבמה, מעל כולם בערך, כשכל הקהל סביבי פנורמית, מימיני ילד ספרדי אנטיפט שהביא לי כיבודים ומשמאלי צרפתי שעשה מה שעשיתי אחרי והתלהב וכיבד אותי גם כן. אבל עזבו שטויות, בואו נדבר על ההופעה.

Black Sabbath

הפרדתי בין סיפור המקום לבין ההופעה בצדק, שכן באנו לדבר היום על אוזי והחבר'ה. מעבר לזה שההופעה הזאת הייתה אחת הסיבות העיקריות שאני ועוד 150,000 איש באו להיתקע בכפר בצרפת למשך 3 ימים, מדובר היה בהופעה בלתי נשכחת. בכל אספקט אפשרי שלה. למעשה כל הופעה ראשית בכל פסטיבל שעמוסה במאות אלפי אנשים תמיד מרגיש אפית ככה אבל לראות את Black Sabbath זה סוג של נס. נס על כך שלמרות שאוזי ו Iommi לא על קו הבריאות הם עדיין הופיעו הכי טוב שיכלו, נס כי מדובר בלהקה שאבא שלי שמע כשהיה קטן ממני והם עדיין בחיים, נס כי זו להקה שהשירים שלה הם סוג של קאנון ולראות אותם בהרכב המקורי(כמעט) זה המון.

אבל עזבו את הנסים, בעיקר נהנתי מכל רגע. הם פתחו עם War Pigs שמדבר לכל ישראלי טיפה יותר,המשיכו עם המיטב של שלושת האלבומים הראשונים + כמה שירים מהאלבום האחרון שלהם שיצא בשנה שעברה וקצת איכזבו שלא עשו כלום מ Sabotage. אוזי עצמו היה אוזי, רץ כמו קוף מטורף על הבמה מצד לצד, מצחקק לעצמו בין השירים ואומר לנו Don't mind me, i'm crazy ובעיקר משתדל לתת את המקסימום גם אם ווקאלית הוא לא תמיד הצליח. גיזר בטלר ו Iommo גם הם נתנו את המקסימום ולפחות מהזוית שלהם נשמעו לי פצצה אבל ללא ספק מסמר ההופעה היה המתופף הצעיר Tommy Clufetos, רכש מהרכב הסולו של אוזי שפשוט הכניס מלא חיים להרכב הקשיש. כל מכה שלו נשמעה בכל Clisson וכנראה בגלל שהחומר של הלהקה לא אפשר לו להתפרע באמת הסולו תופים שלו באמצע ההופעה היה אחד הטובים שראיתי. הבן אדם הרג את הסט במשך רבע שעה לקול תשואות הקהל שלא האמין שהוא עוצר ואז ממשיך עוד ועוד. הלילה הקסום נמשך וקצת רציתי שלא יגמר אבל בסוף זה גם נגמר ואני קצת הייתי בשוק. לקראת סוף ההופעה שמעתי קולות בעברית וקלטתי ששני אנשים שיושבים מאחורי גם מהארץ. מכיוון שלא הייתה לי מצלמה ביקשתי מהם שינציחו את הרגע, וממש קצת לפני הכתבה מיכאל שצילם אותי שלח לי את התמונה.

לצפיה בשיר מההופעה

לאחר מכן הייתי במצב שלקרוא לו אפיסת כוחות זו מחמאה, באמת שרק רציתי לישון ולהתחיל לזוז הביתה. בכל מקרה עברתי להגיד שלום לשי שבתמורה פינק אותי בבירה שלקחתי אך לא ממש ידעתי איך אשתה אותה. אחרי פגישה נוספת עם עוד חבר'ה ישראלים החלטתי לתת צ'אנס ולהידחס עם ההמונים באוהל להופעה אחרונה בהחלט.

Opeth

הפתיע אותי שלמרות שרוב האנשים התפזרו אחרי המופע המרכזי עדיין אוהל ה Altar היה מלא בצורה לא הגיונית. בקושי הצלחתי לזוז ומרוב חוסר אויר הקאתי את הבירה ששתיתי גם ככה בלי סיבה בצדי האוהל. לזכותם של Opeth אפרגן ואגיד שהם הדוקים כמו באלבום ושהסט ליסט היה מגוון ומוצלח עם שירים +- מכל הקריירה כולל שירים מרושעים מפעם שלא האמנתי שהם יעשו דוגמת Deliverance שהיה מדהים בלייב. מה שלא מדהים ואפילו די גרוע זה החפירות של Mikael שלצערי כל סיפורי האימה על הבדיחות הגרועות שלו היו נכונים ועדיף היה אם היה חוסך את ההערות השנונות בשקל, הבדיחות על המטאליסטים שלא הצחיקו והאנקדוטות המיותרות. ביחוד כשכולם עייפים גם ככה ב2 בלילה וזהו סוף הפסטיבל. בניגוד לחברים ואנשים רבים שלא החזיקו עד הסוף אני עשיתי את המקסימום ונשארתי עד לרגע האחרון של Blackwater Park שחתם את ההופעה. קצת יותר מדי, אבל שמח שהלכתי וראיתי אותם סוף סוף.

לצפיה בשיר מההופעה
משם המשכתי למקלחות ולשינה של כמה שעות, לאחריה יצאנו לנסיעה לפריז לשדה התעופה, הורדנו את עמית ודייב בשדה"ת אחרי לא מעט התברברויות ואחרי שהספקתי להתבאס כבר שצריך לעזוב את פריז הירוקה לטובת מדינת ישראל הנלחמת שעדיין לא ידעה על גורל שלושת ילדיה. למרות שהתגעגעתי לדנה שלי ולמיטה שלי הייתי חוזר שוב לפריז, לאוהל ולחיי הפסטיבלים, גם אם לשעה-שעתיים בלבד. אני לא יודע אם יהיו עוד פסטיבלים, כנראה שכן אבל תודה ל Hellfest שקצת גדל השנה מעבר למידותי ותודה לכל מי שהיה איתי בטיול הזה. לשנה הבאה לעוד במה בנויה!
לחלק א' של הכתבה
לחלק ב' של הכתבה
לגלרית תמונות מהפסטיבל