הגיהנום מעולם לא היה חם יותר – Hellfest 2014
צילום: טל צבר, דני אחירון, Gael mathieu
כל שנה חוזר לו אותו ריטואל מטומטם, הוא בדר"כ בלילה הראשון שלי באוהל כשאני פקעת עצבים ושואל את עצמי במירמור פולני "איך קרה לעזאזל ששוב עזבתי את המיטה החמימה שלי ואת חברה שלי בשביל לישון 3 ימים באוהל ולעמוד על הרגליים 14 שעות ביממה? שום להקה לא שווה את זה! למה אני עושה את זה לעצמי למה אני רוצה הביתהההה" את המירמור הזה מקדימים כמה חודשים מלאי התרגשות, שמיעה של המון מוזיקה חדשה לפני כן בשביל להכיר עוד להקות שאוכל לראות בלייב ותכנונים לחוצים ששקולים מבחינתי למבצע צבאי. אבל כמו כל מבצע צבאי כל שנה אני מתכונן הכי טוב שאני יכול ואז בסופו של דבר אני עדיין נופל ומנסה ללמוד לקחים לשנה שלאחר מכן. אז אחרי ששנה שעברה נהנתי מאוד בהלפסט 2013 השנה לא היה לי שום כוונה לחזור. אבל שוב הצרפתים האנטישמים הללו אירגנו Line Up מהאגדות שאיפשר לי לראות במקום אחד המון המון להקות שלא יצא לי לראות והן בגדר חובה.
החל מ Slayer שמקועקעים לי על יד ימין והם הצלע האחרונה של ה BIG FOUR שמעולם לא ראיתי, עד ל Iron Maiden ו Black Sabbath שגדלתי עליהן, Carcass שנמצאים בתחיה מחודשת Brutal Truth שמתפרקים השנה ועוד המון להקות שאשאיר לכם לקרוא. האזהרות על כך שהפסטיבל השנה הוא העמוס בתולדותיו ושצפוים להגיע אנשים רבים לא איימו, והחלטתי ביחד עם קבוצת חברים לצאת להרפתקאה גם השנה. אבל בואו נחזור לתחילת המסע וננסה להבין איפה הדברים השתבשו, מי רצח את ארלוזורוב ומהו בינגול. מקווה שהבאתם המון בייגלה ומצב רוח טוב, כי יש לי המון לספר.
היומיים הראשונים – 17-18.6
השנה החלטתי לצאת עם שחר, חבר טוב ומטאליסט ותיק שראה יותר פסטיבלים משאני ראיתי חופי ים בחיי שכבר בשנה שעברה דיברנו על ליסוע ואני ברגע האחרון נסעתי במתכונת שנסעתי והוא נסע אחרת. אז השנה איחדנו כוחות נפגשנו בנתב"ג ביום רביעי לפנות בוקר ויצאנו לדרכנו. התכנון היה להגיע בשתי טיסות קונקשן אל פריז, יום אחרי לפגוש זוג חברים ולקחת אוטו לפסטיבל ובין לבין לבלות איזה יום בפריז. אז הטיסות עברו בסדר גמור, דאגנו להשתעשע בין לבין עם שמות המטוסים של Turkish Airlines(כשהשם "בינגול" הופך לדאחקה שלנו לטיול ולאחריו) ונהננו ממוזיקה טובה ב IPOD ועם כמויות בריאות של בירה Efes. כשהגענו לעיר האורות בסביבות השעה 15 בצהריים לאחר מסע חיפושים לגבי איפה לעזאזל ההוסטל שלנו גיליתי שפישלתי ובמקום לקחת בהוסטל חדר עם מיטה כפולה או שתי מיטות, קיבלנו חדר בגודל 2 מטר על 2 מטר עם מיטה וחצי…שחר התעצבן קצת על הפישול אבל באמת שאחרי יום של טיול רגלי בפריז, צילומי תיירים בשער הנצחון ויין אדום על גדות נהר הסן ב23 בלילה חזרנו להוסטל במצב צבירה שגרם לנו ליפול למיטה ללא שום קשר לגודל שלה.
ביום רביעי בבוקר, אכלנו בהוסטל ארוחת בוקר קצרה, קיללתי את שחר על נטייתו לעשות פוגו מרפקים מתוך שינה והחלטנו לנצל את הבוקר לטיול באזור שבו ישנו. הסתובבנו לנו ברובע השמונה עשרה בעיר(שידוע בעיקר עקב תאטרון המולאן רוז' שנמצא בשטחו). הסתובבנו בשדרות מונמרטר, קנינו מזכרות מפגרות ושתינו קפה בבית קפה פריזאי ותהינו למה לעזאזל אין לנו דירות שם. לקראת הצהריים היה עלינו להתחיל לזוז לכיוון תחנת הרכבת על מנת לאסוף את זוג החברים עמית ודייב ששכרו איתנו אוטו ואיתם קבענו להקים את הקאמפ שלנו. לאחר שנפגשנו איתם וחיכינו לאוטו מההשכרה בערך שעתיים עקב הפקידת השכרת רכב הכי לא יעילה בהיסטוריה, יצאנו לדרכנו עם בלת"מ ראשון; ה Waze סירב לעבוד לעמית והפלאפון החדש שלי לא התאקלם יפה גם הוא בצרפת. אז לאחר עצירה ארוכה בתחנת דלק ונסיון להבין את הכיוון הכללי עם ספר מפות של מישלן ואפליקציה של גוגל מפות שגימגמה עקב סוללה שנגמרה התחלנו ליסוע. כמובן שפיספסנו את הפניה הנכונה, שקענו במעגל הכבישים הפסיכי ובפקקים העוד יותר פסיכיים שמקיפים את פריז וקיללנו את העולם. בערך בשעה 16 הצלחנו לצאת לדרכנו בשעה טובה לכיוון כביש 11 לנאנט.
שמרתי לי לדרך את האלבום החדש של Mastodon שכולנו שמענו בדרך בפעם הראשונה, בדיעבד בחירה לא כל כך טובה שכן לא היה לי מושג כמה שהדרך לנאנט נראת כמו סרט רץ של אותו נוף ירוק משעמם ואחרי שעה בערך כולנו כמעט ונרדמנו. אז אחרי עצירת התרעננות החבר'ה באוטו החליטו לפתוח בחפירה קולקטיבית על כל מה שאפשר לדבר עליו בערך ואני החלטתי שאני מתגעגע ל IPOD שלי. 7 שעות מאוחר יותר + עצירה במקדונלדס וקצת בילבול עם הדרך והגענו בחתיכה אחת.
התמונה לא הייתה אופטימלית כמו שציפיתי – תיכננתי שנחנה קרוב ולא ממש יכולנו, הגענו בלי שום מצרכים ולא ממש היה לנו איפה לקנות כי הסופר היה סגור, ובעיקר היינו במצב שאנחנו צריכים להקים קאמפ ב23 בלילה במקום ב20 בערב כמו שדמיינו שנקים. בצרפת אומנם מחשיך מאוחר אבל ב 23 וחצי בהחלט חשוך וזה היה חוויה די מתסכלת. ממורמר, מתוסכל מהמצב וגמור מעייפות בעיקר נפלתי לישון באוהל וכולנו קיווינו שמהרגע שהפסטיבל יתחיל דברים יראו באור יותר חיובי.
היום הראשון – ראשון 19.6
קמנו בבוקר קצת מוקדם ויצאנו לסופר כדי להשיג דבר או שניים לאכול ולשתות. כשהגענו הסופר העצום בכניסה לעיירה רק הדגיש עוד קצת כמה הפסטיבל עמוס השנה. עם יום לפני זה הבנו לפי המצב של הקמפינג, כמות המכוניות הפסיכית וכמות האנשים שהשנה ה Sold Out היה באמת כזה עקב כמות אנשים פסיכית, אז הסופר סגר את הפינה הזאת עם המווווווווון אנשים שהיו שם. אני לא מגזים כשאני אומר שהמתנתי בתור בסופר בערך חצי שעה בתור שהפעם האחרונה שהייתי בתור דומה לו הייתה במימדיון בכתה ד' בתור למגלשות. זה לא משנה אם רצית לקנות פחית קולה או ציוד לשבוע עדיין היית חייב להמתין בסבלנות. אחרי שקנינו משהו לאכול, גזיה לקפה ואלכוהול לנשמה חזרנו לקאמפ לפרוק את הדברים ולשתות קפה שחור ראשון של פסטיבל, שזה פריט חובה לכל אחד מכם שלא היה בפסטיבל ותוהה מה הוא צריך בקאמפ.
נכנסנו סוף סוף לפסטיבל עצמו, עברנו במטאל מרקט שהכיל המון דברים מעניינים והייתי ממש גאה בעצמי שלא קניתי כלום. אחרי שהות קצרה במטאל מרקט נזכרתי שההופעות התחילו ורציתי להכנס אז אני עמית ודייב המשכנו לכיוון הפסטיבל. חשבתם שנגמרו התורים? טעות! זכינו בזכות המפוקפקת של לעמוד עם עוד כמה אלפי אנשים בדרך להכנס לפסטיבל. השלמתי עם זה שאת Weekend Nachos שתיכננתי לראות כבר לא אראה אלא רק אשמע מרחוק. ואחרי עוד 40-50 דקות של המתנה בשמש(או הו עוד נדבר בהמשך על השמש) נכסנו פנימה. המשכתי להסתובב ולהבין איפה כל דבר וכמובן לשים את הידיים שלי על איזו בירה כשלפתע שמעתי משהו טוב מכיוון הבמה המרכזית. לא תיכננתי לראות שום דבר, אבל פאק איט המשכתי לכיוונה.
Fueled By Fire
יש המון המון רטרו ת'ראש שמסתובב בעולם, למדתי בדרך הקשה להתעלם מרובו כי הוא לא מעניין או פשוט ממחזר בעייפות מה שנעשה כבר קודם, אבל באותו רגע ביום שישי בצהריים לא היה דבר טוב ומגניב יותר ממה שהלך על במה 2 בהלפסט. הכרתי את FBF ממש בקצרה לפני כן, אם לדייק שמעתי שיר וחצי שלהם בראבל שבוע לפני כן בתקלוט של ליאור פלג אבל זה לא שינה לי בכלל. כל מי ששמע בחייו Slayer, Exodus או Testament לא יכל שלא להנות באותו רגע. נכון, גם הם לא המציאו את הגלגל מחדש או אפילו צבעו אותו בצבע אחר, אבל הם פשוט נתנו בראש בקטע אחר ובמשך חצי שעה לא הפסקתי לנגן בגיטרה דמיונית את הידיים, לדפוק את הראש ולהזכר מה הדבר הכי חשוב שיש במטאל ובמוזיקה בפרט – להקשיב למוזיקה ופשוט לעוף ולהנות.
לשיר מתוך ההופעה
Satan
למעשה הסיבה שהייתי באזור הבמות הגדולות הוא בשביל Satan, להקת NWOHBM שהיא אומנם לא Iron Maiden ולא Priest אבל האלבום שלה משנה שעברה היה אחד האלבומים שהכי נהנתי מהם ואלבום שהזכיר לי שאני עדיין יכול להנות מ Heavy Metal. התמקמתי לי קרוב לבמה וחיכיתי בסבלנות לראות איך זה עובד בלייב ואחרי כמה דקות הלהקה עלתה לבמה והתחילה לתת בראש. הכל ישב מדהים, כולם נראו טוב ופרט לסולן שגרם לי לצחקק מהדמיון שלו לצביקה פיק נהנתי מכל רגע. הגיל לא השפיע על חברי Satan שרובם כבר לא צעירים ולמרות הגיל המוזיקה שלהם נשמעה חדה ונותנת בראש ופרט לזיופים קטנים שבקושי הורגשו הם נתנו סט מדהים שהצליח להלהיב גם ברגעים שבו הם ניגנו חומר ישן שלהם שממש לא הכרתי. החום המשיך והתגבר לו ואיתו ההופעה הנהדרת של הלהקה. הם חתמו עם הלהיט Another Universe שהוא השיר שגם סוגר את האלבום החדש ואחד השירים האהובים עלי. כיף לראות להקה שאתה שומע בבית נותנת הופעה שהיא כמעט 1 ל1 כמו באלבום ועוד יותר כיף לראות להקה של אנשים לא צעירים נותנת בראש ושומרת על הגחלת. מקווה שהקאמבק שלהם לא זמני.
לשיר מתוך ההופעה
Toxic Holocaust
את "שואה גרעינית" אני מכיר כבר זמן מה. תחילה היה לי קשה איתם אבל עם הזמן למדתי לאהוב את הת'ראש ה D-Beatי המגעול שלהם. זזתי לבמה 2 חזרה בשביל לראות אותם בהופעה ואיזו הופעה זאת הייתה! Joel Grind שהוא מייסד והרוח העיקרית בהרכב הפעיל את הקהל בשיא החום של 14 בצהריים בפוגואים של הרס, הדבאנגים בלתי פוסקים והמון כיף. כל מי שהיה בקהל ידע בדיוק בשביל מה הוא בא כי אין הרבה הפתעות תחת השמש(המון שמש) אקורדים מלוכלכים מקצבי תופה תופה ובלאגן מתוזמן היטב, כשהוא מנצח על פוגואים אלימים ונובח מילים מלאות בנבואות חורבן יואל גריינד נתן לכולנו שיעור חשוב ב "לפנים" והמשיך לי את רצף צהרי הת'ראש שסידרתי לעצמי עם הופעה שהראתה גיהנום מהו.
עוד בירה, עוד שמש שלוותה באבק נוראי שהגיע מאדמת החמרה של הכפר Clisson, כובע שהחלטתי לתת לידידה והמון הד באנגינג נתנו את אותותיהם. התפרעתי כמו בן 14 אבל התחלתי לאבד נוזלים. רציתי לראות את Poweman 5000 ושמעתי שיר עד שהבנתי שזה לא בשבילי. הלכתי למתחם העיתונאים ופשוט שתיתי ים של מים והתרסקתי לי בצד. יש מצב טוב שחטפתי מכת שמש אבל זה כמעט ונפתר בשעה וקצת של נימנום בצל. אחר כך המשכתי לשמוע את שני השירים האחרונים של M.O.D שבחיים לא היו להקה שאהבתי יותר מדי לא זוכר כל כך מה היה אח"כ אבל יש מצב שנחתי עוד קצת. אני כן זוכר שמצאתי כוחות להגיע להופעה של Impaled Nazarene לפגוש את אלעד לוי המפורסם ואופיר מ Dim Aura ולברוח אחרי 3 דקות בגלל הסאונד הממש ממש רע של במת ה Temple. מזל שברחתי לחפש הופעה מעניינת באוהל ה Valley כי שם יצא לי לשמוע כמה דקות מ Kadavar שפעם שמעתי בצורה חטופה במחשב אבל לראות אותם בלייב היה הפתעה חיובית של ממש, מין Stoner Rock פסיכודלי של חבורה שנראת כאילו שלפו אותם מהסיקסטיז. כל כך התרשמתי שהחלטתי שהם יהיו התקליט הראשון שאקנה הפסטיבל. ואחרי כמה שירים לצערי נאלצתי לחתוך לכיוון הופעה שמאוד רציתי לראות באוהל ה Altar
Nocturnus AD
כמה מהזקנים שביניכם או סתם חובבי האולדסקול דת'מטאל או מטאל נסיוני אולי מכירים את Nocturnus בין הלהקות הראשונות ששילבו Death Metal, קלידים ומדע בדיוני כשעוד רק Voivod היו בסביבה ו Meshuggah עוד למדו ללכת. השנים עברו, הלהקה התפרקה וכמו רוב הלהקות של פעם הוציאו לא מזמן Reissue של אלבומם השני של הלהקה והתאחדו עם הרכב טיפה שונה אך עם Browning המוח המקורי מאחורי ההרכב מאחורי התופים ועל המיקרופון. באתי נטול ציפיות שכן עדיין למרות ש Browning הוא המאסטיין של ההרכב לא ידעתי איך זה ישמע. למזלי הופעתי לטובה והופעת הלייב שלהם הייתה שוות ערך לאנרגיות שיש באלבומים המוקלטים. היה מצחיק לחפש את הסולן איזה 2-3 דקות טובות רק בשביל להזכר ש Browning המתופף גם שר. הבעיה היחידה עם העניין היא שהמוזיקה של Nocturnus קשה וטכנית ואחרי שרואים 4-5 שירים די ממצים את העניין. עקב כך חתכתי 2 שירים לפני הסוף בשביל לתפוס מקום להופעה הבאה ולמרות שקצת התבעסתי, הבנתי קצת למה ההרכב הזה לא המשיך עד היום. מדובר במוזיקה שקצת חוזרת על עצמה ובמופע לייב בכלל קשה להישאר מפוקס כי נוכחות הבמה שלהם היא אפסית מרוב שכולם מתרכזים בלנגן את החומר הלא פשוט בכלל. שמח שסימנתי וי אבל אני לא יודע אם גם בדיעבד הייתי נשאר עד הסוף.
לשיר מתוך ההופעה
Kylesa
את קילסה הכרתי במקרה ומהר מאוד הם תפסו אצלי מקום בתור להקה אהובה. הלייב שלהם הוא משהו שהבטחתי לעצמי שאחזה בו וגם שחר מסר לי שאסור לי לפספס. דאגתי להגיע קודם בשביל לתפוס לי מקום מקדימה ובאיחור של דקה שתיים התחילה ההופעה. מה אגיד ומה אומר, זה מההופעות שאי אפשר ממש לתאר במילים אלא צריך ממש להיות שם. המוזיקה הפסיכדלית של הלהקה מונעת ע"י שני מנועים דואלים – השילוב בין הסולנית גיטריסטית Laura שנעה בין קול מכשף לצעקות לבין הסולן גיטריסט Phillip שגם הוא נע בין שירה מחוספסת לשאגות ובנוסף התפרע לא מעט עם תרמין שרק תרום להזייתיות של החומר של הלהקה. הדואליות הנוספת באה בדמות שני מתופפים שיוצרים גם הם גיוון מוזיקלי והופכים את החוויה הזאת למטורפת עוד יותר. בין הקנקן בירה שלי לבחור הצרפתי החביב שנתן לי לשתות מי באנגים או משהו לא מזוהה אחר די נעלמתי לי ל45 דקות ובהחלט יצאתי מההופעה הזאת עם זכרון מעומעם במקצת אבל עם חוויה בלתי נשכחת.
לשיר מתוך ההופעה
Iron Maiden
במקום מסוים ציפיתי שבהופעה של מיידן כל יושבי הפסטיבל יגיעו לצפות, אבל שום דבר לא הכין אותי(וכנראה גם את המארגנים) לכמות האנשים הפסיכית שהגיעה. תחילה ניסיתי להתקמבן ולעלות על גבעה מתוך אזור ה VIP בשביל לצפות, כשהבנתי שלא מתחשק לי לצפות בצד של הבמה כל ההופעה החלטתי לצאת החוצה ולנסות את מזלי. בוא נגיד שגם עם כישורי הדחיפה הישראלים שלי, כמעט היה בלתי אפשרי לראות משהו מהצפיפות והכמות של האנשים שהיו שם. בלי הגזמה נדחקו שם 70-100 אלף איש לצפות במיידן בשקיעה. אני לא חושב בדיעבד שאני קלטתי ממש מה קורה שם פחות בגלל המרחק ויותר מרוב התרגשות. זכור לי Bruce Dickinson אחד שרץ כמו ילד פראי ולא כמו זמר קשיש בן 55 ומחליף תלבושות כמו מדונה, סט ליסט מדהים שכלל את כל השירים שאני הכי אוהב של הלהקה מתור הזהב שלה כולל שיר הנושא המדהים של Seventh Son והמון שירים נוספים, בובת ענק של Eddie, גיטריסט מופרע אחד ששבר את הגיטרה והמשיך לנגן עם השברים שלה(תנחשו מי מהם), תפאורה פסיכית ומושקעת ובעיקר מוזיקה נהדרת שליוותה אותי המון בחיי וסוף סוף זכיתי לשמוע בהופעה. מתחרט בעיקר שלא תפסתי מקום ובהחלט הייתי רואה אותם שוב. חוויה.
Slayer
לקראת אמצע ההופעה של מיידן קלטתי שאני עוד רגע רואה את סלייר וקצת חטפתי חררה. התחיל לי התקף חרדה קל, התחלתי להשתעל, האוכל עלה לי אבל הנעתי את עצמי ותפסתי לי מקום טוב בשורה השלישית-רביעית מול הבמה וחיכיתי בלחץ ובהמון התרגשות. החשכה ירדה וסלייר עלו להם. לא הספקתי להתרגש, להתפעל או להבין מה הולך כש Hell Awaits שפתח את ההופעה היה גם יריית הפתיחה לבלאגן. שמעתי הרבה על הבלאגן בהופעות של Slayer אבל לחוות את זה ממקור ראשון היה משהו אחר לגמרי. עפתי כמו בובת סמרטוטים, ופתאום גם קלטתי שהפלפון שלי שהיה עמוק בתוך הכיס נעלם בין הקהל. נהיה לי דה ז'ה וו רע להופעה של Ghost מהשנה שעברה אבל השתדלתי להנות מההופעה של אחת הלהקות שאני הכי אוהב בעולם. הסט ליסט היה מגוון, כל הלהקה היו בכושר בניגוד למה ששמעתי כולל Tom Araya שזעק את נשמתו וביחוד Gary Holt שפשוט גונב את ההצגה בתור היחידי בלהקה שבאמת עף עצמו ונותן שואו והתפרע עם הגיטרה בכל שיר ושיר. הפוגו היה גדול אבל קצת התאכזבתי מהצרפתים שלא כל כך הכירו את החומר ורובם הגדול היה שיכור/מסטול ולא ממש התלהב מההופעה אלא בא סתם ללכת מכות ברע. זכיתי ללכת מכות בשיר החדש Implode, לעשות Crowd Surfing ב War Ensemble ובעיקר לחוות להקה שהייתה חלק גדל מהחיים שלי ומעולם לא יצא לי לראות אותה. את Raining Blood בסוף ראיתי מהצד כי מרוב האבק כבר ממש לא יכולתי לנשום ועמדתי להתייבש שוב. אז חוץ מזה שקצת יצאתי בהרגשה חמוצה בגלל הפלפון עד עכשיו אני לא ממש מעכל שראיתי את פאקינג Slayer ומדובר באחד הדברים היותר מופלאים שיצא לי לראות בפסטיבל. לא כל כך מעכל אבל נו מילא, עוד חודשיים אני אבין מה הלך שם.
באמת שרציתי לראות את Electric Wizard אבל עד שיצאתי מההופעה של סלייר אחרי חיפושי הפלפון ועד שהבנתי שאני כנראה לא אצטלם איתם ב VIP(מעריצה מכוערת שכמוני) הגעתי לאוהל והיה צפוף להחריד. אז במקום העדפתי להכריח את עצמי לנצל את שארית הכוחות האחרונים שנשארו לי ב1 בלילה וללכת לתפוס מקום לקראת ההופעה האחרונה לאותו ערב.
Kvelertak
עייף כמו זומבי גררתי את עצמי לראשונה באותו יום אל במת ה Warzone ותפסתי מקום בצד. מהר מאוד מצאתי שם את כהנא מ Shredhead שבא גם הוא לצפות בפלא. תהינו על מי שהלך ל Septic Flesh והתרגשנו, והנה עלה לו אחד משלושת הגיטריסטים של הלהקה ופתח את השיר שפותח את Meir, אלבומם האחרון. ומפה ועד הסוף זה היה מעולה. אני לא יודע להסביר אפילו מה היה כל כך מעולה בזה אבל נראה ששום דבר ש Kvelertak יכלו לעשות לא היה הופך את ההופעה הזאת לרעה. הלהקה מרגישה בשיא הפריחה שלהם, המוזיקה שלהם מנצחת, הנגינה שלהם מדויקת והשואו של כולם היה יוצא מן הכלל. חבל לי שמישהו פיספס את זה ואני ממש מקווה לראות אותם עוד פעם כי נכון לרגע זה, מבחינתי Kvelertak היא אחת הלהקות הכי טובות בעולם גם במטאל, גם בפאנק וגם בפולקה וכשהם סיימו שכחתי בכלל מי הופיעו שעה ושעתיים לפניהם. מזל שהלכתי כי במידה ולא הייתי מאוד מאוכזב מעצמי, ובצדק. יופי של הופעה וטעם נהדר לסופו של יום.
