ההתקפה שבדרך – מרץ 2011

הנה חלף עבר לו חודש נוסף, וכעת אלבומים רבים נוספים מבצבצים להם במדפי חנויות התקליטים למטיבי הלכת אשר עדיין מגיעים לשם. צוות Metalist בחר לשבת ולנבור בכל האלבומים שהיו ידועים לנו בהוצאות רשמיות בחודש מרץ מכל העולם, על מנת לחוות דעה. לא הצלחנו להשיג את כלל האלבומים באשר הם כמובן, אך הבאנו כמות נכבדת ונאה לא פחות. איננו יודעים אם האלבומים האלה יעמדו בציפיות שלנו או פשוט יכתשו אותן עד אבק, אך כן יש מקום לשיעור השערות בנושא, ואולי אף לסמן כמה סימני אזהרה. הדרך היחידה לגלות היא להטות אוזן.

אלון מיאסניקוב

Wizard – …Of Wariwulfs And Bluotvarwes

להקת ה-Power / Speed Metal הגרמנית הזו פועלת בעיקר מתחת לרדאר מחוץ לתחומי גרמניה, אבל האמת שמתוך שלולית ענקית של הרכבי מטאל מלודיים בינוניים שפועלים בארץ הנקניקיות והבירה, Wizard מציגים איכות יוצאת דופן. אלבומם הקודם – Thor המשיך את מסורת ה- Power / Speed המהיר והאגרסיבי של הלהקה, מגובה בסאונד איכותי וסולן רב עוצמה, ונותר רק לקוות שהאלבום החדש של הלהקה ימשיך את המסורת הזו.

Bloodbound – Unholy Cross

אלבום הבכורה של הרכב ה-Power Metal המסורתי הזה זכה לביקורת נלהבות. מדובר בחזרה לשורשים של להקות כמו Helloween ו- Gamma Ray, עם טקסטים קיטשים ומלודיות גדולות מהסוג שכבר שכחנו. מאז הלהקה נפרדה משני סולנים מלודיים מוצלחים, Kristian Andrén ו- Urban Breed, הוציאה 3 אלבומים וסולנם החדש זוכה לביקורת פחות נלהבות. למרות זאת, אפשר בהחלט להעריך שמדובר באלבום Power Metal מלודי צ'יזי כמו שצריך, למי שבעניין.

Eden's Curse – Trinity

יש לי בחילה מובנית ללהקות מטאל נוצריות. אני לא סובל הטפה, במיוחד כשהיא דתית. למרות זאת, אלבומה השלישי של הלהקה הבריטית/גרמנית/אמריקאית הזו צפוי לתת מטאל מלודי מנוגן היטב, שכולל הופעות אורח של Andi Deris מ- Helloween ואת James Labrie מ- Dream Theater. למרות האיכות של אלבום הבכורה של הלהקה, והעובדה שיש כמה מקצוענים וותיקים בשטח, אני אמנע במקרה הזה, לא מתאים לי שירים כמו Guardian Angel ו Saints Of Tomorrow..

Highland Glory – Twist Of Fate

יש משהו לא טוב בעיני בכך שלהקת Power Metal מסורתית כמו החבר'ה הנורבגים האלה, מחליטה לגייס גם סולנית, בנוסף לסולן הזכר. ההרכב הוציא 2 אלבומים סבירים, ועכשיו ההחלטה להפוך לסוג של Nightwish עם סולנית בינונית לא נראה כמו צעד בריא, אולי הגיע הזמן לוותר, חברים.

Sacred Dawn – A Madness Within

להקת ה-Prog-Metal האמריקאית הזו פועלת בצורה די אנונימית כבר לא מעט שנים, והם מגיעים עכשיו לאלבום שלישי. אם לשפוט ע"פ החומרים הקודמים, ניתן לצפות שוב לאלבום איכותי, שמושפע מהרכבים כמו Queensryche ו-Fates Warning, כלומר Progressive Metal שמבוסס יותר על אווירה ואיכות מאשר על תצוגות נגינה בלתי נגמרות.

Divinefire – Eye of The Storm

ושוב אני חוזר לבחילה שלי מלהקות מטאל נוצריות, כש-Divinefire היא אחת הבולטות בהן. ההרכב הוציא עד היום 4 אלבומים של Neo-Classical Power Metal מנוגן להפליא, כבד ואיכותי, שפשוט דופק את עצמו עם טקסטים על עד כמה גדול ה ז*ן של ישו. לפני כמה שנים הם גם הוסיפו גראולים לשירה הנקייה, ומאז הם מזכירים מוזיקלית הרכבים כמו Adagio. את רוב להקות המטאל הנוצריות אפשר לפסול כי הן סרוחות מוזיקלית, אבל במקרה של ההרכב הזה זה פשוט מבאס, מדובר בהרכב טוב מאד מוזיקלית – אבל אתה לא יכול להיות מטאל כשיש לך באלבום שירים כמו To Love And Forgive ו-Time For Salvation…

Tokyo Blade – Thousand Men Strong

הרכב ה-NWOBHM כבר עבר את שנותיו היפות יותר בשנות השמונים עם אלבומי הארד-רוק קלאסיים כמו Night Of The Blade, אבל הם ממשיכים כל כמה שנים להנפיק אלבום חדש שזוכה לחשיפה כמעט אפסית. הפעם, ההרכב מגובה לראשונה בסולן גרמני איכותי שמתחבר לזקנים הבריטים מהלהקה, וע"פ הדגימות שניתן לשמוע מהאלבום מדובר ב-Hard Rock איכותי, מסורתי, שישב יפה לכל אלו מאיתנו שגדלו על מטאל מלודי בשנות השמונים.

Uriah Heep – Into The Wild

הרכב ה-Hard Rock האגדי ממשיך להוציא אלבומים, יותר מ-40 שנה לאחר הקמתו. שלוש שנים לאחר אלבום האולפן המלא האחרון של הלהקה, ושנתיים אחרי אלבום של הקלטות מחודשות, הזקנים הבריטים ממשיכים לשלב Prog-Rock קלאסי הנסמך על קלידים עם Hard Rock מסורתי, לא צפוי להיות יצירת מופת מדהימה, כזו הלהקה לא הוציאה כבר הרבה זמן, אבל בהחלט אפשר להעריך שזה ישביע את המעריצים של הלהקה, שבארץ יש לא מעט מהם.

טל זכאי

Burzum – Fallen

אלבום סטודיו נוסף לאישיות הקונטרוברסיאלית הבולטת ביותר של הבלאק מטאל, וארג ויקרנס, שני במספרו לאחר יציאתו מהכלא, שיוצא גם הוא דרך חברת ההפקות הפרטית של וארג, Byelobog. מוזיקלית, ניתן לצפות לשילוב בין אלבומו האחרון, Belus לבין אחת מהוצאותיו המוקדמות, Det Som Engang Var מ-1993.

Kampfar – Mare

להקת ה-Pagan Black הנורווגית חוזרת באלבום חדש, שיוצא דרך חברת Napalm Records כרגיל, ומופק על ידי Peter Tägtgren מ-Abyss Studio. הלהקה מבטיחה שינוי משמעותי של הסאונד תוך שמירה על הסגנון הייחודי של הלהקה, ונותר לקוות כי Mare ימשיך את הרצף האיכותי של הוצאות מבית Kampfar בשנים האחרונות, עם Kvass וHeimgan..

Forgotten Tomb – Under Saturn Retrograde

האיטלקים חוזרים, אחרי כמה חודשים של עיכובים בהוצאת האלבום, עם Under Saturn Retrograde, העוקב אחר, Negative Megalomania השונה שינוי דרסטי מכל מה שהלהקה עשתה עד אז, והתקבל בתגובות שליליות למדי בקרב אוהדי הלהקה. באופן אישי אני דווקא מאוד חיבבתי את הכיוון החדש, ומצפה לשמוע יותר ממה שיש לForgotten Tomb להציע.

Vintersorg – Jordpuls

Vintersorg, האיש, הפרוגרסיב, החזון, אינספור הלהקות שכבר המאיסו רק לשמוע הקול שלו, חוזר אחרי 4 שנים עם אלבום חדש בפרוייקט האישי שלו, וזאת אחרי שבשנה שעברה עשה גם כן "קאמבק" עם אלבום חדש לBorknagar שהחזיר את הלהקה לעולם המטאל. באלבום החדש של Vintersorg ישנו שילוב בין ישן לחדש, הוא מכניס אלמנטים רבים של פולקלור נורווגי החל מהמלודיות ועד לליריקה בשילוב של Black Metal מודרני ופרוגרסיבי, יחד עם שמירה על התמות הידועות של הלהקה העוסקות באדם ובטבע.

Assaulter – Boundless

האוסטרלים חוזרים להתקיף באלבום Black / Thrash חדש, עם חברים מלהקות Destroyer 666 ו-Razor Of Occam (זה רק אני, או שכל להקות המטאל מאוסטרליה הם תמיד אותם אנשים?). לאחר Salvation Like Destruction שקיבל תגובות מצוינות, חוזרת הלהקה עם Boundless שיוצא בלייבל הענק Metal Blade.

עדי כהן

Scale the Summit – The Collective

זוהי להקה אמריקאית העולה בשמי ה-Progressive Metal, עם השפעות די ברורות של להקות כגון Dream Theater ו- Cynic, שהמעריצים השרופים של הז'אנר אולי כבר הספיקו להכיר. הלהקה ייחודית ואף מעזה בכך שהיא אינסטרומנטלית לחלוטין, ללא זמר ראשי, קולות רקע ושאר אלמנטים אשר לרוב הסגנון מושתת עליהם. חברי הלהקה, שעדיין מתרגשים בכל פעם שמישהו מזמין את האלבום (10 דולר בלבד) מהאתר שלהם מתעתדים להוציא ב-1 למרץ את האלבום השלישי שלהם, שככל הנראה יקבע אותם חזק יותר בתודעה.

Whitesnake – Forevermore

את Whitesnake אין ממש צורך להכיר, לפחות לא לחבר'ה המבוגרים יותר. בראשות David Coverdale הסולן הכריזמטי המוכר לנו מ- Deep Purple, הלהקה פעילה ובועטת עוד מ-1977. יש האומרים שענקיות מאותה תקופה כמו Iron Maiden האפילו על ההצלחה של Whitesnake, אבל מביני עניין שיודעים על מה הם מדברים נשארו מעריצים נאמנים וחגגו עימה 30 שנה מוצלחות, 10 אלבומים, 4 אלבומי הופעה חיה ולא מעט קומפילציות. Whitesnake אף הופיעה בישראל והאלבום שבדרך, Forevermore, יופץ גם במהדורת ויניל ובמהדורה מיוחדת, כאשר אלבום לייב נוסף ישוחרר אף הוא בהמשך השנה.

Nightmare – One Night Of Insurrection DVD

Nightmare הצרפתים סוף סוף מתחילים לצאת מבועת האנונימיות שלהם. להקת ה-Power Metal קיימת כבר מ-1979, כולל הפסקה של עשור באמצע, אך נדמה שרק עכשיו הם מתחילים לקבל הכרה ראויה. לאחר 7 אלבומי אולפן נדמה ש- Nightmare מתחילים להגיע להכרה עולמית, האלבומים האחרונים כבר נשמעים מגובשים ודעתניים יותר, הם חתומים ב- AFM Records, הופיעו ב- Wacken ובפסטיבלים גדולים אחרים וגם כאן בארץ פעמיים. בכלל, יש לחבר'ה האלה המון סימפטיה לארץ, אחרי הכל המתופף נשוי לישראלית והם מתחזקים קשרים קבועים עם חברים כאן, ולמרות שרובם כבר אנשי משפחה מבוגרים נדמה ש- Nightmare סוף סוף תצליח להגשים לעצמה חלום ישן. בסוף 2009 צולמה הופעה שלהם בצרפת לרגל 30 שנה שלהם יחד, באותו מקום בו הכל התחיל, כולל הופעות אורח של נגנים קודמים בהרכב. ההופעה הזו תהיה ה- DVD הראשון של Nightmare.

Evergrey – Glorious Collision

Evergrey היא להקת Progressive Metal מגות'נברג בשוודיה. הלהקה, שהוקמה ב-1995, ידועה בסגנון מעט שונה מה-Progressive השולט בכיפה היום ומשלבים אמוציה ומלנכוליה שהצליחה לדבר אל לבבות אלפי מעריצים בעולם. כמויות הצער, העצב והאפלוליות שנוטפות מהלהקה הזאת בלתי נתפסות פשוט, נדמה שכל ענן שחור בשבדיה הקרה מעיב על האלבומים שלהם. מבחינה לירית הם מציגים נושאים אפלים לא פחות, ריטואלים, דילמות מוסריות ורעות חולות אחרות, והכול מתואר באווירה פיוטית וסגנונית, מה שהופך את הליריקה שלהם לבולטת מעל הליריקה המטאלית הרגילה. התיאטרליות שהם מציגים ייחודית, בעיקר בעמדת הזמר (שהוא בעצם ראש הלהקה והכותב העיקרי), ובסך הכול ניתן לומר שהם שילבו את הדרמה השחורה-אפורה של ה-Doom Metal יחד עם הססגוניות של ה-Progressive וה-Power Metal. האלבום המוכר ביותר שלהם עשוי להיות The Inner Circle. הלהקה אהובה מאוד גם בישראל ואף הופיעה כאן בשנת 2007. האלבום החדש, Glorious Collision, עשוי להוות תפנית בדרכה של הלהקה שכן הגיטריסט והזמר המוביל, Tom Englund, החליט לפטר את שאר חברי ההרכב פרט לקלידן. התוצר החדש לטענתם – חיובי יותר ובעל השפעות רבות יותר מבדרך כלל.

ליעד קלופשטוק

Relentless Reckless Forever Children Of Bodom –

Children of Bodom מנגנים Melodic Death Metal. אפשר להתווכח על זה עד מחר, אבל בסופו של דבר יישאר לנו ביד Melodic Death Metal. ממוסחרים או לא, הלהקה הזו הצליחה להביא את המטאל הקיצוני אל הצד הפופולרי יותר שלו, ובכך להיפתח לקהל רחב הרבה יותר של מטאליסטים בעולם ובמיוחד באירופה. לאחר כמעט עשרים שנה שהלקה קיימת, עומדת החבורה הזו בפני שחרור אלבומה השביעי במספר. האלבום הוקלט באולפני Petrax בפינלנד במשך שישה שבועות עליהם אמר סולן וגיטריסט הלהקה Alexi Laiho כי זו הייתה תקופה קשה מאוד בה הלהקה בקושי ישנה ועבדה במרץ בשביל ליצור את האלבום הטוב ביותר שלהם עד היום. האם הוא באמת יתעלה על כל הציפיות? בקרוב נגלה.

Cavalera Conspiracy – Blunt Force Trauma

מה כבר לא נאמר אודות אגדת המטאל האגרסיבית Max Cavalera? הברזילאי חסר המעצורים הזה לא מפסיק להפתיע ולהביא לנו מטאל חי ובועט כמו שצריך, כל פעם מחדש. אחרי שהוביל את Sepultura האגדית, פרש והקים את Soulfly שהפכה גם היא ללהקה מכובדת בפני עצמה, החליט ב-2007 להתאחד עם אחיו Igor איתו לא עבד כעשר שנים, בשביל להקים את Cavalera Conspiracy, הרכב שמשלב את כל פועלו של Max לאורך השנים, בתוספת של כוחניות בלתי מתפשרת לתפארת משפחת Cavalera. אז לאחר אלבום בכורה מעולה שהביא לנו Groove Metal חי ובועט לפנים (במלעיל!), עומד ההרכב בפני שחרור אלבומו השני – Blunt Force Trauma, אשר לו מחכים המוני מעריצים ברחבי העולם. נציין גם ששני רצועות מן האלבום הקרב ובא הן גרסאות כיסוי ללהיטים של Black Sabbath ושל Black Flag, שווה לעקוב.

Within Temptation – The Unforgiving

ז'אנר ה-Symphonic Goth Metal תמיד יתפוס אצלי פינה חמה בלב. אני עד היום לא לגמרי יודע להסביר מדוע, אבל זה המצב (ולא, אין קשר לכך שבדרך כלל עומד בפרונט יצור ממין נקבה בעל חזה שופע. נו טוב, אולי קשר קטן). בין כה וכה – החבורה ההולנדית החביבה הזאת עומדת בפני אלבום חמישי, שמבחינה מוזיקלית לא מסתמן שיהווה שינוי כלשהו מהקו היותר עדין שהלהקה פונה אליו בשנים האחרונות. מה שכן, לצד האלבום ישוחררו סרטונים קצרים וספרוני קומיקס התואמים את עלילת האלבום, בכדי ליצור קונספט מסוים אשר כנראה נבנה סביב הטקסטים. רעיון מעניין או שמא פתטי? אתם תחליטו.

Liquid Graveyard – The Fifth Time I Died

לאחר שהרכב ה-Progressive Death Metal הזה שחרר את אלבום הבכורה שלהם לפני כשנתיים, הופתעתי. נכון שמדובר בסולן וגיטריסט להקת Cancer (המפורקים) המעולה, אך עדיין לא ציפיתי למשהו מיוחד מעוד ה-Prog-Death בשוק היחסית רווי בתחום. עליי לפחות, אלבום הבכורה השאיר רושם טוב עם טעם של עוד מההרכב הזה, ולטעם הזה ניווכח ממש עוד מעט.

Protest The Hero – Scurrilous

מכירים את השקר הזה שנקרא Progressive Metalcore ? אז כאן זו אמת לאמיתה. החבורה הקנדית הזו אשר קיימת קצת יותר מעשור, הספיקה ללמד את העולם Metalcore מתקדם מהו, עם שילובים של Mathcore ועוד אי-אלו נגיעות טכניות למינן. מהסינגל החדש ששחררה בינתיים הלהקה – "C'est La Vie", נראה כי היא פונה מצד אחד לכיוונים כבדים יותר, אך מצד שני נשארת במגרש הקבוע של ה-Prog עם ה-Hardcore הנותן בראש. ראוי לציון כי העטיפה היפה של האלבום היא ציור בן שישים שנה פרי עמלו של הסבא של בסיסט הלהקה.

דני אחירון

Trap Them – Darker Handcraft

אלבום חדש לחבורה הקצבית מסיילם, שעושים מין Hardcore / Metal מלוכלך. אחרי האלבומים הקודמים שהיו סוג של התמתנות מוסיקלית, האלבום החדש בעל צליל הארדקוריסטי מתמיד, נותן בראש מצד אחד ובעל סאונד שלו מאוד מטאלי. בלייבל שלהם Prosthetic Records, ממהרים לשווק אותם כ"להקה המושפעת מ-Entombed, Nasum וסאונדD-beat " אך בפועל מדובר בלהקת Hardcore / Metal ממוצעת שכל קשר בינה לבין ז'אנרים יותר קיצוניים מקרי בהחלט. לאוהבי הז'אנר צפוי אלבום מהנה ביותר.

Becoming The Archetype – Celestial Completion

מישהוא בדרום מזרח ארה"ב מוציא בשנים האחרונות הרבה הרכבים מסקרנים. ההרכב הזה, שזוהו אלבומו הרביעי , ממשיך להוביל בכבוד את סצנת ה-Metalcore הפרוגרסיבי-נוצרי, ותודו שלא ידעתם שיש דבר כזה, עם אלבום חדש בדרך. לאחר אלבום בכורה נותן בראש שמשם נראה היה שיכבשו את פסגת המטאל האמריקאי ועם שני אלבומים קצת פחות טובים לאחר מכן, ממה שניתן היה לשמוע ב-EP האחרון שיצא לפני האלבום , הכיוון הוא מהיר וכואב מתמיד, ואולי בעזרתו הם יצליחו לטעון לכתר. שווה לבדוק בכל אופן גם אם רק בגלל העטיפה המגניבה.

Autopsy – Macabre Eternal

חלוצי ה-Death Metal הותיקים מקליפורניה חוזרים באלבום קאמבק חדש, לאחר EP שיצא לא מזמן והכין את הקרקע . למי שמחפש תחכום, ריפים ניאו קלאסים, קטעי ליד מרגשים או מבני שיר נשברים לחלקי רבעים זה לא בשבילכם; מדובר באלבום Oldschool Death / Thrash Metal מלוכלך שיוצר איחוד של אחד מסנדקי ה-Death Metal האמריקאי, באלבום ראשון מלא מאז האיחוד ב-2009, ו-16 שנה אחרי האלבום האחרון וההארדקוריסטי, Shitfun. צפו פגיעה בדמות Death Metal עתיק, מלוכלך ונותן בראש כאילו אנחנו בשנת 1987.

The Haunted – Unseen

הישר מגוטנברג שבשוודיה נוחת לו אלבום חדש של האחים הברווזנים לבית Björler. הלהקה, שהיא אחד השרידים הפעילים של הרכב הדת' המלודי הקלאסי At The Gates, הצליחה באלבומה מלפני 5 שנים The Dead Eye למצוא מחדש את האיזון המופרע בין Death / Thrash מודרני לרוק אלטרנטיבי מרגש ושילבה זאת עם יותר כסאח באלבומם האחרון. האלבום החדש לפי השיר הבודד שיצא לי לשמוע, עומד לסבך את העניינים שוב, ולהוציא עוד פיסת Thrash מודרני, מתובל בסולן צורח ומקונן בזעם. אחד האלבומים שאני אישית הכי מצפה לשמוע.

Agnostic Front – My Life My Way

אגדות ה-Hardcore / Metal, מותיקי הסצנה הניו-יורקית, ומסנדקי ה-Hardcore / Metal וה-Crossover (לכיוון ההארדקורי שלו) חוזרים באלבום חדש. הפתעה גדולה לא מצפה פה לאף אחד, מוזיקת ה-Hardcore / Metal עדיין תשבור ולמרות שמדובר ביציאה המי יודע כמה שלהם, אני לא חושב שיהיה חדש תחת השמש, לא ימאס להם או למעריצים הנאמנים שלהם לעולם ותמיד אפשר לסמוך עליהם שימשיכו לשאת בדגל Hardcore / Metal בתור ותיקי הסצנה, לצד להקות צעירות יותר כמו Madball, Hatebreed, Terror, Sick of It All ועוד רבים וטובים – ולעשות בית ספר לכל מי שחושב שהם מתרככים, מזדקנים או מאטים את הקצב עם הגיל.

7th Nemesis – Deterministic Nonperiodic Flow

הלהקה שלפנינו היא חבורת צרפתים פריסאים שמשלבים בצורה בריאה בין ענקיות Death שוודי כגון Hypocrisy, Carcass המאוחרים ואף At The Gates לצד מבנה שירה טיפה יותר טכניי סטיילKataklysm, Nile ו-Origin. לפי מה ששמעתי עד כה האלבום החדש לוקח אותם צעד אחד קדימה, להצטרפות לשורה הראשונה של להקות הז'אנר, עם שירים חדים וברורים וריפים ומבנים, טכניים להחריד שיוצרים Melodic Death Metal מצד אחד אך טכני בטירוף מצד שני. שווה בהחלט לבדוק.

By Night – Sympathy For Tomorrow

אם מטאל שוודי איכותי היה נסחר בבורסה, סקנדינביה הייתה המעצמה הגדולה בעולם. By Night באים אלינו עם הפצצת Death / Thrash מלודי סטייל Darkane ואף Devildriver עם סולן חצי צורח שאגות Hardcore וחצי גראולים צווחניים סטייל Tompa Lindberg. עם היסטוריית הופעות עם The Haunted וגם עם Betzefer שלנו, מדובר על אחת הלהקות העולות המעניינות, שהשאלה היחידה היא, האם יצליחו להתבלט מעל השאר ביצירת מופת או שיישארו מדדים בז'אנר.

Nervecell – Psychogenocide

הדבר האחרון שאפשר לצפות מדובאי זה Brutal Death / Thrash, ו-Nervecell עושים את זה בענק. עם נגינה מהוקצעת להחריד שמשלבת בין Death Metal קלאסי ומלודי לנגיעות אוריינטליות, ואף ברוטאליות. אפשר בקלות להכתיר אותם כ-Lamb of God המוסלמים או לפחות כטוענים מצוינים לתואר. אחרי אלבום ראשון נותן בפרצוף ע"פ הספר, מגיע האלבום החדש שצפוי להמשיך באותו קו ואף להיות מהיר יותר אם להאמין לפרסומים. מומלץ, מעניין ונקווה שיום אחד נראה אותם לצד Orphaned Land ו-Chaos בטור חוצה דת ולאום.

Deranged – Cut, Carve, Rip, Serve

ולסוף שמרתי את החורני ביותר, הישר משוודיה מגיעים החברים האלו, שבאים לתת Grindcore / Brutal Death למעי הגס. אם נעביר צ'ק ליסט יש פה קצת מהכל; סולן מגרגר, בלאסט ביטים רפפטיבים וכיאה למסורת השוודית גם סולואים מתפתלים וטכניים. האלבום החדש מגיע 3 שנים לאחר האחרון שלהם והוא מבטיח להיות טכני יותר מהקודמים לו. למרות שזהו האלבום השמיני של הלהקה הוותיקה, הוא מבטיח ההנאה למי שאוהב את התחושה של הפרצוף שלו נשבר עם מנה צדדית של מעיים ודם בצד.

אלעד מיאסניקוב

Gorgasm – Orgy of murder

קשה להצביע מי בדיוק התחיל עם הסגנון הזה של Death העוסק בעיקר במוות, רצח, ביתור, עינוי ובאופן כללי בתכנים הלקוחים מסרט אימה. Cannibal corpse הם הבולטים בתחום, אבל גם Gorgasm ידועים ובעלי מעמד של כבוד. הלהקה קיימת מאז 1994, אך שיחררה מאז הקמתה שני אלבומים בלבד לאחר הפוגה של 8 שנים מאז אלבומם האחרון. הלהקה משחררת אלבום חדש בשם Orgy of murder. האלבום יוצא דרך חברת Brutal Bands, שלא שמעתי עליה לפני כן אבל מה זה משנה. אלבום נוסף של רצח, פשוטו כמשמעו.

Vicious Rumors- Razorback Killer

כל כך הרבה תהפוכות הלהקה עברה מאז הקמתה ב-1980. לפחות 5 סולנים, 5 בסיסטים, 5 מתופפים ולא פחות מ-9 גיטריסטים עבדו עם הלהקה ורובם ככולם שמות מהגדולים בעסק James Rivera, Ira Black, Vinnie Moore, ועוד. היחידי שנשאר מההרכב המקורי הוא הגיטריסט Geoff Thorpe. כעת האלבום העשירי יוצא לאור בחברת SPV/Steamhammer וכבר מהעטיפה ניתן להתרשם שהאלבום עתיד להיות הצלחה. מה גם שמתארחים באלבום מספר אומנים חשובים בינהםBrad Gillis (Ozzy Osbourne) ו-Eric Peterson (Testament) כך שאיכותו לא יכולה לאכזב.

Amon Amarth- Surtur Rising

מדהים איך הלהקה הזו שקיימת מ-1992 מצליחה לשמור על יציבות יחסית בליינאפ, מוציאה מדי שנה שנתיים חומר חדש ועדיין מצליחה לשמור על אותה רמת אנרגיה, אגרסיביות ועושר מוזיקלי. 3 שנים אחרי אלבומם האחרון הלהקה חוזרת עם Surtur Rising, דמות מהמיתולוגיה הנורדית (אחד מענקי הצפון אשר משתתף במלחמה נגד האלים ואודין העומד בראשם). האלבום יוצא בלייבל Metal blade ויגיע במספר הוצאות הכוללות בין השאר שירי בונוס – ביצועים ל-Kiss ו-Accept.

Sylosis- Edge Of The Earth

להקה בריטית צעירה ומפתיעה. אלבום הבכורה שלהם יצא ב-2008 וכעת יוצא אלבומם החדש. הלהקה נעה בין Thrash Metal ל-Melodic Death Metal. האלבום החדש יוצא ב-Nuclear Blast Records ומכיל בתוכו למעלה משעה שבאה לידי ביטוי ב-14 שירים. חלקם ארוכים יחסית לז'אנר דבר שמעיד על מורכבות השירים וכנראה גם על איכותם – נמתין ונראה.

Artillery- My Blood

להקה נוספת שמוכיחה את טענתי – דברים טובים מגיעים גם מדנמרק. הם נחשבים מאבות ה-Thrash, קיימים מ-1982 והותירו מספר שירים שנחשבים גם היום להמנוני Thrash קלאסיים. אחרי 1990 וצאת אלבומם המעולה By Inheritance הלהקה נכנסה לתרדמת. ב-1999 הפציעו שוב עם האלבום B.A.C.K. אך נעלמו שוב עד 2009. כנראה שלפני שנתיים החבר'ה החליטו שנמאס להם לשבת בבית ולשתות בירה עם הרינג והוציאו אלבום נוסף, אך הפעם גם החליטו לא לחזור לשנת חורף אלה לחזור ולהפגיז עם Thrash אלים ומלודי.

יותם Defiler

Weedeater – Jason…The Dragon

הציפיות מאחת מהלהקות הבולטות ביותר בז'אנר ה-Stoner / Sludge Metal של השנים האחרונות, Weedeater עשו ב-God Luck and Good Speed אלבום מעולה שפשוט העיף את הסכך לחובבי הסגנון. אבל שירים אשר הושמעו מהאלבום הבא שלהם, עם השם התמוה כיאה לחבר'ה המדוברים, Jason…The Dragon נראה שהולך להיות פחות או יותר אותו הדבר, אולי אפילו קצת פחות טוב. ייתכן שאוכל לשפוט זאת כאלבום מלא לאחר שיצא ויגיע לידיי, אבל בינתיים, אני מתייחס ליצירה הזו עם מינימום ציפיות, בעיקר על מנת לא להתאכזב אחרי הנוגרה המעולה של האלבום הקודם.

Benighted – Asylum Cave

לאחר ביקורה של להקת ה-Brutal Death Metal עם האינטרפרטציה המודרנית שלה לתחום פה בישראל, כעת נותר רק לצפות לאלבומם של הצרפתים הכעוסים. למרות שלא נכחתי בהופעה, Benighted מוכיחה שהמגמה האחרונה של צרפת להפוך למעצמת מטאל קיצוני, מודרני ומשובח אינו רק באוויר – אלא גם עם יסודות אמיתיים בתחום. למרות שאני מוצא חלק מהמוזיקה שלהם בנאלית – Benighted יעשו רק טוב לחובבי ה-Death Metal המודרני והאהוב.

Born Of Osiris – The Discovery

בין להקות ה-Deathcore היחידות שאוזניי יכולות לסבול (ואפילו למעשה הם אינם נופלים בדיוק למשבצת המדוברת, ואולי בשל זה אני מסוגל להאזין להם) – Born Of Osiris הוציאו כבר שני אלבומים שמשלבים Death Metal טכני ומורכב, ריפים שטניים ופתלתלים, גרוב מוזיקלי עצבני (עמוס בברייקדאונים, אין מה לעשות) ובין היתר גם נטע זר ואוריינטלי לחבורה האמריקאית הזו. אני תוהה אם באלבומם החדש אנחנו נקבל בעצם טיפוס מדרגה, או לפחות אותו הדבר מהכנופיה המדוברת. העטיפה בהחלט מושכת כהרגלם.

Suidakra – Book Of Dowth

אחח, Arkadius היקר, מנהיגה של Suidakra (שבעצם שמה הוא היפוך של שמו) אחראית מזה עשור וחצי על יצירת Folk Metal מעולה ומרענן. מצחיק דווקא שכמעט באופן מוחלט, ה-Folk Metal הטוב ביותר מגיע מגרמניה, ולא ממדינות סקנדינביה למיניהן. למרות שאני לא מחסידי הז'אנר, אין ספק שדווקא Suidakra היא הלהקה שיכולה לגרום גם לקשה עורף כמוני להאזין בניחותא למטאל המלודי והמגורגר שנושק ל-Melodic Death Metal מכיווניו ה-Black Metal שלו, לצד כל הנעימות הקלטיות הללו. גם פה יש לנו מקרה של עטיפה שחייבים להטות לה אוזן. אם בציור הושקעה כל כך הרבה אהבה ומחשבה, מה יהיה באלבום עצמו מבחינה מוזיקלית ?

Blackguard – Firefight

Blackguard הקנדית היא אחת מהסנוניות המובילות של עולם ה-Folk Metal החדש, בין אם זה מטאל אודות פיראטים (וזה כן) עד למוזיקת Melodic Death Metal שמחה ועליזה. חמושים במתופפת חיננית ובסיבובי הופעות בכול העולם, Blackguard לא הולכים לתת לעובדה שהם מקנדה של 2011 ושרים בעצם מוזיקת מטאל על פיראטים למנוע מהם לכבוש את העולם. אלבומה הראשון היה בנאלי ומשעמם – אבל עדיין מלא שמחת חיים – ואני מניח שאלבומה החדש, אלא אם תלקח תפנית משמעותית, יהיה פחות או יותר אותו הדבר.

Midnattsol – The Metamorphosis Medley

הו איזה יופי, עוד להקת Folk Metal לאסופה ! אך הפעם מדובר ב-Midnattsol, הרכב גרמני (וכבר אמרנו שה-Folk Metal הטוב מגיע מגרמניה, נכון ?) ששם דגש לא פחות על הפן הנשי, עם אלמנטים ברורים של Gothic Metal בבלילה. עם שתי בנות יפיפיות בחבורה וכמה גברים מסוקסים ואהבה עצומה למבוכים ודרקונים, איך אפשר לומר לא להרכב ה-Folk המדובר, שבאמת יושב ומשקיע ומכניס מוזיקת פולקלור אירופאית אל תוך המוזיקה שלו ? אם כבר, אני אצפה לאלבום הזה. כמובן, סייג קטן – זה עדיין יהיה משהו בין Folk Metal ל-Goth Metal, כמו שאר אלבומי ההרכב. אז לקחת בעירבון מוגבל בבקשה אם אתם לא חסידים של שני הז'אנרים ביחד.

Myrath – Desert Call

Myrath הם קול של דור מטאליסטים שלם. בטוניסיה. להקת המטאל הראשונה מטוניסיה שהוחתמה בחברת תקליטים (Nightmare האמריקאית, היכן ש-Edgend שלנו חתומים גם כן, בין היתר) היא בעצם קול המהפכה הרשמי שלא רק יחידי מעטים רשאים לצאת החוצה מהבועה המזרח תיכונית שלהם, כעת השוק פתוח לכולם. עם אלבום Progressive Metal ממש לא רע בשם Hope באמתחתם, נראה שדווקא Myrath הולכים להתברג היטב בסצינת ה-Prog המתרוקנת מהרכבים איכותיים, ומתמלאת בהרכבים צעירים, שאינם נועזים אך בהחלט משמרים את הגחלת באש מדברית. לכו על זה, תנו להם צ'אנס.

Wolfchant – Call Of The Black Wind

מהמדבר החם אל היערות הקרים של גרמניה, להקת Pagan Black Metal בשם Wolfchant מתכוונת לעשות חייל בעולם ה-Folk עם אלבומה החדש Call Of The Black Wind. חובבי הז'אנר תכינו את עצמכם נפשית שלא מדובר ב-Pagan Black Metal סטנדרטי, כי אם מרוכך יותר, עם המון אלמנטים של Folk ובמידה ואתם סולדים שירה נקייה, לא להתקרב ליצירה הזו. אני אישית חושב שזו תהיה עליית מדרגה עבור הצעירים מגרמניה. נראה לאן תנשב הרוח.

Grayceon – As We Destroy

עכשיו הרי לכם הבטחה מנצחת. אלבום Progressive Metal עם המון Progressive Rock אווירתי ומצוין, שירים אינסטרומנטאלים ארוכים, נגיעות קלות בעולם של Avant-Garde ובגדול משהו בלתי נוסחתי ומבטיח. להקה צעירה ששווה לשים עליה את האוזן והעין, Grayceon הולכים למלא את החלל ש-Anathema נזכרו לחזור ולמלאו רק השנה. נשמע מבטיח ומצוין !

Kotiteollisuus – Kotiteollisuus

כן בטח, אני מסוגל להגות את השם הזה. נכון. ברור. מצד שני, מדובר במוזיקת Stoner Metal מעולה, כמו שהפינים יודעים להכין, טריו מצוין שמשעותו בפינית "מלאכת יד"– אייקוני מטאל פיני ששורדים מזה שנים מספר. עטיפה פשוטה, מוזיקה פשוטה, Heavy Metal מסורתי ו-Stoner Metal קל לעיכול, ובהחלט לא באנגלית לאלה שרוצים לשמוע גם את הפינים עושים את זה בקטע שלהם. בעצם, סוג של Black Label Society בפינית. אתם לא יכולים לסרב לזה.

Witheria – Vanishing Order

Thrash Metal בסגנון האירופאי, Kreator-סטייל. אלבום שלישי ללהקה שעושה את זה מאהבה בלבד. כדאי לתת שמיעה, אבל בספק אם ניפול בקסמם של פינים אלה באופן מוחלט. יש משהו מעט לא אמין ב-Thrash Metal של פינים, על אחת פי כמה וכמה אם הם לא משאירים אותו מסורתי לחלוטין – אלא מעט יותר נוטה לכל הלהקות הפיניות סביב אגם Bodom, תרתי משמע. מכל מקום, האלבומים הקודמים היו בסדר, קצת עברו ליד האוזן. האלבום הזה בטח לא יזיק.

Colosseum – Chapter 3: Parasomnia

זה לא נהיה יותר Funeral Doom מזה. Palomaki, גיטריסט וסולן הלהקה, נפטר במהלך שנת 2010. כעת הלהקה משחררת את האלבום האחרון אשר הוקלט איתו בתור החותם על הטרילוגיה של להקת הדכדוך הפינית הזו. כנראה שירת הברבור של Colosseum שהביאה לפני כן 2 אלבומי Funeral Doom מעולים, וכעת מוציאה את האחרון. טרילוגיה נסגרת, מנהיג הלהקה מת, והמוזיקה היא של דיכאון ואובדנות. איזה עוד רמז אתם צריכים לשמוע את האלבום הזה (כמובן, רק אם זה הקטע שלכם)?

Abinchova – Versteckte Pfade

איך אני נתקעתי עם כל הלהקות של השמות המוזרים ? Abinchova הם להקת Folk Metal משוויץ, והם רוצים לעשות הכול על מנת להקשות על המאזין הישראלי הממוצע להשיג את החומר שלהם. אם זה פשוט בגלל שם להקה בלתי ברור, שם אלבום עוד פחות ממנו – ועטיפת אלבום שנראית יותר כמו ציור ילדים מאשר עטיפת אלבום מטאל – החבורה הזו עושה מאמצים אדירים כדי לא לצאת מגבולותיה הנטראלים של שוויץ ולהשאר בבית. אבל המוזיקה בסדר, כבדרך אגב. לאלבום בכורה. בז'אנר מאוס.