היום בו נולד הניו-מטאל

האם אתם יכולים להצביע על היום בו התחיל אותו סגנון שלחלקנו גורם בחילה, לחלק אחר גורם רטט נעים בלב (ולא מדובר בקוצב לב, מר למי קלימסר היקר) וחלק אחר פשוט גורם עצב – הניו-מטאל.

האם הניו-מטאל הוא באמת סגנון של אותו ז'אנר מוזיקלי של הרוק, שנקרא בכלליות הבי מטאל וכולל בתוכו את כל הדת', הבלאק, הת'ראש, הפאוור, הדום וכל בריאות עולם אלו של המטאל למעשה ? הרי הוא מנסה לקחת צעד אחורה איפה שכל הסגנונות האלה לקחו צעד קדימה.

בעוד הת'ראש מטאל האיץ עצמו לכדי מהירות לא בריאה לנשים בהריון, הדת' מטאל הגיע לטונים נמוכים שלא יביישו צופר של אוניית תעבורה, הבלאק מטאל התנסה בכל דבר שתוכנו טמא, אסור ושבר גבולות רבים אין ספור כדי להגיע לתמצית אווירתית, רעיונית או סתם בלאגניסטית במיצויו, הפאוור נתן דגש על השילוב בין האפיות המוזיקלית של המוזיקה הקלאסית בשילוב עם מוזיקת רוק כבד אינטנסיבית, ובל נשכח את הדום-מטאל אשר הביא שיאי דכאון ואיטיות חדשים.

אבל הניו-מטאל, לא בתחילת דרכו יאמר לזכותו, לא מייד ניסה להמצא חן באוזני המיינסטרים על היותו קל לעיכול, גרובי יותר, איטי יותר, מלודי יותר ובעיקר פשטני יותר.

מי הייתה להקת הניו-מטאל הראשונה ? קשה לקבוע, הבא ננסה להביט קצת אחורה, מניין החיבה להפשטת החומר המוזיקלי הבזויה לרוב והאלגנטית לעתים, הגיעה לידי רבים טובים ורעים כאחד.

השנה היא 1990, להקת ת'ראש קטנה בגודלה ועוד יותר קטנה בחומר בשם Prong מוציאה אלבום שונה, ששואב מעולם הת'ראש מטאל ועולם ההארדקור כאחד, אך מוותרת על המהירות המסחררת בלי לוותר על האינטנסיביות. האלבום Beg to differ היה למעשה אלבום הניו-סקול ת'ראש הראשון. הוא הציג סגנון חדש של ת'ראש מטאל, ומבדיל אותו למעשה מהספיד מטאל בצורה סופית. הלהקה הניו-יורקית הזאת, שלא נדון בה הרבה, הוציאה באמצעות אלבום (מוצלח מאד) אחד חומר ניסיוני, אסרטיבי, חזק ומשומן אל אוויר עולם הרוק ולמעשה יצרה אימפקט מיידי. האלבום השיג להם חוזה תקליטים עם Epic באותה שנה ובעצם קבע סטנדרט חדש של רוק כבד. לא עוד סולואים חורקים מכל שרוול וכל חפת, לא עוד 240 קמ"ש, אלא פשוט התחברות לשורשים – לקחת צעד אחורה אל ההארדקור ולהיעזר בו כדי ליצור מוזיקה חדשה. האלבום הכה גלים במקומות רבים, החל מסיבוב הופעות ענק שגרף ללהקה הרבה רספקט בין היתר, וכלה בהשפעה על להקות גדולות יותר מהן, החל מענקיות המטאל Megadeth, Kreator, Anthrax, Sepultura, Overkill ואולי גם נגעו קלות במה בתפיסה הכללית של מפלצות אמיתיות כמוMetallica ו-Judas priest.

ריפים איטיים יותר, שמוגדרים כת'ראש מטאל, נבנו לאט-לאט בלהקות האלה. שירים כמו Symphony of destruction, Renewal, Enter sandman, Nice day for a funeral, שהם ללא ספק שירים מארסנל הלהקות האיכותיות ביותר שיש והם אינם רעים בפני עצמם השרו תחושה שונה על המאזין. איפה המהירות המסחררת ? איפה הסולואים המטורפים ? מה זה הריף הכבד כמו טנק וזוחל כמו חייל פצוע ?

אבל הנוסחה תפסה את מקומה.

אפשר לכנות את Prong – Beg to differ בתור יריית הפתיחה והמייסד של הסגנון שנקרא ניו-מטאל בלעז, אך עד לתוצר הסופי שלנו כיום עם הרכבים כמו Godsmack, Linkin Park, Slipknot, Disturbed שחלקם טובים וחלקם מבישים את ז'אנר הרוק באשר הוא – לא קלה היא לא קלה דרכנו.

לא היה קהל מדויק למוזיקה הזאת. הניו-מטאל בחיתוליו (ברשותכם, אלטרנטיב-מטאל, כדי לנתק את הקונוטציות השליליות הראשוניות) היה בעיקר מיועד לקהל רוק קליל יותר שהתקשה לאכול Slayer לארוחת בוקר, והמלודיות של Saxon נראו לו מיושנות ומשעממות. מדובר בעיקר בקהל רחב יותר אשר בא עם ראש פתוח יחסית לראות להקות "ניסיוניות" לזמנן – וצפה בשילוב בין ת'ראש מטאל עם דיאלוג חזק של אבות הז'אנר מטאליקה ואנת'רקס, קצת פ'אנק שנלקח מהרכבים כמו Fishbone ומה לעשות אפילו Red Hot Chilly peppers. אך לא בזאת נסתיימה הנוסחה. עם עלות הגראנג' ומות הגלאם-מטאל והגלאם-רוק בתחיל שנות ה-90, שולבו במוטציה החדשה הזאת גם אלמנטים של גראנג' ואפילו של ראפ.

איך הגיע הדבר לכדי כך ?

וובכן, להקות כמו Biohazard ו-Rage against the machine התחילו להטמיע את הכוח של השילוב המנצח הזה. כיום אין אדם שיוכל להודות שאין תרומתן של להקות אלה לעצוב סצינת הרוק העולמית ולו בדין זניח, כי האימפקט שהיה להם על המאזינים, ועל הלהקות היוצרות, היה כה גדול שהוא למעשה הביא עימו מהפכה שלמה.

נאמר שבתחילת הדרך סידור הפנים של האלטנרנטיב-מטאל לא היה בדיוק המונה-ליזה. היו להקות כמו Primus שבאו מן הפ'אנק, היו להקות כמו Biohazrad שהביאו את הרעיון של שני סולנים ושל ראפ בתוך המוזיקה (אם כי יהיו כאלה שיאמרו שסלייר עלו על זה לפניהם. לחבר'ה האלה: אתם לא מצחיקים. טום לא עושה ראפ. הוא פשוט שר ממש מהר). גם צלילים אלקטרונים לא פסחו על המטאל, למרות הכל – והרכבים כמו Nine Inch nails או Ministry הביאו לשילוב שנראה בתקופתו יותר טמא מלהקת מטאל עם שיער קצר.

בהמשך הדרך להקות כמו Korn או Tool, התווספו לקלחת, מציעים דיסוננט מוזיקלי משלהם בתוך הרעש של הגיטרות. ביחד עם ספולטורה שהחלו ללכת בדרך זו ולשלב אף מוזיקת עולם מרעננת, ויחד עם משין-הד אשר הביאו התקפי גרוב מהאפר של להקת ספיד מטאל בשם Vio-lence – הסצינה של אלטרנטיב-מטאל קיבלה צורה, וכבר אז חלק שנאו אותה. הבריחה לפשטות המוזיקלית נראתה לאומנים כמו Morbid Angel, Death, At the gates, Dissection, Emperor ואחרים כסוג גרוע של בדיחה במקרה הטוב, וכמר גורלה של מוזיקת הרוק באשר היא במקרה פחות אופטימי.

בעוד הלהקות האלה המשיכו להתפתח לכיוונים נסיונים של שיא היכולת הטכנית שלהם, סצינת האלטרנטיב-מטאל, כיום כבר הדבר החם הבא, הייתה שוקקת ומלאת חיים- ובעיקר רווחים נעים במיוחד. גל שלישי של להקות נוצר. הרכבים כמו Limp Bizkit שהיו פשוט הנוסחה המוחלטת של שילוב כל הסגנונות במטאל האלטרנטיבי (פ'אנק כמו Living color, ראפ כמו Body count, גראנג' כמו Jane’s Addiction וקצת שטויות פסיכודליות כמו Soundgarden) עלו לקנה מידה לא יאומן בסדר הגודל שלו, ומסע היחצנות של מר דרסט שהוא איש ציבור יותר מסולן הביא את הלהקה לפסגת עולם הרוק, פחות או יותר. הרכבים נוספים, בעלי או חסרי השראה קמו בעקבות הז'אנר. הברוכים יותר הם Slipknot אשר בהחלט מחפשים את הקיצוניות, אם מדובר באמת או בפוזה, המוזיקה שלהם מסגננת את הצד הנוח והבריא בסגנון (כמה חולני הדבר לקרוא לסליפנוט, שהיא בערך הזעזוע החמור ביותר לעולם תרבות המיינסטרים מאז אליס קופר, להקה שמביאה את האופן הבריא) או Soulfly שלמרות קלילות ונגישות החומר לא מאבדת מהכוח שלה.

אבל אם נחזור אחורה לנקודה בה היה ההיתוך הקונקרטי הזה, בין סצינת המטאל, המטאל האמיתי למעשה על כל דרך שנביט בו הוא יופיע על טהרתו לעומת הז'אנר אשר החליט לברוח לכל פתרון מלבד להיות מכונס בעצמו. שוב, לטובה ולרעה, נגלה בעיקר אלבומים שהיו נסיוניים ומשובחים במיוחד יחסית לזמנם, והביאו פרפסקטיבה חדשה לחלוטין של מוזיקה שהיא גם כבדה וגם מינימליסטית יותר.

הנה כמה אלבומים מומלצים מהז'אנר, אשר אני מכנה אותו בגאון ניו-סקול ת'ראש מטאל. הוא רחוק מלהיות האולד-סקול ת'ראש מטאל של Exodus, Testament או Metallica, אבל הוא גם רחוק עשרות מונים מהרכבים כמו Marlin Manson ו-Coal Chamber.

Machine head – Burn my eyes -1994

אני חושב שהאלבום הטוב ביותר בנקודת המחיצה הנוחה בין אלטרנטיב-מטאל לת'ראש מטאל, הוא כמובן "בארן מיי אייז" של משין-הד. הלהקה (שחזרה לשורשים, רק העיפו מבט על הסקירה בעמוד הסקירות) הזאת הורכבה משאריותיה של Vio-lence, להקת ת'ראש מטאל לא רעה בפני עצמה, אך רחוקה עשרות מונים מהאלבום הנהדר הזה. השיר Davidian הוא אולי השיר הטוב ביותר בז'אנר, מלא גרוב מפלצתי, ואחד מהריפים הטובים ביותר שנכתבו עלי-אדמות. בסה"כ זהו אלבום חובה בכל בית. כל מי שרוצה להירגע עם קצת עצבים מצד משין-הד מוזמן לחבור לחוליית ההרס הזו ולהחריב את הבית באלבום איכות זה.

Pantera – Vulgar display of power-1992

אלבום שהקדים את זמנו ובעצם השאיר חותמת אדירה על המטאל בעולם באשר הוא. אם האימפקט לא הובהר באלבום היותר שמרני אך עדיין פורץ גבולות אשר קדם לו, Cowboys from hell, אז הרי האלבום הזה הוא תמצית כל מה שטוב באגרסיה של המטאל. איש-איש מהנגנים פה (אשר החליטו שנמאס להם לחלוטין מגלאם-מטאל והגיע הזמן לפרק את הבניין) שווה לעוצמתם של ארבעה נגנים לפחות, והאלבום מהווה פריצת דרך מוזיקלית באופן כללי אשר הביאה עימה שינוי תפיסה גדול בכל מה שמזוהה עם המטאל האמריקאי, ואף לא מעט באירופאי.

Sepultura – Chaos A.D. -1993

הלהקה הברזילאית שהייתה עד לא מזמן הרכב ת'ראש מטאל אגרסיבי לכל דבר, יש אפילו שיאמרו דת' מטאל, החליטה להשיל עורה ולפנות לשורשים, ועוד אילו שורשים ! לא רק ללכת להארדקור ולפאנק של שנות ה-80 אלא לחזור 500 שנה אחורה למוזיקה שבטית שאפיינה את ארץ המוצא שלהם. הלהקה, כיום כבר על גג העולם למעשה יצרה את אלבום הניו-מטאל הראשון, אלבום שלא נופל מיצירת המופת Beneath the remains, פשוט שונה ממנו בתכלית. אם תשימו לב, אלבומם הראשון של Korn לא רחוק בכלל מהיצירה של משפחת קאבלרה וחברים.

Biohazard – Urban discipline -1992

ההרכב הראשון שהעז וניסה, והביא גישה חדשה ומבורכת במקרה שלו ומקרים בודדים נוספים של שילוב מוחץ בין מצב רוח שחור של ראפרים ניו-יורקים מהשכונה לבין בלאגן של מטאל וכאסח לא רק של הליריקה. כמה חבל שההרכב הזה הוליד להקות לא משהו כל-כך בעתיד. לא מתווכחים עם האימפקט החד-פעמי של ביוהאזארד, ואסור בתכלית האיסור (כך אומרים הגדולים) לשכוח את ההופעה שלהם בארץ, אשר הגדירה מחדש את המושג "הופעה שכונה".

Corrosion of conformity – Blind -1991

להקת סטונר מטאל בשנת 1991 ? עוד לא, וקורייזון אוף קונפורמיטי הם לא בדיוק סטונר-מטאל (הם בערך סטונר-מטאל כמו שמטאליקה היום מנגנים ת'ראש, אוקיי ?) אבל בתקופה הזו, וביחוד באלבום הזה, מצאה הלהקה תשלובת בין הארדקור, ת'ראש מטאל וגרוב נכון – והכל מופק בצורה רעשנית ומעוותת, אפילו השירה. זהו בהחלט היה אלבום נסיוני באותה תקופה, שהשפיעה כאמור על הרבה מאד להקות אלטרנטיב מטאל.

אז מה עלה בגורלם של כל כך הרבה להקות טובות ומדוע נשארנו עם כל כך הרבה הרכבים שנויים במחלוקת ? וובכן, כמו שההבי-מטאל התחיל בצורתו הגולמית כדבר נהדר, פיוטי כמעט, כבד ועם זאת מלודי וניסיוני, כך גם גרסת האלטרנטיב שלו. וכמו שסופו של ההבי-מטאל היה לגווע לצד להקות גלאם-רוק מלוקקות או להקות פאוור חסרות אופי, כך גם סופם של הרכבי האלטרנטיב – אשר נתגוללו לעשרות סגנונות כמו פ'אנק-מטאל, כמו ראפ-מטאל, אינדסריטאל-מטאל ושילובים אחרים – שבראשם עומד הניו-מטאל, נפוץ באותה צורה שהגלאם היה נפוץ בסוף שנות ה-80 ותחילת ה-90, רק עשור מאוחר יותר.

איפה הזעזוע הבא שיחיה ויביא את השינוי הקרוב מכל אותם ראפרים בשקל עם גיטרה מקומטת ומתופף מסורבל ? אולי סצינת המטאל תבין שהגיע הזמן לחזור להילוך חמישי פעם נוספת.