היתומים חוזרים – האזנה ורושם ראשוני מהאלבום החדש של להקת Orphaned Land

כתב וצילם : דני אחירון

הרבה לפני שהייתי כתב במגזין מטאליסט הייתי מעריץ של להקת אורפנד לנד זכיתי להכיר את הלהקה אחרי הקאמבק שלה כשיצא לו האלבום השלישי "מבול" ומאז אני חבר במחנה היתומים. 3 שנים מאז ORwarriOR וכמעט עשור אחרי "מבול" עומד לצאת לו אלבומם החמישי All is One וכששמעתי שאני ועוד כמה יחידי סגולה נזכה לקבל הצצה ראשונה לאלבום החדש יותר משמחתי. אומנם אני כבר לא ילד והכרתי עוד המון להקות מטאל ישראליות מאז הרומן שלי עם OL אבל תמיד תהיה לי פינה חמה מאוד בלב ללהקה ואני עדיין מעריץ גדול למרות השנים שעברו. אז ביום שישי האחרון בשעה 8 בערב התאספנו באולפני ברדו ברמת גן וישבנו במשך שעה וקצת והאזנו לפרק הבא בהסטוריה של הלהקה. הנה כמה רשמים:

הגענו בשעה 8 לאולפן כשעל הדרך בחוץ פגשנו את אורי זילכה בסיסט הלהקה שהוביל אותנו לאולפן עצמו. שם ישבנו ושתינו קפה והמתנו למאחרים שהיו בדרך. באולפן חיכו לנו חברי הלהקה, אמצעי תקשורת נוספים ועוד מספר בודד של אנשים שהיו קשורים לאלבום בצורה זו או אחרת(בחור שעשה סרט תעודי על הקלטת האלבום בשבדיה, מישהי הקשורה למקהלה ששרה באלבום וכו') ולקראת שמונה ורבע נכנסו נרגשים אל האולפן על מנת להאזין לאלבום ולאחר שכל אחד תפס לו איזה פינה באולפן הגענו להאזנה עצמה. במהלך השעה ומשהו זכינו לשמוע את האלבום עצמו + שיר בונוס אחד.

כל אלבום של הלהקה הוא אירוע מיוחד: גם מפני שהלהקה לוקחת את הזמן בין האלבומים וגם כי באלבומים האחרונים כל אחד מלווה באיזשהו קונספט סביב האלבום שמוביל אותו. אם מבול סיפר בצורה אלטרנטיבית את סיפור נח והמבול ולווה בקאמבק של הלהקה ו ORwarriOR כשמו הוא סיפר על "לוחם האור" שיוביל את כולם בחשכה, ועלינו, שהיננו לוחמי אור בעצמנו. האלבום הנוכחי מביא עימו קונספט חדש גם כן, על כך שבסופו של דבר כולנו אחד, וכולנו אחים אך אנו לא מצליחים לראות זאת והטרגדיה שבסוף היא בלתי נמנעת. המון מעריצים ותיקים היו בהלם כשהלהקה הצהירה שלראשונה בתולדות הלהקה, האלבום לא יכיל שירת גראולים בשום צורה, צעד נוסף של הלהקה לקראת הפריצה למיינסטרים הישראלי. בשורה נוספת הייתה שהאלבום יוקלט באולפני Facsination Street בשבדיה אצל Jens Bogran שהפך לשם דבר בשנים האחרונות בעולם המטאל כשהוא מקליט אלבומים ל Opeth Kreator, Amon Amarth ועוד רבים וטובים. אז מה קרה בפועל ואיך נשמע האלבום?

ובכן כבר מהשיר הראשון ניתן לשמוע את הטאץ' של בוגרן ללהקה. הכל נשמע הרבה יותר חד, הכלים, עמוסים לעתים ככל שיהיו, נשמעים בבירור ולמרות החספוס הקל הכל נשמע מקצועי יותר מאי פעם. אין ספק שהוא עשה רק שירות ללהקה ועזר להפוך את המוזיקה הסופר טכנית של הלהקה לנגישה וברורה עוד יותר. הקולות הנקיים של קובי פרחי אכן נשמעים שונה כשהם לא מתעוותים לכדי גראול, אך המוזיקה לא מאבדת מכבדותה כשהלהקה ממשיכה לשלב כלים מזרחיים, שירה בעברית מקהלות ואורחים לא צפוים בשירים. בגדול אם רוצים להשוות אותו לאלבומים קודמים של הלהקה הייתי אומר שמבחינה הפקתית וחדשנות יש לו את האיכויות של האלבום הקודם, אך מבחינת החומר כשלעצמו הוא מין מוטציה מעניינת בין "אל נורא אלילה" לבין "מבול".

איך השירים עצמם? כתוצאה מהסודיות שעדיין עוטפת את האלבום עצמו, אוכל רק לומר שהוא מכיל שירים שנעים בכיוונים שונים – החל מכזה המציג את הלהקה באלבום החדש: גדולה מהחיים, פומפוזית ומתוזמרת היטב, פתיחה גדולה, מזכיר את Kiss of Babylon ממבול, אולי עקב המקצב של התופים. המקהלה דומיננטית ברקע והרבה אלמנטים ערביים.

בהמשך יש לנו שיר שנפתח עם תזמורת אנדלוסית ומכיל הופעת אורח של הזמרת מירה עוואד, שיר אגרסיבי במיוחד – אולי אחד הכבדים של הלהקה בעשור האחרון שקצת הזכיר לי את Like Fire to Water, ועוד מבחר של שירים שיוצרים אלבום שהוא מצד אחד עומד לחלוטין בזכות עצמו – ומצד שני משהו שישב בול לכל אותם מעריצי Mabool ואפילו El Nora Alila – כלומר מצד אחד שירים ישירים וקליטים, ומצד שני כבדות ומורכבות: יש כאן הכול.

לאחר סיום סשן ההאזנה ולאחר שיחה קצרה עם הלהקה יצאנו איש לדרכו, עם טעימה שהשאירה בהחלט טעם של עוד. נותר לחכות בסבלנות ל 24 ביוני ולהצטרף להרפתקאה הבאה של היתומים.