המוות השבדי – על אלבומי המופת של ז'אנר הדת' מטאל השבדי
מעט מאד מדינות הפכו להיות מזוהות עם ז'אנר, נורווגיה היא אחת מהן – כשהבלאק הנורווגי הופך לז'אנר וחותמת איכות בעצמו, ה Bay Area Thrash מאזור סן פרנסיסקו בארה"ב הוא עוד אחד, והדת' מטאל השבדי – שתקופת השיא שלו החלה לקראת סוף שנות השמונים והסתיימה באמצע התשעים: הוא עוד אחד. הלהקות השבדיות הלכו על סאונד גדול, גראולים רועמים, והצליחו להחדיר קצת מלודיה גם לאלבום האגרסיבי ביותר, לא מספיק כדי להקרא דת' מטאל מלודי – זה הגיע לאחר מכן עם In Flames, אבל מספיק כדי להיות קצת יותר מעניינים מערימות להקות דת' מטאל אחרות שפעלו בעולם בתקופת הזוהר של הסגנון. הלכנו הפעם על רשימה, שלא אמורה להציג את כל הלהקות השונות שבז'אנר, אבל בהחלט נועדה לתת טעם וקצת מידע לגבי אחד הז'אנרים החשובים בתולדות המטאל הקיצוני – תגידו שלום לשבדים המתים:
Entombed – Left Hand Path
Entombed הם האבות והאמהות של ז'אנר הדת' מטאל השבדי, ומגיע להם יותר כבוד אפילו מקזבלן. ההרכב התחיל דרכו תחת השם Nihilist כבר ב 1987, והיה אחד הראשונים בשבדיה שעסקו בז'אנר הדת' מטאל. לאחר שנטשו בדרך את הבסיסט Johnny Hedlund, שעל פי השמועות כיוון למשרת הסולן ולכן הועף, שינתה הלהקה שמה ל Entombed והוציאה את האלבום הקלאסי Left Hand Path ב 1990. Hedlund בחר שלא להעלם כמו רבים אחרים מהסצנה, והקים את Unleashed, שעליהם נדבר מאוחר יותר. Left Hand Path, גם 22 שנה לאחר יציאתו, הוא אלבום שאי אפשר להתעלם ממנו. דת' מטאל כבד, מהיר ברובו, מלוכלך למרות ההפקה הנקייה למדי לז'אנר. שיר הנושא, שמאט את הקצב לטובת מוזיקת הפסקול של סרט האימה Phantasm, ואז מגביר את הקצב – הוא עד היום אחד הרגעים הגדולים של ז'אנר הדת' מטאל. ההרכב בהמשך התחיל לשלב השפעות של Black Sabbath, רוק נ' רול ועוד כהנה וכהנה, אבל Left Hand Path היה נשאר הביטוי המזוקק ביותר של הדת' מטאל השבדי.
Dismember – Like an Ever Flowing Stream
תמיד צעד אחד מאחרי Entombed ניצבו Dismember.
הלהקה הוקמה ב 1988, ואת הלוגו שלה עיצב Nicke Andresson, המתופף והכותב העיקרי של Entombed בזמנו, את עטיפת אלבום הבכורה של הלהקה עיצב Dan Seagrave, מי שעיצב את העטיפות המוקדמות של Entombed. למרות כל זה, הם תמיד היו צעד אחד מאחורה – אבל גם צעד אחרי מאחרי Entombed זה בערך 20 לפני מרבית להקות הדת' מטאל האחרות.
Dismember הלכו לכיוון קודר ואלים יותר מאשר Entombed, זה היה ברור בטקסטים של הלהקה, עם פנינים כמו "Skin Her Alive" או עטיפת ה EP הקלאסי Pieces, אבל מוזיקלית הם שמרו על הקו השבדי האופייני. לעומת Entombed, ששינו וגיוונו את המוזיקה שלהם במהלך הקריירה הארוכה, Dismember שמרו על קו כמעט אחיד, עם יציאות לכיוונים קצת יותר מלודים כמו באלבום המשובח Massive Killing Capacity, מה שככל הנראה הוביל אותם בסופו של דבר לפרק את החבילה בשנה שעברה. איך שלא נסתכל על זה, Like An Ever Flowing Stream, עם החריקות הכל-כך שבדיות של הגיטרה בריף הפותח, הוא אלבום דת' מטאל נצחי.
At the Gates – The Red in The Sky Is Ours
At The Gates טרפו את הקלפים עם האלבום המלא הראשון שלהם. חברי ההרכב, שנולד מהרכב קודם בשם Infestation, הוציאו את הדמו Gardens Of Grief ב 1991 וכבר סימנו מפלס חדש של מורכבות ותחכום בתוך הדת' השבדי. עבודת הגיטרות המשתלבת של שני הגיטריסטים של ההרכב, מגובה בצרחות של הסולן Tomas "Tompa" lindberg היו עוד הוכחה שיש הרבה מתחת לפני השטח מעבר לרק אגרסיה בז'אנר הדת' מטאל שהתפתח בשבדיה. The Red in The Sky הפך ריפים ומקצבים ללא הרף, הוא היה בית ספר לריפים שנגני דת' מטאל בכל העולם נדהמו כששמעו, ולמרות שמרבית האנשים מסמנים את האלבום Slaughter Of The Soul כאלבום המופת של הלהקה, זה שבו היא צעדה לבטח לכיווני הדת' מטאל המלודי המוקדם, הרי ש The Red הוא האלבום המהפכני ביותר של הז'אנר בתחילת דרכו.
Carnage – Dark Recollections
Carnage היו הרכב דת' שבדי מוקדם שגם הכיל את חברי Dismember בתחילת דרכם, וגם את וירטואוז הגיטרה Michael Amott, שהצטרף לאחר מכן ל Carcass ולבסוף להרכבו הנוכחי – Arch Enemy. האלבום היחיד של ההרכב, שהתחיל דרכו עוד ב 1989, היה מופת של דת' מטאל כבד ומלודי כאחד, ובו ניתן היה לשמוע כמה מהכיוונים שאליהם יפנו להקות אחרות בז'אנר בשנים מאוחרות יותר. חברי Dismember, שהקימו את הלהקה בתקופה שבה נראה היה כי Dismember חווים את הפירוק הראשון של הלהקה, כשנה לאחר הקמתה, חזרו בהם – ואיחדו את ההרכב, וכך הגיע סופה של Carnage, טוב לדעת ש Amott לא התייאש, וכך הביא לנו מאוחר יותר כמה אלבומים קלאסים משני ההרכבים שאליהם התחבר.
Edge Of Sanity – Unorthodox
Edge Of Sanity איך שהוא מעולם לא הגיעו לשכבה העליונה של להקות הדת' השבדי, אלו שהיו הכי מוכרות ומצליחות בז'אנר, הם גם אלו שלא המשיכו אל מעבר לתקופה מסוימת, למרות שהנפיקו מספיק אלבומים כדי לתת להם מקום של כבוד בסצנה השבדית. במרכז תמיד עמד גאון מוזיקלי בשם Dan Swano, סולן, מפיק, כותב, גיטריסט, מתופף ומה לא, שעשה את הרושם שלו על עולם המטאל הקיצוני עם Enigma, יצירת מופת של דת' שבדי מאלבומה השני של הלהקה, שעברה מדת' מהיר, לקטעי דום מלאי אווירה, והפתיעו את המאזינים כש Swano הוכיח שהוא לא רק גראוליסט מצטיין אלא גם זמר מלודי מהמדרגה הראשונה. Swano, שלאחר הפירוק היה פעיל בין השאר עם Nightingale ו Bloodbath אמר מאוחר יותר על האלבום שהוא האהוב עליו ביותר של הלהקה, ותיאר אותו כ "מושלם".
אנחנו נוטים להסכים.
Grave – Into The Grave
Grave הוקמו ב 1986 ע"י מי שהיה ונשאר הלהקה – Ole Lindgren, הסולן והגיטריסט. הלהקה הוציאה 10 אלבומים, טובים יותר וטובים פחות, כשרק בין השנים 1996 ל 2002 הייתה בסוג של פירוק לא רשמי. למרות שאלבומים מאוחרים יותר כמו Souless הנפיקו דת' שבדי מהוקצע, מופק יותר וכתוב יותר, דווקא אלבום הבכורה הפחות מלוטש הוא אולי האלבום החשוב ביותר של הלהקה, שילוב של ברוטאליות שבדית אופיינית,, ריפים חורשים וגראול מרשים של Lindgren. צרפו לזה את העטיפה המרשימה של Axel Hermann, שאחראי לעטיפות של להקות כמו Asphyx, Morgorth ועשרות אחרות, וסאונד של Tomas Skogsberg, המפיק שיצר את ה "סאונד השבדי", ולפניכם אלבום מופת.
Hypocrisy – Penetralia
Hyocrpsy התחילו קצת אחרי אבות המזון של הז'אנר, ב 1990, אבל הם ניגשו מהר למלאכה, הנפיקו כמה אלבומי מופת, והם נשארו גם היום אחת הלהקות החזקות ביותר בז'אנר הדת' מטאל. העובדה שהסולן גיטריסט וכותב Peter Tagtgren הפך להיות גם אחד ממפיקי המטאל הקיצוני העוסקים בעולם בטח לא הזיקה, ולמרות שעל אלבום הבכורה של ההרכב חתום כמפיק דווקא בעלי חברת התקליטים Nuclear Blast, הרי שהחל מהאלבום השלישי של הלהקה היה זה Tagtgren עצמו שהפיק וסידר ללהקה סאונד מופתי לצד המוזיקה האלימה. Penetralia היה האלבום ה "אופייני" ביותר של הלהקה, כזה שהלך במסורת הדת' השבדי שבא לפניו, ולפני החדרת הקלידים והמוטיבים המלודים יותר שהגיעו אחרי, זה היה גם אחד משני אלבומי הלהקה שבהם הסולן לא היה Tagtgren עצמו אלא Magnus "Masse" Broberg, שנודע מאוחר יותר כסולן להקת הבלאק מטאל Dark Funeral.
Unleashed – Where no Life Dwells
Unleashed התחילו דרכם לאחר שהסולן/בסיסט Johnny Hedlund עזב/הועזב מ Nihilist ובכך האיץ את הפיכתה של Nihilist ל Entombed. Unleashed מההתחלה פנו לכיוון קצת שונה מהדת' השבדי הסטנדרטי של Entombed, הם קשרו את גורלם לנצח בזה של הויקינגים ושילבו טקסטים בעלי אופי הנוטה לסירות ארוכות שמפליגות לעבר כפרים חסרי ישע. הקליפ לשיר Before The Creation Of Time עשה גלים בעצמו, בייחוד בשל החזות המאיימת של Johnny, שנראה כאילו אכל ויקינג או שניים בילדותו.
God Macabre – The Winterlong
God Macabre הם מהאגדות עלומות השם של סצינת הדת' השבדית. הלהקה הוקמה ב 1988 כלהקת גריינד-קור, וב 1989 עשתה את המעבר לדת' שבדי קצת פחות קיצוני, עם דגש על הקצת. לאחר דמו ראשון הלהקה הוציאה ה EP האגדי The Winterlong, שילוב מרשים של דת' שבדי אופייני עם אווירת דום חורפית – שהביא ללהקה תהילת נצח. ההרכב לא הצליח לקצור את הפירות, שנייים מחברי ההרכב עזבו, הנותרים שינו שם ושם בעצם הסתיימה הקריירה העתידית המבטיחה. ב 2002 הוציאה חברת התקליטים Relapse את ה EP מחדש בשילוב עם הדמו הראשון של הלהקה, וכך לפחות נותרה מצבה ראויה להרכב.
Therion – Beyond Sanctorum
את Therion רובנו מכירים היום כהרכב הסימפוני עתיר הממדים, מלווה הזמרות, המלודי והאפי שהוציא אלבומים בסגנון בעשור האחרון. אבל לפני Therion הסימפונית היה הרכב הדת' מטאל השבדי. ב 1988 הקים את ההרכב Christofer Johnsson, שהפך אותו לגרסת הוקרה משלו ל Celtic Frost, כשבהדרגה יסודות הדת' הלכו וחילחלו פנימה עד צאת אלבום הבכורה Of Darkness, שכבר קיבל את הסאונד השבדי המתאים ע"י המפיק Tomas Skogsberg. ב 1992 הלכה הלהקה צעד קדימה ושחררה את Beyond Sanctorum, ששילב את הדת' השבדי עם קצת טירוף שאליו יצלול Johnsson עמוק בהרבה בהמשך. האלבום שילב את הדת' השבדי האופייני עם מקצבים כמעט שבטיים, קלידים ויסודות מלודים – ונחשב עד היום לאחד מרגעי השיא של הז'אנר.
Uncanny – Splenium For Nyktophobia
Uncanny הוקמו ב 1990 וחיכו כמה שנים טובות עד הוצאת אלבום המופת Splenium For Nyktophobia, עוד אגדה אבודה של הז'אנר. לצערם – זה היה מאוחר מידי לאלבום וגם ללהקה, שלמרות האיכות של האלבום מצאה את עצמה בסופו של גל הדת' השבדי ונעלמה מדפי ההיסטוריה. ההרכב הפתיע בשנה שעברה כשחזר לפעול, ואף הוציא דמו ראשון – מה שאולי יחזיר קצת מהכבוד האבוד של הלהקה.
Desultory – Into Eternity
Desultory היו הרכב שאמנם עשה לא מעט ופעל לאורך מספר שנים גדול מהרבה מהלהקות הקטנות יותר בסגנון, אך כנראה שהמעבר של הלהקה מהדת' השבדי הכמעט מלודי שלה לדת' אנד רול שגם Entombed התנסתה בו היה מה שרצח אותה סופית. ב 2010 ההרכב הפתיע כשחזר לפעול והוציא את Counting Our Scars המצוין, רק חבל שמאז יש שוב שקט תעשייתי מכיוונם.