המוזיקה שעשתה אותנו – להקת Desert
להקת Desert הישראלית היא משהו יוצא דופן בנוף המקומי של להקות דת', קור ובלאק – להקת מטאל מלודי עם השפעות אירופאיות ברורות. עם אלבום חדש שיצא השנה, והופעה בסוף השבוע הקרוב לצד וותיקי המקומיים Metal Scent והרכב המטאל האיטלקי המלודי Hollow Haze, זה נראה כמו הזמן הנכון לשבת עם שניים מחברי ההרכב – הגיטריסט סרגיי והסולן אלכסיי כדי לדבר על האלבומים שעשו אותם למי שהם, ודחפו אותם להקים להקת מטאל מלודית מסורתית בישראל:
סרגיי
Judas Priest – Stained Class
אפשר להגיד שנולדתי עם האלבום הזה. נולדתי היישר לסביבת רוק, מחתרתית ככל שתהיה (מדובר על 1980 בברה"ב), וכל שיר מאלבום הזה מלווה אותי עד היום. במיוחד Beyond the realms of death שירים שנכנסים לוורידים עם גיטרות שמקפיאות את הדם ושירה מהפנטת ומלאת רגש ועוצמה של הלפורד. הרבה אלבומים מציינים ומשובחים שחררה הלהקה מאז, שחלקם הפכו להיות קלאסיקות אמיתיות. אבל לאלבום הזה תמיד יש ותהיה לי פינה חמה בלב. צמד הגיטריסטים טיפטון/דאונינג גרמו לי לקחת גיטרה ליד ולניסיונות (לא בהכרח מוצלחים) לחקות את עבודת דאבל-גיטר הידועה שלהם. זה לפעמים עד כדי כך שלם ועד כדי כך הם "תאומים" שפשוט לא ניתן לזהות מי מהם מנגן את הסולו עכשיו או חלק ממנו. לא ראיתי עבודת צמד גיטריסטים כזאת באף להקה.
Queen – Innuendo
לא תמיד זה טוב להכיר להקה דרך אלבומה האחרון. השנה היא סוף 1991, חבר שלי הגיע אליי בריצה עם קלטת (שרק אלוהים יודע כמה דברים היו מוקלטים עליה לפני כן) שמצא ברחוב. הקשר שלו למוזיקת רוק היה די מקרי, אז הוא הניח שמדובר בלהקת מטאל (הוא ממש טרח לשמוע את זה). שום דבר לא כתוב על הקלטת, אבל זרמתי, הכנסתי לטייפ ולחצתי "פליי". למרות האיכות הזוועתית, נשארתי מרותק לטייפ לאורך כל האלבום. עבודת גיטרה של בריאן מיי הייתה משהו שלא שמעתי לפני כן אצל אף גיטריסט. שבוע שלם נשמתי את האלבום הזה מבלי לדעת אפילו את שמה של הלהקה. גילוי שני לאלבום היה כשהכרתי את כל הסיפור שעומד מאחורי האלבום, הלהקה ואחד והיחיד – פרדי מרקורי. כי אז כבר הקשבתי והתייחסתי לאותם שירים בצורה אחרת וזה קנה אותי עוד יותר.
Ozzy Osbourne – No More Tears
באלבום הזה גיליתי את זאק, שלימים יהפוך לאחד הגיטריסטים שהשפיעו עליי הכי הרבה. ריפים, טכניקה וסאונד שישר נכנס לך לאוזן בלי רחמים ולאחר מכן אתה יכול לזהות את הנגינה שלו מהתו הראשון. חודשים שלמים ישבתי וניסיתי להבין איך המניאק הזה עושה את זה (בימים ההם עוד לא היה יוטיוב ואינטרנט באופן כללי). היכולת שלו, לבצע ריף מכסח ויחד עם זאת לבצע גם מלודיות מרגשות וכובשות, פשוט הדהימה. השילוב של זאק ואוזי היה גלגול נוסף של צמד אוזי ורנדי, לדעתי. אחד האלבומים הכי "שלמים" שאני מכיר, מכל בחינה.
Pantera – Cowboys From Hell
הכרתי אותם דווקא בהופעה (כן, ההיא…אז, במוסקבה). שיר ראשון בהופעה וה"גג " שלי עף לכל הרוחות. "מי החבורה של הפסיכים האלה?" שאלתי מישהו שעמד לידי. את התשובה כבר לא שמעתי כי דיימבאג נכנס לשיר הבא עם "דייב-בומב" שלו ואני נסחף אחרי ריפים המשוגעים של "סייקו הולידיי" ולא מוריד את העיניים מהמשוגע הזה שהוא והגיטרה שלו מתנהגים כמו מקשה אחת. 4 ימים לאחר מכן חרשתי את העיר בחיפושים אחרי האלבום הזה ובדרך נס מצאתי קלטת באיזה דוכן שמכר סיגריות. היה לזה סוג של קטע כזה, לשבת מול טייפ, להקשיב לאלבום ולקשר את זה לחוויות מההופעה ולהתפלא מהדיוק של דיימבאג בביצועים שלו בהופעות. אלבום פורץ דרך לכל הגל של המודרן/גרוב/וואטאבר שהגיע לאחר מכן.
Death – Symbolic
עד היום אני משוכנע שבעתיד את היצירות של צ'אק ילמדו בקונסרבטוריונים. או שאני רוצה לחשוב שככה זה יהיה. זה אפילו גם לא ממש משנה אם זה יקרה, כי צ'אק נכנס אצלי לרשימת הגאונים המוזיקליים בכל מקרה. בדיוק אחרי האלבום הזה. עד סימבוליק, הוא היה בסוג של חיפוש עצמי אני חושב ודווקא כאן הוא מצא את עצמו ובמלוא פאר היצירה. אין שיר אחד בינוני. כל שיר הוא יצירה בפני עצמה. על האלבום הזה למדתי, כמוזיקאי, איך משלבים מלודיה ואגרסיה מבלי לגרוע אחד מהשני. תודה לך, צ'אק.
להאזנה לשיר מהאלבום
אלכסיי
Iron Maiden – Fear Of The Dark
בשנת 1994 אלבום זה עשה מהפכה בחיי והכניס אותי לעולם ה- Heavy Metal. באלבום הזה ה-metal way שלי החלה. עם כל זה, אני לא מחשיב את האלבום הזה כ"הכי טוב" שלהם, אך חשיבותו והשפעתו עלי היתה רבה.
Helloween – Keeper Of The Seven Keys pt.1 &2
אחרי שגיליתי את Iron Maiden התחלתי לחפש להקות אחרות, הקרובות מבחינה סגנונית ונתקלתי ביצירת מופת הזאת. לא התחברתי לאלבומים האלה משמיעה הראשונה ואפילו לא מהשניה. אלא רק מהפעם החמישית פחות או יותר. התחלתי להבין ולחוש יותר ויותר את הקסם של הגיטרות של Kai Hansen וקולו המדהים של Michael Kiske והם מלווים אותי עד היום.
Queensryche – Operation :Mindcrime
האלבום הזה פשוט הציל אותי באחת התקופות הקשות בחיי. אין הרבה אלבומים שמשלבים מוזיקה מדהימה עם קונספט כל כך עמוק וכל כך מרגש. האלבום הוא פשוט יצירת מופת ודוגמה איך אמור להישמע אלבום של להקת מטאל מלודית.
Manowar – Kings of Metal
אלבום מטאל קלאסי, כך לדעתי צריכה להישמע להקה שמנגנת Heavy metal . אלבום מס'1 בשבילי לכל חיי מלהקה מס'1. הסולן Eric Adams השפיע עלי מאוד באופן אישי כמוזיקאי. כל שיר באלבום – המנון לגבורה. אפשר להגיד על MANOWAR הרבה דברים, כעל מוזיקאים או כבני אדם, אך בכל זאת הם היו ויהיו Kings Of metal!
HammerFall – Glory To The Brave
בשנת 1997 עליתי לארץ, וגיליתי כי אין מקום שאפשר לרכוש דיסקים של מטאל, פשוט אין. אין הופעות, לראות ברחוב בן אדם לובש חולצת מטאל היה מאוד נדיר…לכן בקשתי מחברים שלי, שנשארו ברוסיה, לשלוח לי קלטות (כן, אז עוד השתמשו בדבר הזה) עם להקות חדשות שרק יצאו. ופתאום אני מקבל על קלטת SONY צרובה את האלבום הזה…החיי התהפכו בפעם נוספת. הבנתי שמצאתי לעצמי סגנון מוזיקה ששילב את כל מה שהיה חשוב לי לשמוע במטאל, ואני יודע שסגנון הזה ילווה אותי עד סוף חיי – וזה power metal! האלבום הזה עזר לי מאוד ברגעים מאוד קשים בחיי הפרטיים והוא עורר אצלי רצון וחשק להקים להקת מטאל ולשיר. Joakim Cans הוא אחד מסולני מטאל האהובים עלי ולמדתי ממנו לא מעט כזמר.