המוזיקה שעשתה אותנו – Kutná Hora
השנה היא 2015, הבלאק מטאל הישראלי הוא יצוא מכובד נוסף של הסצנה המקומית, כשאחת מהנציגות היותר מעניינות שלו הם Kutná Hora, הרכב מקומי ומסקרן שפרט לכמה הופעות מרשימות לא שיחררו עד עתה חומר מוקלט. לרגל יציאתו של EP ראשון (לשמיעת השיר Path Above Hell מתוך ה EP) ולקראת הופעת ההשקה שלו בעוד כשבוע בלבונטין 7 בת"א ביחד עם קיסרי הבלאק המקומיים Dim Aura שהופיעו בשנה האחרונה בעיקר בחו"ל ו Eretz, פרויקט סולו מקורי בהופעה ראשונה. שאלנו את גיטריסט ההרכב München על האלבומים שהשפיעו עליו ועל המוזיקה של הלהקה:
Mayhem – Grand Declaration of War
הבחירה מבין כל האבלומים של מייהם היא קשה, כולם השפיעו עליי מאוד. Grand הוא פשוט מאסטרפיס נצחי. אלבום שהוא מסע אפי, מרגש, אינטנסיבי, אוונגרדי פורץ דרך. אתה לא הבן אדם שהיית לפני ששמעת את האלבום. בלספימר הוא אחד הגיטריסטים והיוצרים שאני הכי מעריך בבלאק מטאל ובכלל. היכולת ליצור עולם חדש של סאונד, הרמוניה, מבנים – שמורה לבודדים בדור. כמובן הלהאמר כהרגלו גאון, מניאק בשיאו, נקרובוצ'ר. בקיצור יצירה מדהימה ושלמה, אחד ממעט האלבומים שלא הייתי משנה בהם דבר.
Hellfire – 1349
מסוג האלבומים שאתה לא יכול לאהוב בשמיעה ראשונה.
1349 הם ההוכחה שדברים טובים באים בעבודה קשה וסבל. פה הם דוחפים לנו בליצקריג שטני שלא נח לשנייה. בייס, סנר וגיטרות מנסרות לאורך כל האלבום. רק אחרי שהאוזן מתרגלת לכל לסאונד הקשה,
הריפים הדפוקים והליין המיוחד והקיצוני של פרוסט – מגלים את היופי, הרגש, המלודיה. קטרזיס ששווה יותר מכל האורגזמות המהירות והזולות שרצות היום בשוק. גם בקוטנה הורה, המעבר החד בין ריפים שבורים ומהירים, לריפים יותר מרגשים ופתוחים. משחק על הרבה סגנונות – גריינד,דת',בלאק ממודרני עד יערות,רוקנרול,ט'ראש. הכל ביחד והכל במלחמת חורמה. לז**ן את המלודיה עם בלסט ביטס – היא אוהבת את זה.
Gorgoroth – Antichrist
מיותר להסביר איך הקלאסיקה הזאת השפיעה על כל הבלאק מטאל.
דרייב רוצח שלא נגמר, מלודי אבל לא צ'יזי בכלל. אווירה אפלה שחורה שסוגרת אותך ולא מרפה. הקסם הזה של תחילת-אמצע הניינטיז בנורווגיה לא ניתן לשחזור, אבל אני הולך איתו בלב והוא יוצא כשורשים איתניים למוזיקה שלי. גם האסתטיקה של ההופעה של גורגורות' מהתקופה של גאאל השפיעה רבות. מהם למדתי כמה זה מוסיף ללייב שיש השקעה בתפאורה ולבוש.
Marduk – Nightwing
מלחמה, גדול, לא מתפשר, לא מתיימר. אלבום שהוא נקודת שינוי חשובה של מרדוק. הם התחילו להדגיש את המיוחדות שלהם, ללכת חזק על הקו של הבלאסט והמהירות, הבהירו את הסאונד, התרחקו מהבלאק הקלאסי המערותי. מרדוק היא להקה שמשתבחת עם השנים. עם כל ההערכה ל Legion, מאז שהגיע מורטוס הם פתחו עוד את המנועים, יותר תחמושת, יותר שטן. כל הסגנון הזה שהם יצרו וממשיכים לשייף וללטש עד האלבום האחרון, הסגנון הזה שגם 1349 הושפעו ממנו רבות, הוא השפעה גדולה עלי.
Metallica – Ride the Lightning
כבוד אחרון לגדולים מכולם. הלהקה שהכניסה אותי למטאל בגיל 11.
אבן דרך, אלבום שיש בו הכל, מכאסח ועד דמעות של התרגשות, אישי אבל אפי. כל כך פשוט אבל עמוק וחד, בלי זיוני שכל, בלי פילרים. עובד גם כנוסטלגיה וגם כמשהו רלוונטי מתמיד. כשאנחנו מתחממים לפני חזרה זה כמעט תמיד יהיה שיר של מטאליקה. כל מי שאומר לי שהוא לא אוהב מטאליקה – אני לא קונה את זה. הוא לא באמת שמע, הוא אנטי. אין דבר כזה לא לאהוב מטאליקה.
להאזנה לאלבום
והנה בונוס בלעדי לקוראי מטאליסט – הצצה ראשונה ובלעדית לעטיפה של ה EP החדש, Assign the Rebels:
