המלצות המטאל של מיאסניקוב ינואר 2021
עם כל ההצפה הזו שנקראת ספוטיפי, אנחנו מוצאים עצמנו טובעים בכמות אדירות של מטאל מכל סוגי התת ז'אנרים, שקשה מאד לעכל ולהכיר את כל מה שניתן לנו על מגש הכסף הזה.
ולכן, כחלק מהמאמץ המלחמתי לסייע לאחיי המטאליסטים, ישבתי לסשן האזנה למרוכז ל 50 אלבומים שיצאו בחצי השנה האחרונה – החל מאמצע 2020 ועד היום – ושלפתי משם 11 אלבומים של הרכבי מטאל ממגוון ז'אנרים, בין דת', לבלאק, לפאוור, לסטונר – שמצאתי שהיו ראויים יותר מהרבה אחרים.
זו טיפה בים המטאל, אבל אני מקווה שלפחות עזרתי למי שקורא למקד קצת את האוזניים.
Wizard – Metal in My Head
נפתח את הרשימה עם להקת המטאל הגרמנית הוותיקה הזו,שהחלה דרכה עוד ב 1989 והוציאה מאז לא פחות מ 12 אלבומים.
הם אף פעם לא פרצו בגדול ממש, אבל במהלך השנים הוציאו הבי/פאוור מטאל גרמני מסורתי, כבד ומלודי, עמוס בקיטש ומניירות מטאליות שחוקות – אבל הם עושים את זה בכזו מקצועיות ובכזה כיף, שקשה שלא להסחף עם זה. אם אתם בענייני גרייב דיגר, מאנוור ושאר ירקות – זה תפור עליכם, למרות שהחתול שלי כותב טקסטים יותר מתוחכמים מהם.
Keys Of Orthanc – Of The Lineage Of Kings
ובמעבר חד נעבור ללהקה ששרה על נושאים שקרובים לפאוור מטאל, אבל עושה את זה בדמות בלאק סימפוני עם השפעות פולק. ההרכב הקנדי הזה מזכיר מאד הרכבים שפעלו בתחילת ואמצע התשעים – עם אובססיה בריאה לספרי טולקין, וגם מבחינת ההפקה וגם מבחינת המוזיקה הם נשמעים כאילו נשלפו ישירות מתקופת השיא של הרכבים כמו Baal Sagoth ו Summoning .
Yoth Iria – As The Flame Withers
אלבום בכורה להרכב בלאק מטאל יווני שמחבר מחדש שני חברים לשעבר ב Rotting Christ
שעושים פה בלאק מלודי מנוגן ומופק היטב, עם הרבה אווירה ויכולת טכנית גבוהה.
זה לא שיא המקוריות – אבל ללא ספק אלבום משובח בסוגו, מהצד האיכותי של הרכב הבלאק ועם הרבה איזכורים ללהקה שלהם לשעבר.
Malakhim – Theion
אלבום בכורה של ההרכב השבדי הזה, שמבוסס על כשרונו של הגיטריסט Andreas Nilsson מ Naglfar, עם עוד כמה וותיקי מטאל שבדים אחרים. אלבום שמזכיר לפרקים את Naglfar, גם מוזיקלית וגם מבחינת ההפקה, ולא נופל מאלבומיה האחרונים של הלהקה האגדית.
Grotesque Ceremonium – Sanctum Of Demoniac Deviance
אלבום שני להרכב דת' מטאל טורקי? למה לא.
דת' מטאל אולד-סקול, מטונף וקודר, משהו בין אבות המזון השבדים לבין הרכבי דת' כמו Incantation,
האלבום מלא אווירה אפלה מצד אחד, עמוס בריפים מצד שני – והכול מוצלח.
Consumption – Recursive Definitions Of Suppuration
אם כבר עסקנו בדת' מטאל אולד-סקול, אז למה לא באלבום הבכורה של ההרכב הזה – המבוסס סביב כשרונותיו של Consumption, מוזיקאי וותיק בסצנת הדת' מטאל השבדית וגיטריסט ההרכב המיתולוגי Wombath.
דת' שבדי, כבד וברוטלי, עם ריפים עמוקים יותר מהקבר, סאונד מלוטש קצת מהרגיל. בקיצור, תענוג.
Exocrine – Maelstrom
אלבומה הרביעי של להקת הדת' הטכני/מתקדם הזה הוא תענוג צרוף לחובבי הז'אנר, מודרני מאד מצד אחד, מלודי מצד שני, ובעיקר – עושה בית ספר לנגנים. הוא משלב נגינה טכנית מבריקה עם Breakdowns ואפילו שירה מלודית.
אין בזה טיפה נשמה, אבל מהצד הטכני ואפילו המלודית אין ספק שזה אלבום מרשים.
Question – Reflections Of The Void
האלבום השני של הלהקה המקסיקנית הזו הוא תופעה מוזרה, עטיפה מרשימה ביותר, המוזיקה היא Death עם השפעות וסאונד סלאדג'י, אבל בכל המוזיקה יש גם יסוד פרוגרסיבי שמתבטא בריפים אין סוף ויכולת נגינה מרשימה. ללא ספק לא לכל טעם, אבל בהחלט יתגמל את הנשמות היותר הרפתקניות שיש שם.
King Witch – Body Of Light
אני די מחפש בנרות הרכבים כאלה, אלה שעושים מה שיש שמכנים Epic Doom Metal, השעטנז הזה ש Candlemass פחות או יותר יצרו, ומשלב דום מטאלי מלודי, לא איטי אבל כן עם השפעות Black Sabbath, שיושב עם סולן מלודי ואף אופראי.
היו לי בעבר גם את Solitude Aeternus ולאחרונה גם את Sorcerer, אבל הח'ברה האלה בהחלט נותנים פייט לחברים המוכרים יותר, גם אם במקרה הזה מדובר בסולנית. כבוד לסקוטלנד.
Electric Mother – II
אלבום שני להרכב הסטונר הזה שמגיע מאיי אורקני, שלא אתפלא אם לא תוכלו לסמן אותם בשום מפה שתראו. בגדול, זה צפונית לסקוטלנד, בחלק הממש קר של בריטניה.
מוזיקלית זה סטונר גרובי, כבד, עם סאונד טוב אבל לא מלוטש מידי, וריפים טובים – שזה בת'כלס מה שחשוב בז'אנר הזה.
Lör – Edge of Eternity
אחרי אלבום בכורה שסובב לא מעט ראשים ב 2017, הרכב הפאוור-פולק מטאל האמריקאי הזה הוציא EP שני, שהיה מרשים לא פחות.
פאוור בצד היותר מתוחכם שלו, מלודי, מנוגן היטב, אבל גם מהיר ומתוחכם, סוג של פאוור לאנשים חושבים אם תרצו, עם יסודות פולק בולטים. בקיצור, שיחוק.