יש משהו שחשוב שתדעו על כתבות שמתפרסמות במגזין מטאליסט: אפילו צוות המגזין לא תמיד מודע לתכנים הנמצאים כאן בקנה. בריבוי מקרים עורך המגזין אלון מיאסניקוב מנחית את כתבותיו גם להפתעת שאר הכתבים בצוות – אותם אנשים שהגיעו למעמד בכדי שיוכלו לבטא באופן ברור דעות מבוססות. ובכן, בכדי לעמוד מאחורי מילותיי, החלטתי שמן הראוי להעלות על הכתב את מה שלא הסתדר לי בכתבתו האחרונה של אלון על געגועיו לזמנים הפשוטים יותר שבצעירותו.

אלון ואני חובבי הומור בריטי כשחברי מונטי פייתון נמצאים שם בחזית עבור שנינו. על כן, לא נראה לי שנדרש יותר מדי להעברת המסר הראשון מאשר ציון המערכון הקלאסי על ארבעת היורקשיירמנים שמתארים כמה שהדור הצעיר לא מבין כמה מאושרים שהיינו בתקופות הישנות יותר. המערכון שודר במחצית שנות השישים ועדיין לא הפסיק להיות רלוונטי. וכן, פעם היינו מרוויחים שקל לשקל כדי להתקדם מפיסת מוזיקה לפיסת מוזיקה. הזמנים היו פשוטים יותר. הזמנים היו קשוחים יותר. מי שהתאמצו להשיג את המוזיקה ולהישאר מעודכנים הם אלה שהוכיחו עצמם ראויים. היינו מאושרים.

אבל בחייאת, לא כולנו שואפים לפשטות? האם אני פחות ראוי לקרוא לעצמי חובב אלבומי שנות ה-80 רק כי שמעתי אותם בדיסקים או, שומו שמיים, באינטרנט? רק קסטות ותקליטים זה טרו? רק מי שהיה שם כשזה נברא? זה שנולדתי מאוחר לזמנים שבהם אנשים מסויימים החליטו לעמוד בראשו של מגזין מטאל מסויים בכדי להשאיר את כולם מעודכנים עושה אותי פחות מטאליסט כי לא הייתי צריך להיאבק באותה מידה?

חס וחסה. אנחנו בזמנים מצויינים. אם פעם היו לנו 6 להקות מטאל ולא יכולנו להיות קטנוניים לגביהן, השפע של היום הוא בדיוק מפירותיהם של המאבקים של אותן הלהקות להשאיר את ראשן מעל המים. המטאל מצוין. להקות לא חייבות להתפשר על סאונד זול ולהתכלב כדי להיחשב אחת מהחבר'ה. האלבומים הולכים ומתרבים והיצירתיות עדיין לא הגיעה למיצוי. להקות ממשיכות להדפיס דיסקים ותקליטים לקהל חובבי המוזיקה המודפסת (ואני ביניהם), אך אמא אדמה עשוייה להודות לזמנים המודרניים בהם שירותי streaming מביאים גירסה סבירה ביותר של המוזיקה לכל חור בפלנטה והמוזיקופילים יכולים לרכוש ולהוריד קבצי FLAC לאיכות מירבית. כיום נעשה כל כך קל להיות חשופים למוזיקה מצוינת ולתמוך במוזיקאים שגילינו היכן שלא יהיו. ההודעות על הופעות מגיעות בקלות, משלוחי המרץ׳ זולים ומהירים וגיוסי המונים מאפשרים לכל זה להתרחב בפשטות. הכל נעשה הרבה יותר נגיש וזאת לא חייבת להיות הוצאה כספית אדירה להתעדכן בתרבות הזאת שעובדת לי כל כך טוב.

וכן, נעשה בלתי אפשרי להיות מוזיקאי במשרה מלאה, אבל למה ציפיתם? התעשייה תמיד הייתה עם ידה על העליונה כשזה נוגע למוזיקה, בין אם מדובר על לייבל גדול או על אציל שהזמין יצירה ממלחין. פלטפורמה כמו Spotify לא מסוגלת להאכיל את רוב המוזיקאים שמתפרסמים בה, אבל רק כלב זקן לא יכול ללמוד טריקים חדשים ומטאל מתמיד היה מוזיקה של צעירים. השירות הוא הכלי. מה אתם יודעים לעשות עם מה שכן תשיגו ממנו? הזמנים לא חסים על היוצרים עצמם אבל עבור חובבי המטאל זאת תקופה מעולה, בדיוק כמו שלאלון הייתה בצעירותו לפני שהעולם שהוא הכיר השתנה לאט מבלי ששם לב.

פשוט מאוד להתלונן על זמנים מודרניים כשארון שבניתי במו ידיי שווה יותר מהארון שבנו אחרים, אבל ראוי לזכור שהמאבק מעולם לא היה לשם המאבק, אם כי לשם התוצאה. ארון הוא ארון, אלבום הוא אלבום וצרכני מטאל הם צרכני מטאל. כל עוד הם בוחרים להעביר את זמנם בתמיכה או בהעמקה במטאל, קיים לפחות דבר אחד שנמשיך להיות דומים בו.