וויסקי – מדריך למשתמש

כן, אני מודע לזה שלא כל קוראי מגזין מטאליסט יכולים ע"פ החוק במדינת ישראל לצרוך אלכוהול. וכן, אני גם מודע שהרבה מהקוראים והקוראות שאסור להם דווקא מצאו את עצמם יותר מפעם או פעמיים עם הפנים בתוך שלולית של נוזלים שהייתה פעם ארוחת הצהריים שלהם, עם שאלה אחת מהדהדת בראש עטוף הוודקה/וויסקי/טקילה/רד בול-וודקה/בירה שלהם: "על מה לעזעזל חשבתי? זה ממש לא כיף!". אז אני מתחיל באזהרה, אלו מכם שעדיין לא מלאו להם 18 מבחינתי קוראים כתבה זו כידע תיאורטי חשוב בלבד, כהכנה לאחרי מעבר השעון לתאריך הנכון, כל השאר מוזמנים לקרוא, אולי למצוא משהו שלא ידעו לפני, ואז ללכת ולבחור מה בא להם לשתות. בואו נתחיל מההתחלה: ויסקי: ההגדרה הרשמית של ויסקי ע"פ ויקיפדיה היא "ויסקי (Whisky בסקוטלנד ובקנדה או Whiskey באירלנד ובארצות הברית) הוא משקה חריף נפוץ, המופק על ידי זיקוק סוגים שונים של דגנים אשר עברו תהליך הלתתה (תהליך בו מאפשרים לזרעי הדגן לנבוט ואז מייבשים אותם בחום גבוה ומפסיקים את הנביטה). לאחר הזיקוק, מיושן הנוזל בחביות עץ אלון לפרק זמן משתנה. חוזק האלכוהול ברוב מותגי הוויסקי עומד על 40." אם לסכם בלשון שלי: "משקה אלכוהולי טעים". עכשיו לגבי הסוגים השונים, כמעט כמו כל דבר, האמריקאים והקנדים לקחו את ההמצאה הסקוטית במקור, ועשו לה שינויים ושיפורים (יש מי שיחלוק על נושא השיפור), ולצידם גם האירים נתנו כמה הפתעות נעימות משלהם. בגדול, מהשאר אפשר להתעלם. ויסקי כורדי הוא אף פעם לא ערובה לאיכות. מבחינתי שלושת הסוגים הראויים להתייחסות בזני הויסקי הם שלושה:

Bourbon או "בורבן" – הגרסא הצפון אמריקאית, המורכב דווקא ברובו מתירס לעומת הלתת המסורתית של הויסקי הסקוטי והאירי, המשקה נוטה בדרך כלל למתיקות קלה מאד.
Blended – הוויסקי המעורב, שילוב של כמה סוגי ויסקי שונים שנבחרו ע"י מומחים כדי ליצור תערובת ייחודית ששונה מאלו המקוריים שבתוכה.
Single Malt – הגרסא הטהורה של הויסקי, ויסקי שבושל כולו במבשלה אחת ספציפית, ישנן לא מעט מבשלות נחשבות בתחום, אך הנחשבות ביותר מגיעות כמובן מארץ השיכורים הג'ינג'ים – סקוטלנד.

אז מה כדאי לשתות?
בואו נקצר, את הסוגים המוכרים ביותר של שני הסגונות הראשונים – Bourbon ו Blended רובנו מכירים.

Bourbon
Jim Beam:

הבורבון המוכר ביותר ככל הנראה הוא Jim Beam, המופק ממבשלת ענק בקנטקי שבארה"ב, הבורבון האיכותי, שאם שמים לב, מרגישים בו באיזה טעם אחורי של התירס ממנו הוא מופק, מגיע בכמה דרגות יישון, כלומר פרק הזמן שבו התערובת בילתה כשהיא מתיישנת בחבית להעמקת הטעם. הסוג הפשוט ביותר הוא בעל התווית הלבנה, שהתיישן כ 4 שנים, מכאן היישון – והמחיר, עולים בהדרגה דרך הצבע הירוק (5 שנות יישון) ועד השחור (8 שנים).

Wild Turkey:

בורבון שמקורו אף הוא בקנטאקי, המשקה זוכה להצלחה לא מעטה, אבל תמיד היה ידוע כשני לאחר Beam. לא רע, במיוחד בגרסת ה Wild Turkey 101, בורבון חזק שבועט במפשעות כאילו אין מחר.

Blended Whiskey
Johnny Walker:

אולי הויסקי המעורבב הכי מוכר בעולם, כנראה בגלל מיתוג מדויק מאד והרבה עבודת פרסום, אבל גם בגלל הטעם האיכותי של הזנים האיכותיים יותר. המשקה הוא אחד מהנמכרים ביותר בעולם, ומוכר כל שנה מעל ל 130 מיליון בקבוקים. המשקה החל דרכו ב 1857, למרות שבעצם עד 1960 אסור היה בחוק למכור וויסקי המורכב מערבוב של סוגים, ועד אז הוא נחשב למודל נחות שלא ראוי להיות מכונה וויסקי. הג'וני ווקר המוכר והפשוט מכולם הוא האדום, המורכב משילוב של 35 סוגים שונים של וויסקי, ביניהם Single Malts איכותיים, ו Grain, שמוכר בעיקר כזן פחות איכותי המשמש בעיקר לוויסקי מעורבים בסגנון ה Walker. הגרסא המשופרת היא זו השחורה, ה Black Label, המורכבת כבר משילוב של 40 זנים, שכל אחד מהם יושן בחביות תקופת מינימום של 12 שנה, מה שכמובן מוסיף לעומק של הטעם. ה Green Label, בעל התווית הירוקה – הוא זינוק משמעותי באיכות ובמחיר, הוויסקי מופק מ 4 Single Malts איכותיים המגיעים מ 4 קצוות סקוטלנד, כלומר מ 4 איזורי בישול וויסקי בעלי אופי וטעמים שונים, אותם 4 חייבים להיות מיושנים תקופת מינימום של 15. מעל אלו, נמצא ה Gold Label, השילוב של 15 זני וויסקי Single Malt איכותיים חובר כדי לחגוג את מאה השנה להולדת החברה, ומאז הוא נמכר במחירים לא צנועים בעליל לאחר שיושן במהלך 15 עד 18 שנה. ה Blue Label הוא הוויסקי האיכותי ביותר שמנפיקה החברה באופן רגיל, כל בקבוק מקבל מספר סידרתי מיוחד, ותעודה המעידה על המקוריות של המוצר. מדובר באחד מהוויסקים ביוצר קבוע המגיעים למחירים הגבוהים ביותר בשוק.

Single Malts

החיבה הגדולה שלי, הוויסקי המופק ע"י מבשלות בודדות, כל אחת בעלת אופי וטעם שונה בעליל, שבדרך כלל מאופיין ע"י המקום בו היא נמצאת, כל אזור בסקוטלנד מאופיין בדרך בטעמים שונים המושפעים מסוג האדמה, מהמים, ממזג האוויר, והמוצרים המשמשים להפקת הוויסקי. אזורי ייצור ה Single Malts בסקוטלנד:
Highland – הוויסקים המופקים באזור ההררי הסקוטי, המהווה את מרכז המדינה. תחת קטגוריה זו נכללים שני תתי זנים, Island Single Malts – המיוצרים באיים הממוקמים בסמוך לאזור ה Highlands ההררי, ו Speyside – אלו המופקים באזור הקרוב לנהר ה Spey. בין הוויסקים המגיעים מהאזור נמנים שנים מהנמכרים ביותר, ה Glenfiddich ו The Glenlivet.
Islay: הם וויסקי שיוצרו באיים החיצונים של סקוטלנד בצד המערבי של של האי, הוויסקי שמגיעים מהאזור הנ"ל מאופיינים בטעם מעושן כבד, המגיע מאדמת הכבול המיוחדת המאפיינת את האיים. בין הוויסקים שמופקים במבשלה נמנים כמה מבעלי הטעמים החזקים ביותר בתוך מגוון ה Single Malts, ביניהם Laphroaig ו Ardberg.

Lowland Single Malts – המופקים באזורים הדרומיים ביותר של סקוטלנד, באזור קיימות כיום רק 3 מבשלות. הוויסקי האלו עוברים סינון משלוש במרבית המקרים, ולכן הטעם של הוויסקי המגיע מהאזור הוא בדרך כלל רך יותר משל מרבית הסוגים האחרים.

המלצות:

כמה המלצות, לאלו שרוצים להתנסות בוויסקי הטובים באמת:

Johnny Walker Green Label:

מתוך המגוון של ה Johnny Walker השונים, זהו הוויסקי שלא נוסק לגבהים מוגזמים, בשעה שהוא עדיין איכותי ובעל טעם ייחודי מאד שלא אופייני לזנים הפחות איכותיים של הוויסקי.

Laphroaig:

למי ששמע, או לא שמע, על וויסקי מעושן, זאת נקודת התחלה ראשונית טובה ופופולרית מאד. הוויסקי, המגיע מאזור Islay כמובן, הוא אחד הוויסקים בעלי הטעם החזק ביותר, טעם מעושן חזק שעובר קודם כל בריח, ואז בשתיה. מומלץ מאד להוסיף טיפה של מים, או קובית קרח צנועה לתוך הוויסקי, מה שיפתח את הטעם ויתן לוויסקי אפילו עוד עוצמה.

Ardberg:

עוד וויסקי מעושן, לכאלו שמרחיקים קצת יותר לכת. למרות שזה מדהים לחשוב זאת, מדובר בוויסקי אפילו יותר מעושן מזה הקודם. כשפותחים בקבוק ניתן אפילו לראות איזה זרזיף של עשן ממש מגיח מהבקבוק. שובמאזור Islay – הוויסקי עז הטעם הזה והולך מצוין עם אוכל מלוח כל שהוא, שלבו כוס שלו עם טיפה של מים, עם זיתים או חטיף מלוח, ותבינו את משמעות החיים.

Ben Nevis 10 Years:

וויסקי סינגל מאלט איכותי, המופק למרגלות הר Ben Nevis, ההר הגבוה ביותר באיים הבריטים. הוויסקי מהזן שיושן כ 10 שנים הוא בעל טעם פירותי חזק, עשיר, כמעט מתוק. סוג של היפוך מהזנים המעושנים שהזכרתי, כזה שהולך יותר טוב עם קובית קרח וללא ליווי של מזון.

Bowmore 12 Years:

וויסקי סינגל מאלט מוכר, ובצדק. בעל טעם שמזכיר חוף ומים, עם עקבות של חמיצות ועישון עדין, סוג של וויסקי בעל טעם חזק – אבל לא כזה שיפחיד את אלו שלא רוצים לקבל ביס מהוויסקי שלהם, מקסימום ליטוף.

Jack Daniel's Gentleman's Jack:

הגרסא השקטה יותר של ה Jack Daniels המסורתי. הוויסקי, כמיטב המסורת האמריקאית, הוא מחוספס יותר ממרבית אחיו הסקוטים, אבל הגרסא הזו מרוככת קצת, יושבת קצת יותר שומנית על הלשון, וזאת תודות להליך ריכוך בפחם ויישון בחביות עץ אלון לבנות, שחוזר על עצמו לאחר הבקבוק. ויסקי מאד לא אופייני לאלו האמריקאים הדרומיים, ומומלץ מאד.

Woodford Reserve:

בורבון פרימיום איכותי במיוחד, שמיוצר בקנטקי. הבורבון הזה קצת יותר חזק מרוב סוגי הבורבון עם 47 אחוז אלכוהול. מגוון הטעמים שה Woodford הזה מספק בולטים יותר מאלו של רוב הסוגים המוכרים יותר, עם ניחוח וניל די חזק. לא לכל טעם – אבל בהחלט למי שמחפש חוויה קצת יותר מרשימה מהסטנדרט.

לסיכום – לאחר שטעמתם את כל הסוגים הנ"ל, תאמצו לכם את זה החביב עליכם ביותר, ואז אתם מוזמנים להתנסות בכמה שיותר סוגים, אין חכם (או שיכור) יותר מבעל נסיון, ולכן יתכן שבחיפוש מעמיק בין מאות סוגי הוויסקי והבורבון הקיימים תמצאו לכם חביבים משלכם, שילוו אותכם לתוך לילות רבים וארוכים של טשטוש חושים מוחלט.

! Cheers