כמעט כל מי שגדל בסצנת המטאל הישראלית בשנות השמונים והתשעים הכיר את מיכאל גולדשטיין ז"ל, הבסיסט האגדי של Salem שמותו לפני מספר חודשים הכה אותנו בתדהמה. מיכאל מלווה את סצנת המטאל הישראלית מימיה הראשונים ומותו הפתאומי הותיר את אלמנתו בחובות עצומים עקב זה שבארה"ב לא היה ביטוח מתאים שיוכל לכסות את ההוצאות שנחתו עליה עקב כך. ביום שבת הקרוב יערך ערב התרמה וגיוס כספים שכל הכנסותיו יתרמו לאלמנתו של מיכאל גולדשטיין, ולדעתנו זה חוב של כבוד לנסות ולעזור לאלמתנו של מי שתרם כל כך הרבה לז'אנר שלנו בישראל.

שוחחנו על לא מעט דמויות במטאל המקומי על מיכאל ועל הזכרונות ממנו.
קובי פרחי – אורפנד לנד
מיכאל היה מבת ים, כמוני, אני זוכר אותו מהימים הראשונים שלי כנער מטאליסט, זוכר אותו נוסע באוטובוס מבת ים לתל אביב וחזרה, אותו הקו בו אני נסעתי, תמיד עם חולצת מטאל ועם אוזניות, היתה לנו יראת כבוד כלפי מטאליסטים ותיקים ומבוגרים מאיתנו ולכן לא ניגשתי בהתחלה לדבר איתו, הוא היה נראה לי תמיד אדם מאד טוב לב, נתנו לו המון ריספקט, אני זוכר שהוא היה מאד ביישן וצנוע, זוכר שהוא איבד את הוריו וראיתי אותו יושב בצורה דומה באוטובוס עם זקן של אבלים, לא היתה לנו הכרות עמוקה אבל הדמות שלו חרוטה בי והיא חלק מהנוף שלי בבת ים בכל ימי הנעורים וההתבגרות שלי, אתגעגע אליו.

מוטי דניאל – Arallu
אם אני לא טועה זה היה אי שם ב 91 אולי 92… היינו הירושלמים , המטאליסטים הירושלמים מסתובבים באזור הטליתקומי (המשביר של אותה תקופה), שלפתע לפת אותי ואת חברי יחי מישהו גדול מימדים שעד היום אין לי מושג מיזה היה ופשוט אסף אותנו איתו . המומים מסתכלים עליו שנינו ושואלים אותו מה? לאן? והוא אומר לנו ,לפרגוד!!! יש הופעה של סיילם היום! מה? אין לנו כסף אמרנו ,20 שקל כניסה בואו כבר אנחנו נסתדר. צועדים לכיוון הפרגוד המועדון המפורסם בירושלים שלאט לאט תוך כדי הליכה משלושה הפכנו ל 20 ואז 30 ומצידי המדרכה אנשים גדולי מימדים בחולצות של מורביד אנג'ל ודייסד מצטרפים אלינו עוד ועוד עד פתח המועדון. ואז כבר הבנתי שאני הולך לראות משהו שרק שמעתי עליו אבל מעולם לא ראיתי באמת…. עשן סמיך מילא את הפרגוד וסיילם עלו לבמה כמו שדים שיוצאים מהגיהנום . תוך שניות הפרגוד הפך לזירת קרב. פוגו לכל אורכו ורוכבו ואנשים במגפים שחורות עפים באוויר. אני מסתכל מהצד המום! כוס אמו. חיים פעם אחת ! בצרחה נכנסתי למעגל הפוגו הראשון שלי , הייתי בן 14 מקבל ונותן מכות מכל ולכל עבר ולא עוצר לרגע, ואז הגיע הסולו בס המפורסם של מיכאל האגדה באחד שירי המטאל הטובים ביותר שכתבו אי פעם. צילדרן דונט פייט!
ההופעה נגמרה…. , המועדון מתרוקן…. ומיכאל נשאר עומד ומקפל את הבס האגדית שלו על הבמה…. ואני ….בחשש גדול ….סליחה אפשר את המפרט בבקשה..,. בטח ! קח ! תודה רבה מיכאל ! אתה מלך! ואני פשוט לא מפסיק להתגעגע.

ליאור שולמן – Amaxez לשעבר
את מיכאל ראיתי לראשונה בבית התקליט, במרתף, נובר בערימות הדת' למרות חולצת המיידן שלו…רק אחכ הצטרף לסיילם והסצינה באותם שנים נחלקה בין סיילם לאמקסז. ביננו מעולם לא היתה תחרות ולמעשה זאב⁦ ואני היינו חברים טובים מאוד…כנל גיורא…ואחכ נויבך כשגרתי בניו יורק.
מיכאל זכור לי כילד ניצחי שלא התבגר… איש טוב ותמים, צנוע, שקט, עם ידע אדיר במטאל וסיילם היתה מתנה אדירה בשבילו.
אונלי דה גוד דאי יאנג.

ישי שוורץ – מפיק / Tomorrows Rain
מיכאל היה נשמה טובה בעולם של אינטרסים, הוא היה לב זהב בעולם של לבני אבן, היה מטאליסט בעולם שמשועבד לאופנות, היה אדם אמיתי וכנה שהלך עם האמת שלו תמיד עד הסוף, לא היתה בגוף שלו עצם אחת עקומה או מושחתת, היה אדם נדיר במובן הכי חיובי של המילה, מיכאל ואיירון מיידן, מיכאל ו Voivod ו Kreator, מיכאל ושלל סרטי האימה והכי הכי "מיכאל על הבס".

זכיתי להכיר את מיכאל כילד איפושהוא ב 1990 כשראיתי אותו יוצא מ"האוזן השלישית" בשנקין עם שקית של סרטים ותקליטים, לאורך השנים חוויתי המון חוויות עם מיכאל כמי שניהל את Salem והיה קרוב מאד ללהקה, מיכאל הוא טוב לב מרוכז בנשמה אחת עשויה מתכת אבל רכה ורגישה הרבה יותר מרובינו, אהבתי אותו מאד, מותו הפתאומי קרע אותי והותיר חלל עמוק, מיכאל היה מהמפרגנים שבמפרגנים ותמיד היה שם מהסיבות הנכונות, מתגעגע אליו בכל יום ויום.

זאב טננבוים – Salem
את מיכאל הכרתי בחנות "בית התקליט", תמיד הסתובב עם שקיות של חנויות תקליטים, זה היה "סימן הזיהוי" שלו, מעט זמן לאחר מכן פגשתי אותו בהופעה שלנו, לאחר שנתיים שלוש בני הגיטריסט עצב אותנו וצירפנו את מיכאל כגיטריסט ללהקה, לאחר כמה חודשים החלטנו שעדיף שיעבור לנגן בס וגיורא הירש הצטרף כגיטריסט.
כאדם מיכאל היה אדם מאד צנוע, לא מתלהם, בכל שנותיו בלהקה מעולם , אבל מעולם הוא לא רב או היה מעורב בעימותים לא בלהקה ולא עם אף אחד, תמיד חיפש את השקט, את הרגוע והלך בדרך שלו,

ליאור מזרחי – Salem
את מיכאל הכרתי בשנת 87, במפגש אקראי בחנות התקליטים "בית התקליט". כנער שגילה את המטאל הקיצוני, שאז היה מחתרתי ואפילו מוקצה, הדמות של מיכאל הייתה עבורי מקור להערצה.
מיכאל היה תמיד עם ג'קט הג'ינס הידוע שלו, ועליו עשרות פאצ'ים של להקות מטאל.
להשיג תקליטי מטאל בזמנו הייתה משימה לא פשוטה, אני זוכר שמיכאל היה עוזר לי לבחור תקליטים.

באחד המפגשים האלה פנה אלי מיכאל בהצעה להצטרף ללהקת salem והשאר היסטוריה…

אחד הזיכרונות החזקים שלי ממיכאל היה הרגע שבו הורדתי עת רעמת השיער בימים שלפני הגיוס לצהל.
כמטאליסט זה רגע קשה במיוחד. מיכאל היה איתי ברגע הזה, כשאמא שלי סיפרה אותי והפך את הרגע הזה לנעים יותר ואפילו מצחיק.

עם כל התדמית המאיימת שלו, מיכאל היה אדם חביב ורחב לב, אף פעם לא היה מרים את קולו והיה תמיד נכון לעזור בעת צרה.

שמחתי בשביל מיכאל שמצא זוגיות, אפילו שעבר לגור מעבר לים.

יהי זיכרו ברוך!

יוסי סאסי
מיכאל היה אחד האנשים הנחמדים בסצינת המטאל לדורותיה. אני זוכר שהייתי קופץ לבית דפוס בו עבד, לאסוף כל מיני עבודות או סתם להתקשקש, והוא תמיד היה נעים, תמיד מחייך, תמיד שמח לעזור.
כדברי מיידן : "Only the good die young"
יהי זכרו ברוך

ניר גוטריימן – Salem
מותו הפתאומי והטרגי של מיכאל הלם בנו והותיר אותנו כלהקה, מזועזעים והמומים עם כאב ועצב בלתי נתפסים ובעיקר עם געגוע עצום לאיש היקר, טוב הלב והאהוב שהוא. נדם ליבו הענק החם והנדיר של אחינו היקר. בלתי נתפס. מבחינתי האישית, סאלם הם אהבת נעורים, ומיכאל הוא גיבור ילדות וסמל עבורי ועבור כל הדור שגדל על 'Millions Slaughtered'. כילדים של דת' ובלאק מטאל, סאלם היו כל מה שהיינו צריכים בשביל להרגיש שהגענו באמת הביתה. הבית המסתורי האפל והמכסח של האקסטרים מטאל. מיכאל הוא סמל לחברות אמת, טוב לב נדיר, פרגון אין קץ וענווה, סמל מטאל ואהבת המטאל, האלטרנטיב ומוסיקה ואמנות בכלל. קצרה היריעה מלהכיל את אישיותו המופלאה והמופנמת, האהובה והנדירה של מיכאל. לעולם לא שוכח את האודישן לסאלם, את החיוך החם, החיבוק והרוגע שמיכאל הקרין אז בחדר החזרות, הרגשתי כבר בבית וחלק מהכנופיה האדירה הזאת. היו לי הזכות והכבוד לעמוד ולשבור במות עם מיכאל האהוב הנדיר והאגדי. מיכאל אחי היקר והאהוב, תודה על הכל, חיבוק גדול לכל אוהביך ומוקיריך.
נוח על משכבך בשלום אח יקר.

אסף בר לב
ב 1985 הרגשתי שהייתי הילד הכי מגניב בשכונה ובדיוק גליתי את מוטלי קרו וחולצה של הלהקה הייתה חלק בלתי נפרד מהמדים שלי בשנים הללו.
כמובן שחשבתי שאני היחיד בארץ שמכיר אותם, עד שפעם בבית התקליט רוקר מפחיד עם שפם שאל אותי אם אני שומע אותם…
ברור אמרתי בגאווה, הבחור צחק בזלזול ואמר חרא להקה, לא זוכר איך הגבתי ואיך הסיטואציה התגלגלה אבל כמה ימים מאוחר יותר חיי השתנו לתמיד ומצאתי את עצמי בבית של המשופם מיכאל גולדשטיין בבת ים.
הוא הפציץ אותי בלהקות אנדרגאונד שמעולם לא שמעתי על קיומן כמו מטאליקה ואנת׳רקס ומשם הכל היסטוריה.
מיכאל תמיד היה אנציקלופדיה של מטאל וחינך אותי ודורות שלמים של מטאליסטים. מי שהכיר את מיכאל יודע שהוא היה איש מצחיק ברמות על מבלי לנסות בכלל.
אפילו שהוא עבר לצד השני של העולם הוא הכין לי קטע.
בהלוויתו של מיכאל בניו יורק חיכיתי לארון, באותו יום היו שתי הלוויות והרבי שואל אותי אם הגעתי בשביל גולדשטיין או Salem כמובן שעניתי בחיוב והרבי שואל אותי את אותה שאלה כמה פעמים ואני ממשיך לענות לו כן… עד שפקעה סבלנותו והוא שאל בפעם נוספת אתה פה בשביל מיכאל גולדשטיין או יצחק סאלם? אני בטוח שמיכאל נקרע מצחוק למעלה.
אוהב אותך מיכאל עד שניפגש בפעם הבאה…

יגל כהן – Tomorrows Rain

הכרתי את מיכאל בתקופת הרוקסן בתחילת שנות התשעים כשהייתי מגיע למועדון רוקסן להופעות של Salem, והלהקה הזו היתה אחד הדברים שרצית להיות חלק ממנו, כמה שנים לאחר מכן הבאתי להקה לארץ והתחלתי להתעסק עם זה והדפסתי פליירים בבית דפוס בפתח תקוה והופתעתי לגלות את מיכאל כעובד במקום, ואז הכרתי אדם חמוד וחיובי, מסביר פנים וחבר וכמובן מטאליסט בלב ובנשמה, אני זוכר שהוא היה מגיע להופעות ולא היה מבקש מעולם חינמים אלא היה קונה כרטיס ומגיע לראות הופעות מקומיות, זוכר את זה מהתקופה שניגנתי בס ב"אלמנה שחורה" ומיכאל היה מגיע להמון אירועי מטאל, תמיד תמך, הוא עשה את הבחירה הנכונה ועבר בעקבות אהבה לארה"ב, ראו את האושר שלו בכל תמונה בפייסבוק, בכל חיוך, זה היה מקסים, עצוב לי מאד שהוא כבר לא איתנו ושאנחנו נפרדים באנשים בגיל שלנו, אנחנו חייבים לו המון ולדעתי כל אחד שאוהב מטאל צריך להגיע ולתת תמיכה חזרה בשביל מיכאל ולהיות שם ביום שבת לזכרו ולכבודו.

עידן קופפרברג – People:
כשהכרתי את מיכאל הייתי בן 14, מדובר בשנת 1990, מיכאל היה אחד המטאליסטים המבוגרים היחידים שדיבר אלי בגובה העיניים, תמיד היה כייף לדבר איתו, נפגשנו הרבה בחנויות התקליטים שהיו דאז סטייל "בית התקליט" "אלגרו" ותמיד היה מעניין לדבר איתו על המוזיקה, היה לו פשוט ידע עצום בתחום והיה מקור השראה.

אורי זילכה – אורפנד לנד
את מיכאל ראיתי פעם ראשונה בהופעה של סאיילם בפינגווין אחרי שקניתי את הקלטת שלהם מהאוזן השלישית אבל הסיפור שהכי מזכיר לי אותו זה היום שיצא sepultura arise והגיע פעם ראשונה לארץ, אני נסעתי כהרגלי לתל-אביב כדי לקנות אותו ואז … איך שאני מגיע לחנות ( פאז ) אני רואה את מיכאל יוצא מהחנות עם העותק האחרון של האלבום. מיכאל מסאיילם !!!! אנחנו דור צעיר יותר תמיד הסתכלנו על זקני הסצנה בכבוד והערצה אבל הוא … תמיד היה בנאדם סופר נחמד וסופר צנוע גם כשלפעמים זמנים היו מתוחים תמיד היה מגיע עם החיוך והיינו מתעדכנים על כל כך הרבה תחומי עניין משותפים מטאל , באס , דפוס , מיידן ובת-ים