חוגגים עם הלא קדושים – 5 סרטי אימה מומלצים לגרסה הכשרה של Halloween
אנחנו בישראל לא ממש חוגגים את Halloween, הילדים שלנו לא מסתובבים בין בתים מחופשים ומחכים לממתקים, אצלנו זה יקרה בפורים, והחג בעיקר מתאפיין בבנות 16 מחופשות לנסיכה זנותית, מלכה זנותית, מלצרית זנותית, או אפילו נזירה זנותית – והן ממש לא מבקשות ממתקים. אבל זה לא ימנע מאיתנו לחגוג את החג בדרכנו הישראלית הכשרה למהדרין – לשבת בבית ולראות סרטי אימה, אפשר עם פיצה ובירה, אבל לא חייבים, אפשר גם פיצוחים ובירה או פשוט בירה ובירה. לקראת החג המתקרב, וכחובב סרטי אימה אובססיבי שראה כמעט כל סרט אימה חשוב מה 40 שנה האחרונות, הנה כמה המלצות משלי על סרטים שיעשו לכם את החג מפחיד יותר:
Exists (2014)
הבמאי אדוארדו סאנצ'ז התחיל ממש חזק, ואז רק ירד. לפחות מבחינת הצלחה מסחרית.
ב 1999 הוא ודניאל מיירק ביימו סרט Found Footage בשם The Blair Witch Project, שעלה להם בין 200 אלף דולר ל 500 אלף דולר להפיק, והסרט הזה הכניס בקולנוע סכום 248 מיליון דולר. לא רע סה"כ.
מאז סאנצ'ז לא הצליח לשחזר את ההצלחה, אפילו לא קרוב לזה, אבל מה שכן – הוא, לעומת חברו הבמאי השני, דווקא הצליח ליצור כמה סרטי אימה טובים, גם אם לא מצליחים מסחרית.
ב 2011 הוא ביים את Lovley Molly שהיה סרט קודר וטוב, אבל הההצלחה האמיתית מבחינתי היה Exists (אבל לא מבחינתו, Exists עשה 40 אלף דולר בקופות), סרט Found Footage על ביגפוט.
הרעיון בסיסי מאד – חבורה של צעירים מגיעה לבקתה ביער, מעצבנים איזה Bigfoot שחי באזור, ומשם והלאה זה רק מדרדר. אני יודע, זה לא נשמע מרשים. אבל תשמעו, זה עובד. הסרט בונה בהדרגה, יוצר תחושה גוברת של פרנויה ופחד, וכשאנחנו כבר נחשפים ל Bigfoot עצמו – זה מרשים בהרבה ממה שהערכנו מראש שהוא יהיה בסרט בלי תקציב ענק.
ב Found Footage או שזה עובד, או שזה לא. זה יכול להיות סתם תירוץ לסרט רע, מצלמה רועדת ושחקנים סוג ז', או שזה יכול להיות מה שזה פה – ריאליסטי למראה ומלחיץ מוות (כמו קטע באמצע שכולם מסתתרים בבית ואדון ביגפוט מגיע ומפרק את הבית מבחוץ).
ולמרות שהסרט לא היה הצלחה, לא מסחרית, ולא מבחינת הביקורות – הוא עדיין כזה שאני נהנה ממנו כל פעם מחדש – גם בצפייה העשרים.
Dead Alive (Braindead)(1992)
אחד הדברים שהכי שמחו אותי עם ההצלחה של סרטי "שר הטבעות" היה שסוף סוף העולם הכיר את פיטר ג'קסון, הבמאי הניו זילנדי שאני הערצתי עוד מתחילת שנות התשעים. היום הוא אחד הבמאים והמפיקים הכי גדולים בעולם, והוא אחראי לכמה סרטי פנטזיה משובחים, אבל אני הכרתי אותו בתיכון עם הסרט Braindead (שבחלק מהעולם ידוע כ Dead Alive) והסרט שקדם לו – Bad Taste.
Braindead היה סרט זומבים ניו זילנדי, שיצא ב 1992 בתקציב של 3 מיליון דולר, שזה הרבה הרבה יותר מה 25 אלף דולר שעלה סרט הבכורה של ג'קסון – Bad Taste, והוא היה כשלון מסחרי נחרץ.
מאז הוא הפך לסרט קאלט, למה? קודם כל כי זה אחד הסרטים הכי Gore שיצאו מעולם, סרט שכולו שפריצים של דם, אברים ונוזלי גוף אחרים, סצנות של שחיטה ומוות בכל דקה ודקה, אבל עם כל זה – זה סרט כיף. ההבדל בינו לבין כל מיני סרטי אימה אחרים שנועדו להגעיל ולזעזע הוא ש Braindead זה סרט מצחיק, החל מזקנה שמתפרקת ואוזן שלה נופלת למרק שדמות אחרת אוכלת בתאבון, ועד כומר נינג'ה שמחסל זומבים תוך שהוא מודיע בגאון I Kick Ass in the Name of The Lord!.
זה לא מפחיד במיוחד, אבל מדובר בשעה וחצי של הנאה צרופה, לצד סצנות שמומלץ מאד לא לאכול תוך כדי צפיה בהן.
The Invisible Man (2020)
הגרסה החדשה הזו לספר/סרט הקלאסי היא לא בדיוק סרט אימה, אבל ללא ספק מדובר באחד המותחנים היותר מפחידים שנראו בשנים האחרונות. הבמאי האוסטרלי לי וואנל התחיל דרכו עם אימפריית האימה James Wan, וביחד עם יצרו את Saw, מסרטי האימה המצליחים של העת המודרנית. הם המשיכו ביחד כשוואנל כותב את סרטי ההמשך וב 2015 ביים לראשונה – את החלק השלישי של סדרת סרטי האימה Insidious.
ב 2018 הוא היה אחראי לאחד הסרטים הטובים של השנה – מותחן המדע בדיוני Upgrade, שהיה הצלחה מסחרית וביקורתית לא רעה, ויצר רווח של 17 מיליון דולר על תקציב של 3 מיליון, מה שהיה חימום ל Invisible Man שהיה הצלחה גדולה בהרבה – 143 מיליון דולר רווח על סרט שעלה 7 מיליון.
ת'כלס וואנל, וגם Wan הם הוכחה למשהו חשוב מאד בקולנוע המודרני – מספיק סיפור טוב ובמאי טוב כדי לעשות סרט מצליח, ולא חייבים תקציבי ענק ואפקטים ממוחשבים שנשפכים מכל פינה בשביל זה. Invisible Man הכיל תסריט סופר מותח על בעל מתעלל ומכה, שרודף את אשתו אחרי שמצא דרך להיות בלתי נראה. זה נעשה בצורה חכמה, והרבה יותר "מדע" מ "בדיונית" מאשר השיקוי שהיה אחראי להעלמות בגרסאות הישנות של הסרט, כשהמשחק של אליזבת מוס המצויינת פשוט מעביר בצורה מושלמת את תחושת האימה והמתח של החיים בחשש ובפחד, במיוחד כשהאיום על חייך הוא בלתי נראה.
The Exorcist III (1990)
הסרט "מגרש השדים" המקורי הוא קלאסיקת אימה שאין רשימה של סרטים בז'אנר שהוא לא נכלל בה, הסיפור של הילדה רייגן מקניל ששד שומרי קדום משתלט על גופה והופך אותה לילדה ממש מחורבנת עם פה מלוכלך וקיא ירוק ישאר בתודעה של כל מי שראה אותו, אז והיום.
לעומת זאת, סרט ההמשך שלו היה חרבון על פני הסרט המקורי, זה היה סרט רע כמעט בכל מובן, ואף אחד לא ציפה באמת שמישהו יעשה לו המשך. בסוף זה קרה, והיחיד שהיה לו האומץ היה הסופר שכתב את הספר שעל פי נעשה הסרט המקורי – William Peter Blatty, שב 1990 עשה המשך לסרט המקורי – עם דמויות מהסרט המקורי, ביניהן הכומר דמיאן קארס, הפעם כחולה בבית חולים פסיכאטרי – כשגופו נשלט ע"י שד מרושע אחר.
הסרט הוא תיקון מושלם לסרט השני, והאמת שמהרבה בחינות – אני אוהב אותו יותר מהסרט המקורי, הוא קצר יותר, הדוק יותר, יש בו כמה שחקנים ברמה הגבוהה ביותר, בראשם George C. Scott הענק שמשחק בלש משטרה וותיק, אד פלנדרס שמשחק כומר וותיק וחבר של בלש המשטרה, והכי חשוב – ברד דוריף – משחקני המשנה הקבועים של כמה מסרטי האימה גדולים של שנות השמונים והתשעים – שנותן פה תפקיד ענק כעוד חולה פסיכיאטרי ורוצח סדרתי.
הסרט הוא מופת של אימה קודרת, וגם בלי קשר לסרט המקורי עומד בפני עצמו כאחד מסרטי האימה החזקים של שנות התשעים, ומעבר לכל זה – הוא כולל את אחד מ Jump Scares הגדולים בכל הזמנים, שעליו לא ארחיב.
Haunt (2019)
אני חייב לומר שלא היו לי צפיות מהסרט הזה, זה היה נראה כמו עוד סרט Slasher מודרני, חבורה של צעירים מגיעים למקום הלא נכון, רוצח הורג אותם בכל מיני דרכים מגעילות, זהו.
אז זהו, שלא. הסרט עוסק בחבורת צעירים, זה נכון, אבל קודם כל הדמויות מעניינות, פחות טיפשות מאלו שאנחנו רגילים להן, והעלילה עוסקת באותה חבורה שמגיעה לאטרקציית "בית רדוף", כזו שאהובה מאד על האמריקאים במיוחד בחג ה Halloween, בה נכנסים למבוך או בית – וצוות של שחקנים ואפקטים עושה הכול כדי להפחיד אותם. מלבד השחקנים הצעירים, זה התסריט פה שעושה את העבודה. הוא הרבה פחות צפוי ממה שניתן להניח, נותן לכם לחשוב שמדובר במתיחה, ומערער את התפיסה שלכם של הסרט כצופים מספר פעמים במהלך העלילה.
כשהסרט כבר מחליט לזעזע אתכם, הוא עושה את זה חזק, ולוקח קצת זמן להתאושש מחלק מהסצנות שבו.
אין ספק, זה לא סרט מקורי לחלוטין, וכולו מוטיבים קלאסים של סרטי אימה חרושים – אבל מה שעשו פה עם זה, זה מה שחשוב – והתוצאה היא אחד מסרטי האימה החזקים של השנים האחרונות וצפייה מומלצת ל Halloween, גם בישראל.