אם היה לי שקל על כל פעם ששמעתי את המשפט "איכס כוכב נולד! מי רואה את החרא הזה???" אז הייתי הולך כל יום לכמה חברים שלי ושואל אותם שוב ושוב את דעתם על התוכנית. אבל כשאני חושב על הסיבה שאותם אנשים חושבים כך אני לא תמיד חושב שהיא מוצדקת. כי אם אתה משתייך לקבוצת "המטאליסטים" אז לכאורה ברור שאתה לא תתחבר לתוכנית כי זו עוד תוכנית פופ כביכול, עם ביצועי פסטיגל לשירים שלרוב אתה לא אוהב גם בביצוע המקורי.

מה שיותר הטריד אותי היה הטענות שעלו חברים בצד ה-"קונפורמיסטים" לשלילת התוכנית, טענות שזו תוכנית רודפת רייטינג ותירוץ עלוב לפרסומות וספונסרים עם משתתפים נטולי כישרון אמיתי שמנוצלים במטרה להרוויח עוד כמה גרושים על גב החלומות של אותם נערים ונערות תמימים. זה פחות או יותר תמהיל כל הטיעונים שהושמעו באוזני (או לידם כשעמדתי בתחנת אוטובוס או בדוכן הפלאפל בו אני מבקר לעיתים דחופות)

כשסיפרתי לאחד מחברי שאני חושב לכתוב את הטור הזה, התגובה שלו הייתה "מה לעזאזל?" – זה היה כמובן לאחר שהוא קם מהרצפה לאחר שצחק ופרפר עם רגליו כמו מקק שהתהפך בטעות ומנסה להתרומם. אז הוא קם, ניער את בגדיו והביט בי במבט שיש בדרך לבנות המין היפה אחרי שהחבר שלהן פולט יציאה גברית טיפוסית על חמוקיה של זרה ברחוב, מבט כזה שאומר "מה לעזאזל חשבת כשנתת למילים האלה לצאת לך מהפה בנוכחותי?"

אני מודה שאני גם התחבטתי בנושא לא מעט אבל בשיחות רבות עם אנשים הבנתי שיש פה משהו שבהחלט שווה התייחסות לשם שינוי וכמו שבמדיה הכתובה המיין סטרימית נוטים לפעמים לכתוב על הסצנה האלטרנטיבית, אין שום מניעה להתייחס פה מעט לסצנה המקובלת יותר, על אחת כמה וכמה לאור מספר עובדות שאני הולך לציין מייד. אני מסתמך בדברי על סוג של חתך אוכלוסיה מסוים שהוא בעצם החוג החברתי והמשפחתי שלי שמורכב מהרבה סוגים של אנשים אבל לצורך הטור אני אחלק אותם ל-"מטאליסטים" ו-"קונפורמיסטים" (סתם כי בא לי). אז יש לי מדד הסתכלות מסוים ועל פיו גיבשתי דעה מסוימת, יכול להיות שאנשים שאני מסתובב איתם אינם משקפים את המצב הכללי אבל אני אקח את הסיכון.

גישת ה-"אנטי" מנומקת לרוב בטיעונים שזה עוד תוצר לוואי של הטלוויזיה שלנו שמעתיקה פורמטים מארה"ב חסרת התרבות, כאשר פעם לא היה ככה, פעם הייתה מוזיקה, פעם היו אמנים ולא היה צורך בתוכנית טלוויזיה והספיק כשרון אמת… ופעם ופעם ופעם… יכול להיות שזה נכון לגבי העונה הראשונה של התוכנית שהתחילה ממש לא כהעתקה מהפורמט המקביל מארה"ב – American Idol – "כוכב נולד" הישראלי התחיל כשעשועון מוזיקה חביב ולא מזיק ("לא נפסיק לשיר") שאירח בעיקר סלבס זייפנים ששרו קריוקי. מאוחר יותר עלה רעיון להביא משתתפים אנונימיים ולעשות מזה תחרות כישרונות, מכאן נוצרה התוכנית "לא נפסיק לשיר – כוכב נולד".

בעונה הזו הגיעו בעיקר ילדות קטנות שבגיל 12 החזיקו טוש זוהר מול המראה ועשו תנועות עם השפתיים לשירים של ריטה, מצא חן בעיניהן והן החליטו שהן רוצות להיות זמרות. אבל משנה לשנה הדבר השתנה ולמרות שאני אישית דיי התאכזבתי מהעונה הרביעית שמשתתפיה ברובם היו ברמה של הראשונה, חשתי שלמרות הנפילה הרגעית, יש פה איזה משב רוח חדש ואני זוקף אותו לזכותו של ג'קו (וגם מישל). הם הראו שיש מקום גם לרוק בתוכניות האלה ומקום טוב. הם פתחו דלת קטנה שבעונה האחרונה התפרצו דרכה רוקרים מעולים לתוכנית וכבשו את הבמה.

נכון, לא שמענו שם ביצועים לשירים של "בצפר" אבל אם מישהו פה עקב כמוני אז ברור לו טוב טוב על מה אני מדבר. השליטה הכמעט מוחלטת של אנשי הרוק בתוכנית הראתה לכולם שהרוק, וגם המטאל, חיים ובועטים בעוצמה. זה מתחיל בשלומי בראל, שקרע את כולם עם ביצועים לשירים של "סטלה מאריס" ומני בגר, גרסאות רוק כבד למיטב שירים ישראלים, הפליא בסולואים משובחים על הגיבסון שלו, הפגין קול מטאליסטי מהנשמה ונוכחות במה של סולני מטאל מן השורה. לא פעם הוא כונה בפי מרגול כ-"אקסל רוז" של כוכב נולד! הוא אפילו ביצע את "איני יכול" של יואב יצחק בגרסת "ריח מטאל". שלומי אמנם זכה "רק" במקום השלישי אבל קיבל חוזה הקלטות מ-NMC עוד לפני שהכריזו על המקום הראשון.

גם אדיר אוחיון הביא חספוס של רוק אלטרנטיבי, "Radiohead Style" ועיבודים מרהיבים והוא גם התחרע על הגיטרה ולמרות שהוא הודח לקראת הסוף הוא קיבל חוזה מ-"הליקון" בלי קשר לתוכנית והוא בדרך לאלבום. לבסוף, גם אליסה שאני מכיר אותה אישית, הייתה סולנית של להקת הארד רוק (After G.R.E.V) והביאה לא מעט מהסגנון הזה לעיבודים שלה, זה הביא אותה עד חצי הגמר. הם ביצעו שירים מקוריים, היו שותפים מלאים לעיבודים וניגנו על כלים בחלק מההופעות.

אז מה אני אומר בעצם? שלא כדאי להספיד את התוכנית מראש? אולי… שיש קצת רוק בתוכנית אז זו סיבה לסבול את כל מה שמסביב? יכול להיות אם זה היה באמת סבל, אחרי הכל, רוב ה-"מטאליסטים" שאני מכיר מעידים על עצמם שהם לא שומעים רק מטאל ושהם פתוחים להרבה סגנונות, אז הנה, הנה משהו אחר ואני לא מתבייש לומר שהוא משובח ובעיניי אחד מהמופעים המוזיקאליים המשובחים ביותר שיש לנו במדינה. אני חושב שיש הרבה אמנים ותיקים שיכולים ללמוד מהצעירים המוכשרים שיש בתוכנית הזאת. משנה לשנה ממוצע הגילאים עולה ויש יותר ויותר אמנים יוצרים שמגיעים לתוכנית ואיפה יש הרבה אמנים יוצרים אם לא ברוק ובפרט ברוק הכבד?

בעיניי בתחום הזה, כמו שנאמר בטור של טל זכאי בזמנו, כמעט כל אחד מנגן על כלי מסוים ויש לו או הייתה לו פעם להקה מסוימת, להבדיל מהפופ למשל בו הרוב הוא בנות טיפש-עשרה שלא יודעות לשרוק במשרוקית של מציל וחושבות ש-AM זו רשת חניות. וכמו שאומרים שוללי התוכנית, פעם לא הייתה תוכנית טלוויזיה גדושת פרסומות והודעות חסות, נוטפת קפיטליזם וחומדת רייטינג, שנותנת הזדמנות שווה לכל מי שמרגיש שהוא אמן, ליצור ולהתפתח כאמן, כנראה העובדה ש-4 מתוך הזוכים המנוצלים כבר הוציאו אלבום שני (מעבר לפרס של התוכנית שמקנה להם אחד), אחת הופיעה ויצגה את ישראל בכבוד באירוויזיון לא מספיק משכנעת.

אז בואו נראה מה היה פעם… פעם הייתה להקה צבאית שאם אתה לא "בן של", "בת של", "אח של" או "כלב של" רוב הסיכויים שלא היית שם… פעם ליוצא להקה צבאית היה עתיד כמעט מובטח וזה הביא לנו כמה כישרונות פה ושם אבל פסח על הרבה. אני לעומת זאת רואה ב"כוכב נולד" כתחליף הטוב יותר ללהקות הצבאיות שחוץ מליצור אילן יוחסין של זמרים לא תמיד ידעה לבחור את הטובים ביותר ולנו לא היה הרבה מה לומר בנידון. עובדה שגם אם שם המשפחה שלך הוא "חיטמן" זה לא מספיק והחיטמנית בעונה הרביעית עפה, וכך גם זמרת הליווי של ארקדי דוכין שהשתתפה השנה קיבלה את המגף והקשרים איתו לא עזרו לה, הטובים נשארו, כי פה יש לנו מה לומר בנידון, בSMSים אנחנו יוצרים את פני המוזיקה הבאה של הארץ וכשאנשים כמו הרוקרים שהיו בעונה החמישית של התוכנית מנצחים, העתיד מעולם לא נראה טוב יותר.