טור אישי: מטאל זה פורנוגרפי?

מי מכם שיודע (או יודעת) מהי המשמעות האמיתית של המילה פורנוגרפיה, יכול לקום ולצאת מהאולם כבר עכשיו. מטרת הכתוב בפסקאות הבאות היא להאיר קצת אור על הנושא, ולא לספר לכם משהו שאתם כבר יודעים. אנסה לחסוך מכם תיאורים גראפיים ואתמקד בעיקר. ובכן, פורנוגרפיה, עפ"י שר התקשורת, אריאל אטיאס, היא הצגת גברים ונשים המקיימים יחסי מין מלאים מול מצלמה המתעדת אותם, ובכך מבצעים אקט שהוא בגדר עבירה על חוקי היהדות, שכן שפיכת זרעו של הגבר לשווא היא עבירה.

אין בכוונתי להתייחס לבעייתיות של ההסבר של ח"כ אטיאס (מה קורה אם הגבר אינו מסיים מלאכתו במובן המקובל?). כמו כן, איני מבקש להשתלח בח"כ אטיאס, שכן הוא כנראה אדם משכיל, אחרת הוא לא היה מגיע לשבת בכנסת. וכן, זו הייתה הערה צינית. מה שאני כן מבקש לבחון בפסקאות הקרובות, הוא את ערנותכם, קוראים יקרים. המסקנה שאליה אגיע בסוף הטור הזה היא מסקנה דרסטית, קיצונית, יש שיאמרו עליה שהיא מוגזמת. יכול להיות שהיא באמת לא מעוגנת במציאות, אבל על דבר אחד אין עוררין – היא יכולה להתקיים.

"פורנוגרפיה היא עניין של גיאוגרפיה", נאמר במחזה "בית התה של ירח אוגוסט". הכוונה במשפט זה היא שלא באמת ניתן לקבוע מהי פורנוגרפיה. השכיל לומר נשיא בית המשפט העליון של ארה"ב, לפני כמה שנים, שהוא לא יודע להגדיר פורנוגרפיה, אך כשיראה אותה, יזהה אותה.

פורנוגרפיה היא מושג קלוש, שהמשמעות האמיתית שלו היא להראות משהו מפורש, ללא שום ניסיון להסתיר, ליפות, או לצבוע בצבעים שאינם האמיתיים. הפירוש המקובל בחברה הוא תיאור גרפי של יחסי מין, אבל כשחושבים על זה, אמנות יוון המפוארת כללה כמה יצירות אמנות שתיארו משגלים מפורטים. אז אנחנו בעצם אומרים שהאמנות היוונית, עליה מבוססת האמנות כולה (וחלק ניכר מתרבות המערב), היא משהו מתועב.

האדם הוא יצור בעל יצרים ורצונות, אחד מהם הוא רצון חייתי למציצנות. השילוב הקטלני של יצר מין ויצר מציצנות יצר כמה תופעות לוואי מזוויעות ולא מוסריות כגון המצאת הצילום, שהרי הרצון האנושי לתעד ולשמור עדויות להוכחת קיומינו גבל ברצון לראות מה אנשים אחרים עושים, איך הם מתלבשים ומתנהגים. אז בעצם, תמונות טבע של נשיונאל ג'יאוגרפיק הן פורנוגרפיה. שהרי אנו מראים עירום משולב עם מנהגים מוזרים, ואנו מביטים בהם בסקרנות אנושית טבעית.

הקולנוע, אחת ההמצאות הבולטות של המאות האחרונות, הוא צורת הבידור המובילה בעולם, בערך מאז המצאתה. מתוך עשרה אנשים, שמונה ראו סרט מתישהו בימי חייהם (והשניים הנותרים היו רוצים לראות אחד). אבל הקולנוע הוא המדיום המציצני ביותר, שכן הוא מראה לנו, בצורה המפורשת ביותר, התנהגות אנושית שלא תמיד נמצאת בקנה מידה שאנו מסכימים עליו.

עם המצאת הקולנוע, החלו לבצבץ סרטים המבטאים את הרצון האנושי להציץ. אחד מהם הוא יצירת מופת מימי הראינוע בשם "מבעד לחור ההצצה", המתאר גבר חביב וחייכן המביט דרך חור המנעול בנשים מתלבשות. מבטו הופך למבטינו, ואנו רואים את מה שהוא רואה. מיותר לציין שכשהסרט הזה הוקרן בפני קהל, הוא היה הצלחה אדירה, וגרר אינספור דיונים אקדמאיים בנוגע לתפקיד הקולנוע והמצלמה בחיינו. מאז ועד היום, הקולנוע הוא מכשיר ההצצה המתקדם והמתוחכם ביותר שיש. עצם המושג "שוט Point Of View" הוא מושג קולנועי שמבטא רצון אסור – אנחנו רואים את מה שהדמות רואה, אנחנו בעצם מציצים. אז בעצם, מה שאנחנו אומרים, זה שמצלמות הקולנוע הן כלי תועבה, שכן הן נותנות לנו את החופש להציג דברים בצורה מפורשת.

Dave Mustaine, סולן להקת Megadeth, מעולם לא כתב במטאפורות או דימויים. כשהוא רצה להביע מחאה בנוגע לנושא כלשהו, הוא תקף אותו במילים מפורשות. כך, נוכל למצוא באלבום האחרון של הלהקה שירים הקוראים לפרק את האו"ם, מכיוון שהאו"ם לא מתפקד כראוי. מסטיין מביע מחאה בצורה מפורשת, ללא כל ניסיונות להסתיר את דעותיו האמיתיות. דייב מסטיין הוא בעצם פורנוגרף מוצהר. ובאותה נשימה, אזכיר את הפורנוגרף הידוע Steve Harris, בסיסט להקת Iron Maiden, שכתב פעם שיר מאד מפורש על מלחמת המפרץ, באלבום Fear Of The Dark. הבריטים האלה הם תועבה לשמה.

כדי לשפוך קצת אור על ההגדרה העמומה הזו למילה פורנוגרפיה, בואו נסביר כמה דברים: כשאנו (כמטאליסטים סוגדי שטן) מצלמים התעללות בחתול, והחתול אמיתי, אז אנחנו בעצם יוצרים פורנוגרפיה, שכן אנחנו מתעדים אירוע קיצוני, ללא ניסיון לומר משהו אחר, פרט לזה אנחנו נהנים לשחוט את החתול. לצורך העניין, סיום הסרט "אפוקליפסה עכשיו" הוא פורנוגרפיה למהדרין, שכן הילידים מצולמים כשהם כורתים ראש של פרה, לצורך פולחן. הפרה אמיתית, והדם באמת אדום וסמיך. וכדי שנהיה כולנו על אותו דף, קולנוע תיעודי הוא לא באמת פורנוגרפיה, שכן הוא אומר משהו על העולם. אם אנחנו מראים בסרט תיעודי התעללות בחתול, אז אנחנו בעצם חוקרים משהו.

הפירוש המקובל, כאמור, למונח פורנוגרפיה, הוא תיאור גבר ואישה מקיימים יחסי מין מול המצלמה. זה יכול להיות גם שתי נשים, וגם שני גברים, ואפילו חבורה מעורבת. הביקורת המסורתית נגד הפורנוגרפיה באה מהכיוון המסורתי-שמרני, ובמיוחד מאנשי הדת, ולא משנה מאיזו דת הם מגיעים. אלו סבורים כי הפורנוגרפיה מנוגדת למוסר ורואים בה כפירה בדת, ועידודה תורם להתנהגות בלתי מוסרית בחברה. מסיבה זאת במדינות מוסלמיות רבות הפורנוגרפיה אינה חוקית והפקתה או צריכתה עלולים לגרור עונשים כבדים ואף עונש מוות.

במדינת ישראל, אף אחד עדיין לא הוצא להורג בגלל שהוא צילם אישה מבצעת מין אוראלי בגבר, אבל בארה"ב, לצורך העניין, במאי קולנוע בשם וינסנט גאלו זכה בכמה פרסים חשובים, כי הוא צילם את חברה שלו (השחקנית קלואי סאביני) מבצעת בו שפטים עם פיה, בסרט The Brown Bunny. לא שהמצב בארה"ב יותר טוב ממקומות אחרים. גם שם קיים ויכוח עתיק יומין בנוגע למוסר וחוקיות הפורנוגרפיה, ללא החלטה משמעית. חופש הביטוי הוא מושג שנזרק לאוויר יותר מדי, יגידו כמה אנשים, אבל למעשה, המושג הזה לא נזרק מספיק לאוויר.

בשורה התחתונה, לכל אדם יש את הזכות הבסיסית לראות מה שהוא רוצה, ולקרוא מה שהוא רוצה. איפה הגבול? זו השאלה האמיתית. מהו המוסר האמיתי? האם לצלם אונס של ילדים קטנים זה משהו שעומד בגדר המוסר האנושי? למזלנו, ח"כ אטיאס לא מתעמק בשאלות מוסריות, אלא בעובדה שזרעם של אלפי גברים נשפך לשווא, אי שם ברחבי העולם. אבל לפני שנחזור לח"כ אטיאס, בואו ננסה להבהיר עוד נקודה בנוגע לפורנוגרפיה, כפי שאנחנו מכירים ומוקירים אותה: ההתנגדות לפורנוגרפיה כיום באה גם מהכיוון הפמיניסטי.

לטענת הפמיניסטיות הפורנוגרפיה גורמת לאובייקטיביזציה של האדם (הורדתו לרמה של חפץ). ההתמקדות הפורנוגראפית אינה במכלול התכונות האנושיות, כי אם בפעילות מינית, המתוארת לעתים כמגע בין איברי מין ולא כמגע בין אנשים. חלק מזרמי הפמיניזם טוענים אף שהפורנוגרפיה משפילה את הנשים המשתתפות בה, מציגה נשים ככלי לשימוש מיני בלבד וכזמינות בכל עת לשימוש מיני. הפורנוגרפיה, כך נטען על ידי הפמיניסטיות, מעודדת השפלת נשים באשר הן נשים, דיכויין בחברה, ואפילו אונס.

חשוב לציין את העמדה הנוגדת – מה שנוגע לאלפי גברים שהופכים לכלי נשא של איבר המין הענקי שלהם? האם הם לא מושפלים באותה מידה? ומה בנוגע לשכר הזעום שאותם גברים מקבלים, בהשוואה לשכר העצום שנשים מקבלות בעבור השתתפותן בסרטי פורנו? ורגע אחד – האם החפצה של איברי גוף עד כדי דרדור האנושיות אינה מאפיין של הסרטים של ז'אן קלוד ואן דאם? שכן הוא בעצם כלי נשא של רגליו המסוקסות, שהרי כל התפקיד שלו מסתכם בלבעוט ביריביו עד זוב דם, בעודו מבצע שפגט משולש באוויר המלווה בזעקת קרב בצרפתית. ורגע, סרטי הדרכה ללימוד גיטרה של ג'ון פטרוצ'י הם גם החפצה, שכן עיקר הסרטים מתמקד באצבעותיו המהירות כרוח, החולפות על פני המיתרים במכאניות מפלצתית.

הפורנוגרפיה היא תופעה נרחבת ומגוונת. ישנה ספרות פורנוגראפית, ציור וצילום פורנוגראפיים, קולנוע פורנוגראפי, ועוד. באופן דומה, ישנה פורנוגרפיה ’רכה’ ו’קשה’, ’רגילה’ ו’ביזארית’, אלימה ושאינה אלימה, הטרוסקסואלית והומוסקסואלית, ועוד. בלתי אפשרי לתחום באופן מדויק את תחומיה של התופעה, שכן לא באמת ניתן להגדיר מהי פורנוגרפיה. אנחנו רק יודעים שזה ממש כיף לצפות בה, ושהיא עונה על הצורך הכי בסיסי ואנושי שלנו – אנחנו אוהבים מין. עם אחרים וגם עם עצמנו.

אני לא יכול לתאר את חיי ללא הגילוי של פורנוגרפיה. הפסקול הפורנוגראפי מלווה כמעט כל אדם בעולם המערבי. אנו נחשפים אליה בגיל המעבר מהילדות לבגרות, ע"י צפייה חטופה בערוצים אסורים, או גילוי של קלטת וידאו (או DVD) בארון של אבא ואמא. כן, גם הם אוהבים מין. קשה להאמין, אבל זה נכון. האהבה לפורנוגרפיה אינה נחלתם של גברים בלבד, אבל לכו תמצאו בחורה שתודה בכך בפה מלא. יהיה יותר קל לשכנע אותה להפליץ מולכם מבלי להסמיק, אבל לא ניתן להתכחש לעניין – כולם יודעים מה זה פורנוגרפיה, ואין שום בעיה לצפות בה כיום, תודות לאינטרנט.

אבל לח"כ אריאל אטיאס, יש בעיה עם זה. הבעיה שלו היא לא עצם הקיום של פורנוגרפיה בעולם, שכן את השיר הזה לא נפסיק לנגן, אבל יש לו בעיה עם הזמינות באינטרנט, שכן הרשת הממוחשבת הארורה הזו היא כלי שכל מטרתו בעולם היא להעביר אימאג'ים של אקטים מיניים דרך האי מייל. למרות שבן אפלק הסביר שזוהי מטרת הרשת בסרט הנפלא "דוגמה", זו לא האמת. אבל כנראה שח"כ אטיאס ראה את הסרט והבין שזוהי המציאות.

בימים אלו עבר בכנסת חוק שיזם ח"כ אטיאס בנוגע להגבלת האפשרות לצפייה באתרים בעלי תוכן פורנוגראפי באינטרנט. מבלי להיכנס להמון הסברים טכניים, מה שהוא מציע זה שחברות האינטרנט בארץ יחסמו אתרים מתועבים כאלו, וכך, כל מי שגולש באמצעות תשתית אינטרנט בארץ, לא יוכל להגיע לאתרים בעלי תוכן פורנוגראפי.

ההשלכות החוקיות של החוק הזה (שעבר בקריאה שלישית) עדיין מעורפלות, שכן כבר הוכחנו שלא באמת ניתן להגדיר מהי פעילות פורנוגראפית, אבל את מי זה מעניין בעצם? אולי בעצם ח"כ אטיאס יוצר פה מהלך כלכלי מדהים, שיגרור מתן "הכשר" לאתרים מסוימים או לספקית אינטרנט שתהיה מוכנה לשלם המון כסף עבור אותו הכשר?

אין בתיאוריה זו שום ניסיון להכפיש את הציבור החרדי בארץ, שכן הוא מנסה להרוויח כסף כמו כל אחד אחר, אבל בנימה רצינית יותר נוכל לראות שתהליך כזה קיים כבר בכל הנוגע לתעשיית המזון בארץ. גם אם לא תעז בחיים להגיש בשר חזיר וטרפות באולם האירועים שלך, עדיין עליך לשלם הרבה כסף לרבנות המקומית בשביל תעודת הכשר. ובינינו, אם כבר יש לך אולם אירועים, לא תרצה את תעודת ההכשר הזו?

אז באותה רוח אפשר לראות עתיד "ורוד" בו חברות אינטרנט ישראליות משלמות בעבור הכשר, והסלוגן הבא יהיה "012 – סתם כי בא לי על כשר". זה המקום להבהיר באופן מוחלט – אין לי שום דבר נגד הדת היהודית והעוסקים בה. יש לי בעיה גדולה עם מטומטמים המנסים להרוויח כסף על גב התנ"ך. אין שום צידוק מוסרי להגבלת תנועת המידע האינטרנט, כמו שאין שום צידוק מוסרי לחסימת ערוצים המציעים סרטים כחולים בתשלום (שכן אתה משלם על זה, מה שאומר שאתה מודע למעשיך ולקחת את ההחלטה לשבת בסלון עם המון טישו לצידך בדעה צלולה).

אין שום צידוק מוסרי להטלת וטו על משהו שהוא נורמה אנושית ברורה מאליה, כל עוד אף אחד לא נפגע מהתהליך. אני מסכים באופן מוחלט שפורנוגרפיה המערבת קטינים וחיות, או כזו שמתארת יחסי מין בכפייה, היא פסולה, ולא חוקית – שכן המעורבים בה לא מסוגלים לתת הסכמה בוגרת ואחראית. אבל כל סרט כחול בו השחקנים הם מעל גיל 18 ומקבלים כסף עבור הופעתם, הוא סרט חוקי למהדרין.

די לציין את הסרט "אימפריית החושים" של הבמאי המוערך נגיסה אושימה – בשנות השבעים, כשהסרט יצא לאקרנים וגרר תשואות בכל העולם המערבי, בישראל הוחלט לצנזר אותו, מכיוון שהוא מתאר מערכת יחסים מינית וגראפית במיוחד. לאחר כמעט עשרים שנה של ניסיונות לשחרר את הסרט לאקרנים, הוא הוקרן בבתי הקולנוע בארץ, לאחר שנחתכו ממנו כמה שוטים "בוטים". אבל את הקדמה אי אפשר לעצור, והסרט זמין בספריות וידאו ובאינטרנט. למה? ובכן, כי מדובר בסרט קולנוע טוב, שלא מתאר שום דבר לא חוקי, ומטרתו היא לבדר. אני מרחם על האיש באמת נהנה לצפות בסרט (אני מעריך מאד את הסרט, שכן מדובר בסרט מעולה, אבל מהנה הוא לא. מענה זו מילה מתאימה יותר).

הגבלת הגלישה לאתרים המכילים חומר פורנוגראפי היא אקט פאשיסטי, בהיעדר מילה מתאימה יותר. כל אדם רשאי לבחור לשבת מול המחשב ולאונן, שכן אוננות היא פעילות טבעית ואנושית. אני די משוכנע שגם אברהם אבינו מצא את הזמן לענג את עצמו בימי קדם, ויש לי הרגשה שאותו ח"כ אטיאס חטא פעם בליטוף עצמי, אבל בואו לא נגלוש להשמצות נמוכות. אין פתרון קסם לבעיה הנוצרת מהתופעה הנקראת אינטרנט. מדובר בחופש זרימת מידע, בחופש הביטוי, בחופש הבחירה האנושית.

אם ח"כ אטיאס באמת רוצה למנוע את השחתת המוח הצעיר עליו להשקיע כסף מתוך תקציב משרד התקשורת בהפקת סרטים חינוכיים או הרצאות המסבירות שסרטים פורנוגראפיים אינם שיקוף המציאות, כי אם בידור ותו לא. וזו סתם הצעה שקפצה לראשי. אני בטוח שיש עוד כמה דרכים מקוריות לפתור את ההשחתה של הנוער. ובקשר לעובדה שהצפייה בסרטים פורנוגראפיים עוזרת להנציח חטא בל יתואר, שהוא אקט שפיכת הזרע? ובכן, בקשר לזה אין לי הרבה מה לומר. זה פשוט טיעון מטופש, ואני מרחם על האיש שמעלה טיעון כזה.

איני מצפה למחאה ציבורית כוללת בקשר לחוק הזה. הפכנו אדישים מדי בשביל להתרגש מגחמותיו של איש מזוקן עם יותר מדי זמן פנוי. מתישהו נתעורר ונזדעק על החוק הנוראי הזה, אבל זה יהיה מאוחר מדי. חברות האינטרנט ישלמו למי שצריך לשלם, ואנחנו נשלם עבור הזכות לגלוש לאתרי סקס. יכול להיות שתרחיש כזה לא יקרה, אבל הוא בהחלט אפשרי. תרחיש גרוע יותר הוא כזה שלא יגרור מאיתנו שום תרעומת בכלל, ואנו נמצא את עצמנו בעוד כמה שנים במצב מוזר בו אנו לא יכולים לגלוש או לקבל תוכן כי הוא לא עומד בקנה מידה מוסרי של קבוצה אתנית כזו או אחרת.

ואז ניזכר שפורנוגרפיה היא מונח שבעצם אין לו גבולות, ופורנוגרפיה היא עניין של גיאוגרפיה. אז לא נוכל לרכוש דיסקים של להקות כמו Cannibal Corpse, מכיוון שהטקסטים שלהם עוסקים בריטוש איברים ואכילתם. ולא נוכל לראות סרטי אימה, מכיוון שהם מציגים רצח גראפי. ולא נוכל ללבוש חולצות של Iron Maiden מכיוון שרואים שם שלד הפורץ מהאדמה. ובעצם, לא נוכל לקרוא את מגזין מטאליסט, שכן הוא מפרסם תכנים שאינם מוסריים, ומקדם להקות שאינן מציגות תוכן מוסרי. אז בעצם, אולי עדיף שתכבו את המחשב כבר עכשיו.