טור אישי: מטאל של חנונים

תקנו אותי אם אני טועה, אבל אם אדם רגיל יסתכל על חבורה של מטאליסטים ברחוב, לבושים במיטב מחלצות להקותיהם האהובות ומכנסי הג'ינס השחוקים שלהם, המילה האחרונה שתעלה לו לראש היא חנונים… מופרעים? סביר להניח… פריקים? בוודאי… שוחטי חתולים? אני בטוח שהם מחביאים בתיק לפחות 2 מגזע פרסי… אבל חנונים? לא, אין מצב.

אך, אם לומר את האמת, לפחות כפי שאני רואה את זה, מרבית המטאליסטים הם למעשה חנונים עם פוזה. או, אפשר לקרוא לזה, חנונים קשוחים. כמו שיש אמני היפ-הופ שכל היום יושבים בבית ומתכנתים להם ביטים, ישנם גם אלו שהולכים בחוץ עם אקדחים, שודדים זקנות ואז שרים על זה… אנחנו איפה שהוא שייכים לאסכולה השניה, רק במקום אקדחים יש לנו גיטרות ובמקום שירים על גנגסטא בקשישים, אנחנו שרים על גנגסטא בדרקונים, או.. ממ… השטן.

אני יודע קשה להודות בזה שאנחנו חננות, הרי אנחנו בקלות יכולים להפחיד את הכלב של השכן או את המורה לביולוגיה שהפריעה לנו לשמוע דיסקמן בזמן השיעור… אבל בסופו של דבר, אי אפשר להתחמק מזה… וכדי להוכיח את טענתי, אפשר לעשות כמה השוואות בין חננה רגיל לבין חננה מטאליסט. נתחיל מדוגמה פשוטה למדי: הוזמנת למסיבה של השכבה, עם ידיעה שהדי ג'י התורן ישים מוזיקה שנעה בין להיטי בריטני לבין רוק ישראלי (שבת'כלס, תגידו מה שתגידו, זה לא רוק כבד אפילו!!!)…

כמובן שבתור חנון, אתה מגיע עם חבר תורן ושניכם יושבים בפינה וצוחקים על כל בעלי האגו והמתלהבים של השכבה. הסיכוי שתצטרפו לריקודים הוא אפסי כי וואלה, אין לכם אומץ, אתם ביישנים, או שאתם סתם לא יודעים שום מהלך חוץ מריקוד הרובוט… מה שזה לא יהיה, אתם רק רוצים שהערב יעבור ומהר. עכשיו בתור מטאליסטים האם המצב יהיה שונה? לא, אתם תעשו בדיוק את אותו הדבר, רק שהפעם תהיה אידיאולוגיה מאחורי הסירוב, בנוסף לביישנות, אתם גם לא אוהבים פתאום את המוזיקה, כי אין בזה דיסטורשן ומוקי הוא לא ברוס דיקינסון.

אז למסיבה הבאה אתם תדעו כבר לא להגיע ובמקום זה תעבדו על עוד איזה ריפ, או תעלו עוד רמה במשחק המחשב האהוב עליכם. וזה בעצם מביא אותי לנושא הבא. מחשב. למרות שהיום כל ילד, גם אם זה שמעון (ותסלח לי שמעון המטאליסט) אלוף הכדורגל של בי"ס, יודע להפעיל מחשב, יש תמיד את אלה שידעו לעשות את זה טוב יותר ואלה נקראים "חננות מחשבים". בתור חננה שכזה, אתה מעביר את רוב זמנך על המחשב, יודע לתכנת לפחות בשפה אחת ואם בנוסף יש לך חיבה למשחקי מחשב אתה משתדרג ונהפך ל-"גיימר".

עכשיו, "גיימרים" הם השלב השני באבולוציה של החננה ולמעשה מהווים סוג של מטאליסטים, רק בלי מוזיקה. גם להם יש תרבות שוליים שלמה, שפה משלהם (n00b!), כלים (עכבר LogiTech MX518), אנשי מפתח בתעשייה (וורן ספקטור, מלך), קלאסיקות ז'אנר (Monkey Island) ולמי שיותר בקיא בנושא, אף יוכל לדעת שיש קבוצות והרבה מחלוקות סביב אותם נושאים… הרי, World Of Warcraft הרבה יותר מגניב מ-Guild Wars, ומי שלא מסכים, לא ידע MMORPG מעולה מהו.

הדבר היחיד שמבדיל בין הגיימרים למטאליסטים, היא הגישה… כי הרי יותר קל בגיל צעיר להתמודד עם משהו גרפי על מסך המחשב ולתפעל אותו עם העכבר מאשר להתחיל להתעמק בליריקה באנגלית קלוקלת של חבורת שבדים מגוטנבורג. יותר קל לנצח את Ragnaros ולכבוש את ה-Molten Core (עוד הפניה ל-World Of Warcraft, שתבינו עד כמה זה טוב) מאשר ללמוד ריפים מסובכים של אלכסי מ-Children Of Bodom… לפחות עד גיל מסוים.

וזה בעצם מביא אותנו לרמה השלישית של החנון, המטאליסט. לאחר שהתחמקת מכל מסיבות הכיתה ואחרי שביססת לך מעמד כחנון עילאי בעולם הגיימרים, אתה מוזמן למצוא לך מדים, מספר להקות אהובות ולפחות איזו גישה מעצבנת אחת (כי אתה היחיד בעולם שחושב ש-Iron Maiden לא שווים כלום) ולהתחיל את המסע בהיררכיה של המטאל, רק שהפעם אתה יודע את החוקים, אתה יודע להתמודד עם השפה (Poser), הכלים (גיטרה ESP Ltd. Ninja-600), אנשי המפתח בתעשייה (Lemmy, מלך!) וקלאסיקות הז'אנר (Countdown To Extinction)… עכשיו אתה בוגר, אנשים מפחדים ממך ואתה לא עוד החנון של הכיתה!

מי צריך מסיבת שכבה כשבסופ"ש Dark Funeral מגיעים לתת בך תורת בלאק מטאל? מי צריך ריקודים כשאתמול קרעת למישהו את הטחול בפוגו קטלני? מי צריך את היפה בשכבה כשיש לך גרופיות מכל צד? העולם נראה זוהר נכון? אבל בסופו של דבר, אחרי ש-Dark Funeral יגיעו, אחרי שהצוואר יחלים מהפוגו ואחרי… אחרי שגילית שהגרופיות באו רק בשביל הסולן ואתה כולה גיטריסט רית'ם, אתה תחזור למחשב, תפעיל את World Of Warcraft ותגיע לרמה 61, כי כבר קנית את חבילת ההרחבה.

אך לפני שאלו מכם המאמינים שאינם חנונים יחבטו בי מאחורי מסך המחשב (רק מראה עד כמה אתם טועים), ארצה לציין שאין צל של ספק שלא כל המטאליסטים הם חנונים ולא כל החנונים מתעסקים במחשב. תמיד יש יוצאים מן הכלל וכו'. אבל, בין אם אתם אוהבים לפתור תרגילי מתמטיקה תוך כדי האזנה ל-Darkthrone, או בין אם אתם משחקים D&D וקוראים ספרי פנטזיה לצלילי Blind Guardian – יש בכם שמץ מהחנון… כל עוד קשה למרבית העולם לתפוס את מה שאתם אוהבים לעשות ולשמוע – יש בזה מן החנון… והכי חשוב, כל עוד לא קוראים לכם ג'ין סימונס, דייב מאסטיין, או צ'אק נוריס ואתם עדיין לא חיים את חיי הרוק'נ'רול, הגיע הזמן שתצאו מהסרט, תחליפו ערוץ… ותבינו שאתם עדיין שם – חנונים לנצח.