יובל "מולך" בדיבור נגוע

הרבה אנשים חווים ברגע זה כאב בטן חמור שמתעצם מרגע לרגע. אותם אנשים גם בטח מסתכלים על הרעיון הכללי של "יובל טלמור כותב טור" ואומרים לעצמם: "הולכות להיות פה צרות". הסיבה לכך נעוצה בעובדה שלאחר שנים לא מעטות של עשייה אני מכיר, ואפילו די טוב, את מרקם היחסים בין רוב האנשים שמככבים בראש רשימת "כוכבי הסצינה". את התחמנות, את הרגליים שנשלחות מ-"אי-שם" ואת הצדדים הלא כל כך נעימים של "ביהיינד דה סינס", מה שאמור היה לספק לי ולכם שעות של הנאה מעל עמודים ווירטואלים אלו.

בנוסף, אני גם נמצא בנקודה מאד נוחה ממנה אני יכול להטיל ארס באנשים אחרים ולצאת קדוש מעונה בו בעת-כרגע כל אספקט יצירת המוזיקה בחיי נמצא בהקפאה עקב סיבות כאלה ואחרות (שנדבר בהם בהזדמנות אחרת) מה שמוביל למסקנה ההגיונית שמכיוון שאיני מקדם שום להקה ושום אג'נדה שמחוברת אליה הרי שאני פטור מכל חובת הוכחה שאני משוחד לכיוון מסויים, מה שמקנה לי את החופש להשתלח בכל מי שרק בא לי. תאמינו לי – תענוג.

ועם כל הכבוד הסצינה הישראלית עדיין אינה סיצילייה. לא הולכים להופיע לי בדלת איזה שני איטליאנוס רצחניים עם ריח כבד של שום ולחילופין אין מצב שאני אקום לגלות ראש של סוס איתי במיטה בבוקר. במקסימום איזה טמבל יצעק תחת שם בדוי בפורום כלשהו שאני מנייק וחרא וכו'. אולי הדיבורים הנגועים יהיו קצת יותר נגועים. ועל זה אח שלי ששון היה אומר: "מההההההה'כפתלי?"

מצד שני ובסתירה גמורה לכל הנאמר לעיל אני דווקא מעריץ גדול של האנדרסטייטמנטס. בשביל להכנס במישהו בצורה ראויה וכואבת לא ממש צריך לצעוק בריש גלי שהוא מנייק. בשביל לעקוץ מישהו היטב לא צריך להיות וולגרי, מספיק להיות ציניקן. מניסיוני, אנשים מבינים היטב כשאתה פונה אליהם מבלי ממש לנקוט בשמם. וזה כל כך גאוני היות והם אינם יכולים אפילו להגיב כראוי כמשל ראש הגנב, הכובע והבוער.

כל מה שנכתב פה לעיל מוביל את כולנו למסקנה שכאבי הבטן המדוברים נגזרים גם מעוד סיבה חשובה, שלא לומר קריטית,בדיון זה. אני משער שלאופיי הבעייתי (שלא לומר מחורבן) יש איזושהי השפעה על מה שכולם חושבים שהולך לקלוח לי מהמקלדת. שונאיי טוענים שאני איש קטן ומלוכלך בעל אגו מוגזם ופתיל קצר ביותר. נו טוב, חלק מזה אכן נכון-ביום עם רוח טובה אני מתנשא ל-1.73 מ', האגו שלי אכן מתנשא הרבה מעבר ל-1.73 המוצהרים שלי והפתיל שלי עוד קצר ממה שבאמת כולם חושבים. מצד שני אני מתקלח בין פעמיים לשלוש ביום, ככה שלא כל מה שאתם שומעים הוא נכון.

בנוסף לכל זה, אופיי הפולני כופה עלי מגרעות שהן מעבר לשליטתי, כמו לדוגמת ביקורתיות יתר שרוב בני עדתי חולקים. ואם זה אינו מספיק יש לי אסופת בעיות שאני סוחב על עצמי באופן תדיר; יש לי בעיה עם טיפשים, יש לי בעיה עם להקות גרועות, יש לי בעיה עם אנשים שחושבים שבאיזשהו יקום להקות הבי עם פן בשיער יותר כבדות מסליפנוט, יש לי בעיה עם אנשים שבשם אג'נדת מטאל הזוייה שמשלבת יותר מדי טסטוסטרון ובירה, טוענים שהמטאל היה צריך להפסיק להתקדם מעבר לשנת 1990. יש לי בעיה עם אנשים שמתנהגים כמו אווריל לווין כשהם מביאים מאה איש להופעה. או שלושים. יש לי בעיה עם כל מיני עסקני סצינה שאני יודע שמחזיקים כל אחד לפחות 5 אלטר אגואים כל אחד במשך שנים על מנת ליצור מניפולציות זולות. יש לי בעייה עם אג'נדות ימניות ושמאלניות קיצוניות, ששות אלי קרב ושטוחות מבחינה אידיאולוגית כמו חזה של רקדנית בלט, וכל זאת מפי אנשים שמעולם לא שירתו או ישרתו ביחידה קרבית ובהתאמה כאלה שיצאו כרגע משיעור האזרחות הראשון שלהם מלאי להט סוציאליסטי. אני שונא את זה שכל דבר במדינה הזאת, נראה ומרגיש כמו התור באווזי. אני בהחלט שונא את השימוש התדיר במילה "סצינה".

הקיצר, הבנתם את הפרנציפ. לכו זדיינו ותתכוננו לשבוע הבא.